יום רביעי, 13 במאי 2015

בחוקותי: חוקי הטבע מול חוקי התורה

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ... (ויקרא כו,ג-ד)

פתיחה: מה הקשר הענייני בין קיום החוקות והמצוות לבין ירידת הגשם והצלחת היבול והרי אין שכר למצוות בעולם הזה?


רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב {דברים ה-טז} למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן כתיב {דברים כב-ז} למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך  (קידושין,לט,ע"ב)



הקדמה: מופע ראשון של חוק -אודות אברהם

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: 
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: 
 גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: 
 וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: 
 עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:(בראשית כו,א-ד)

וישמור משמרתי. גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות (יבמות כא.), ושבות לשבת: מצותי. דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות, כגון גזל ושפיכות דמים: חקותי. דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו: ותורתי. להביא תורה שבעל  פה, הלכה למשה מסיני: (רש"י,שם)


1.בין חוקי התורה לחוקי הטבע:


א.מהם חוקי טבע?

חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי,
חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, לד): כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה.
חֻקֹּת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כט): בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ.
חֻקּוֹת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם.
חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַתְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כז): בְּחֻקּוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם...
(ויקרא רבה, לה,ד) 

ב.מהם חוקי התורה?


וכ"ז מרומז במה שהקדים הכתוב לומר אם בחקותי שהמצות הם חקות שמים וארץ שהעולם ומלואו תלוי בקיומן. נמצא דאין אם אלא לשון בקשה שהקב"ה כביכול מבקש ממנו שיקיימו המצות כדי שיהא מוסדות עולמו וחקות שמים וארץ קיימין

(העמק דבר על ויקרא פרק כו פסוק ג)

ג.יש תלות בין קיום התורה לבין קיום חוקות שמים וארץ(=חוקי הטבע):
כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:(ירמיה לג,כה)

ובפרק ג' דנדרים (ל"ב א):


אמר רבי אלעזר: גדולה תורה, שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, 
שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
וביאור עניין זה, כי התורה היא שכלית, ומדרגתה על עולם הגשמי כמו שהתבאר, ואם אין התורה שהיא מתעלה על עולם הגשמי, אין קיום אל העולם שהוא למטה מן התורה. וזה שאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
ובשביל כך התורה מקיימת ומעמדת העולם הגשמי, כמו כל דבר שהוא עליון מעמיד ומקיים דבר שהוא למטה ממנו במדרגה. 

ועוד, כי כל סדר עולם נמשך אחר התורה, כמו שאמרו במדרש (ב"ר פ"א), שהיה מביט בתורה וברא העולם. הרי לך כי סדר העולם נמשך אחר התורה, ומתחייב סדר העולם מן התורה, ולכך אם לא בריתי שהיא התורה, חוקות שמים וארץ לא שמתי

(תפארת ישראל, פרק ס"ב)


 2.מה זה חוק בלשון התורה?


כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם(דברים ו,כ)



זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)

זאת חקת התורה. לפי שהשטן (א) ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה,  לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):


בני שמור אמרי ומצותי תצפון אתך, שמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך. (משלי כה):
שלמה המלך ע"ה ידבר תמיד בספר משלי בשם החכמה וקרא כל המצות שבתורה שהן תרי"ג אמרים ומצות, וכן קראן דוד ע"ה אמרות, הוא שאמר (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות.
המצות כלן נחלקות על שלשה חלקים:

1.מצות מקובלות
2.ומצות מושכלות
3.ומצות שאין טעמן נגלה ומבואר.


1.מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.
2.מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו (גם)  אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.
3.מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.

וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' וגו', באר הכתוב כי האלהות התחיל להתפרסם בין האומות בצאת ישראל ממצרים, ולפי שנתפרסם בשבילנו ושעשה עמנו להפליא לכך נתחייבנו לקבל מצותיו אלה שהם שלשה חלקים, עדות וחקים ומשפטים, הזכיר עדות על המצות המקובלות, והזכיר משפטים על המצות ההמושכלות, והזכיר חקים על המצות שאין טעמן נגלה בתורה.
וכן אמר שלמה ע"ה בכאן בני שמור אמרי על המצות המקובלות שמור מצותי וחיה על המצות המושכלות שבהן יחיה האדם ובהן ישובי המדינות, ואמר ומצותי תצפון אתך על החקים שהם צפונים ונעלמים ואין טעמן נגלה בתורה אלא שהן חקה וגזרת חמלך כענין פרה אדומה הנקרא חקה, וזהו שכתוב:(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)

3.קיום התורה בצורה מקיפה מא עד ת מקיים את הברכות מתחילתן ועד סופן:

 אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת:(ויקרא כו,ג-יג)


זה הפסוק מתחיל באות א(אם) ומסיים ב-ת(קוממיות) כלומר אם תקיימו כל התורה מא עד ת יתקיימו בכם כל הברכות ואם תהיו מזידים אפילו בקלה שבכל המצוות לעשותה להכעיס מעלה אנ עליכם כאילו עברתם על כל המצוות (רבנו אפרים,שם)


4.קיום המצוות כנגד קיום העולם- מידה כנגד מידה:

ואם אתם מקיימים לא תחסום שור בדישו (אז)  והשיג לכם דיש
ואם אתם מקיימין שדך לא תזרע כלאיים (אז) ובציר ישיג את זרע
ואם אתם מקיימים את התורה שנקראת לחם שנאמר (משלי ט,ה) לכו לחמו בלחמי אזי ואכלתם לחמכם לשובע...

אם אתם מקיימים את התורה שנקראת שלום שנאמר (משלי ג,יז) וכל נתיבותיה שלום אז ונתתי שלום בארץ...

