מסעי: מסע הזמן ,האדם והמקום

פתיחה: מדוע היה צורך לפרט שוב את סיכום מסעותיהם של בני ישראל במדבר?

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר לג,א)

אלה מסעי. למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום. שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזרה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (במדבר יב, טז), שלח לך אנשים וגו' (שם יג, ב), וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיא במדבר פארן.  (א) ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן, מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים  (ב) שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זה מיסודו של ר' משה הדרשן ...:(רש"י,שם)

חלק א: המסע- עבר,הווה ועתיד:

א.מסע אל העבר:

1.מקור ראשון: מסעותיו של אברהם בעלותו ממצרים:

וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:
וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:(בראשית יג, א-ג)

קורות אברהם במצרים מול קורות ב"י במצרים:
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו (יב, טז כ),
רבי פינחס בשם רבי הושעיא רבה אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבש את הדרך לפני בניך,
את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו.
1.<נקודת הפתיחה: הרעב> 
באברהם כתיב (שם, י): ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
2.<תוצאה:ירידה למצרים>
באברהם כתיב: וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ, טו): וירדו אבתינו מצרימה.
3.<מטרה: מגורים זמניים>
באברהם כתיב: לגור שם, ובישראל כתיב (בראשית מז, ד): לגור בארץ באנו.
4.<הסיבה לירידה מהארץ>
באברהם כתיב: כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב (שם מג, א): והרעב כבד בארץ.
5.<המתח המלווה בקירבה אל מצרים >
באברהם כתיב: ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב (שמות יד, י): ופרעה הקריב.
6.<הסכנה האורבת במצרים>
באברהם כתיב והרגו אתי ואתך יחיו, ובישראל כתיב (שם א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו.
7.<התחבולה להניצל מהסכנה>
באברהם כתיב: אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב (שם שם, כ): וייטב אלהים למילדת.
8<פרסום הירידה בקרב הגויים>
באברהם כתיב: ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שב שם, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.
9.<יציאה ברכוש רב>
באברהם כתיב: ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב.
10.<יציאה בחיפזון>
באברהם כתיב: ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב (שמות יב, לג): ותחזק מצרים על העם.
11.<חזרה לארץ ע"י מסע בין תחנות>
באברהם כתיב: וילך למסעיו, ובישראל כתיב (במדבר לג, א): אלה מסעי בני ישראל.
(בראשית רבא, פרשה מ,חלק ו)

(11 סימנים כמניין 11 הכוכבים שראה יוסף בחלומו.)

2.היה מסע?  המסע של בני ישראל היה עמידה במקום- מקום השכינה:
הגאון ר' חיים שמואלביץ' זצ"ל הסביר זאת במשל, לתינוק הנישא על ידי אמו, והיא הולכת עמו ממקום למקום, אם ישאלו את הקטן הזה היכן הוא נמצא, בודאי יענה שהוא נמצא בידי אמו… כי זהו מקומו, ולא משנה לאן אמו הלכה. וכך ישראל במדבר, שקב"ה נשא אותם כעל כנפי נשרים, והשרה שכינתו בתוכם, ולכן למרות שהם נעו ממקום למקום, נחשב בעיניהם כאילו הם באותו מקום כל הזמן, היכן שהשכינה שם הם,  (מסעות בני ישראל ומשמעותן לדורות ,הרב דוד דב לבנון)

3.לא נסעו בשבת:בכל פרשת המסעות לא כתיב האות ז' נראה דרומז שלא נסעו בשבת (אהבת תורה, קרקא תרס"ה)

4.מסע בני ישראל- על כנפי נשרים ע"י הענן שנשא אותם , הערב רב הלכו ברגליהם ממש:
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם...וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת (במדבר לג, ג-ה)


ובפסוק שני היא נסיעה ממש. ואמר בני ישראל מה שלא אמר כן בפסוק ראשון, לפי שבנסיעה ראשונה נסעו עמהם ערב רב בקולו של משה, שכן בפרשת בא אל פרעה אמר (שמות י"ב, ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף רגלי וגו' וגם ערב רב עלה אתם, לזה לא נכתב בני ישראל, אבל בנסיעה ממש אמר בני ישראל, ומכאן ואילך לא אמר במסעות בני ישראל, כי מהראשונה נלמוד לכולם שלא היו הולכים ברגליהם אלא נסיעה לבד לבני ישראל כמו שאמרנו. ומזה המאמר יבוא ראיה לדברינו: (שפתי כהן ,שם)

5.בני ישראל ראו את מוצאיהם מכעיקר- לברוח ממצרים, משה ראה את היעד כעיקר- א"י:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָ-ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם (במדבר לג,ב)

 משל:  אדם נשא אשה אחרת והיה לו בן מאשתו הראשונה עודנו נער והיה מר לו מאד ועיניו כלות ומיחלות לאמר מתי יגדל הנער ויגיע עתו עת דודים לתתו אל בית חותנו. ויהי כי ארכו הימים והנער הגיע לפרקו והוא נסע בדרך בעבור מסחריו וירא שם בת איש מכנעני הארץ  והתקשר עם אביה וכתבו כתבי התנאים ויהי בבואו לביתו אמר לבנו דע בני כי נתקשרתי עמך מעיר פלוני ולא תסבול עוד מדורות מאשת אביך בלתי אם כמשלש חדשים עד זמן החתונה והנער יספור וימנה מספר הימים מתי יעברו ימי הצער עד כי מגיע היום והאב שכר עגלות לנסוע אל מקום החתונה ובשמחה גדולה ונפלאה עלה הנער על המרכבה 
ויסעו הם יצאו את העיר והרחיקו ויאמר אל בעל העגלה ידידי הגידה נא לי כמה פרסאות נסעתי מביתי ויאמר לו כבר נסענו ב׳ פרסאות ויותר למחר חוזר ושואל את הבע״ג כמה פרסאות הנני רחוק עתה מביתי וזה אומר לו ח׳ פרסאות או עשרה והמה נוסעים עוד הלאה  וישאל אבי החתן את הבע״ג כמה פרסאות יש לפניו עוד לנסוע אל מקום החתונה ובהע״ג משיב לו וישמט סנטר 
ויאמר אל אביו הבינני׳ נא והורני מדוע אין שאלת שנינו דומות זה לזה אני בשאלתי את פי הבע״ג שואל אנכי אותו על מספר אשר מאחרי ואתם שואל אותו כמה פרסאות יש עוד לפניו לנסוע. ויען אביו ויאמר לו אתה היטבת בשאלתך ואני בשאלתי אתה לא היית מעולם בעיר פ׳ ואין אתם מכיר את מעלת המחותן ויקרו ולא את בתו הכלה בלתי תדע מאומה בהצלחתך אשר קרא ה׳ עליך שמם רק זאת ידעת־ כי אתה בורח מפני אשת אביך לכן אתה שואל כמה פרסאות אתה רחוק ממנה 
לא כן אני אשר נפשי יודעת מאד להיכן אני מוליך אותך לכן אני מבקש לדעת• מספר המסעות אשר לפני כי מה- לי לחשוב• הפרסאות- אשר לאחרי. 
הנמשל מובן מאד כי ישראל הלא לא הי׳ להם שום ידיעה בארץ ישראל ומעלתה וחשיבותם ומשיבוחה רק היו יודעים שבורחים ומתרחקים מארץ  מצרים לא כך מרע״ה אשר  נפשו יודעת מאד להיכן הוא מוליכן לכן הוא מונה המסעות אל אשר לפניו. 
 וזהו הכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. ר״ל הוא עשה חשבון ומנה :לפניו אל המקום אשר הם נוסעים ואלה (פי׳ ישראל) מסעיהם םס מנו המסעות מן המקום אשר יצאו: (משלי יעקב,פרשת מסעי)


