יום שלישי, 24 במרץ 2015

צו: טובים השניים

פתיחה:מדוע  נוקטת התורה בלשון צו כלפי אהרון? האם לא מובן מאליו שיקיים את מצוות ה' בשמחה ובאהבה רבה?

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו,ב)


1.משה ואהרון- זוגיות מכבדת:

א.דווקא ברגעי השיא- לתת מקום לשני:
"מ" של מוֹקְדָה זעירא וכן "א" של וַיִּקְרָא בפרשה הקודמת.מה בא ללמדנו? אמרו חכמי הרמז בדרך מליצית,כשפנה הקב"ה למשה רבינו ב"ויקרא אל משה" הצביע משה על אות א' דהיינו שיפנה לאהרון,וכשמצווה את אהרון מצביע אהרון על אות "מ" שיפנה למשה.
אותיות זעירות אלו הן "אם" ר"ת אהרון משה שעל ידם היתה גאולת מצרים וכן בימי המן הרשע הגאולה היתה ע"י "אם" ר"ת אסתר מרדכי.גם הגאולה העתידית במהרה בימנו תהיה ע"י "אם",דהיינו אליהו משיח. (פאר לשולחן, פרשת צו)

ב.שקולים אחד כנגד השני-בכבוד:
הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:(שמות ו,כו-כז)
הוא אהרן ומשה. ... יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד (רש"י,שם)
ואינו ר״ל שקולין בחכמה אלא בכבוד שכל אחד היה מכבד את חבירו משה לאהרן מפני שגדול ממנו בשנים ואהרן למשה מפני שגדול ממנו בחכמה:(רא"ם,סוף פרשת מסעי)

ג.אהרון שמח בכבודו של משה:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:(שמות ד,יג-יד)


ביד תשלח. ביד מי שאתה רגיל לשלוח  והוא אהרן (רש"י,שם)
 וראך ושמח בלבו. לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב: (רש"י,שם)

ד.משה שמח בכבוד שניתן לאהרון:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:
כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו:(תהילים קלג,א-ב)


וְכִי שְׁנֵי זְקָנִים הָיוּ לְאַהֲרֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הַזָּקָן זְקַן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אֶת הַשֶּׁמֶן יוֹרֵד עַל זְקַן אַהֲרֹן הָיָה שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ עַל זְקָנוֹ יָרָד (ויקרא רבא,ג,ו)

ה.אהרון דואג למשה עוד מינקותו:
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה(שמות ג,ו)והנה נער בוכה. זה אהרן שהניחתו אצל התיבה. נער בכה. בגי'. זה אהרן הכהן: (בעל הטורים,שם)
והנה נער בוכה ראתה אהרן בוכה שאחיו היה לפיכך ותאמר מילדי העברים זה (חזקוני,שם)


ו.משה מלמד זכות על אהרון למרות מעשה העגל שפגם במעמד חייו- מעמד הר סיני:
... וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, תְּפִלָּה שֶׁנִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, וּמַה נִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, רַבִּי מָנָא דִּישְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן כְּתִיב (ויקרא א, ח): וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, יא): וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, ז): וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבּוֹר שְׂנוּאָה וּמֵימֶיהָ חֲבִיבִין, חָלַקְתָּ כָּבוֹד לָעֵצִים בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶן, דִּתְנִינַן תַּמָּן כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן, וּלְאַהֲרֹן אֵין אַתָּה חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד בִּשְׁבִיל בָּנָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁבִּשְׁבִילְךָ אֲנִי מְקָרְבוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ עִקָּר וּבָנָיו טְפֵלִים (ויקרא ו, ב): צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. (ויקרא רבא,ז,א)


 2.משה ואהרון -זוגיות מתקנת:  

א.יחסי אחים בחומש בראשית:

1.קין והבל:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ(בראשית ד,ח)

2.יצחק וישמעאל:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק(שם,כא,ט)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.):(רש"י,שם)

3.יעקב ועשיו:
 וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (שם,כז,מא)

4.יוסף ואחיו:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו(שם,לז,יט-כ)

ב. חטאה של הלבנה:
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים(בראשית א,טז)

רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" וכתיב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי? אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה: יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" זיל ליקרו צדיקי בשמיך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו "לה'" אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח(חולין ס,ע"ב)


ג.תיקון הקינאה- חטאה של הלבנה:
רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם (אבות,ד,כא)
קנאה- חטא הלבנה
תאווה-חטא אדם וחווה
כבוד-חטא האדמה

התיקון- ב-3 רגלים:
קנאה-בחג השבועות: משה ואהרון נותנים את התורה כאשר משה מלמעלה ואהרון נותר למטה ועדיין שומרים על חיבור ואהבה בינהם
תאוה-תיקון האכילה בתאווה ע"י מצוות הפסח בו נאסרת אכילת חמץ(חיטה- עץ הדעת) ומושם דגש על אכילה בטהרה ובקדושה (מצה,מרור,4 כוסות)

כבוד-סוכות-האדמה חטאה בכך שטעם העץ איננו כטעם הפרי ונתנה את כל הכבוד רק לפרי והתיקון הוא ע"י האתרוג שחז"ל אמרו שמתקיים בו שטעם העץ כטעם הפרי (ענ"ד)


3.משה אהרון והקב"ה- יסודות עליהם עומד העולם:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם,(אבות,א,יח)

משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו (סנהדרין ו,ע"ב)


 3.תורת משה ותורת אהרון:


תורת משה, המופיעה בפרשת תרומה, שאהרון הכהן נעדר ממנה, פונה אל האדם הצדיק, הנשלט על ידי השכל, שאין כלל חשש שמא יחטא, אך הזקוק להנחיות כיצד להתקרב אל ה'.
תורת אהרון לעומתה, המופיעה בפרשת תצוה, שמשה נעדר ממנה, מניחה שהאדם עלול לחטא ויש צורך בהדרכה גם לאדם החוטא, כדי למנוע ממנו את הרצון לחטוא, ולתקן. 
פרשת ויקרא – תורת משה עם נופך של תורת אהרון. הפרשה מתחילה: "ויקרא אל משה". בהמשך מופיעים קרבנות נדבה שמביא הצדיק על מנת להתקרב אל ה' והם עולה, מנחה ושלמים. לאחר מכן יש הנחיות לגבי קרבן החטאת והאשם שנועדו לכפרת החוטא.

פרשת צו – תורת אהרון עם נופך של תורת משה. הפרשה פותחת: "צו את אהרון". סדר הקרבנות שונה מאשר בפרשת ויקרא וקרבן השלמים בא לאחר החטאת והאשם. כביכול אומרים לחוטא, קודם כפר על חטאך ורק אחר כך הבא שלמים. בפרק ח' משה חונך את אהרון בעבודת המשכן ובכך נוצר האיחוד בין התורות.(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

4.תצווה מול צו: פרשות של חיבור


תצווה- מלשון ציווי- התחברות ובצוותא לקב"ה:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

צו- עומדת בסימן החיבור בין משה לאהרון, בין איש לאחיו (ענ"ד) 

ההופעה הראשונה של ציווי- חיבור בין האדם לה' ע"י קיום מצוותו:
וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(בראשית ב,טו)

ההופעה השניה של ציווי- בהקשר של יחסים לא תקינים בין אדם לחברו- בין אדם לחווה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ: וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,ג,יא-יב)


בכל עת שיש אחדות בבני ישראל מתעורר כוחות אלו של משה ואהרן – בבחינת שבת אחים גם יחד (שפת אמת פרשת קרח תרמ"ז).