אם אתם מקיימים צדק צד' תרדוף(דברים טז,כ),בקש שלום ורדפהו(תהילים לד,טו) אז ורדפתם את אויבכם...
 ואם אתם מקיימים חמישה חומשי תורה אז ורדפו מכם חמישה מאה
אם אתם מקיימים ק' ברכות בכל יום אז ומאה מכם רבבה ירדופו...
אם אתם עוסקים בתורה הישנה ומחדשים בה דברים וטעמים אז ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (רבנו אפרים,שם)

5.שכר מצוה בעולם הזה- ליכא!
השאלה הראשונה: למה זה היו יעודי התורה ושכרה כלם דברים גשמיים כמו שזכרו בברית הזה, ולא יעדם בשלמות הנפשיי ושכר הנשמה אחר המות, באשר הוא סוף כל האדם והצלחתו האמתית וטובו העצמי. וכבר שות שתו השערה האויבים עם הכתוב הזה, וכחשו היות לישראל שכר נפשיי אחר המות מפני זה. גם יקשה, איך יהיו התבואות כפי שמירת המצוות, ויהיה שכר שומר מצוה לתת מטר ארצו בעתו, ולחוטא שיעצור את השמים ולא יהיה מטר. והנה אזכור אחר זה דעות החכמים בהתר זה:
...
התשובה האחת היא: שהטובות והרעות שבאו בפרשיות הברית, אינן שכר ולא עונש על המצוות. כי הנה השכר והעונש האמיתי הוא רוחני, מגיע אל הנפש בעולם הנשמות, ושכר מצוות בהאי עלמא ליכא. והתורה לא רצתה לזכור שכר המצוות וענשם האמתי, כדי שיעבוד האדם את בוראו לשמה ולא לתקות השכר ולא ליראת העונש. וכמו שאמרו בספרי:
"ואהבת את יי' אלהיך", כל מה שתעשה לא תעשה אלא מאהבה. וכן אמרו (עבודה זרה יט, א): "במצותיו חפץ מאד" (תהלים קיב, א), ולא בשכר מצוותיו. אבל הטובות והרעות שנזכרו בדברי הברית, היו בלבד הסרת המונעים והרחקת הדברים המעכבים את האדם מקנין שלמותו. כאלו יאמר: אם תעשה ותשמור מצותי - הנה אני אסיר מתוכך מוטה וכל דבר מעכב ומונע, באופן שתוכל לקנות יותר שלמותך. ואם לא תשמור - גם אני אביא עליך עכובים ומונעים כמלחמות וחליים ורעב, באופן שתתרחק יותר משלמותך. והדעת הזה תמצאהו בדברי הרב הגדול - בפירוש המשנה בפרק חלק, והביאו גם כן בספר המדע. ואני במקום הנזכר טענתי טענות רבות כנגד הדעת הזה:(אברבנאל,שם)


סיום: בין החוקים למצוות


1.מדוע פתח בחוקותי?

אם בחוקותי תלכו. לפי שכל הפרשה למעלה סובבת בענין השמיטה, והוא ענין נסתר ועמוק ובלי טעם, כי מה טעם יש בשמיטת הארץ שיזרעוה או שלא יזרעוה, או מה כבוד יש לארץ. וכל זה נראה שהוא כמו גזירת מלך בלי טעם, לזה סמך מיד אם בחוקותי תלכו. כלומר, אע"פ שהם רחוקים יש לכם להלוך בדרכם. (צרור המור,שם)

2.לקיים את החוקים שטעמם נסתר כמצוות שטעמן גלוי:

ואת מצותי תשמרו. בערך היות אני המצוה, יהיה לו טעם או לא יהיה. וזהו ועשיתם אותם. שתעשו החק שאין לו טעם כמצוה שיש לה טעם, בלב שלם ובנפש חפיצה: (צרור המור,שם)

 3.משמעות המילה בחוקותי

בלשון רבים באה לרמז על חוקות הטבע התלויים תחת חוקות התורה, קיומם של חוקי התורה מבטיח את קיומו של העולם כולו ע"י חוקי הטבע.לא במערכת של שכר ועונש של של גורם ותוצאה- כפי שהסביר האברבנאל.הא בהא תליא. (ענ"ד)

יום ראשון, 3 במאי 2015

בהר: בין שמיטה לסיני

פתיחה:מה עניין דווקא השמיטה ללימוד שכל פרטי המצוות ניתנו על הר סיני?

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:(ויקרא כה,א)

בהר סיני. מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו  (א) כללותיה (ופרטותיה) ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, ...: (רש"י,שם)

הקדמה:האיזכור הראשון של הר בתורה: - הר- סמל למקום הכי גבוה בטבע
וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם (בראשית ז,יט)
וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי  אֲרָרָט(שם,ח,ד)

ענייני הפרשה- דבר גורר דבר כמו התגלגלות מראש ההר:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר גּוּרְיָא, אֵין לְךָ פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין לָהּ כּוֹתֶרֶת מִלְּמַעְלָן וּבָסִיס מִלְּמַטָּן.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ. וְאַחֲרֵי כֵן פָּרָשַׁת יוֹבֵל, וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע וְגוֹ'.
אִם לֹא שָׁמַר שְׁמִטּוֹת וְיוֹבְלוֹת, אוֹ אִם לֹא שָׁמַר אַחַת מֵהֶם, סוֹף שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁיִּמְכֹּר אַרְצוֹ, וְכִי תִּמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לֹא יַחֲזֹר בּוֹ, סוֹף שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ שֶׁהוּא מְחַזֵּר וּמְסַבֵּב עַל הַפְּתָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ.
חָזַר בּוֹ, מוּטָב. וְאִם לָאו, סוֹף הוּא נִמְכָּר לַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ.
וְלֹא הוּא לְבַדּוֹ, אֶלָּא הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא בִּימֵי יִרְמְיָה, בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשְּׁבִיעִית, נִמְכְּרוּ לְנָכְרִים שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְגוֹ' (דה"ב לו, יז), הֲרֵי עִנְיַן יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, רְאֵה הָאֵיךְ נִמְכָּרִין לְנָכְרִים בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשְּׁבִיעִית. (תנחומא,פרשת בהר,א)
    
חלק א: ייחודיותו של הר סיני:
 1.בין משה לסיני:
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ... (אבות א,א)

מסיני - ר"ל משה שהיה עניו מאוד, עי"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד"ז א'] , ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ"ט א'] , להורות דרק ע"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:(תפארת ישראל,שם)

2.למה לא ניתנה התורה בגבעה?