6.פירוט כל המסעות ע"פ ה'- שלא יאמרו הגויים שב"י תעו במדבר במשך 40 שנה:
 וכן אמרו, "על פי י-י יחנו ועל פי י-י יסעו" היה מספיק בסיפור. ויעלה בלב האדם מתחילת מחשבה כי כל מה שבא אחריו בזה הענין הוא הערכת דברים אין צריך - רצוני לומר, אמרו, "ובהאריך הענן וגו', ויש אשר יהיה הענן וגו', או יומים וגו'" - ואני אודיעך טעם אלו הפרטים כולם. וטעמם הוא - לחזק הענין ההוא, לסלק בו מה שהיו האומות חושבים אז ומה שיחשבו עד היום, ש'ישראל' תעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו - כאמרו, "נבוכים הם בארץ". וכן קוראים אותו הערביים עד היום - רצוני לומר, ה'מדבר' ההוא קוראים אותו - מדבר התעיה, ויחשבו ש'ישראל' תעו ולא ידעו הדרך. והתחיל הכתוב לבאר ולחזק כי המסעות ההם, שהיו בלתי מסודרות, ושובם בקצתם פעמים, והיות זמן עמידתם בכל מסע חלוק זה מזה, עד שהיה מעמדם במסע אחד שמונה עשרה שנה, ובמסע אחד יום אחד, ובאחר לילה אחד - הכל בשיעור אלוהי. ולא היה זה תעיה בדרך, רק לפי העלות 'עמוד הענן' - ומפני זה פרט הפרטים ההם כולם (מורה נבוכים - חלק ג פרק נ )

ב.מסע אל ההווה: מסע אישי - רוחני

על דרך הפנמיות ארבעים ושניים המסעות מייצגים מסעות ותחנות הפזורות לאורך חייו של האדם,מרגע הולדתו ועד שנשמתו עולה ונכנסת לארץ החיים העליונה. כל תחנה בה חנו ב"י מייצגת ומבטאת בשמה מדרגה מסויימת בעבודת ה' אליה האדם צריך להגיע...

למרות החשיבות הגדולה של התחנות, התורה לא שמה את הדגש על ההגעה אליהן החשובה לכשעצמה ,אלא על המסע עצמו ולכן קרויה הפרשה מסעי דווקא ולא חניות כמו לומר לך שעל האדם לראות את עצמו  כל המזן כמי שמצוי במסע, כמתקדם לקראת יעד גבוה ונעלה יותר.

הנסיעה , הנראית לנו כירידה, כהתרחקות מהמרכז הרוחני, היא למעשה תחילתה של עלייה למדרגה רוחנית גבוהה יותר, רמז לכך ניתן למצוא בערכן המספרי העולה של אותיות נ.ס.ע (50,60,70).אם פועלים נכון עם הפנים מכוונות אל היעד הנעלה מגלים שהנסיעה וההתנתקות הפכו לנשיאה והתעלות. השורש נ.ס.ע כמו הפך ל נ.ש.א, האות ס הסגורה שעניינה הסתרה כמו נפתחה כלפי מעלה והפכה לאות ש והאות ע המייצגת את הראייה הגשמית(בעזרת העין) המוגבלת הפכה לאות א המייצגת אור, הארה ורוחניות. אנו מצויים באותו מקום פיזי,אך הדברים נראים לנו כחדשים ומוארים יותר, אנו זוכים לגלות בהם הארה אלקית שמקודם לכן לא יכולנו לחוש אותה. (צהר  לתיבה הרב חנן חסן, פרשת מסעי)

ג: מסע אל עתיד:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָ-ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם (במדבר לג,ב)

א.משה תיעד את מסעיהם בזמן אמת ובסוף ריכז זאת בפרשה בתורה:
ונראה שהכתוב נתכוון להודיענו סדר כתיבת המסעות שלא נכתבו ביום אחד אלא על זה הסדר שהתחיל משה לכתוב בפנקסו במצות המלך מיום שיצאו ממצרים על זה הדרך יום שיצאו ממצרים כתב פסוק ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו' ב' כתובים הבאים כאחד הכתובים לפנינו עד תיבת שפטים, וכשחנו בסוכות כתב פסוק ויסעו וגו' ויחנו בסוכות, וכשנסעו מסוכות כתב ויסעו מסוכות, וכשחנו באיתם כתב ויחנו באיתם, וכן על זה הדרך היה כותב כל מסע בזמנו עד שהגיעו לערבות מואב, ואחר כך אמר ה' אליו שיסדרם בתורה כדרך שהיו כתובים אצלו, והוא מה שאמר הכתוב ויכתוב משה את מוצאיהם פירוש יום שיצאו ממצרים והם ב' הכתובים מויסעו מרעמסס עד תיבת שפטים, ואומרו למסעיהם פירוש לסדר כל מסעיהם שנסעו מיום צאתם ממצרים עד סוף המסעות, ואומרו על פי ה' לומר שמכתב הראשון עצמו היה על פי ה' הוא אמר אליו שיהיה כותב והולך, ואומרו ואלה מסעיהם וגו' פירוש אלה הם המסעות האמורים שכתב משה למוצאיהם כל אחד בזמנו ובמקומו וזה העתקה: (אור החיים,שם)

ספר המסעות של המשיח עתיד גם כן להתגלות:
אמר בשם מורו הרב הקדוש ר' דוד מלעלוב זצ"ל ,משה רבינו היה כותב כל המסעות של בני ישראל ונעשה מהן תורה, כן עתה אליהו כותב כל המסעות והרפתקאות של כל אחד מישראל, וכשיבוא משיח במהרה בימנו יהיה מזה ספר שילמד ממנו (קדושת מרדכי, חלק ב' עמוד קפז)

לעתיד לבוא המסעות הללו יחזרו בזמן הגאולה:

ועוד יכלול סיפור המסעות תועלת אחרת כי ירמוז לעתיד, שהרי דברי הנביאים כולם מוכיחים שהגאולה האחרונה כדמיון הראשונה, וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה האחרונה עתידים שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו במקומות האלה והקב"ה יכלכלם וינהלם שם כמו שעשה לישראל במדבר, והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ, לה) והוצאתים אל מדבר העמים, והכתוב הזה מדבר לעתיד בגאולה אחרונה. והכתוב ירמוז זה ממה שהזכיר כאן שתי פעמים לשון מוצאיהם ויכתוב משה את מוצאיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם, כי האחד הוא יציאת ישראל ממצרים והשני יציאתנו מן הגלות החל הזה, ולפי שכבר התחיל להזכיר אלה מסעי על המסעות לשעבר על כן אמר ואלה מסעיהם לעתיד ביציאה שניה, כענין שכתוב (ישעיה יא, יא) יוסיף ה' שנית ידו וגו', והקב"ה ברחמיו ימהר יחישה מעשהו, מעשה הגאולה בקרוב, ונגילה ונשמחה בו (רבנו בחיי, במדבר פרק לג פסוק ב )

חלק ב: סוד ה-42

פתיחה: 42 מסעות, על שום מה?
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם: וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל: וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה: וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם: וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף: וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין: וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה: וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ: וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה: וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת: וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה: וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ: וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה: וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה: וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה: וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר: וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה: וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת: וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת: וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח: וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה: וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה: וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת: וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן: וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד: וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה: וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה: וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר: וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ: וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם: וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְהוָה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה: וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן: וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת: וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב: וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד: וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה: וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ: וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ

1.בין 'בין המצרים' למסעות במדבר: 
והנה הפרשה הזאת נקראת תמיד 'בין המיצרים' שהם נחשבים כ"א יום , כמו שפירש רש"י, וכ"א יום וכ"א לילות הם מ"ב, כנגד מ"ב מסעות שצריך לעבור "בין המיצרים" בכמה מסעות, לתקן הכל ולעבוד את ה',הגם שהזמן גרמא להיות עצוב ונאנח על חורבן בית ה' עם כל זה יש לחזק עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפילה בשמחה (המגיד מקוזניץ', פרשת מסעי)