5.שיוך הקרבנות לגישה של משה ואהרון:

 תורת משה:
עוֹלָה - קרבן שכל בשרו מועלה על גבי המזבח, שם הוא נשרף כליל. היחיד מביא את הקורבן על פי נדבת לבו, ולעתים גם כחובה, כגון עולת ראיהבשלושת הרגלים. הציבור מביא בכל יום את קרבן התמיד, עולה אחת בבוקר ועולה אחת לקראת ערב.
אָשָׁם - קרבן לכפרה על אשמה. גם הוא אינו בא בנדבה, אלא התורה קבעה אותו כחובה על מי שעובר עבירות מסוימות (גזילות, מעילות, שפחה חרופה, נזיר, מצורע)
 תורת אהרון:
שְׁלָמִים - קרבן המבטא את השלום והשותפות בין כל הגורמים השותפים בו: דמו ואימוריו ניתנים על המזבח, בשרו נאכל על ידי בעליו בתוך תחומי ירושלים, וחלקים מבשרו - חזה ושוק - ניתנים לכהנים. בדרך כלל זהו קרבן נדבה שבאה ביוזמתו של בעליו, חַטָּאת - קרבן לכפרה על חטא. קרבן זה אינו בא על פי נדבת לבו של האדם, אלא רק בתנאים ובזמנים שבהם התורה חייבה את הבאתו. מי שעובר בשוגג על חטא חמור, כזה שהעושה אותו במזיד חייב מיתת בית דין או עונש כרת (כמו חילול שבת או גילוי עריות) - חייב להביא קרבן חטאת....  
(אליבא דויקיפדיה)

 סיום: החוט המשולש  

צו במובן צוותא- החיבור הנכון הוא בין תורת משה לתורת אהרון כגישות הופכיות שיחדיו יוצרות את הדרך הנכונה לעבודת ה' (ענ"ד)

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם:  כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ: גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם: וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק (קהלת ד,ט-יא)

שלשה פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל, משה אהרן ומרים, שנאמר (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. נתן להם מן בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, ובאר בזכות מרים (במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג) 

ויבא עמלק" (שמות יז, ח) הה"ד: "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז" (איוב ג, כו) ...ד"א "לא שלותי" מגזירה הראשונה שגזר פרעה עלי שנאמר "וימררו את חייהם" (שמות א, יד). והעמיד לו הקב"ה גואל זו מרים על שם המירור. "ולא שקטתי" (איוב ג, כו) מגזירה שנייה "אם בן הוא והמתן אותו" (שמות א, טז). והעמיד הקב"ה גואל זה אהרן על שם ההריון. "ולא נחתי" (איוב ג, כו). מגזירה שלישית שגזר ואמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב). והעמיד הקב"ה גואל על שם המים זה משה שנאמר "כי מן המים משיתיהו" (שם ב, י)
(שמות רבה, כו, א, מז ע"ג-ע"ד)

יום שלישי, 17 במרץ 2015

ויקרא: קרובים קרובים

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)

קושי: אם לכל הדיבורים של ה' אל משה קדמה קריאה- מדוע דווקא בראש פרשת ויקרא למדנו את הדבר?

ויקרא אל משה. לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר, וקרא זה אל זה, אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה אליהן בלשון עראי  וטומאה, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם:(רש"י,שם)

1.קרבן- קירבה, בריאה-ריחוק:
א.בין ויקרא לבראשית:
הנברא רחוק מעצם טבעו - זאת המשמעות של המילה ברא - בארמית למשל: להיות בחוץ, להיות רחוק והקרבן - מקרב את הרחוק אל מקורו על ידי הקרבן.(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

ב.מקום הקרבנות(הקירבה) - החל מאדם הראשון - בנקודה בה הושתת ונברא(=חוץ) העולם:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

ג.קרב- מלחמה בה יש קירבה פיזית בין הצדדים:
קרב מגע,קרב פנים אל פנים,דו-קרב,שדה הקרב

2.מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן על טעם הקרבנות:

א.ע"פ הרמב"ם- הקרבנות- הרחקה מעבודה זרה:
אי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך (הקצה אל הקצה) פתאום - ולזה אי אפשר, לפי טבע האדם, שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום...
היה המנהג המפורסם בעולם כולו, שהיו אז רגילים בו, להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם, והפרושים (כהני הדת) היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם...
לא גזרה חכמתו יתברך להניח מיני (צורת) העבודות (שהיו נוהגים לעבוד לאלילים) ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם, שהוא נוטה תמיד למורגל. ומפני זה השאיר יתברך מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולענינים דמיוניים שאין אמיתות להם - לשמו יתברך, וצונו לעשותם לו יתברך. "ועשו לי מקדש", "מזבח אדמה תעשה לי", "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'... (מו"נ ח"ג, פרק לב).

ב.ע"פ הרמב"ן- הקרבן משמש תחליף למה שהיה אמור לקרות לחוטא:

 כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן
יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה
ויתודה בפיו כנגד הדבור
וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה
והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו
ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו
כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו
לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו נפש תחת נפש וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו והמנות להחיות  בהן מורי התורה שיתפללו עליו וקרבן התמיד בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד...  (רמב"ן, ויקרא,א,ט)

3.המופע הראשון של המילה ויקרא:
הקריאה הראשונה - מבדילה ומפרידה:
וַיִּקְרָא אֱ-לֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד(בראשית א,ה)
וַיִּקְרָא אֱ-לֹהִים לָאוֹר יוֹם. ...והנכון שענין "קריאה" באלו בכאן היא ההבדלה המוגבלת בהם כשלבשו צורתם וכך אמרו (ב"ר ג ו) יום יהא תחומך ולילה יהא תחומך (רמבן,שם)
הקריאה הראשונה לאדם- מחפשת את הקירוב:
וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה(שם,ג,ט)

ויקרא.הוא קרא אליו מרחוק,בעיצומו של סילוק שכינה(רש"ר הירש,שם)

4.מדוע פותח שם החומש באות ו:

ומכיוון שעניינם של הקרבנות  הוא קירוב בין עם ישראל ובין הקב"ה הרי אין לך אות מתאימה לכך יותר מאשר האות "ו", האותץ המחברת  כדי לפתוח בה את הספר ולבטא את מהות החיבור בינהם (צוהר לתיבה, הרב חנן חסן,פרשת ויקרא)


5.רוב מצוות התורה מוזכרות בחומש ויקרא- מצוה מלשון צוות ,קירוב וחיבור:
וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת (בראשית רבא,ג,ה)

6.הקורבן צריך להיות משל הנותן כדי שתהיה לו קירבה נפשית אליו:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם(ויקרא א,ב)
אדם. למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו  מן הגזל:(רש"י,שם)

7.מה מקריבים ומה לא?

מדוע לא ניתן להקריב דגים?
בשביל שהם (=החיה והעוף) בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אימם כמו האדם- מכפרין על האדם,
אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן חיים (ובעופות יש צורך בדגירה) (תנחומא ויקרא,  דפוס ויניציה)

8.תפקיד הכהן- לחבר ולצוות בין בני ישראל לעצמם ובין בני ישראל לקב"ה:

הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם , אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה (אבות א,יב)

והיה אהרן מקשר ומאחד ישראל עד שהם אחד, ולכך היה אהרן רודף שלום בין איש ובין חבירו שלא יהיו מחולקים במחלוקת רק יהיו עם אחד.
וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות שהיו עובדים אל הש"י ובזה היה מקרב אותם אל הש"י (דרך חיים למהר"ל ,שם )

9.ה' נקרא קרוב- ורחוק:

ובשבעים שמות נקרא הקדוש ברוך הוא. עליון רם נשא [נשגב] נפלא גדול גבור עזוז הוד הדר נורא ישר אדיר צור תמים נאמן טוב חסיד צדיק קדוש טהור קנא נוקם נוטר בעל חימה גאה צח אדום [אח] רחוק קרוב איש שומר ראשון אחרון אריה נשר רועה תפוח מור אשכול הכופר (יער) [עיר] מגדל שופט מלך מסתתר יוצר בורא גומל בונה קורא רוגע ה' אלהים אהיה אשר אהיה צבי עופר האילים חנון רחום. ...
רחוק רחוק ה' מרשעים (משלי ט"ו כ"ד). קרוב קרוב ה' לכל קוראיו (תהלים קמ"ה ח') (מדרש זוטא,שיר השירים,פרשה א)
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים י, א): לָמָּה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק. עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין לָמָּה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק.(במדבר רבא,יא,ז)

במקום קרבן- הדרך להתקרב אל ה' בימנו - בתפילה:

דתניא {דברים יא-יג} לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה (תענית ב,ע"א)

10.הקירבה יכולה להיות מטעה ורק קירבה שבאה מהקרביים- מהפנימיות היא קירבת אמת:

...קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם (ירמיה יב,ב)

קרוב אתה בפיהם. גם כי בפיהם מראים עצמם יראים את האל זהו מן השפה ולחוץ אבל רחוק אתה ממחשבות כליותיהם ולא יאמינו בך באמת : (מצודת דוד,שם)



סיום:ויקרא- חומש ההתקרבות

1.עניינו של חומש ויקרא- איך להתקרב לה' ולכן פותח בקריאת קירבה:
התורה מגלה לנו שלכל דיבור של ה' אל  משה קדמה קריאת חיבה וקרוב ועושה זאת דווקא בחומש ויקרא שכל תכליתו - באמצעות הקרבנות- להביא לקירבה של האדם אל אלוקיו כאשר החטא(החטאת המטרה) והעברה מרחיקים והקרבן והמצווה מחברים ומקרבים(ענ"ד)

2.קירבה שלא דרך קורבן:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַי-ה-וָ-ה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:(שמואל א,טו,כב)
החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'. הנה זה מבואר כי העולות והזבחים יבאו על החטאים כמו שהתבאר בתורה ולזה הוא מבואר כי הוא יותר טוב שישמר אדם מהחטא ולא יצטרך לאלו הקרבנות (רלב"ג,שם)

3.כשהאדם מבקש קירבת ה'-מגלה שה' מתקרב אליו:

דָרַשְתִּי קִרְבַתְךְ
בְּכל לִיבִּי קְרַאֲתִּיךְ
וּבְצֵאתִּי לִקְרַאתְּךְ
לִקְרַאתִּי מְצַאֲתִּיךְ
(ריה"ל)

יום שלישי, 10 במרץ 2015

ויקהל: התקהלות זו- על שום מה?

פתיחה: מדוע היה צורך להקהיל את כל עדת בני ישראל כדי להשמיע להם את מצוות השבת והמשכן?

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לַעֲשֹׂת אֹתָם (שמות לה,א)

רצף העברת הידיעות לעם בד"כ - ממשה לאהרון לנשיאים ולעם:

ת''ר כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה 
נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה 
נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר
נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן נסתלקו זקנים
נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן
נמצאו ביד אהרן ארבעה ביד בניו שלשה וביד הזקנים שנים וביד כל העם אחד נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן נמצא ביד הכל ארבעה (עירובין נד,ע"ב)

1.מתי הקהילם?
א.הקהלה שלאחר לוחות שניים: 
ויקהל משה. למחרת יום הכפורים   כשירד מן ההר, (רש"י,שם)
יש לומר כיון דעיקר ההקהל היה בשביל נדבת מלאכת המשכן ושתבא נדבת זהב למשכן לכפר על זהב העגל אם כן מסתמא היה זה מיד ברדתו מן ההר כדי שיהא להם כפרה מיד על מעשה העגל שיסור חרון אף מישראל(שפתי חכמים,שם)

ב.מצוות הקהל:
1.מקור המצווה:
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.
הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.(דברים,לא,ט-יג)


2.מי מחוייב?
מצוה טז. היא שצונו להקהיל את העם ביום השני של סכות במוצאי שמטה ולקרוא קצת פרשיות ממשנה תורה באזניהם והוא אמרו (דברים לא-יב) ''הקהל את העם האנשים'' וגו' וזו היא מצות הקהל. ואמרו בקידושין (גמרא קידושין לד-א) כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. והקשו והרי הקהל דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות ובארו בסוף המאמר אין למדין מן הכללות. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו וכל מי יקרא ואיך יקרא ואי זה דבר יקרא בפרק ז' מסוטה. (בפרשת ואתם נצבים): (רמבם,ספר המצוות)

3.מטרת ההתקהלות:
מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְהִיל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁמִטָּה בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל וְלִקְרוֹת בְּאָזְנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהֵן מְזָרְזוֹת אוֹתָן בְּמִצְוֹת וּמְחַזְּקוֹת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת (יד החזקה,ספר הקורבנות, הלכות חגיגה,פרק ג,,הלכה א)


2.קהל בפעם הראשונה בתורה:
א.ההקשר השבטי
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: (בראשית כח,ג)
 וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ יָתָךְ וְיַפְּשָׁךְ וְיַסְגִּנָּךְ וּתְהֵי לְכִנְשַׁת שִׁבְטִין(אונקלוס,שם)

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ (שם,לה,יא)
וַאֲמַר לֵהּ יְיָ אֲנָא אֵל שַׁדַּי פּוּשׁ וּסְגֵי עַם וְכִנְשַׁת שִׁבְטִּין יְהֵא מִנָּךְ וּמַלְכִין דְשַׁלִּיטִין בְּעַמְמַיָּא מִנָּךְ יִפְקוּן:(אונקלוס,שם)

וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם(שם,מח,ד)וַאֲמַר לִי הָא אֲנָא מַפְשִׁינָךְ וְאַסְגִּנָּךְ וְאֶתְּנִנָּךְ לְכִנְשַׁת שִׁבְטִין וְאֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא לִבְנָיךְ בַּתְרָךְ אַחֲסָנַת עֲלָם:(אונקלוס,שם)

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר (שם,מט,ו)
בְּרָזְהוֹן לָא הֲוַת נַפְשִׁי בְּאִתְכַּנְשֵׁהוֹן לִמְהַךְ לָא נְחָתִית מִן יְקָרִי אֲרֵי בְרָגְזְהוֹן קְטָלוּ קְטוֹל וּבִרְעוּתְהוֹן תַּרָעוּ שׁוּר סַנְּאָה:(אונקלוס,שם)

סיכום: קהל הוא שבט
רבי מאיר אומר כל השבטים קרויין קהל, רבי יודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל,(ירושלמי ,הוריות ו ב )

ב.קהל וקרקע:
אמר רב אחא ברבי יעקב שבטו של לוי לא איקרו קהל דכתיב {בראשית מח-ד} הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל שיש לו אחוזה איקרי קהל וכל שאין לו אחוזה לא איקרי קהל א''כ חסרי להו י''ב שבטים אמר אביי {בראשית מח-ה} אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי(הוריות,ו,ע"ב) 


3.קהל,עדה וציבור:
ציבור- בלשון חז"ל בלבד-מצבור של כל סוגי האנשים- צדיקים, בינוניים ורשעים(ע"פ האר"י)

ב.בין קהל לעדה:

אולם מכיוון שמצד חיצוניותם של ישראל לא היתה ניכרת בהם בחינת 'עדה' ומשה ואהרן הכירו בהם רק בחינת 'קהל', שהוא רק קבוץ של הרבה פרטים, לכן הקהילו שניהם 'את הקהל' ולא 'העדה'." (הרב חרל"פ מי מרום ה).