והנה זה הענין להיות נכנע ושפל ברך שהיא מדה טובה, ומפאת זה באין להיות כאיש אחד בלב אחד, יש בו נמי חסרון, שגורם מיעוט השמחה ומשפיל את חוזק הלב... וכל אלה היו בהר סיני, כי הר הוא גבהות, היינו שהכח הרוחני השורר שמה היה גורם שעם מדת הגבהות וחוזק הלב, להיות נכנע ושפל ברך, ובזה תובן מעלת ההר על זולתו... ויש לומר שמטעם זה ניתנה התורה על הר סיני, לא לתועלת ההר ושכרו, אלא לתועלת ישראל שיהיה להם סיוע להיות נעשים, עם חוזק לבבם וגדלות נפשם (שם משמואל, ויקרא בהר תרע"ג)

2.מה ייחד את הר סיני על פני שאר ההרים?

לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים (תהלים סח, יז), רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פָּתַר קְרָא בֶּהָרִים, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי הָיוּ הֶהָרִים רָצִים וּמִדַּיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, זֶה אוֹמֵר עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת וְזֶה אוֹמֵר עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת, תָּבוֹר בָּא מִבֵּית אֵלִים, וְכַרְמֶל מֵאַסְפַּמְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מו, יח): חַי אָנִי נְאֻם ה' וגו' כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, זֶה אוֹמֵר אֲנִי נִקְרֵאתִי וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי נִקְרֵאתִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים וגו', כֻּלְּכֶם הָרִים אֶלָּא כֻּלְּכֶם גַּבְנֻנִּים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כא, כ): אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק, כֻּלְּכֶם נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל רָאשֵׁיכֶם, אֲבָל סִינַי שֶׁלֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עָלָיו (תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי... (בראשית רבא,צט,א)

3.צניעותו של הר סיני- גם לאחר מתן תורה:
הקב''ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה א''ר יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב''ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני (והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה) (סוטה ה,ע"א)

4.שמותיו השונים של הר סיני:

ה' שמות יש לו, הר האלקים, הר בשן, הר גבנונים, הר חורב הר סיני.  
הר אלקים ששם קיבלו ישראל אלקותו של הקב"ה,  
הר בשן שכל מה שאדם אוכל בשיניו בזכות התורה שניתנה בהר,
וכן הוא אומר (ויקרא כ"ו) אם בחקותי תלכו וגו'.
הר גבנונים נקי כגבינה נקיים מכל מום.
הר חורב, שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב, ורבי שמואל בר נחמן אמר שמשם נטלו עכו"ם איפופסין שלהם, שנאמר (ישעיה ס') והגוים חרוב יחרבו, מחורב יחרבו.
הר סיני שממנו ירדה שנאה לעכו"ם. (שמות רבה פרשה ב ו)

6.קדושת הר סיני: עצמית או מקרית?

א.הר סיני - הר ככל ההרים?
רבי חזקיה פתח, לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה, במשוך היובל וגו', ומה הר סיני שהוא הר כשאר הרי העולם, ומשום שנראה עליו כבוד המלך הקדוש, כתוב לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה, מי שקרב אל המלך לא כל שכן, ומה הר סיני שאדם יכול להושיט בו היד בדרך כבוד ביראה, כתוב לא תגע בו יד סתם, ואפילו בדרך כבוד, מי שמושיט ידו בדרך בזיון כנגד המלך לא כל שכן. (זוהר, אמור שכד) 

ב.נוכחות ה' בהר סיני נתנה לו את קדושתו:א''ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליקום מר ליתי לגבן א''ל תנינא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה {שמות לד-ג} גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה {שמות יט-יג} במשוך היובל המה יעלו בהר (תענית כא,ע"ב)

חלק ב: בין הר סיני להר המוריה

1.מאורע מקדים:

א.הר סיני- התגלות ה' למשה בסנה:

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל... וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ-לֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(שמות ג,ב-ד)

ב.הר המוריה- התגלות ה' לאברהם בנסיון העקדה:

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (בראשית כב,יא)

 וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה, אַתָּה מוֹצֵא (בראשית כב, יא): בְּאַבְרָהָם, אַבְרָהָם, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (בראשית מו, ב): יַעֲקֹב, יַעֲקֹב, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (שמואל א ג, י): שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, אֲבָל משֶׁה משֶׁה, אֵין בּוֹ פָּסֵק, לָמָּה כֵן, ...דָּבָר אַחֵר, עִם כָּל הַנְּבִיאִים הִפְסִיק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל בְּמשֶׁה לֹא הִפְסִיק כָּל יָמָיו.(שמות רבה,ב,ו)

2.כיוון הפנייה:
 א.הר סיני- התעוררות מלמעלה למטה:
וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה:(שמות יט,כ)

ב.הר המוריה- עבודת הקורבנות מעלה מלמטה למעלה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַי-ה-וָ-ה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם(ויקרא א,ב) 

3.איתור המקום:
א.הר סיני- מקומו היה ידוע בזמן משה וכיום לא נודע:

דע, כי הר סיני העידו עליו שהאבנים הנמצאים בו יצויר עליהם הסנה, ולכן נקרא ההר ההוא סיני על שם הסנה... ואחד מנכבדי ברצלונה הביא עמו מהאבנים ההם. והראה לי אחד מתלמידי בני משפחתו וראיתי בו הסנה מצויר בתכלית הציור, צייר אלוקי בגוון מתחלף לגוון האבן. ושברתי האבן לחצאין ונמצא הסנה מצויר בשטח כל חלק, וכן חלקתי כל חלק לחצאין, ונמצא הסנה מצויר בשטח כל חלק בפנימיותו, וכן פעמים רבות עד תום החלקים, כדמות הבוטנים, ועדיין הסנה בהם ונפלאתי מזה.(פירוש הנרבוני על מורה נבוכים )

ב.הר המוריה- קדושתו לא נודעה בזמן משה וכיום ידועה לכולם:
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:(דברים יב,ה)

חלק ג: בין מעמד הר סיני לבריאת העולם:

1.בריאת העולם- על תנאי שיתקיים מעמד הר סיני:

יום הששי. הוסיף ה' בששי, בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת  (ל) שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, שכלם  (מ) תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה:  (רש"י,שם)

 2.פסקה זוהמת נחש:
 ...שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן(שבת קמה,ע"ב-קמו ע"א)

3.מעמד הר סיני גדול מבריאת העולם:

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי:(דברים ד,לב-לג)

הנהיה כדבר הגדול הזה, מגיד שמעמד הר סיני גדול מבריית שמים וארץ. (מדרש הגדול, דברים ד לג)

חלק ד: יחסי אדם-אדמה לפני ואחרי חטא אדם הראשון:
1.חיבור עם האדמה-דרך עבודתה ושימורה:
וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)


2.נתק בין האדם לאדמה:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה:
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:

3.חיבור מחדש דרך החקלאות:
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְ-ה-וָ-ה(שם,ה,כט)
זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה ...:(רש"י,שם)

סיכום:
מצוות השמיטה יוצרת איזון בין הנתק שנוצר בין האדם לאדמתו בעקבות החטא לבין  החיבור המלאכותי שנוצר בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית בימי נח ובכך מתקיימת מחדש ברכת לעבדה- שש שנים ולשמרה- בשנת השמיטה (ענ"ד)


סיום: סיני ושמיטה- נסיון חד פעמי או מחזורי לחזור לשחזר את המצב שלפני החטא: 
בהר סיני היה נסיון להחזיר את עם ישראל למצב שלפני החטא
במצוות השמיטה יש נסיון להחזיר את ארץ ישראל למצב שלפני החטא



יום רביעי, 29 באפריל 2015

אמור: בין דיבור לאמירה

פתיחה: בד"כ נוקטת התורה לשון דיבור ולאחריה אמירה ומדוע שינה כאן הכתוב?

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו(ויקרא כא,א)


חלק א:מאמר ודיבור:


1.המאמר הראשון-יהי אור:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א,ג)

אמירה- רצון(רס"ג):
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר. מילת אמירה בכאן להורות על החפץ, כדרך "מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ" (שמואל א כ ד), מה תרצה ותחפוץ, וכן "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (להלן כד נא), כאשר רצה; כי כן הוא הרצון לפניו.(רמב"ן,שם)



2.הקב"ה קורא לאדם ומצפה ורוצה בתשובתו:

מאדם הראשון ועד אברהם פונה הקב"ה לאדם ישירות רק שלוש פעמים:
א.בין אדם לעצמו:
וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:  וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא(בראשית ג,י)
ב.בין אדם לחברו:
.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי:(שם,ד,י)
ג.בין אדם למקום:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:  ... 
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה (שם,ו,יג;כב)

תגובתו של אדם הראשון היא פחד,תגובת קין התחמקות...ותגובתו של נח היא אדישות...
רק תשובתו של אברהם העברי לקריאת הבורא הינה חד משמעית: הנני 
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי ׁ(בראשית כב,א)

(ע"פ הרב יהודה ליאון אשכנזי, מתוך הספר שומרי הסודות ע"מ 31)

3.המאמר  הנעלם:
א.בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)
בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)

ב.המאמר החסר- דיבור של קדושה שבא מהאדם 
ב1.המאמר של האדם בקידוש:
דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)
ב2.ספירת העומר
ב3.נעשה ונשמע:
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4. בין אמירה לדיבור

א.אורך הדברים:קצרה שהיא ארוכה
האומר יאמר דבר קצר ומוחלט במילים מועטות והמדבר יבוא ברוב דברים ודיבור ארוך  לבאר ולפרש המאמר הקדום (יאיר אור, המלבי"ם,ערך אמור דבר)

ב.תוכן הדברים- אמירה רכה ודיבור קשה:

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(שמות יט,ג)

כה תאמר. בלשון הזה וכסדר  (ג) הזה: לבית יעקב. אלו הנשים, תאמר להם  (ד) בלשון רכה: ותגיד לבני ישראל. עונשין ודקדוקין פירש לזכרים, דברים הקשין כגידין (שבת פז. מכילתא בחדש פ"ב): (רש"י,שם) 

כיון שמצינו דדבור הוא לשון קשה כדכתיב דבר אדוני הארץ אתנו קשות ש"מ שאמירה הוא לשון רכה ועוד מדכתיב ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו' וכתיב נמי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וגו' וכתיב נמי סוף סדר ויחי ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו' מכל אלה נראה דלשון ויאמר לשון רכה הוא: (שפתי חכמים,שם)

..וכן כל 'לאמור' שבתורה לפי פשוטו עניינו לרכך את הדיבור שדיבר ה' שהוא לבארו ולהסבירו אל העם כפי שהם יכולים לשמוע ולהבין דברי אלוקים חיים איש איש לפי הבנת שכלו(באור שמות הנרדפים,ע"מ מד)


