אחרי מות: ובחרת בחיים...*

פתיחה: מדוע דווקא בפרשה זו מועלה על נס מותם של שני בני אהרון בעוד בפרשיות אחרות העוסקות בפטירתן של צדיקים- נקראות על שם המילה חיים?

כי החיים יודעים שימותו - אלו הצדיקים, שגם במיתתן נקראו חיים (ברכות יח,ע"א)

חלק א: פרשות פטירתן של צדיקים דווקא נקראות על שם חיים:

1.חיי שרה: יצחק ורבקה ממשיכים את מפעל חייה הרוחני  של שרה גם אחרי מותה הגופני
דווקא לאחר פטירתה של שרה,כאשר יצחק ורבקה ממשיכים את חייה ועוסקים באותם העניינים שהיא עסקה בהם- מתגלה לעין כל באופן מוחלט שחיי שרה הם חיים אמיתיים ונצחיים.
וזו הסיבה לכך שהפרשה העוסקת  בפטירת שרה ובזמן שלאחריה נקראת בשם "חיי שרה" (ליקוטי שיחות חלק טו,ע"מ 145)

ב.שרה חיה 37 שנה בשלמות כמנין שנות יצחק: ועוד על דרך המדרש שני חיי שרה כמנין ויהיו, שלושים ושבע, כי מיום שנולד יצחק עד יום העקידה שלושים ושבע שנה היו, והם היו עיקר חייה של שרה, כי קודם לכן לא היה לה בן, ומי שאין לו בנים חשוב כמת, ולכך יאמר ויהיו חיי שרה כי עיקר החיים שלה כמספר ויהיו, אבל שני חיי שרה כלומר כל השנים שחיתה מאה עשרים ושבע שנה היו (רבנו בחיי על בראשית פרק כג פסוק א )

2.ויחי- יעקב אבינו לא מת:
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם (בראשית מז,כח-כט)

א.יעקב אבינו לא מת:
א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ...

כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך  (תענית ה,ע"ב - ו, ע"א)

מדוע נאמר דווקא ביעקב?
הכוונה בזה שאין פסול בזרעו כי אברהם ויצחק היתה פסולת בזרעם ולא כל זרעם היה ראוי להידבק בחיים ולקבל התורה שהיא מקור החיים...(רשב"א, עין יעקב ד"ה א"ל)

ב.השנים שחי יעקב בשלמות ובשמחה הן 34 שנים(כמניין ויחי) שחי עם יוסף:

ד''א ויחי יעקב בארץ שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי י''ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי''ז שנה במצרים (בעל הטורים,שם)

חלק ב: חטא נדב ואביהו מול חטא אדם וחוה:

הקדמה:  משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

1.איזכור ראשון של שורש מו"ת בתורה:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)

2.חטאי נדב ואביהוא במילים "אש זרה":
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ: (ויקרא טז,א)

שהם בראשי תיבות "אש זרה": אש זרה הקריבו, שתויי יין נכנסו לעזרה, זרע לא היה להם, רחיצה לא רחצו ידיהם ורגליהם, הוראה הורו בפני משה [ומה שהורו גם-כן היה טעות (ותלוי בדעות מה הורו) ומכל-מקום לא היו מתים אילולא היו מורין כן בפני משה רבנו (חידושי המאירי). אך מכל-מקום גם אם היו מורין אמת היו נחשבים מורין הוראה בפני רבן] (ע"פ החיד"א,פתח עיניים עירובין סג)

3.דעת ה': נדב ואביהוא ביקשו לדעת את ה' כמו אדם וחווה

קרבה דרך עבודה:

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ (ויקרא,טז,א)

קרבה דרך השכל:

כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:(בראשית,ג,ה)

...נדב ואביהוא, הם נפש אדה"ר ממש (שער הגילגולים,הקדמה לג)

4.התזמון- ראש חודש ניסן מול ראש חודש תשרי

א.חטא אדם וחווה- בא' בתשרי:
אתה אומר ביום ראש השנה, בשעה ראשונה עלה במחשבה [לברוא את האדם], בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת, בשלישי כינס עפרו, ברביעי גיבלו, בחמישי ריקמו, בששי עשאו גולם, בשביעי נפח בו נשמה, בשמיני הכניסו לגן [העדן], בתשיעי נצטוה [שלא לאכול מעץ הדעת], בעשירי עבר [על האיסור שנצטוה, ואכל מעץ הדעת], באחד עשר נידון [על חטאו], בשנים עשר יצא בדימוס. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא רבא,כט,א)