2.המספר 5 כמייצג את השבר של השלמות שהיא 10 :
חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד , וְהָבְקְעָה הָעִיר , וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה , וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה , וְנִלְכְּדָה בֶּיתֵּר , וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר .מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה (תענית,פרק ד, משנה ו)

3.  42 המזבחות של בלק:
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: (במדבר כג,א-ב)
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצווה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות (סנהדרין קה,ע"ב)

4.  42-אחד משמות הקב"ה:
אמר רבי יהודה אמר רב, שם של מ"ב אותיון אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו (קידושין,עא,ע"א)

5.תפילת אנא בכח:
אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדוּלַת יְמִינְךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה:קֳבֵּל רִנַּת, עַמְּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא: נָא גִּבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם: בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם: חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ: יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ: שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בנוסח זה יש מ"ב תיבות כנגד שם של מ"ב אותיות ובראש כל תיבה יש אות ממנו והם ז' שמות כל שם בן ו' תיבות...והוא שם היוצא מפסוק "בראשית ברא אלוקים" ובכח זה השם נברא העולם. (סדר היום לר' משה בן מכיר)

6.  42 בתפילה:
קדיש: 42 אותיות
וישתבח. ויתפאר. ויתרומם. ויתנשא. ויתהדר. ויתעלה. ויתהלל
ק"ש:42 תיבות
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

7.הקשר בין שם מ"ב למסעות מ"ב ותפילת אנא בכח:
השם הקדוש עליו בנויה תפילת אנא בכח הוא השם בן מ"ב האותיות כמספר מסעות בני ישראל במדבר.השם הזה קשור למעבר ממציאות אחת למציאות אחרת ולכן אומרים את אנא בכח בזמנים השייכים לכך כגון בספירת העומר שהיא זמן בו אנו עוברים תהליך של השתנות של מעבר מגלות לגאולה ולמתן תורה או בתפילת ליל שבת בזמן המעבר בין מציאות של חול למציאות של שבת. (חיי עולם, הרב עדין שטיינזלץ, ע"מ 379)

סיכום: 6*7=42 - מעבר בין חול לקודש ובין המדבר לא"י

6- מייצג את העולם הזה ואת ימות החול
7- מייצג את הקדושה שמעבר , את השבת

סיום: ספר במדבר פותח ומסיים בשבחם של ישראל:  42 מסעות שהתקבלו באהבה- שבחם של ישראל!

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (במדבר א,א)

וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.  (א) כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע  (ב) מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד  (ג) באייר מנאם:(רש"י,שם)

התורה מפרטת את המסעות משום שבחם של ישראל הלא עשרה נסיונות ניסו אבותנו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר "ויסו אותי זה עשר פעמים(בצמדבר יב,כב)(אבות ה,ד) אולם על דבר אחד לא התלוננו: על המסעות....שערו בנפשכם את הקושי של אדם הבא הבא למקום מסויים מפרק חפציו ומסתדר ובבוקר חייב לארוז מחדש ולנסוע, לעיתי גם לאחר ששוכן במקום מעולה ...והנה על טרדת המסעות לא מצאנו תלונה! ..אם כן, כדי להדגיש שבח זה מפרטת התורה עכל אחד ואחד ממסעותיהם שאת כולם קיבלו ללא תלונה אלא מתוך אמונה (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן, פרשת מסעי)

*נסתייעתי רבות בספר "פלאות עדותיך" במקורות לחלק א'

מסעי: מסע הזמן ,האדם והמקום

פתיחה: מדוע היה צורך לפרט שוב את סיכום מסעותיהם של בני ישראל במדבר?

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר לג,א)

אלה מסעי. למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום. שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזרה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות וגו' (במדבר יב, טז), שלח לך אנשים וגו' (שם יג, ב), וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיא במדבר פארן.  (א) ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן, מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים  (ב) שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זה מיסודו של ר' משה הדרשן ...:(רש"י,שם)

חלק א: המסע- עבר,הווה ועתיד:

א.מסע אל העבר:

1.מקור ראשון: מסעותיו של אברהם בעלותו ממצרים:

וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב:
וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:(בראשית יג, א-ג)

קורות אברהם במצרים מול קורות ב"י במצרים:
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו (יב, טז כ),
רבי פינחס בשם רבי הושעיא רבה אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבש את הדרך לפני בניך,
את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו.
1.<נקודת הפתיחה: הרעב> 
באברהם כתיב (שם, י): ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
2.<תוצאה:ירידה למצרים>
באברהם כתיב: וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ, טו): וירדו אבתינו מצרימה.
3.<מטרה: מגורים זמניים>
באברהם כתיב: לגור שם, ובישראל כתיב (בראשית מז, ד): לגור בארץ באנו.
4.<הסיבה לירידה מהארץ>
באברהם כתיב: כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב (שם מג, א): והרעב כבד בארץ.
5.<המתח המלווה בקירבה אל מצרים >
באברהם כתיב: ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב (שמות יד, י): ופרעה הקריב.
6.<הסכנה האורבת במצרים>
באברהם כתיב והרגו אתי ואתך יחיו, ובישראל כתיב (שם א, כב): כל הבן הילוד היארה תשליכהו.
7.<התחבולה להניצל מהסכנה>
באברהם כתיב: אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב (שם שם, כ): וייטב אלהים למילדת.
8<פרסום הירידה בקרב הגויים>
באברהם כתיב: ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שב שם, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.
9.<יציאה ברכוש רב>
באברהם כתיב: ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב.
10.<יציאה בחיפזון>
באברהם כתיב: ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב (שמות יב, לג): ותחזק מצרים על העם.
11.<חזרה לארץ ע"י מסע בין תחנות>
באברהם כתיב: וילך למסעיו, ובישראל כתיב (במדבר לג, א): אלה מסעי בני ישראל.
(בראשית רבא, פרשה מ,חלק ו)

(11 סימנים כמניין 11 הכוכבים שראה יוסף בחלומו.)

2.היה מסע?  המסע של בני ישראל היה עמידה במקום- מקום השכינה:
הגאון ר' חיים שמואלביץ' זצ"ל הסביר זאת במשל, לתינוק הנישא על ידי אמו, והיא הולכת עמו ממקום למקום, אם ישאלו את הקטן הזה היכן הוא נמצא, בודאי יענה שהוא נמצא בידי אמו… כי זהו מקומו, ולא משנה לאן אמו הלכה. וכך ישראל במדבר, שקב"ה נשא אותם כעל כנפי נשרים, והשרה שכינתו בתוכם, ולכן למרות שהם נעו ממקום למקום, נחשב בעיניהם כאילו הם באותו מקום כל הזמן, היכן שהשכינה שם הם,  (מסעות בני ישראל ומשמעותן לדורות ,הרב דוד דב לבנון)

3.לא נסעו בשבת:בכל פרשת המסעות לא כתיב האות ז' נראה דרומז שלא נסעו בשבת (אהבת תורה, קרקא תרס"ה)

4.מסע בני ישראל- על כנפי נשרים ע"י הענן שנשא אותם , הערב רב הלכו ברגליהם ממש:
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם...וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת (במדבר לג, ג-ה)


ובפסוק שני היא נסיעה ממש. ואמר בני ישראל מה שלא אמר כן בפסוק ראשון, לפי שבנסיעה ראשונה נסעו עמהם ערב רב בקולו של משה, שכן בפרשת בא אל פרעה אמר (שמות י"ב, ל"ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף רגלי וגו' וגם ערב רב עלה אתם, לזה לא נכתב בני ישראל, אבל בנסיעה ממש אמר בני ישראל, ומכאן ואילך לא אמר במסעות בני ישראל, כי מהראשונה נלמוד לכולם שלא היו הולכים ברגליהם אלא נסיעה לבד לבני ישראל כמו שאמרנו. ומזה המאמר יבוא ראיה לדברינו: (שפתי כהן ,שם)