ג.חיבור בין המדבר לשומע:
ובטעם שינוי הלשונות שאלו נקראו 'מאמרות' ואלו 'דברות'... ד'מאמר' שייך אפילו בלי חיבור לשומע המאמר, אבל דיבור הוא חיבור בין המדבר להשומע, ועל כן יש בלשון לומר 'ראובן דיבר עם שמעון', היינו שהדיבור חיברם כהוראת מלת 'עם', אבל אין בלשון לומר 'ראובן אמר עם שמעון' אלא 'אמר לשמעון' או 'אל שמעון'
("שם משמואל", חלק המועדים – ערב יום הכיפורים, תרפ"א בשם בעל האבני נזר)

ד.דיבור ואמירה לעצמו:
עוד תדע שבמקום שבאו דבור ואמירה שלא אל הזולת רק דבור האדם אל עצמו, אז תורה האמירה על מחשבת הלב, והדבור יורה שדבר בינו לבין עצמו בפיו.(מלבים על ויקרא פרק א פסוק א)

ה.הקשר בין עשר המאמרות ועשרת הדיברות:
שהיה צורך לעשר מכות להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדיברות (שפת אמת, פ' בא, תרל'א).

5.משמעות הפסוק הנפוץ בתורה:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר- הפסוק מופיע בתורה 70 פעם בדיוק כנגד 70 אומות העולם (ע"פ הרב שרקי)

נראה לומר שיש כאן רמיזה לכך שכל אמירה של ה' אל משה- אע"פ שהיא אמירה שמיועדת לבני ישראל- הרי שיש לה נגיעה והשפעה על כל אומות העולם שכן עם ישראל הוא לב בגוף העולם(ע"פ הכוזרי) וממילא התורה רצתה להעיד על זיקה זו (ענ"ד)

חלק ב: ספירת העומר

1.מדוע ספירת העומר נעשית דווקא בדיבור?
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)

2.דווקא בספירת העומר שמים דגש על חשיבות המילה הנאמרת (שלא כמו למשל בחנוכה ):
מִי שֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כַּמָּה יְמֵי הַסְפִירָה בְּזֶה הַלַּיְלָה, יֹאמַר לוֹ: אֶתְמוֹל הָיָה כָּךְ, שֶׁאִם יֹאמַר לוֹ:  הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִמְנוֹת  בִּבְרָכָה; אֲבָל קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין זְמַן סְפִירָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם(אורח חיים,תפט,ד)

3.מטרת הספירה- הגעה אל מתן תורה -הדיבור האלוקי אל עם ישראל כולו:

משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה וגו'". והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה...
ומפני כן , כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו (ספר החינוך מצווה שו)
חלק ג: פרשת המקלל

מה ראה הן הישראלית והמצרי ליקוב ולקלל? מדוע לא מוזכר שם ה' אלא הביטוי השם?
וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן(ויקרא כד,י-יא)

וזהו ויקוב בן האשה הישראלית את השם. כמאמרם ז"ל (סנהדרין נו.) שהוא כמו ויקוב חור בדלתו (מל"ב יב, י), כי זה כפר בעיקר ועשה אחד אחר, כאומרו כי לא תשתחוה לאל אחר (שמות לד, יד), לכן ויקוב חור בדלתו, הוא פירוש ויקוב בן האשה. והוא שנקב חור בדלי"ת של אחד ועשה ממנו אחר, וזהו ויקוב חור בדלתו. ומאין בא לו זה, אמרו בסתרי תורה, [כי אביו של זה היה המצרי שהרג משה במצרים, דכתיב ויך את המצרי (שם ב, יב), ואמרו הלהרגני אתה אומר (שם יד), מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. וזה הדבר היה בסוד בין ישראל, כאומרו ויטמנהו בחול. וכבר ידעת הסגולה שיש בישראל, שאם יודע אחד מחבירו שהרג את הנפש, אם יפול ריב ביניהם יגלה מה שידע ומה שלא ידע.
וכשאמר בכאן וינצו במחנה, אולי אמר לו כלה מדברותך ולך אצל נגעים וגלולי אביך שהרגו משה בשם המפורש. וכששמע זה, ויקוב בן האשה הישראלית את השם שהרג לאביו. כי אמר איך ה' יצא ממקומו של רחמים לפקוד עון אבי עליו להרגו, ואז ויקוב את השם. ולמה חזר לומר ויקלל. אבל אולי כשידע שמשה הוא העושה וההורג, ויקלל ג"כ למשה. וכל זה רמוז באומרו את השם, בהיפוך אותיות הוא משה. אשר עליו אמר ממכון שבתו השגיח (תהלים לג, יד), והוא כלול במטטרון שר הגדול. וזהו משה וזהו השם, והיה חייב על קללת השם ועל קללת משה:

(צרור המור ,שם)

סיום: אמור ואמרת- מדוע שינה בלשון?