ב.מעשה נדב ואביהוא- בא' בניסן:

ויהי ביום השמיני תניא אותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ (מגילה י, ע"ב)

5.אכילה מעץ הדעת- הגפן

תא חזי, אדם הראשון אשתו סחטה לו ענבים וגרמה לו מות ולכל ישראל, ולכל העולם. נח בא לענבים האלו ולא נשמר כראוי, מה כתוב, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, (שכתוב אהלה בה')... בני אהרן שתו יין מהם, (מן הענבים), והקריבו קרבן עם יין ההוא, ומתו, וכבר התבאר, ועל כן כתיב ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, משום שהענבים גרמו לכל זה. (זוהר וישב רסז)

6.כיצד נענשו:
 כיצד היתה מיתתן, שני חוטין של אש יצאו מבית קדשי הקדשים, ונחלקו לד', שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ונשרף גופם ובגדיהם קיימים, שנאמר ותצא אש מלפני ה' ( ספרא, שמיני כא פרשה א)
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:(בראשית ג,ז)

7.סיכום הקשר בים מעשה נדב ואביהוא ואדם וחווה:

ובזה יובן ענין חטא נדב ואביהוא, שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו, שהם באשר ראו שהיא עת רצון והיתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, דבקו עצמם באהבה עד כלות הנפש, ולא פסקו מדביקותם אף שהרגישו שנפשם יוצאת, ועל כן באו לבית קדשי הקדשים בקטורת, לקשור עצמם באהבה זו עד כלות הנפש, ובזה חשבו שיהיה התיקון הכללי לחטא של אדם הראשון, שהיה בשביל נטותו אחר אהבה חיצונית, כמפורש בכתוב, והיכל האהבה יהיה פתוח, שמאחר שיהיה הכל מתוקן ולא תהיה עוד מציאות הרע בעולם, כדכתיב (זכריה י"ג) "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שוב אין חשש שההיכל ההוא יהיה פתוח, ולפי מחשבתם היתה עבודה נכבדה עד מאד, וראויה לאנשים כמוהם, שאמר משה עליהם שהם גדולים ממנו ומאהרן. אבל באמת עוד לא הגיעה העת לזה, ועוד היה להם ללכת את המדבר הגדול והנורא, משכן הסט"א, לכתתא רישיה, כבזוהר הקדוש, ובכן לא היה אפשר לפתח את היכל האהבה, ובאשר פתחו קודם זמנו נתקפה גם הסט"א באהבה חיצונית, להיות אהבה חיצונית נמי ברשפי אש, וזוהי האש הזרה שהקריבו.(שם משמואל,תרע"א, אחרי מות)

סיום: תיקון עולם של אחרי עונש "מות" שניתן לאדם הראשון- רק ע"י מי שיש לו בנים ממשיכים

בן עזאי אומר כל מי שאינו עוסק בפ"ו הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב ואתם פרו ורבו וגו'. אמר לו ר"א בן עזריה נאין דברים כשהן יוצאין מפי עושיהן יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש בן עזאי נאה דורש ואין נאה מקיים אמר לו מה אעשה חשקה נפשי בתורה ויתקיים העולם באחרים. (תוספתא יבמות ח, הלכה ה)

נדב ואביהוא ביקשו לתקן את החטא שהביא מיתה לעולם ולכן "אחרי מות"-.אחרי "מות תמותון" שנגזר על אדם הראשון- הם עסקו בעולם שנמצא אחרי גזירת המיתה שהוטלה על אדם הראשון וכל צאצאיו, אמנם הנסיון שלהם נכשל כי הקדימו את הזמן אך מאחר ולא היו להם בנים הרי שמיתתם היא מוחלטת, ללא המשך, בניגוד לפטירת יעקב(ושרה) שהשאירו צאצאים שכולם גם המשיכו את דרכם הרוחנית החיובית (ענ"ד)

בשולי הדברים: דווקא בפרשה ששמה עוסק במוות מובא פסוק הדורש את עליונות החיים על פני המוות:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְ-ה-וָ-ה: (שמות יב,ח)
וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן נשאלה שאלה זו בפניהם מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת...א''ר יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו {ויקרא יח-ה} וחי בהם ולא שימות בהם אמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דלית ליה פירכא  (יומא פה,ע"א-ע"ב)


*לע"נ נשמת מאיר בן אסתר