5.בני ישראל ראו את מוצאיהם מכעיקר- לברוח ממצרים, משה ראה את היעד כעיקר- א"י:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָ-ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם (במדבר לג,ב)

 משל:  אדם נשא אשה אחרת והיה לו בן מאשתו הראשונה עודנו נער והיה מר לו מאד ועיניו כלות ומיחלות לאמר מתי יגדל הנער ויגיע עתו עת דודים לתתו אל בית חותנו. ויהי כי ארכו הימים והנער הגיע לפרקו והוא נסע בדרך בעבור מסחריו וירא שם בת איש מכנעני הארץ  והתקשר עם אביה וכתבו כתבי התנאים ויהי בבואו לביתו אמר לבנו דע בני כי נתקשרתי עמך מעיר פלוני ולא תסבול עוד מדורות מאשת אביך בלתי אם כמשלש חדשים עד זמן החתונה והנער יספור וימנה מספר הימים מתי יעברו ימי הצער עד כי מגיע היום והאב שכר עגלות לנסוע אל מקום החתונה ובשמחה גדולה ונפלאה עלה הנער על המרכבה 
ויסעו הם יצאו את העיר והרחיקו ויאמר אל בעל העגלה ידידי הגידה נא לי כמה פרסאות נסעתי מביתי ויאמר לו כבר נסענו ב׳ פרסאות ויותר למחר חוזר ושואל את הבע״ג כמה פרסאות הנני רחוק עתה מביתי וזה אומר לו ח׳ פרסאות או עשרה והמה נוסעים עוד הלאה  וישאל אבי החתן את הבע״ג כמה פרסאות יש לפניו עוד לנסוע אל מקום החתונה ובהע״ג משיב לו וישמט סנטר 
ויאמר אל אביו הבינני׳ נא והורני מדוע אין שאלת שנינו דומות זה לזה אני בשאלתי את פי הבע״ג שואל אנכי אותו על מספר אשר מאחרי ואתם שואל אותו כמה פרסאות יש עוד לפניו לנסוע. ויען אביו ויאמר לו אתה היטבת בשאלתך ואני בשאלתי אתה לא היית מעולם בעיר פ׳ ואין אתם מכיר את מעלת המחותן ויקרו ולא את בתו הכלה בלתי תדע מאומה בהצלחתך אשר קרא ה׳ עליך שמם רק זאת ידעת־ כי אתה בורח מפני אשת אביך לכן אתה שואל כמה פרסאות אתה רחוק ממנה 
לא כן אני אשר נפשי יודעת מאד להיכן אני מוליך אותך לכן אני מבקש לדעת• מספר המסעות אשר לפני כי מה- לי לחשוב• הפרסאות- אשר לאחרי. 
הנמשל מובן מאד כי ישראל הלא לא הי׳ להם שום ידיעה בארץ ישראל ומעלתה וחשיבותם ומשיבוחה רק היו יודעים שבורחים ומתרחקים מארץ  מצרים לא כך מרע״ה אשר  נפשו יודעת מאד להיכן הוא מוליכן לכן הוא מונה המסעות אל אשר לפניו. 
 וזהו הכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. ר״ל הוא עשה חשבון ומנה :לפניו אל המקום אשר הם נוסעים ואלה (פי׳ ישראל) מסעיהם םס מנו המסעות מן המקום אשר יצאו: (משלי יעקב,פרשת מסעי)


6.פירוט כל המסעות ע"פ ה'- שלא יאמרו הגויים שב"י תעו במדבר במשך 40 שנה:
 וכן אמרו, "על פי י-י יחנו ועל פי י-י יסעו" היה מספיק בסיפור. ויעלה בלב האדם מתחילת מחשבה כי כל מה שבא אחריו בזה הענין הוא הערכת דברים אין צריך - רצוני לומר, אמרו, "ובהאריך הענן וגו', ויש אשר יהיה הענן וגו', או יומים וגו'" - ואני אודיעך טעם אלו הפרטים כולם. וטעמם הוא - לחזק הענין ההוא, לסלק בו מה שהיו האומות חושבים אז ומה שיחשבו עד היום, ש'ישראל' תעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו - כאמרו, "נבוכים הם בארץ". וכן קוראים אותו הערביים עד היום - רצוני לומר, ה'מדבר' ההוא קוראים אותו - מדבר התעיה, ויחשבו ש'ישראל' תעו ולא ידעו הדרך. והתחיל הכתוב לבאר ולחזק כי המסעות ההם, שהיו בלתי מסודרות, ושובם בקצתם פעמים, והיות זמן עמידתם בכל מסע חלוק זה מזה, עד שהיה מעמדם במסע אחד שמונה עשרה שנה, ובמסע אחד יום אחד, ובאחר לילה אחד - הכל בשיעור אלוהי. ולא היה זה תעיה בדרך, רק לפי העלות 'עמוד הענן' - ומפני זה פרט הפרטים ההם כולם (מורה נבוכים - חלק ג פרק נ )

ב.מסע אל ההווה: מסע אישי - רוחני

על דרך הפנמיות ארבעים ושניים המסעות מייצגים מסעות ותחנות הפזורות לאורך חייו של האדם,מרגע הולדתו ועד שנשמתו עולה ונכנסת לארץ החיים העליונה. כל תחנה בה חנו ב"י מייצגת ומבטאת בשמה מדרגה מסויימת בעבודת ה' אליה האדם צריך להגיע...

למרות החשיבות הגדולה של התחנות, התורה לא שמה את הדגש על ההגעה אליהן החשובה לכשעצמה ,אלא על המסע עצמו ולכן קרויה הפרשה מסעי דווקא ולא חניות כמו לומר לך שעל האדם לראות את עצמו  כל המזן כמי שמצוי במסע, כמתקדם לקראת יעד גבוה ונעלה יותר.

הנסיעה , הנראית לנו כירידה, כהתרחקות מהמרכז הרוחני, היא למעשה תחילתה של עלייה למדרגה רוחנית גבוהה יותר, רמז לכך ניתן למצוא בערכן המספרי העולה של אותיות נ.ס.ע (50,60,70).אם פועלים נכון עם הפנים מכוונות אל היעד הנעלה מגלים שהנסיעה וההתנתקות הפכו לנשיאה והתעלות. השורש נ.ס.ע כמו הפך ל נ.ש.א, האות ס הסגורה שעניינה הסתרה כמו נפתחה כלפי מעלה והפכה לאות ש והאות ע המייצגת את הראייה הגשמית(בעזרת העין) המוגבלת הפכה לאות א המייצגת אור, הארה ורוחניות. אנו מצויים באותו מקום פיזי,אך הדברים נראים לנו כחדשים ומוארים יותר, אנו זוכים לגלות בהם הארה אלקית שמקודם לכן לא יכולנו לחוש אותה. (צהר  לתיבה הרב חנן חסן, פרשת מסעי)

ג: מסע אל עתיד:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָ-ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם (במדבר לג,ב)