1.דיבור ארוך ומוטעם, אמירה קצרה וללא טעם:
אבל במקום שיציין הלכה למשה מסיני שאין לה שום יסוד בהכתוב, רק שכן נמסר לו על פה מבלי טעם ודרוש. כמו הלכות שבס"ת תפילין ומזוזה. וכל ההלכות מסיני שמנה הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים שאין להם שום שורש בהכתוב. כמו גוד ולבוד ודופן עקומה שיעורין חציצין ומחיצין וכדומה, עליהם לא יפול לשון דיבור כי לא נאמרו לדרוש ולהוציא אותם מן הכתוב. ועליהם כפל אמור ואמרת. (מלבי"ם,שם)

2.דיבור -קשה, אמירה- רכה:
אמור אל הכהנים ואמרת וגו'. אמור ואמרת, שינה הלשון ולא אמר דבר ואמרת כמנהגו בכל התורה, לפי שהכהנים הם משונים ומובדלים משאר העם שהם משרתיו של מלך, לזה אין ראוי שיהיה מדבר עמהם כשאר העם, ולזה לא אמר אמור אל בני אהרן הכהנים, אלא אל הכהנים בני וגו', ועוד לפי שהם בני אהרן בני שושבינא דמלכא ראוי שיהיה בהם שינוי הדבר, אמור ואמרת, בלשון רכה, לא כשאר העם שמדבר עמם בלשון דיבור בלשון קושי, מפני אימת המלכות: (שפתי כהן ,שם)

נראה לומר שבגלל תוכן הדברים- דיבור אל הכהן בסיטואציה שבה מת לו אחד מקרוביו ואין הוא יכול להתאבל עליו ע"פ ציווי ה- נדרשת אמירה רכה ומתחשבת בנסיבות (ענ"ד)

יום ראשון, 19 באפריל 2015

אחרי מות- קדושים: על מהות הקדושה

פתיחה: מה היה החטא בקירבה אל הקודש של שני בני אהרון?

 וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ:(ויקרא טז,א)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן(שם,י,ג)
  
הקדמה: מושגי הקדושה ביהדות
קדושה,קדיש,קידוש,קודש הקודשים,הקדוש ברוך הוא,קידושין,בית המקדש,רוח הקודש,לשון הקודש,ארץ הקודש,קדש ורחץ,קידוש השם וגו'

מהו קדוש?
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם:(ויקרא יט,ב)

1.נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר
2.המידבק בדרכי א-לוקים
(ע"פ מילון אבן שושן)

א.הקדושה הראשונה- קדושת הזמן:

0.המופע הראשון של הקדושה- בשבת-קדושת הזמן:

וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,א)
 
ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )
1.מהי הקדושה היותר משמעותית:
בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם,הקדושה שבזמן.במעבמד הר סיני בטרם נאמרו עשרת הדיברות הכריז אלוקים על קדושת האדם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק לאחר שהעם  נכנע לפיתוי והשתחווה בפני דבר, עגל הזהב, ניתן הציווי להקים את המשכן, קדושה במרחב.ראשונה התגלתה קדושת הזמן,שניה התגלתה קדושת האדם .אחרונה- קדושת המרחב.הזמן ( והאדם) התקדש ע"י אלוקים, המרחב , המשכן הוקדש ע"י משה  (השבת,אברהם יהושע השל,פתח דבר- אדריכלות בזמן)
  
2.קדוש קדוש קדוש- כנגד קדושת הזמן, קדושת המקום וקדושת האדם (ענ"ד)
קדוש פירושו להיות מובדל.אם ברצונו של הראדם המקושר לחומר להיות מובדל,עליו לפשוט עצמו מתאוות העולם הזה.אולם השי"ת שהוא קדוש בכל מיני קדושות הרי הקדושה וההבדלה אצלו היא כאשר הוא כביכול  מבדיל עצמו מגודל קדושתו ומשגיח על השפלים אשר בארץ וזן ומכלכל את באי העולם.
נמצא כי בחינת קדוש אצל ה' צבאות היא בכך ש"מלא כל הארץ כבודו" (ע"פ המהרש"ם מבערזן, תכלת מרדכי, מתוך טללי אורות ,ג,ע"מ עז)
 3.שלושת הקדושות נפגשות ברגע אחד בשנה:
אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים בשלום בלי פגע (ע"פ מחזור ליום הכיפורים)

4.להוסיף מחול על קודש:
 בכל מקום בא "את" לרבות ולהוסיף כמו שדרשו "את ה' אלוקיך תירא- לרבות תלמידי חכמים" וכאן- את שבתותי תשמורו- בא לרבות ולהוסיף מחול על קודש, לקבל שבת לפני שקיעת החמה והמתין בצאתה עד צאת הכוכבים!
"תשמורו" הוא לשון המתנה וצפייה כמו שפירש רש"י ואביו שמר את הדבר - המתין וציפה מתי יבוא.אף כאן תקבל על עצמך שבת לפני בואה ומתמין ותצפה לכניסתה וכן ביציאת השבת תמתין בסבלנות להוסיף מחול על קודש (הגה"ק ר' וידאל הצרפתי,גאב"ד,צוף דבש)

 ב.מיהו קדוש?

1.קדושת האדם- ברוחניות ובגשמיות:
רַבִּי אָבִין אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן וְהוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִים, מֵהֶם נְזִירִים וּמֵהֶם שִׁכּוֹרִים, לְעֵת עֶרֶב בָּא לִתֵּן שְׂכָרָם, נָתַן לַשִּׁכּוֹרִים שְׁנֵי חֲלָקִים וְלַנְּזִירִים חֵלֶק אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ לֹא כֻלָּנוּ שָׁמַרְנוּ כְּאֶחָד, מִפְּנֵי מַה אַתָּה נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָנוּ חֵלֶק אֶחָד, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, אֵלּוּ שִׁכּוֹרִים הֵן וְדַרְכָּן לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּלְפִיכָךְ אֲנִי נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָכֶם חֵלֶק אֶחָד, כָּךְ הָעֶלְיוֹנִים לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מָצוּי בָּהֶם קְדֻשָּׁה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, יד): וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָּא, אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים לְפִי שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם הַלְּוַאי בִּשְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת יַעַמְדוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב (ויקרא כ, ז): וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים. (ויקרא רבא,כד,ח)

2.קדושים תהיו- ולא נבל ברשות התורה:
והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה...
וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח) שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו  (רמב"ן,שם)