כל עדת בני ישראל - עדה על משקל שנה, משורש יעד, קרוב אל "יחד", להתאחד לצורך מטרה משותפת, נמצאת זו משמעות "עדה", אנשים שנתאחדו למען ייעוד משותף, ואשר השותפות של ייעוד זה מאחדת אותם, יחידים הופכים לעדה, לא על ידי פקודה הבאה אליהם מן החוץ, אלא על ידי ענין משותף הפועם בלבם פנימה... (רש"ר הירש, במדבר א ב)
מבאר הרב חרל"פ ש"קהל" פירושו התאגדות אנשים רבים באופן מקרי ללא קשר מהותי עצמי ביניהם. ומכאן, התקהלות היא התאספות אנשים במקום מסוים ובזמן מסוים באופן אקראי לחלוטין, כך שמי שבמקרה לא היה באותו המקום באותו הזמן איננו חלק מהקהל.
"עדה" לעומת זאת, הכוונה לקבוצת אנשים שנבראו מלכתחילה כציבור שמטרתו להגשים אידיאלים וערכים, כלומר, באה להעיד עדות המגלה את רצון ה', "עד" ה' בעולם (ע"פ הרב ערן טמיר)

ג.קהילת משה וקהילת אהרון:
ויקהל משה...ויאמר אליהם אלה הדברים. זה שאמר הכתוב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. אשריהם הצדיקים שיודעים לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך אמר משה רבנו ע"ה ויקהל:
תבוא "ועשו לי מקדש" - ותכפר על מעשה העגל שנאמר בו "קום עשה לנו אלוהים".
ותבוא קהילת משה רבנו, שנאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" - ותכפר על קהילת אהרון, דכתיב "ויקהל העם על אהרון".
תבוא אמירת משה רבנו, שנאמר "ויאמר אליהם (משה)" - ויכפר על אמירת אהרון שנאמר "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים".
תבוא אמירת "זה הדבר" - ותכפר על אמירת "כי זה משה האיש".
תבוא "אלה הדברים" - ותכפר על אמירת "אלה אלוהיך ישראל".
תבוא נתינת זהב התנופה - ותכפר על נתינת זהב העגל.
ועליו אמר דוד ע"ה הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם.(מדרש אגדה בובר,פרשת ויקהל,אות א)

ד.התקהלות לחיוב ולשלילה:
ויקהל העם על אהרן - כל קהלה שיש אחריה "על" לגנאי, ואם יש אחריה "אל" היא לשבח, כמו "ויקהלו אל המלך שלמה". (חזקוני,שמות לב א)

4.חלקו של אהרון בחטא העגל:

א.סקופ: אהרון מת במדבר כתוצאה מחטא העגל!
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:(דברים,א,לז)
ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ומשה אדוננו מת בעון המרגלים. לא שיהיה נדון מעון העגל, ולא שהיה משה רבינו עליו השלום נמשך אחרי דברי המרגלים, חלילה להם מרשע.
אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך... 
האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו
 (אברבנאל,שם)

ב.אהרון ביקש לעכב את המבקשים לחטוא בעגל:
1.תכשיטי הנשים:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:(שמות לב,ב)
באזני נשיכם. אמר אהרן בלבו, הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן: (רש"י,שם)
וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַי-ה-וָ-ה מָחָר:(שמות לב,ה)
2.בניית המזבח:
ויבן מזבח. לדחותם: 
 ...ועוד ראה ואמר, אם הם בונים את המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצאת מלאכתן עשויה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, 
בין כך ובין כך משה בא: 

3.דחייה למחר:
ויאמר חג לה' מחר. ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו.(רש"י,שם)

הראייה דלא כפר ולא חטא:
חג לה'. בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה ויעבדו את המקום: (רש"י,שם)

ג.אהרון רצה להצילם מכליון ודאי:
שנאמר {שמות לב-ה} וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א''ר בנימין בר יפת א''ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומיקיים בי {איכה ב-כ} אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה(סנהדרין ז,א)

ד.טעותו של אהרון: היה צריך להקהיל אליו את שבט לוי כנגד הערב רב
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי-ה-וָ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שמות לב,כו)


סיום: טעם להקהלת העם לעניין המשכן והשבת:

טעם לדורות- השבת:
ויקהל משה, רבותינו בעלי אגדה אומרים, מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד, אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבית מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני... אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי... (,ילקוט שמעוני,שמות פרק לה, תח)

טעם לדור המדבר- המשכן:
 ויקהל משה. טעם מה שנאמר בהקהל דוקא.  יש לפרש כי במתן תורה נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד שהיו כולם שלמים מותאמים באחדות גמור מצד הקדושה שהוא מקום היחוד וע״י העגל חזרו למקום הפרוד וקצצו בנטיעות וכמ״ש דביעקב כתיב שבעים נפש ובעשו כתיב שם נפשות וע״ז כאן שבא להזהירם על מעשה המשכן לכפר על עון העגל הוצרך להקהילם באחדות אחד להשיבם אל הענין שהיו בו במעמד הנבחר :(ארץ חמדה, מלבי"ם,תחילת פרשת ויקהל)


יום שני, 2 במרץ 2015

כי תשא: השקלים והלוחות

פתיחה: מניין בלי מספרים
כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַי-ה-וָ-ה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַי-ה-וָ-ה (שמות ל,יב-יג)

קושי: מדוע בכל המפקדים לא נאמר כי תמנה או כי תספור ומדוע במניין זה לא מוזכר מניינם בפועל כמו בשאר המפקדים?

במניין בפרשת במדבר מופיע אמנם 'שא את ראש' אבל גם הביטוי 'מספר שמות' מופיע 13 פעם:
וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:
(במדבר א,יח)
מטרת מחצית השקל הרי היתה גם למנותם:
וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.  (א) כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע  (ב) מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד  (ג) באייר מנאם (רש"י,במדבר ,א,א)

התורה נוקטת בביטוי מספר ומנייין :
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ (במדבר כג,י)

נשיאה במשמעות חיובית ושלילית:
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ:(בראשית מ,יג)
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ:(שם,שם,יט)

א.משמעות הנשיאה בפרשת כי- תשא:
1.האיזכור הראשון של השורש נ-ש-א בתורה- נשיאת עוון:

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְ-ה-וָ-ה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא (בראשית ד,יג)
2.האיזכור הראשון של המילה תשאג ם כן במשמעות של נשיאת עוון:
אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ (שם,יח,כד)
3.השורש נש"א בפרשת כי תשא:
א.וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:(שמות לב,לב)
וּכְדוֹן אִין תִּשְׁבּוֹק לְחוֹבֵיהוֹן שְׁבוֹק וְאִין לָא מְחֵינִי כְּדוֹן מִן סֵפֶר צַדִּיקַיָא דְּכָתַבְתָּא לִשְׁמִי בְּגַוֵּיהּ: (תרגום יונתן,שם)
אם תשא חטאתם. פירוש מוטב, וצריך לדעת למה לא השלים דבריו, ואולי ששיעור דבריו הם על זה הדרך, ועתה פירוש הנה ישראל חזרו בתשובה, וזה כנגד מה שמהם אבל כנגד מה שממנו יתברך אין ידוע אם ה' יקבל תשובתם על חטא הגדול אם לא, לזה גמר אומר אם תשא חטאתם כי התשובה צריכה שב ומקבל: (אור החיים,שם)

ב.נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:(שמות לד,ז)
נושא עון ופשע וחטאה.... ולשון נושא נדרש בפ"ק דר"ה (יז.) לומר, כשהקב"ה שוקל מעשיו של אדם במאזנים.. הוא מגביה כף של עונות וממילא הזכיות מכריעים.(ריב"א,שם)

ב.מחצית השקל:

1.מדוע דווקא מחצית השקל ולא שקל שלם?
א.סמל לשבירת הלוחות:
וטעם למחצית השקל, נמצאו במדרשים כמה דרכים שונות ואומר אני להוסיף עליהם עוד ג' טעמים. האחד הוא, לפי שבמעשה העגל גרמו שבירת הלוחות לשנים ע"כ יתנו בקע דהיינו שקל בקוע לשנים ... (כלי יקר,שם)

ב.סמל לצורך באחדות בעם ישראל:
ובשם החכם הרב שלמה אלקבץ {מחבר 'לכה דודי'} שהוא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחברו, כי אם כאלו כל אחד חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם, על כן כל אחד יביאהּ מחצית (אלשיך,שם)

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְ-ה-וָ-ה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם(שם,ל,טו)
2.מדוע שלא יתנו איש כפי יכולתו ורצונו כמו בתרומה למשכן?