א.משה תיעד את מסעיהם בזמן אמת ובסוף ריכז זאת בפרשה בתורה:
ונראה שהכתוב נתכוון להודיענו סדר כתיבת המסעות שלא נכתבו ביום אחד אלא על זה הסדר שהתחיל משה לכתוב בפנקסו במצות המלך מיום שיצאו ממצרים על זה הדרך יום שיצאו ממצרים כתב פסוק ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו' ב' כתובים הבאים כאחד הכתובים לפנינו עד תיבת שפטים, וכשחנו בסוכות כתב פסוק ויסעו וגו' ויחנו בסוכות, וכשנסעו מסוכות כתב ויסעו מסוכות, וכשחנו באיתם כתב ויחנו באיתם, וכן על זה הדרך היה כותב כל מסע בזמנו עד שהגיעו לערבות מואב, ואחר כך אמר ה' אליו שיסדרם בתורה כדרך שהיו כתובים אצלו, והוא מה שאמר הכתוב ויכתוב משה את מוצאיהם פירוש יום שיצאו ממצרים והם ב' הכתובים מויסעו מרעמסס עד תיבת שפטים, ואומרו למסעיהם פירוש לסדר כל מסעיהם שנסעו מיום צאתם ממצרים עד סוף המסעות, ואומרו על פי ה' לומר שמכתב הראשון עצמו היה על פי ה' הוא אמר אליו שיהיה כותב והולך, ואומרו ואלה מסעיהם וגו' פירוש אלה הם המסעות האמורים שכתב משה למוצאיהם כל אחד בזמנו ובמקומו וזה העתקה: (אור החיים,שם)

ספר המסעות של המשיח עתיד גם כן להתגלות:
אמר בשם מורו הרב הקדוש ר' דוד מלעלוב זצ"ל ,משה רבינו היה כותב כל המסעות של בני ישראל ונעשה מהן תורה, כן עתה אליהו כותב כל המסעות והרפתקאות של כל אחד מישראל, וכשיבוא משיח במהרה בימנו יהיה מזה ספר שילמד ממנו (קדושת מרדכי, חלק ב' עמוד קפז)

לעתיד לבוא המסעות הללו יחזרו בזמן הגאולה:

ועוד יכלול סיפור המסעות תועלת אחרת כי ירמוז לעתיד, שהרי דברי הנביאים כולם מוכיחים שהגאולה האחרונה כדמיון הראשונה, וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה האחרונה עתידים שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו במקומות האלה והקב"ה יכלכלם וינהלם שם כמו שעשה לישראל במדבר, והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ, לה) והוצאתים אל מדבר העמים, והכתוב הזה מדבר לעתיד בגאולה אחרונה. והכתוב ירמוז זה ממה שהזכיר כאן שתי פעמים לשון מוצאיהם ויכתוב משה את מוצאיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם, כי האחד הוא יציאת ישראל ממצרים והשני יציאתנו מן הגלות החל הזה, ולפי שכבר התחיל להזכיר אלה מסעי על המסעות לשעבר על כן אמר ואלה מסעיהם לעתיד ביציאה שניה, כענין שכתוב (ישעיה יא, יא) יוסיף ה' שנית ידו וגו', והקב"ה ברחמיו ימהר יחישה מעשהו, מעשה הגאולה בקרוב, ונגילה ונשמחה בו (רבנו בחיי, במדבר פרק לג פסוק ב )

חלק ב: סוד ה-42

פתיחה: 42 מסעות, על שום מה?
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם: וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל: וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה: וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם: וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף: וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין: וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה: וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ: וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה: וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת: וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה: וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ: וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה: וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה: וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה: וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר: וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה: וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת: וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת: וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח: וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה: וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה: וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת: וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן: וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד: וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה: וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה: וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר: וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ: וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם: וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְהוָה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה: וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן: וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת: וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב: וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד: וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה: וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ: וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ

1.בין 'בין המצרים' למסעות במדבר: 
והנה הפרשה הזאת נקראת תמיד 'בין המיצרים' שהם נחשבים כ"א יום , כמו שפירש רש"י, וכ"א יום וכ"א לילות הם מ"ב, כנגד מ"ב מסעות שצריך לעבור "בין המיצרים" בכמה מסעות, לתקן הכל ולעבוד את ה',הגם שהזמן גרמא להיות עצוב ונאנח על חורבן בית ה' עם כל זה יש לחזק עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפילה בשמחה (המגיד מקוזניץ', פרשת מסעי)

2.המספר 5 כמייצג את השבר של השלמות שהיא 10 :
חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד , וְהָבְקְעָה הָעִיר , וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה , וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה , וְנִלְכְּדָה בֶּיתֵּר , וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר .מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה (תענית,פרק ד, משנה ו)

3.  42 המזבחות של בלק:
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: (במדבר כג,א-ב)
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצווה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות (סנהדרין קה,ע"ב)

4.  42-אחד משמות הקב"ה:
אמר רבי יהודה אמר רב, שם של מ"ב אותיון אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו (קידושין,עא,ע"א)

5.תפילת אנא בכח:
אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדוּלַת יְמִינְךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה:קֳבֵּל רִנַּת, עַמְּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא: נָא גִּבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם: בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם: חָסִין קָדוֹשׁ, בְּרֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ: יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ: שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בנוסח זה יש מ"ב תיבות כנגד שם של מ"ב אותיות ובראש כל תיבה יש אות ממנו והם ז' שמות כל שם בן ו' תיבות...והוא שם היוצא מפסוק "בראשית ברא אלוקים" ובכח זה השם נברא העולם. (סדר היום לר' משה בן מכיר)

6.  42 בתפילה:
קדיש: 42 אותיות
וישתבח. ויתפאר. ויתרומם. ויתנשא. ויתהדר. ויתעלה. ויתהלל
ק"ש:42 תיבות
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

7.הקשר בין שם מ"ב למסעות מ"ב ותפילת אנא בכח:
השם הקדוש עליו בנויה תפילת אנא בכח הוא השם בן מ"ב האותיות כמספר מסעות בני ישראל במדבר.השם הזה קשור למעבר ממציאות אחת למציאות אחרת ולכן אומרים את אנא בכח בזמנים השייכים לכך כגון בספירת העומר שהיא זמן בו אנו עוברים תהליך של השתנות של מעבר מגלות לגאולה ולמתן תורה או בתפילת ליל שבת בזמן המעבר בין מציאות של חול למציאות של שבת. (חיי עולם, הרב עדין שטיינזלץ, ע"מ 379)

סיכום: 6*7=42 - מעבר בין חול לקודש ובין המדבר לא"י

6- מייצג את העולם הזה ואת ימות החול
7- מייצג את הקדושה שמעבר , את השבת

סיום: ספר במדבר פותח ומסיים בשבחם של ישראל:  42 מסעות שהתקבלו באהבה- שבחם של ישראל!

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (במדבר א,א)

וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.  (א) כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע  (ב) מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד  (ג) באייר מנאם:(רש"י,שם)

התורה מפרטת את המסעות משום שבחם של ישראל הלא עשרה נסיונות ניסו אבותנו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר "ויסו אותי זה עשר פעמים(בצמדבר יב,כב)(אבות ה,ד) אולם על דבר אחד לא התלוננו: על המסעות....שערו בנפשכם את הקושי של אדם הבא הבא למקום מסויים מפרק חפציו ומסתדר ובבוקר חייב לארוז מחדש ולנסוע, לעיתי גם לאחר ששוכן במקום מעולה ...והנה על טרדת המסעות לא מצאנו תלונה! ..אם כן, כדי להדגיש שבח זה מפרטת התורה עכל אחד ואחד ממסעותיהם שאת כולם קיבלו ללא תלונה אלא מתוך אמונה (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן, פרשת מסעי)

*נסתייעתי רבות בספר "פלאות עדותיך" במקורות לחלק א'

אחרי מות: ובחרת בחיים...*

פתיחה: מדוע דווקא בפרשה זו מועלה על נס מותם של שני בני אהרון בעוד בפרשיות אחרות העוסקות בפטירתן של צדיקים- נקראות על שם המילה חיים?