3.התקדשות- בכל:
ראשי תיבות קדשים :קול דיבור שתיה ידיעה מאכל.שיש להתקדש בין בתורתו ובין בשאר מעשיו הגשמיים.קול רומז ללימוד תורה, שקולכם יהיה התורה ובקדושה, דיבור אפילו דיבור בעלמאיהי בקדושה שתדברו בנחת ולא בכעס ולא בגאווה.שתיה- ששתייתכם תהיה בקדושה ובשיעור הראוי לקיום הנפש.ישיעה- לשון חיבור  כמ"ש באדם הראשון "והאדם ידע את חווה אשתו" שצריך להתקדש בזה, מאכל כמו שנאמר בשתייה שיתקדש בשעת אכילתו... (אביר יעקב זיע"א, מתוך ליקוטי אליהו פרשת קדושים)

ג.קדושה ותפילה:
1.דבר שבקדושה- בעשרה: 
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)

בעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)


2.הקדושה: רמז לכבודו של ה' בעולמות העליונים
בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל:  שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:(ישעיה ו,א-ג)

רבי יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, וברוך כבוד ה' ממקומו
(תוספתא ברכות א', י"א)

3.בין קדושה לשמע ישראל:

קדוש בגימטריה שמע שהקורא קריאת שמע מתחילתה ועד "אני ה' אלוקיכם" ומעיין בדברים ואוזניו שומעות את אשר מוציא הוא בפיו-פרשת קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות וזכירת יציאת מצרים יוכל להגיע על ידה לקדושה ( הגאון רבי רפאל משה אלבז,עדן מקדם)


4.שמע ישראל בתוך קדושת תפילת מוסף:

מובא בתשובות הגאונים ,הטעם שתיקנו לומר כתר,לפי שבימי רב אשי גזר המלך יוזגדר השני שלא יקראו קריאת שמע.מה עשו חכמים שבאותו הדור?תיקנו להבליעה בין הקדושות.תחילת קריאת שמע שהיא 'שמע ישראל'–בראש כתר יתנו לך,וסוף קריאת שמע דהיינו 'אני ה'אלהיכם'–בסוף כתר יתנו לך.ותיקנוה בהבלעה כדי שלא תשכח קריאת שמע מפי התינוקות וביקשו מר בר אשי ורב סמא רחמים מן השמים, ובא תנין בחצי היום ובלע את המלך הרשע הנ"ל בבית משכבו,ובטלה הגזירה(מלתא בטעמא,סימן רס"ז, מתוך סידור איש מצליח לימות השנה)

5.הקדיש- מתוך חזון יחזקאל על ימי גוג ומגוג:
וַיְהִי דְבַר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו: ...
וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה: (יחזקאל לח,א;ב;כג)


ד.קדושת האדם בימנו-קדושת מים אחרונים:
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם:(ויקרא כ,ז)

דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא {ויקרא כ-ז} והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני יי' אלהיכם זו ברכה (ברכות נג,ע"ב)

"מים אחרונים חובה" (שו"ע סי' קפ"א, א), והטעם הוא מפני מלח סדומית שמסמא את העיניים. ואמנם, בימינו אין ידוע מהו אותו מלח סדומית, אבל תקנת חז"ל לא בטלה, ולא רק מפני שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין, אלא גם מפני שהרמב"ם גילה שיש בדורנו מלח שאינו מלח סדומית, אבל סגולתו קשה כמו של מלח סדומית, ולכן נשארה חובת נטילת מים אחרונים כבתחילה (פ"ו מהל' ברכות ה"ג). 

מלבד עניין הסכנה שבמלח, יש עניין מיוחד על פי הקבלה להקפיד בנטילת מים אחרונים כי הוא חלקו של הסטרא אחרא, ולכן יש להקפיד בזה ביותר (ועיין לבא"ח פרשת שלח לך אותיות ו, ח, יד).  (קול צופייך,גליון 354, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל)

 סיכום: הקדושה- דרישה מכל אדם ובכל מצב

0.מוטבציה:
אדם מקדש עצמו מעט- מקדשים אותו הרבה (יומא לא,ע"א)  

1.מי? 

...והנה יש בני אדם טועים מדרך השכל באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך, ויתרשלו על ידי כך מלעלות בסולם השלימות אך לא כן הוא שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכישרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו ועל כן להורות זה ציווה יתברך ואמר 'דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו כי הקהיל את כולם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך (תורת משה,פרשת קדושים) 

2.מתי?

אין התורה דורשת מאיתנו להיות קדושים כמו מלאכים אלא "קדושים תהיו"- כהוויתכם, בכל מצב ודרגה שאתם נמצאים בהם- השתדלו להתקדש מעט (ע"פ ר' מנחם מנדל מוורקי, חיוכה של תורה פרשת קדושים)

3.איך?
מדרגת הקדושה - האחרונה במדרגות לפי מסילת ישרים:
 הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענוה, יראת החטא, והקדושה (הקדמת המחבר, מסילת ישרים)
כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהתשתמשו מדברים גשמיים.(מסילת ישרים,פרק כו)


 סיום: אופני החטא של 2 בני אהרון- אופנים הנוגדים את הקירבה אל הקודש

א.זהירות-מצות לא תעשה(אש זרה)
ב.פרישות-צלילות הדעת(יין)
ג.טהרה-טהרת המשפחה(זרע)
ד.זריזות-בקיום מצוות עשה(רחיצה)
ה.ענווה -כלפי גדולים (הורו הלכה)

שהם בראשי תיבות "אש זרה": אש זרה הקריבו, שתויי יין נכנסו לעזרה, זרע לא היה להם, רחיצה לא רחצו ידיהם ורגליהם, הוראה הורו בפני משה [ומה שהורו גם-כן היה טעות (ותלוי בדעות מה הורו) ומכל-מקום לא היו מתים אילולא היו מורין כן בפני משה רבנו (חידושי המאירי). אך מכל-מקום גם אם היו מורין אמת היו נחשבים מורין הוראה בפני רבן] (ע"פ החיד"א,פתח עיניים עירובין סג)










יום שישי, 17 באפריל 2015

תזריע-מצורע: תיקון חטא הדיבור והאכילה

פתיחה:  נקודות החיבור בין פרשות שמיני,תזריע ומצורע
1.מה עורר את רש"י לחפש קשר בין סוף פרשת שמיני לפרשת תזריע?
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:(ויקרא יב,ב)
אשה כי תזריע. א"ר שמלאי {ויק"ר יד, א.} כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף: (רש"י,שם)

2.מה הקשר בין דיני יולדת לבין ענייני הצרעת המובאים בהמשך הפרשה ובפרשת מצורע הנקראת עימה בד"כ?