העשיר לא ירבה - שאם ירבה העשיר והדל ימעיט לא יהיה החשבון נודע ע"י השקלים ועוד לא יהיו שוין בכפרה. (חזקוני ,שם)


ג.בין שקלי המן לשקלי המקדש:

1.מה הקשר לכאורה בין שקלי המן למחצית השקל?
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והיינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים (מגילה יג,ע"ב)

2.טענת המן היתה על הפירוד בתוך עם ישראל:
וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם(אסתר,ג,ח)

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. דהיינו מפוזר איש מרעהו ומפורד מן השכינה. (כלי יקר,שמות יז,ח)

3.האם המן צדק בדבריו על עם ישראל שמפורד?
אומנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע באומרו: ’ישנו עם אחד מפוזר ומפורד׳ אינו אלא טועה. באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זאת עם אחד הוא. ושמא תאמר איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד: עם אחד מצד אחד ומפוזר ומפורד מצד שני? אל תתמה על החפץ, ישנם פלאים בעולם והעם הזה שכל עמידתו פלאים הוא מראה בהויתו את הפלא הזה, ובמהותו העצמית הרי הוא עם אחד למרות מה שהוא מפוזר ומפורד(מאמרי הראיה,ע"מ 155)

4.המן הביא לאחדות בעם ישראל והתכנסות לתפילה:
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי (אסתר ד,טז)

ד.חטא העגל והלוחות השבורים:

1.חטא העגל של כלל ישראל- שלא מיחו ביד הערב רב:
אין לך פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל, ואין זה רק על אשר לא מיחו בכל קהל עדת ישראל (אלשיך, תורת משה , שמות  לג ,ד-ה )

2.כל ישראל- ערבים זה לזה:
שכל ישראל נקראו נפש אחת... ואם חטא אחד מהם - כולם ערבים זה בזה. למה הדבר דומה? לבני אדם שהיו באין בספינה, נטל אחד מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו: שוטה! אתה קודח תחתיך, והמים נכנסין וכולן אבודין! (מדרש ילמדנו, ויקרא,ה,א)

3.מדוע לא שבר משה את הלוחות מיד כששמע מה' על חטא העגל?
ושני לוחות העדות בידו. כי חשב שבשובו אליהם ישובו בתשובה, ואם אין ישברם לעיניהם לכלות עיניהם כדי שיחזרו בתשובה: (ספורנו,שם,יח)

4.מה עלה בגורלם של הלוחות השבורים?

וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן(דברים,י,ב)

דתני רב יוסף {דברים י-ב} אשר שברת ושמתם מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון(בבא בתרא,יד,ע"א)

תני רבי יודה בן לקיש אמר שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהייתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהייתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד ... זה שהיו שברי הלוחות בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ... ורבנן אמרי ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה (ירושלמי,שקלים פ"ו ה"א)

5.שבירת הלוחות הצילה את עם ישראל:
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים,לד,יב) 
לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.):   (רש"י,דברים,לד,יב)


סיום: משמעות הקדמת השקלים של ישראל לשקליו של המן:
בזכות שבירת הלוחות עם ישראל עשה תשובה והבין את גודל השבר וחשיבות האחדות והערבות בעם ישראל והקב"ה נשא את עוונם-כי תשא- וסימל זאת ע"י נתינת מחצית השקל-השקל השבור- שהוא סמל ללוחות השבורים ולכן יש חשיבות עילאית בהקדמת מחצית השקל שהיא סמל לאחדות לשקליו של המן-צורר היהודים לעם אחד- שביקש לראות בעם ישראל עם מפורד ולא מאוחד.
פרשת כי תשא אמנם עוסקת במפקד אבל זה לא המסר המרכזי והחשוב בה אלא דווקא שעם ישראל עשה תשובה וה' נשא את עוונם.
עצם המניין מראה שהקב"ה מחשיב ו"סופר" אותם וממילא סלח ומחל להם על חטא העגל
  (ענ"ד)


יום שבת, 21 בפברואר 2015

תצווה: סודו של השמן

פתיחה: ציווי על השמן

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (שמות כז,כ)

1.תצווה- מלשון ציויי- התחברות והצטוותות לקב"ה:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

2.ההופעה הראשונה של זית בתורה:
וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ח,יא)

למה היונה הביאה דווקא עלה של זית?
שידוע שדור המבול השחיתו לדבק מין בשאינו מינו, וכן בוודאי הרכיבו אילנות מין בשאינו מינו. ובן נח מצווה על זה, כמ"ש הרמב"ם (פ"י ה"ז מהלכות מלכים). על כן נעקרו כל האילנות גם כן, כמ"ש במדרש. אבל זית אינו מקבל הרכבה - א"כ אילני זית לא השחיתו דרכם, ולכן לא יכלה היונה להביא מאילנות אחרים כי נמחו מארץ.(פרדס יוסף (נח ח יא) , בשם רביד הזהב)


קושי: מדוע דווקא בפתיחת הפרשה הראשונה שמעלה על נס את ההתחברות (מצווה- צוות) ,הציויי הוא על שמן שהוא סמל לפירוד(שמן צף מעל פני המים)?




א.שמן זית- מצווה מן המובחר בנר: הנר מייצג את הנצח- תכונת הנתינה האינסופית

נר שבת:
מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית. וגם בזמן הזה נכון יותר להדר ולהדליק בשמן זית, ואם אין לו שמן זית, מדליק בשאר שמנים הנמשכים אחר הפתילה.(ילקוט יוסף,רסג,א)
נר חנוכה:
כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, אף על פי שאין השמנים והפתילות נמשכים אחר הפתילה, ואין האור נתלה יפה בהן. ושמן זית מצוה מן המובחר, מפני שאורו צלול ביותר (ילשוט יוסף,תרעג,א)

ב.ההופעה הראשונה בתורה של "ציווי": לאכול מעצי גן עדן ולהימנע מאכילה מעץ הדעת
וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,טז-יז)

...והנה לא מנעהו מעץ החיים שהיה גם כן בתוך הגן אבל צוהו לאכלו כי הוא בכלל מכל עץ הגן אכל תאכל, ועוד יתבאר זה בנסתר(רד"ק, שם )

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם(שם,ג,כב)



יתכן שאילו אכל מעץ החיים לפני שאכל מעץ הדעת שוב לא היה חוטא וממילא היה זוכה לחיי נצח (ענ"ד)

7 מצוות בני נוח מרומזות בציווי הראשון על אדם הראשון:

רַבִּי לֵוִי אָמַר צִוָּהוּ עַל שֵׁשׁ מִצְווֹת,

1.וַיְצַו, עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ה, יא): כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו.
2.ה', עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כד, טז): וְנֹקֵב שֵׁם ה'. 
3.אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. 
4.עַל הָאָדָם, זוֹ שְׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם.
5.לֵאמֹר, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, א): לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וגו'.
6.מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל, צִוָּהוּ עַל הַגָּזֵל.
...
7.אָכֹל תֹּאכֵל, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין מָתַי יִתְכַּשֵּׁר לַאֲכִילָה מִשֶּׁתִּשָּׁחֵט, רָמַז לוֹ עַל אֵבָר מִן הַחַי.
.(בראשית רבא,טז,ו)