כי החיים יודעים שימותו - אלו הצדיקים, שגם במיתתן נקראו חיים (ברכות יח,ע"א)

חלק א: פרשות פטירתן של צדיקים דווקא נקראות על שם חיים:

1.חיי שרה: יצחק ורבקה ממשיכים את מפעל חייה הרוחני  של שרה גם אחרי מותה הגופני
דווקא לאחר פטירתה של שרה,כאשר יצחק ורבקה ממשיכים את חייה ועוסקים באותם העניינים שהיא עסקה בהם- מתגלה לעין כל באופן מוחלט שחיי שרה הם חיים אמיתיים ונצחיים.
וזו הסיבה לכך שהפרשה העוסקת  בפטירת שרה ובזמן שלאחריה נקראת בשם "חיי שרה" (ליקוטי שיחות חלק טו,ע"מ 145)

ב.שרה חיה 37 שנה בשלמות כמנין שנות יצחק: ועוד על דרך המדרש שני חיי שרה כמנין ויהיו, שלושים ושבע, כי מיום שנולד יצחק עד יום העקידה שלושים ושבע שנה היו, והם היו עיקר חייה של שרה, כי קודם לכן לא היה לה בן, ומי שאין לו בנים חשוב כמת, ולכך יאמר ויהיו חיי שרה כי עיקר החיים שלה כמספר ויהיו, אבל שני חיי שרה כלומר כל השנים שחיתה מאה עשרים ושבע שנה היו (רבנו בחיי על בראשית פרק כג פסוק א )

2.ויחי- יעקב אבינו לא מת:
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם (בראשית מז,כח-כט)

א.יעקב אבינו לא מת:
א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ...

כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך  (תענית ה,ע"ב - ו, ע"א)

מדוע נאמר דווקא ביעקב?
הכוונה בזה שאין פסול בזרעו כי אברהם ויצחק היתה פסולת בזרעם ולא כל זרעם היה ראוי להידבק בחיים ולקבל התורה שהיא מקור החיים...(רשב"א, עין יעקב ד"ה א"ל)

ב.השנים שחי יעקב בשלמות ובשמחה הן 34 שנים(כמניין ויחי) שחי עם יוסף:

ד''א ויחי יעקב בארץ שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי י''ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי''ז שנה במצרים (בעל הטורים,שם)

חלק ב: חטא נדב ואביהו מול חטא אדם וחוה:

הקדמה:  משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

1.איזכור ראשון של שורש מו"ת בתורה:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)

2.חטאי נדב ואביהוא במילים "אש זרה":
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ: (ויקרא טז,א)

שהם בראשי תיבות "אש זרה": אש זרה הקריבו, שתויי יין נכנסו לעזרה, זרע לא היה להם, רחיצה לא רחצו ידיהם ורגליהם, הוראה הורו בפני משה [ומה שהורו גם-כן היה טעות (ותלוי בדעות מה הורו) ומכל-מקום לא היו מתים אילולא היו מורין כן בפני משה רבנו (חידושי המאירי). אך מכל-מקום גם אם היו מורין אמת היו נחשבים מורין הוראה בפני רבן] (ע"פ החיד"א,פתח עיניים עירובין סג)

3.דעת ה': נדב ואביהוא ביקשו לדעת את ה' כמו אדם וחווה

קרבה דרך עבודה:

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ (ויקרא,טז,א)

קרבה דרך השכל:

כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:(בראשית,ג,ה)

...נדב ואביהוא, הם נפש אדה"ר ממש (שער הגילגולים,הקדמה לג)

4.התזמון- ראש חודש ניסן מול ראש חודש תשרי

א.חטא אדם וחווה- בא' בתשרי:
אתה אומר ביום ראש השנה, בשעה ראשונה עלה במחשבה [לברוא את האדם], בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת, בשלישי כינס עפרו, ברביעי גיבלו, בחמישי ריקמו, בששי עשאו גולם, בשביעי נפח בו נשמה, בשמיני הכניסו לגן [העדן], בתשיעי נצטוה [שלא לאכול מעץ הדעת], בעשירי עבר [על האיסור שנצטוה, ואכל מעץ הדעת], באחד עשר נידון [על חטאו], בשנים עשר יצא בדימוס. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא רבא,כט,א)

ב.מעשה נדב ואביהוא- בא' בניסן:

ויהי ביום השמיני תניא אותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ (מגילה י, ע"ב)

5.אכילה מעץ הדעת- הגפן

תא חזי, אדם הראשון אשתו סחטה לו ענבים וגרמה לו מות ולכל ישראל, ולכל העולם. נח בא לענבים האלו ולא נשמר כראוי, מה כתוב, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, (שכתוב אהלה בה')... בני אהרן שתו יין מהם, (מן הענבים), והקריבו קרבן עם יין ההוא, ומתו, וכבר התבאר, ועל כן כתיב ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, משום שהענבים גרמו לכל זה. (זוהר וישב רסז)

6.כיצד נענשו:
 כיצד היתה מיתתן, שני חוטין של אש יצאו מבית קדשי הקדשים, ונחלקו לד', שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ונשרף גופם ובגדיהם קיימים, שנאמר ותצא אש מלפני ה' ( ספרא, שמיני כא פרשה א)
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:(בראשית ג,ז)

7.סיכום הקשר בים מעשה נדב ואביהוא ואדם וחווה:

ובזה יובן ענין חטא נדב ואביהוא, שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו, שהם באשר ראו שהיא עת רצון והיתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, דבקו עצמם באהבה עד כלות הנפש, ולא פסקו מדביקותם אף שהרגישו שנפשם יוצאת, ועל כן באו לבית קדשי הקדשים בקטורת, לקשור עצמם באהבה זו עד כלות הנפש, ובזה חשבו שיהיה התיקון הכללי לחטא של אדם הראשון, שהיה בשביל נטותו אחר אהבה חיצונית, כמפורש בכתוב, והיכל האהבה יהיה פתוח, שמאחר שיהיה הכל מתוקן ולא תהיה עוד מציאות הרע בעולם, כדכתיב (זכריה י"ג) "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שוב אין חשש שההיכל ההוא יהיה פתוח, ולפי מחשבתם היתה עבודה נכבדה עד מאד, וראויה לאנשים כמוהם, שאמר משה עליהם שהם גדולים ממנו ומאהרן. אבל באמת עוד לא הגיעה העת לזה, ועוד היה להם ללכת את המדבר הגדול והנורא, משכן הסט"א, לכתתא רישיה, כבזוהר הקדוש, ובכן לא היה אפשר לפתח את היכל האהבה, ובאשר פתחו קודם זמנו נתקפה גם הסט"א באהבה חיצונית, להיות אהבה חיצונית נמי ברשפי אש, וזוהי האש הזרה שהקריבו.(שם משמואל,תרע"א, אחרי מות)

סיום: תיקון עולם של אחרי עונש "מות" שניתן לאדם הראשון- רק ע"י מי שיש לו בנים ממשיכים

בן עזאי אומר כל מי שאינו עוסק בפ"ו הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב ואתם פרו ורבו וגו'. אמר לו ר"א בן עזריה נאין דברים כשהן יוצאין מפי עושיהן יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש בן עזאי נאה דורש ואין נאה מקיים אמר לו מה אעשה חשקה נפשי בתורה ויתקיים העולם באחרים. (תוספתא יבמות ח, הלכה ה)

נדב ואביהוא ביקשו לתקן את החטא שהביא מיתה לעולם ולכן "אחרי מות"-.אחרי "מות תמותון" שנגזר על אדם הראשון- הם עסקו בעולם שנמצא אחרי גזירת המיתה שהוטלה על אדם הראשון וכל צאצאיו, אמנם הנסיון שלהם נכשל כי הקדימו את הזמן אך מאחר ולא היו להם בנים הרי שמיתתם היא מוחלטת, ללא המשך, בניגוד לפטירת יעקב(ושרה) שהשאירו צאצאים שכולם גם המשיכו את דרכם הרוחנית החיובית (ענ"ד)

בשולי הדברים: דווקא בפרשה ששמה עוסק במוות מובא פסוק הדורש את עליונות החיים על פני המוות:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְ-ה-וָ-ה: (שמות יב,ח)
וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן נשאלה שאלה זו בפניהם מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת...א''ר יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו {ויקרא יח-ה} וחי בהם ולא שימות בהם אמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דלית ליה פירכא  (יומא פה,ע"א-ע"ב)


*לע"נ נשמת מאיר בן אסתר

מצורע: בין הכהן למצורע

פתיחה: מדוע ביום טהרתו לא יובא המצורע אל הרופא?