ג.למה מרמז הזית- אחד משבעת המינים?
1-2חיטה ושעורה: רומזים לעץ הדעת
...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
ראייה:
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם...(בראשית ג,יט)
בזעת אפיך. לאחר שתטרח בו הרבה (רש"י,שם)
3.גפן: רומז לעץ הדעת
ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין  (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
4.תאנה: רומז לעץ הדעת
 ...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
5.רימון:  רומז למצוות
בשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה...(ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)
6.זית: רומז לעץ החיים
... וזהו שכתוב: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". תְּצַוֶּה - לשון צוותא, חיבור. כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר יחדיו להעלות שמן מעץ החיים לנר תמיד בבחינת "מעלין בקודש ואין מורידין" (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)7.תמר: רומז לצדיק
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: (תהילים צב,יג)

ד.התורה,עץ החיים והשמן:
ונמשלה התורה לשמן
מה השמן מביא אורה לכל העולם,
כך התורה אורה לעולם.
ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח,
כך התורה כל מי שהוא נוגע בה, הוא משובח לבעליה.
אתה מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה.
כך ישראל אפילו כשהן נתונים בתחתונה, הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה, שנאמר: ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ: (תנחומא דברים כח,ג)

בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ...עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח).
עץ - כעץ חיים, שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות.(אבן עזרא,שם)

ה.אהרון ובניו נמשחו לכהונה בשמן בפרשה האחות-פרשת צו:
קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת (ויקרא,ח,ב)

1.כהנים ומלכים מבית דוד- נמשחים משמן המשחה:
אין מושחין ממנו (משמן המשחה) לדורות אלא כהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דוד בלבד, אפילו כהן בן כהן מושחין אותו, שנאמר "והכהן המשיח תחתיו מבניו" וגו', בבית שני שלא היה שם שמן המשחה, היה כהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה  (משנה תורה,כלי מקדש פרק א ז )
2.כלי המקדש- נתקדשו לאחר משיחה בשמן:
כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר "וימשחם ויקדש אותם", ודבר זה אינו נוהג לדורות, אלא הכלים כולן, שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו, שנאמר "אשר ישרתו בם בקודש", בשירות הם מתקדשין. (משנה תורה,כלי מקדש פרק א ז )

ו.המשיח- נגזר מהכהן המשיח:

המלה העברית "משיח" נגזרת מן השורש מש"ח, שנאמר בעיקרו על יציקת שמן או מריחת שמן. התרגום הארמי הרגיל למלה העברית "שמן", הוא "משחא" (אין להחליף "משחא" הארמית ב"משחה" העברית שאמנם גם היא נגזרה משורש זה) (עמוס חכם, מחניים,קכד)


ז.שמן המשחה- לא כלה לעולם- נצחיות עץ החיים:

נס נעשה בשמן המשחה שאינו כלה לעולם. גם לאחר שמשחו בו את המשכן ואת כל כליו, את מלכי ישראל ואת הכהנים הגדולים לדורותיהם, עדיין נותר השמן בקרן שמילא משה. כוח הנצח מתפשט עד בלי תכלית מכוח מידתו של משה, שאין בעבודת ה' שלו כל זכר לאפשרות פגם (הרב אורי שרקי,פרשת כי תשא)

ח.שמן המשחה- מקורו ישירות מגן עדן- מעץ החיים:

..מה שכתוב בתרגום המיוחס ליונתן פרשת ויקהל דענני שמיא הביאו אבני שהם ואבני מילואים מפישון ואת הבושם ואת השמן מגן עדן והנשיאים לקחום והביאום לצורך המשכן ... ( החיד"א,נחל קדומים,פרשת תרומה)


ט.כת"ר אותיות בפרשת המנורה- כנגד כת"ר המצוות וכנגד כתר כהונה:

נאמר נר מצווה ותורה אור(משלי ו,כג).התורה משולה לאור .בתורה תרי"ג מצוות עם שבע מצוות דרבנן או בצירוף שבע מצוות בני נח, הם ביחד תר"כ(620).בפרשת המנורה שמנה והדלקתה (כד,לא-מ ישנן 483 אותיות ו(בפרק) כז כ-כא 137 אותיות) ביחד ישנם גפ כן 620 אותיות (הפרשה לדורותיה,פרשת תצווה,אברהם קורמן)

י.תפקיד הכהן- לחבר ולצוות בין בני ישראל לעצמם ובין בני ישראל לקב"ה:

והיה אהרן מקשר ומאחד ישראל עד שהם אחד, ולכך היה אהרן רודף שלום בין איש ובין חבירו שלא יהיו מחולקים במחלוקת רק יהיו עם אחד.
וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות שהיו עובדים אל הש"י ובזה היה מקרב אותם אל הש"י (דרך חיים למהר"ל - אבות א ,יב )

סיום: תפקידו הכפול של השמן
מצד אחד- השמן בא להבדיל בין ישראל לעמים (ובזה הסמל של נר חנוכה שכל עניינו להפריד בין תרבות ישראל לתרבות יוון )  ומצד שני - השמן שהוא סמל לעץ החיים ולתורה מחבר בין עם ישראל אל הנצח- הקב"ה, ואין סתירה בין שני תפקידים אלו הם אותו המהות: ככל שעם ישראל יודע ומכיר בכך שהוא חלק מהעולם אך נבדל ממנו ובעל תפקיד להיות לב באיברי העולם( ע"פ ריה"ל) כך עליו להכיר שהתדבקותו בה' היא זו שמבדילה בינו לבין ה' ושני הדברים כאחד נעשים ע"י השמן- התורה ,פרי עץ החיים (ענ"ד)


יום ראשון, 15 בפברואר 2015

תרומה: מעלים בקודש

פתיחה: מהו הממון האמיתי של האדם?

מעשה במלך שהיה לו יועץ יהודי שהמלך אהבו וחיבבו מאוד והדבר עורר קינאת שרי המלך וביקשו למצוא בו פגם .ביקשו ממנו שיצהיר על ממונו והוא הצהיר על שווי מסויים שהיה ברור שהוא הרבה פחות משווי ממונו האמיתי והביאו זאת לפני המלך וביקשו להדיחו ולסלקו ואף להעמידו לדין על כך שהוא לא נאמן למלך ומסתיר ממון רב שאינו מצהיר עליו.ביקש המלך מהיועץ להסביר דבריו וזה ענה שאמנן הצהיר שיש לו רק מאה אלף רובל וזה עשירית מכל ממונו בעולם הזה אבל הוא ענה כמה ממון יש לו ומאחר והוא מקפיד לתת מעשר מכל הבא לידו הרי שהממון שלו באמת הוא רק אותו מעשר , הבין המלך וקיבל את דברי יועצו בשמחה ובאהבה ( ע"פ סיפור מתוך עלון שובה ישראל)


הקדמה: מה בין תרומה לצדקה?

תרומה- שורש ר.ו.ם , ניתנת מלמטה למעלה ,מרוממת ומעלה את הכסף הניתן למדרגה גבוהה- למטרה נעלה של ארגון או עמותה
צדקה- משורש צ.ד.ק ניתנת מלמעלה למטה כדי ליצור שוויון וצדק כלפי אדם (ענ"ד)

רמז במילה תרומה:
אותיות תורה מ רמז לתורה שניתנה ל-40 יום ללמדך כי באמצעות התורה ניתן לרומם כל דבר ודבר ולהעלותו לשמו יתברך- לי תרומה (בארות מים, רבי צבי הירש מרמינוב, ע"פ חומש פניני החסידות)

שורש המשמעות של התרומה: האיזכור הראשון של השורש רום:
התרוממות שבאה בעקבות 40 יום:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

פרשת תרומה  היא הנושא שבא אחרי עליית משה למרומים למשך ארבעים יום:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: ...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כד,יח;כה,ב)

א.צד הנותן:

1.  3 מדרגות של נותני תרומה:
זהב כסף נחשת מרמזים על שלש מידות של תורמים ונותני צדקה.
יש התורם כשהוא בריא ולא צפויה לו כל סכנה וזה בבחינת זה"ב ראשי תיבות: זה הנותן בריא
יש הנותן כאשר צפויה לו סכנה וזהו בבחינת כסף ראשי תיבות- כשיש סכנה פותח.
ויש הנותן כשהוא חולה מוטל על ערש דווי ומבקש להוריש את רכושו לצדקה , מרומז במילת נחשת ר"ת- נדבת חולה שאמר תנו (ליקוטי נסים)

2..איך יתכן לתת לקב"ה תרומה?
כל הקניינים מתייחסים לה' ושלו הם ואינם של האדם.
רק בעת שיתנדב לשם שמים, אז הוא זוכה בהם שיחשב כאילו הם שלו.
ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה'. "ויקחו לי" – על ידי שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו. (מלבי"ם,שם)

3..ויקחו...תקחו- מדוע כפל לשון הלקיחה?
קיימים שני סוגים של תרומה, האחד הוא המעולה ,זה הנותן בלב שלם ועליו נאמר תקחו את תרומי בלשון נוכח כי הקב"ה מאיר לו פנים ואילו על השני העושה רק בכדי לצאת ידי חובתו נאמר ויקחו לי תרומה בלשון נסתר (תורת אמת, ר' יהודה ליב מלובלין, ע"פ חומש פניני החסידות)

ב.צד הניתן:

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת

וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:
שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:(שמות כה,ג;ה-ו)

1.ממה נלקחת התרומה?
תרומה אותיות המותר:
ולפי פשוטו אפשר לרמוז כי תרומה אותיות המותר על דרך מן המותר בפיך שהצדקה צריך לעשותה מנכסיו שהרוויח במשפט וביושר ולא מגזל ועושק וזש"ה בצדקה תכונני אך רחקי מעושק וכו' (חומת אנך שמות פרק כה פסוק ב )

2.מהי מטרת הזהב בעולם הזה?
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא? בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן (שמות רבא,לה,א)

3.הזהב של המשכן כיפר על הזהב של העגל:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל הִכְעַסְתֶּם אוֹתִי בְּאֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, עַכְשָׁיו שֶׁעֲשִׂיתֶם הַמִּשְׁכָּן בְּאֵלֶּה אֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.(שמות רבא,נא,ח)

4.מנין היה לבני ישראל כסף וזהב?


וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: (ג',כ"ב)


אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר: 'וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא' (בראשית מז יד). אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין – תלמוד לומר: 'וכל הארץ באו מצרימה' (בראשית מא נז). וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר: 'וינצלו את מצרים' (שמות יב לו). (פסחים קיט,ע"א)

5.העלאת הניצוצות של זהב מצרים:

מסביר האר"י הקדוש שהציווי להוציא ממצרים את כלי הכסף, הזהב והשמלות, הוא בעצם ציווי להוציא את ניצוצות הקדושה ממצרים. א"כ, הקב"ה ציווה מבני ישראל 'להשאיל' ממצרים את אותם המרכיבים החיוביים שקיבלו במצרים: הן את מה שקיבלו מחוויית העבדות, והן את מה שקיבלו מהחברה הסובבת אותם. מצרים הייתה התרבות המפותחת ביותר באותה תקופה, ובני ישראל היו צריכים להוציא עמם את הדברים החיוביים שלמדו שם. בשל כך, ציווה הקב"ה שבני ישראל ישאלו את הדברים, ולא יקנו אותם, משום שמחד הקב"ה רוצה שבני ישראל יקחו את אותם דברים, אולם מצד שני הוא רוצה לוודא שנדע שאלו דברים שאולים, שאינם שייכים במקורם ליהדות, ולכן יש להזהר בהם מאד(שיחה של הרב עמיטל)

6.מנין היו להם עצי שיטים?
ועצי שטים. ומאין היו להם  במדבר, פירש רבי תנחומא (תרומה ט.), יעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים: (רש"י,שם)
שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים (שמות כה,ו)

7.מנין הביאו שמן למאור ובשמים למשן המשחה?
 ...מה שכתוב בתרגום המיוחס ליונתן פרשת ויקהל דענני שמיא הביאו אבני שהם ואבני מילואים מפישון ואת הבושם ואת השמן מגן עדן והנשיאים לקחום והביאום לצורך המשכן ע"ש באופן שנתפרסם שה' שלחם בפרסום וזהו שנאמר 'ויקחו לי תרומה' שגם אנ נותן תרומה למשכן והוא בעצם ויקחו לי תרומה שיקחו תרומה ממנו....והדר מפרש וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת וגו' בכולם בוא"ו עד עצי שיטים ואז הפסיק וכתיב שמן למאור בלא וא"ו להורות דמכאן היא תרומתו כביכול הנגלית שמן ובשמים אבני שוהם ואבני מילואים ( החיד"א,נחל קדומים,פרשת תרומה)


ג.צד המקבל:

1.אם הכל שייך ממילא לה' - מה בכל זאת קיבל מאת בני ישראל? את נדיבות הלב


והנה, אומרים על זה חז"ל, שיש להתבונן ולהבין, שהקב"ה הרי לא צריך את הזהב ואת הכסף של עם ישראל, שהרי הקב"ה אומר: "לי הכסף ולי הזהב",
ובאמת הוא שהביא להם את התחש ואת עצי השטים, גם את השמן הוא הוריד להם מן השמים וגם את האבנים הטובות והמרגליות הוריד להם עם המן מן השמים, כך שהכל בא מאתו יתברך שמו ויתעלה!
אלא שהקב"ה רצה את נדבות הלב של עם ישראל בהביאם את תרומתם, כמו שכתוב בתחילת הפרשה: "וְיְִקחוִּ ליְ תּרוָּמהֵ מֵאתָ כּלִ אישֲׁ אֶשׁר יְִדֶּבנּוִּ לבּוִֹ תְּקחוֶּ אתְ תּרוָּמִתי", וכמו שמבאר רש"י שם: "לי ­ לשמי. תרומה ­ הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה". הקב"ה אומר, הרי אני הוא שנתתי לך את הכסף, את הזהב ואת המרגליות, אלא שכשאני אבקש ממך להביא את זה תרומה למשכן, עליכם להביא את זה לשמי ­ לשם שמים, "לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה", בשמחה ובטוב לבב! בהתלהבות! בחשק!
(הרב מרדכי אליהו זצ"ל, יא` אב תשע``ג)


2.הנותן הוא המקבל בעצמו:
למה נכתב "ויקחו" ולא ויתנו? נתינה לאדם חשוב נחשבת לקיחה:
בעי רבא: הילך מנה ואקדש אני לך, מהו? אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: מקודשת...הכא באדם חשוב עסקינן, דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה - גמרה ומקניא ליה נפשה". (קידושין ז,ע"א)

ויקחו לי. כשהמקבל אדם חשוב אז נחשב הנותן כמקבל, כבקדושין נתנה היא ואמר הוא אם הוא אדם חשוב מקודשת, לכן אמר כאן ויקחו ולא אמר ויתנו (מ"ב), ולשון זה נאמר ג"כ באברהם ואקחה פת לחם במקום ואתננה, וכן באליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידי', ויקח במקום ויתן, כי הנותנים האלה חשבו א"ע כמקבלים: (הכתב והקבלה שמות  כה ,ב )

רמז לדבר: ונתנו- ניתן לקריאה מהסוף להתחלה ולהיפך.