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:  אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים (ויקרא יג,א-ב)

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:(ויקרא יד,א-ב)


1.מקור ראשון לצרעת בתורה: באותו מעמד בו משה איבד את הכהונה לאהרון

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג (שמות ד,ו)

מצורעת כשלג. דרך צרעת להיות לבנה, אם בהרת לבנה היא, אף באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע: (רש"י,שם)

2. שלוש סוגי צרעת: הגוף,הבגד,הבית- כנגד ישראל,לוי,כהן

הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה. שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת. ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת. ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע.

שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו. אם חזר בו יטהר הבית. אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו יטהרו. ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע. ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר (דברים כד-ח) ''השמר בנגע הצרעת'' (דברים כד-ט) ''זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך''. הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר (במדבר יב-ג) ''והאיש משה ענו מאד'' ואע''פ כן מיד נענשה בצרעת קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות. לפיכך ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מישיבתן ומלדבר עמהן כדי שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם. וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי הבאי כענין שנאמר (קהלת ה-ב) ''וקול כסיל ברוב דברים''. ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר (תהילים לא-יט) ''תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק''. ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר (דברי הימים ב לו-טז) ''ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו''. ומתוך כך באין לדבר באלהים וכופרין בעיקר כענין שנאמר (מלכים ב יז-ט) ''ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם''. והרי הוא אומר (תהילים עג-ט) ''שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ'' מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ. זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר. אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה. לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה. שנאמר (מלאכי ג-טז) ''אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו'':

 (הלכות טומאת צרעת טז,י )

3.על מה באה הצרעת?

עַל עֲשָׂרָה דְבָרִים נְגָעִים בָּאִים,

עַל עֲבוֹדָה זָרָה,

וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת,

וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים,

וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם,

וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם,

וְעַל הַגּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים,

וְעַל גּוֹזֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ,

וְעַל גַּסֵּי הָרוּחַ,

וְעַל לָשׁוֹן הָרָע,

וְעַל עַיִן רָע.

עַל עֲבוֹדָה זָרָה, מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, שֶׁפָּרְחָה בָּהֶן צָרַעַת.

וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, מִבְּנוֹת צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, טז): יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן. וּמִנַּיִן שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן. 

וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, מִיּוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ג, כט): יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב. 

וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, מִגֵּיחֲזֵי (מלכים ב ה, כ): וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, מַהוּ (מלכים ב ה, כ): מְאוּמָה, מִן מוּמָא דְּאִית בֵּיהּ, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כז): וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ.

וְעַל בִּרְכַּת ה', מִגָּלְיַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, מג): וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, מו): הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי, וְאֵין הַסְגָּרָה הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן צָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, כא): וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן.

וְעַל גּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים, מִשֶּׁבְנָא, שֶׁהָיָה נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁוֹת, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כב, יז): הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה, וְאֵין וְעֹטְךָ עָטֹה אֶלָּא צָרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, מה): וְעַל שָׂפָם יַעֲטֶה.

וְעַל הַגּוֹזֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מֵעֻזִּיָּהוּ, דִּכְתִיב (דברי הימים ב כו, כא): וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ.

וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, דִּכְתִיב (דברי הימים ב כו, טז): וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו.

וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקְתָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, י): וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל, 

וְעַל עַיִן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, לה): וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, מִי שֶׁיִּחֵד בֵּיתוֹ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לֵהָנוֹת לַאֲחֵרִים

(ויקרא רבא,יז,ג)

בגדי הכהן הגדול- מכפרים על הטאים המביאים לצרעת:
כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב {בראשית לז-לא} ויטבלו את הכתנת בדם
מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב {שמות כח-מב} ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה
מצנפת מכפרת על גסי הרוח כדרבי חנינא דא''ר חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה
אבנט מכפרת על הרהור הלב אהיכא דאיתיה (דכתיב {שמות כח-לה/לז/לח } והיה על לב אהרן
חושן מכפר על הדינין דכתיב {שמות כח-טו} ועשית חושן משפט
אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב {הושע ג-ד} אין אפוד ותרפים
מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב''ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול
ציץ מכפר על מעשה עזי פנים....(ערכין טז,א)

4.הצרעת,לשון הרע ויציאת מצרים:

א.עם ישראל לא נגאל עד אשר המלשינים שבו מתו(ירדו מנכסיהם):

וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר (שמות ב,יד)

ויירא משה. כפשוטו. ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים   דילטורין, אמר, מעתה שמא אינם ראויין להגאל: אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים  (נ) בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ: (שמות ד,יט)

כי מתו כל האנשים. מי הם, דתן ואבירם, חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם,  (ג) והעני חשוב כמת (נדרים סד:):(רש"י,שם)

ב.האותות- רמזו על תיקון חטא לשון הרע אצל בני ישראל:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:  וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:  ...
 וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:  וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:( שמות ד,ב-ז)

ב1:אות הנחש:
והקרוב אלי לומר בזה כי אות ראשון מורה על ישראל שהיו מתחילה בימי האבות בקומתם ובשררתם כמטה זה העומד זקוף ומורה על השררה כמ"ש (תהלים קי.ב) מטה עזך ישלח ה' מציון וגו', ואח"כ בחטאם נעשו לנחש, כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה וע"י שסיפר לשון הרע בבוראו (שמו"ר ג.יב) הושפל מלא קומתו ארצה, כך ישראל היו תחילה בקומה זקופה וע"י שאחזו במעשה הנחש והיו ביניהם דלטורין מביאי דבה ע"כ נעשו כעפר לדוש עם חמת זוחלי עפר, וכאשר סרה הסבה אשר גרמה להם שפלותם יחזרו למעלתם, וזה"ש מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש, כי בזה נתן לו אות על גלות מצרים וסבתו וכי היו ישראל משולים בו כנחש. (כלי יקר,שם)

ב2:אות הצרעת:

...והראה לו הקב"ה שבטלה הסבה כי מעתה אין בהם עוד לשון הרע, ורמז לו הענין במה שנאמר הבא נא ידך בחיקך וגו' והנה מצורעת כשלג. ולדעת רז"ל (שמו"ר ג.יג) נצטרע על שסיפר לשון הרע על ישראל ואמר והן לא יאמינו לי, וזה מופת שאין בישראל עוד בעלי מחלוקת ולשון הרע שאילו היו בהם בעלי מחלוקת ולשון הרע לא היה משה נענש עליהם(כלי יקר,שם)

ג.הראייה שלא היה בהם לשון הרע- לא יחרץ כלב לשונו:

ואמרו רז"ל (פסחים קיח.) כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים שנאמר (שמות כג.א) לא תשא שמע שוא וסמוך ליה לכלב תשליכון אותו, וטעמו של דבר שכל המספר לשון הרע נדמה ככלב המנבח וחורץ בלשונו, ולפיכך ישראל במצרים שלא היה בהם לשון הרע, כתיב (שמות יא.ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. מדה כנגד מדה(כלי יקר,בראשית,לז,ב)

ד.תחילת הגאולה- צרעת פרעה:

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה (שמות ב,כג)

וימת מלך מצרים. נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמו"ר א, לד.): (רש"י,שם)

מנין לרש"י שלא מת באמת וכיצד ניתן לדייק זאת מהפסוק?