מה קדם למה- ציווי על בניית המשכן או חטא העגל?

"ויתן אל משה וגו' - אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן" (רש"י, שמות ל"א, יח).

"ועל דרך הישר, נצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל, וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת, וצוה לישראל עליה כמו שפירשתי בפרשת ויקהל" (רמב"ן, ויקרא ח', א)


סיום: איך מעלים את החומר?

אחת מתורות הבעש"ט:
כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ(שמות כג,ה)
כי תראה - כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוף,
תראה - שונאך - שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא -
רובץ תחת משאו - שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך ע"י תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם. ואולי יעלה בלבבך [ש:] -
וחדלת מעזוב לו - שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות. הנה, לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם - 
עזוב תעזוב עמו - לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים  

(מתוך "היום יום" מאת הרבי מלובביץ לכ"ח שבט)









יום שבת, 7 בפברואר 2015

משפטים: בין הדיין לאלוקים

פתיחה: כיצד ניתן לכנות את השופט א- לוקים והאם אין בזה כפירה וע"ז?

עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ:(שמות כב,ח)

אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר(שמות כב,כז)
דַיָנָא לָא תְקִיל וְרַבָּא בְעַמָךְ לָא תְלוּט:(אונקלוס,שם)

רש"י מבאר שבמקומות רבים- ע"פ ההקשר השימוש במילה א-להים מכוון לשופטים ודיינים:
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:(בראשית ו,ב)
בני הא-להים. בני השרים והשופטים. דבר אחר בני הא-להים, הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבין בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד, טז.), ראה נתתיך אלהים (שם ז, א.). (רש"י,שם)

א.מהם משפטים?

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם(שמות כא,א)
אשר תשים לפניהם. אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו,  (ג) לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם(רש"י,שם)

המצות כלן נחלקות על שלשה חלקים:
1.מצות מקובלות,
2.ומצות מושכלות,
3.ומצות שאין טעמן נגלה ומבואר.
מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.
מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.
מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.

וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להינו אתכם...
(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)

ב.משפט ושפיטה באיזכורם הראשון בתורה:

1.המלחמה בסמל המשפט קשורה לעיניים ולמאבק ברוע(עמלק/סדום)

וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר...וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: (בראשית יד,ח:יח)

..לא שביקשו לכבוש את ארץ ישראל מיד הכנענים אלא שביקשו להגיע לאברם. ופירשו הכתבו מה היה להם על אברם, משום שעד כה היה מתנהד בכל בטבע בלי השגחה כלל והנה אברם גרם שהכל יהיה בעין השגחה ולשפוט במידת הדין (העמק דבר,שם)

מגמר נמי לא תגמרו מיניה - דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות (בבא בתרא, קלא,ע"א)
אמנם המלכים שהתכנסו בעין המשפט היו רשעים בעצמם ועדיין אם ננתק את הפסוקים מהקשרם- יש קשר בין המשפט לראייה(משפט מבוסס על ראיות ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות) ולמאבק בעוולה שנציגיה הם עמלק וסדום.(ענ"ד)
הקב"ה מלמד את הדיינים:
וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם(בראשית,יא,ה)
וירד ה' לראות. לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים, שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (פ' נח יח.):(רש"י,שם)

אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה(בראשית יח,כא)
ארדה נא. למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה,  (ת) הכל כמו שפרשתי בפרשת הפלגה. דבר אחר, ארדה נא לסוף מעשיהם:(רש"י,שם)

2.האיזכור הראשון של פעולת שפיטה בין בני אדם: העלאת השיפוט לערכאה הגבוהה ביותר היא מסוכנת:
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,טז,ה)

רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיק אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי מִתַּחַת יָדֶיהָ, רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְשָׁנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה (בראשית טז, ה): יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, נִמְנְעוּ מֵחַיֶּיהָ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. כְּתִיב (בראשית טז, ד): וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית טז, יא): הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ.  (בראשית רבא,מה,ה)

ג. העקרון המשפטי של : "עין תחת עין"

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל(שמות כא,כד)
עין תחת עין. סימא עין חבירו, נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד.): (רש"י,שם)

מדוע לא כפשוטו?
1.הסבר על דרך הסברה:
וכי אם הפסיד שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה, למדנו מכאן כי אינו אלא דמי מאור עין הנזוק. (שמות משפטים כב) (מדרש אגדה)

2.הסבר על דרך הרמז:
ע י  ן
פ כ ס
בפסוק עין תחת עין וגו' קבלו חז"ל דהוא ממון, ויש לומר דבפסוק מרומז שאין עין ממש אלא ממון כי הוה ליה למימר עין בעד עין, מהו הלשון תחת, אלא לרמז כי האותיות שתחת העי"ן בהא"ב הוא כסף, תחת העי"ן הוא פ', ותחת היו"ד הוא כ"ף, ותחת הנו"ן הוא ס' ועולה אותיות כסף וזהו עין אם לקח עין יתן תחת עין והוא כסף. (הגר"א,קול אליהו משפטים)

אבל למה לא לכתוב ישירות ממון?
 בחשבון בני האדם- ממון כי אין אפשרות לכוון בדיוק למה שחייב כשאין זה מבחינה ממונית
אבל בחשבון האלוקי -אכן מידה כנגד מידה ואדם ישלם על כל מה שעשה באותה מידה שעשה

ד.האם הקב"ה מתערב במשפט אשר בארץ?

הקב"ה נקרא המלך המשפט- שופט כל הארץ ונדרשת התערבותו תמיד:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (בראשית יח,כה)

לכאורה ה' לא מתערב בין אדם לחברו:
עבירות שבין אדם למקום יוה''כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה''כ מכפר עד שירצה את חבירו (יומא פה,ע"ב)

הסכנה: באין יראת אלוקים- המשפט הופך למשפח:
כִּי כֶרֶם יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה:(ישעיה ה,ז)

במקרים מיוחדים- ה' מתערב ע"פ עיקרון של מידה כנגד מידה:
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:  אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:  וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:(שמות כב,כא-כג)

סיום: החיבור והפירוד בין הדיין לאלוקים

א.מצד אחד יש משותף בין הדיין לאלוקים:

1.הדיין שותף בקיומו של העולם שנברא ע"י אלוקים:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {לז} אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם {לט}:(אבות א,יח)

2.הקב"ה משתתף עם הדיינים בדין:
וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת--כאילו תיקן את כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל: שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א). ושמא יאמר הדיין, מה לי ולצרה הזאת--תלמוד לומר "ועימכם, בדבר משפט" (דברי הימים ב יט,ו): אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
 (יד החזקה,הלכות סנהדרין,כג,י)
3.מחוייבות השופט היא קודם כל כלפי ה':דברי יהושפט מלך יהודה לשופטים-
וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַי-ה-וָ-ה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט:...
וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַי-ה-וָ-ה וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ: (דברי הימים ב,יט,ו;י)


ב.מצד שני- הקב"ה הוא הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר והוא דן את העולם ע"פ מידה כנגד מידה:

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: (שמות כא,יב-יג)

והא-להים אנה לידו. ... במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו,
זה לא נהרג וזה לא גלה,
והקב"ה מזמנן לפונדק אחד,  (מ)
זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה,  (נ) וזה שהרג  (ס) במזיד נהרג: (רש"י,שם)

כאשר הדיין - ירא אלוקים- דן דין אמת הרי שאלוקים לא מתערב והוא משמש כנציגו ושלוחו( ושלוחו של אדם כמותו)
וכאשר לא- הקב"ה מתערב ודן דין אמת ע"פ מידה כנגד מידה- עין תחת עין- וזהו שנאמר " עד האלוקים יבוא דבר שניהם" (ענ"ד)