דאי פירושו שמת למה צעקו שמא המלך שיהיה אחר פרעה יהיה טוב אלא ודאי נצטרע ומצורע חשוב כמת: (שפתי חכמים,שם)

שמעתי בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא): לפי שהזכיר במתתו שם הכבוד "מלך מצרים". שאין זה מדרך המקראות, כבמדרש קהלת (ח' י"א): אמר ר' לוי: קרוב לנ"ב פעמים כתיב "והמלך דוד"; כיוון שנטה למות כתיב (מלכים א' ב') ויקרבו ימי דוד למות" – משום "ואין שלטון ביום המוות". כלומר: לא הוזכרה מלכות במיתה. וכאן אמר "וימת מלך מצרים"?! לכן לא היה זה מיתה ממשית אלא נצטרע. (הכתב והקבלה,שם)

5.משמעות פעולות טהרת המצורע:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ויקרא יד,ה)

מה מסמלים הארז,האזוב ותולעת השני?

ועץ אר ז וגו׳. א״ר יצחק בן טבליים: מה טיבו של עץ ארז, ואזוב ושני תולעת אצל המצורע ? אלא שאומרין לו: מפני שהגבהת

עצמך כארז הזה, השפילך הקב״ה כאזוב הזה, שהכל דשין אותו,... ושני תו ל ע ת . זה שאמר לו : מה שני תולעת הזה, תחלתו לבן, ונשתנה על ידי האור ונעשה שני תולעת, אף אתה שהגבהת עצמך תחלה ונעשית גס רוח, עכשיו חזור בך והשפל את דעתך, כדי שיקיים עליך (ישעיה א׳ ) : אם יהיו חטאיכם כשנים כשלנ ילבנו (מדרש הגדול,שם).

6.המצורעים המוזכרים בתנ"ך:

1.	משה	שמות ד', ו:	"וַיֹּאמֶר ה' לוֹ [למשה] עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג".
2.	מרים	במדבר י"ב,  א-י: דברים כ"ד ח-ט:	"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה... וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת". "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת... זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה'  אֱ-לֹקֶיךָ לְמִרְיָם...".
3.	נעמן	מל"ב ה', א:	"וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע".
4.	גיחזי	מל"ב ה', כז:	[אלישע לגיחזי] "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג".
5.	ארבעה אנשים	מל"ב ז', ג:	"וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר [של שומרון]...".
6.	עוזיהו	דה"ב כ"ו, טז-יט:	"וּכְחֶזְקָתוֹ [של עוזיהו] גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית... וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת... וַיֹּאמְרוּ לוֹ [הכהנים] לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה'... וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ...".

(שבת וינפש - פרשיות השבוע בהיבט פסיכולוגי/ פרופ' אלחנן י. מאיר)

סיום- הכהן והמצורע- הפכים מתחברים

1.תגובת אהרון למות בניו: שליטה מלאה על פיו.כנגד זה הוא אחראי בלעדית על החוטא בדיבורו

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ויקרא י,ג)

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(שם,שם,ט)
וידום אהרן. קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (ת"כ שם לו. ויק"ר שם). (רש"י,שם)

תורת טהרת המצורע- כנגד תיקון חטא הדיבור ע"י הכהן , נציגו של אהרון, הראשון שתיקן חטא זה (ענ"ד)

 2.אוהב השלום ושונא השלום:
אהרון מכונה "אוהב שלום ורודף שלום" ולכן דוקא הוא - והכהכנים הבאים אחריו- יתקנו את קלקולו של מי שמקלקל את השלום בתוך עם ישראל- וְעַל הַגּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים,וְעַל גּוֹזֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ,וְעַל גַּסֵּי הָרוּחַ,וְעַל לָשׁוֹן הָרָע,וְעַל עַיִן רָע. (ענ"ד)

3.הכהן נבחן דרך פיו- כנגד המצורע שחטא בפיו:
כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא:(מלאכי ב,ז)

כי שפתי כהן. עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי תורה יבקשו מפיהו שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב (דברים ל''ג) (רש"י,שם)
בשולי הדברים: לעתיד לבוא- המשיח יהיה מצורע:

ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה אתינא לעלמא דאתי אמר ליה אם ירצה אדון הזה אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול ג' שמעתי

אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפיתחא דקרתא

ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי אמר ליה שלום עליך בר ליואי א''ל לאימת אתי מר א''ל היום אתא לגבי אליהו א''ל מאי אמר לך א''ל שלום עליך בר ליואי א''ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי א''ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א''ל הכי אמר לך {תהילים צה-ז} היום אם בקולו תשמעו (סנהדרין צח, ע"א)

רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו [מצא את אליהו], דהוי קיימי (411) [שהיה עומד] אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי [על פתח המערה שהתחבא בה רבי שמעון בר יוחאי מפני הרומאים].

אמר ליה לאליהו: אתינא לעלמא דאתי [האם אזכה לבוא לעולם הבא]? (412)

אמר ליה: אם ירצה אדון הזה (413) [השכינה. ואמר בלשון "אדון הזה", שמשמע אדון זה שלפנינו, כיון שהשכינה היתה שם עמהם].

אמר רבי יהושע בן לוי: שנים ראיתי שם, דהיינו, אליהו ואני. וקול של שלשה שמעתי. ששמעתי אף את קול השכינה (414), אבל לא ראיתי אותה.

אמר ליה לאליהו: אימת אתי [מתי יבוא] משיח?

אמר ליה: זיל שייליה לדידיה [לך שאל אותו עצמו].

שאל אותו יהושע בן לוי: והיכא יתיב [והיכן יושב] המשיח?

אמר לו אליהו: הוא יושב אפיתחא דרומי [על שער העיר רומי (415)].

שאל רבי יהושע בן לוי: ומאי סימניה [ומהם סימניו של המשיח, איך אכיר שאכן הוא זה]?

אמר לו אליהו: יתיב [יושב הוא] ביני עניי סובלי חלאים (416) [מנוגעים], ואף הוא מנוגע (417).

וכולן שרו ואסירי בחד זימנא [וכולם, כל שאר העניים, מתירים את כל תחבושותיהם בבת אחת כדי לקנח את נגעיהם, ולאחר מכן קושרים את כולם באותו זמן].

ואילו איהו, המשיח, שרי חד ואסיר חד [מתיר בכל פעם תחבושת אחת, מקנח, וקושרה. וכך עושה עד שמסיים לטפל בכל נגעיו]. משום דאמר: דילמא מבעינא [שמא יקראוני לבוא לגאול את ישראל], דלא איעכב [שלא אתעכב].

שאם אתיר את כל התחבושות בבת אחת, שמא בדיוק אז אקרא לגאול את ישראל, ואצטרך להתעכב עד שאסיים לקשור את כולן (418) (419).

אזל יהושע בן לוי לגביה [אל המשיח] לשער רומי. אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי! (420)

אמר ליה המשיח: שלום עליך בר ליואי [בן לוי].

אמר ליה יהושע בן לוי: לאימת אתי מר [מתי תבוא לגאול את ישראל]? אמר ליה: היום (421).

חזר יהושע בן לוי ואתא לגבי אליהו.

אמר ליה אליהו: מאי אמר לך המשיח?

אמר ליה: המשיח אמר לי: שלום עליך בר ליואי.

אמר ליה: אם כך אמר לך, אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי [הבטיח לך ולאביך שתבואו לעולם הבא]. שאם לא שצדיקים גמורים אתם, לא היה נותן לך שלום, ולא היה מזכיר את שם אביך.

אמר ליה: שקורי קא שקר בי [שיקר לי] המשיח ! דהרי אמר לי: היום אתינא [היום אבוא], ולבסוף לא אתא [לא בא]! (422) אמר ליה: הכי אמר לך [כך נתכוין לומר לך]: "היום - אם בקלו [של הקדוש ברוך הוא] תשמעו" (423).  (ביאור חברותא,שם)