א: כוחו של האדם- כח הדיבור:וַיִּיצֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(בראשית ב,ז)
וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַדְמְתָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְחַיֵּי וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא:(אונקלוס,שם)

1.הדיבור יכול לרומם או להשפיל את המדבר:
עַל כֵּן הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם {תהילים ל''ד י''ג}: ''מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים'' בָּעוֹלָם הַבָּא וְלִרְאוֹת טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה? ''נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע''.
עוֹד יֵשׁ עִנְיָן פָּשׁוּט, אֲשֶׁר נוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אֶת גְּנוּת הֶעָוֹן הַמַּר הַנַּ''ל, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁיִּתְרוֹן הָאָדָם מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הוּא בְּמַה שֶׁהוֹסִיף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נֶפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב {בראשית ב' ז'}: ''וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה'', וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס: לְרוּחַ מְמַלְּלָא, וְזֶהוּ רַק אִם הוּא מְתַקֵּן בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא כֵן אִם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִבּוּרוֹ לְרַע, הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כִּי הִיא אֵינֶנָּה מְקַלְקֶלֶת עַל כָּל פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁדִּיֵּקּ הַכָּתוּב: ''מִי הָאִישׁ'' וְגוֹ' דְּאִי לָאו הָכִי אֵינוֹ בִּכְלַל אִישׁ. (חפץ חיים- שמירת הלשון, שער הזכירה פרק ב)

2.סוד הסתרתו של המאמר העשירי במעשה בראשית:
א.בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)
בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)

ב.השותפות של האדם והקב"ה:
אמר לו טורנוסרופוס : אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? א"ל ר"ע ולמה שוררו (=חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול - לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם (תנחומא, תזריע,סימן ה)

ג.המאמר החסר: המאמר של האדם ב"ויכולו":
דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)

 ב.שתיקתו של אהרון:

 מדוע שתק אהרון? מדוע דווקא פרשת שתויי היין נאמרה ישירות לאהרון?

 1.תגובת אהרון למות בניו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר 
בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ויקרא י,ג)
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(שם,שם,ט)
וידום אהרן. קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (ת"כ שם לו. ויק"ר שם). (רש"י,שם)

2.השורש-חטא אדם הראשון:
א.חטא האכילה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)
ב.חטא הדיבור:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

3.חטא נדב ואביהו מול חטא אדם וחוה:
א.ביקשו קירבה דרך היין :
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ (ויקרא,טז,א)
ב.ביקשו קירבה דרך עץ הדעת(גפן):
כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:(בראשית,ג,ה)
ג.גלגול נשמת אדם הראשון:
...נדב ואביהוא, הם נפש אדה"ר ממש (שער הגילגולים,הקדמה לג)

4.וידום אהרון- התיקון הפרטי של אהרון הכהן:
אהרון תיקן באופן מלא את חטא דיבורו אדם הראשון- ע"י שתיקה ואת חטא אכילתו ע"י שזכה לציווי על המנעות משתיית יין בבואו אל הקודש ובכך גילה לו הקב"ה את שורש טעותו של אדם הראשון (ענ"ד)

5.התיקון הציבורי של חטאי אדם הראשון:

א.תיקון במשך השנה:

חטא האכילה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)
התיקון: בקידוש על היין ועל החלות
ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

חטא הדיבור:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)
התיקון: קידוש הדיבור
אמירת 'מודה אני', הלל, ברכות ותפילה, לימוד תורה.

ב.תיקון כפול בפסח(פה-סח): אמירה ואכילה
ב1.חובת אמירה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר. כָּל-מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: 
פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר:
(הגדה של פסח)
וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל- הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. (הגדה של פסח)

ב2.חובת אכילה: אכילת מצה,מרור,ארבע כוסות וכו' 
בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (שמות יב,יח)
יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחלה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. [שו"ת חזון עובדיה א סי' מד]. (ילקוט יוסף,תעה,ה)

ג..עומק התיקון : 
ג1.המצווה הראשונה שניתנה לעם כולו - אכילת קרבן הפסח: 
מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ביציאת מצרים שהוא התחלת הכניסה ליהדות, היא מצות אכילה (=קרבן פסח) ("תקנת השבין", נא:). "פרשת החודש היתה הקדמה למצות הפסח. כי בן-נח אין להם כח לאכול אכילה בקדושה, ואחר שנתן להם פרשת החודש שנעשו אומה ישראלית בחינת 'כנסת ישראל', אז ניתן להם מצות הפסח (פרי צדיק, ב/קיז:) ובא מצוות הפסח לתקן הקלקול של אדם הראשון (=שאכל מפרי עץ הדעת) (פרי צדיק", ג/יט:)

ג2. אכילת מצה- תיקון האכילה בתאווה מפרי עץ הדעת:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: (בראשית ג,ו)
אכילה בפסח ובשבת מתקנת את האכילה של אדם הראשון:
וכן בא מצוה ראשונה בתורה באכילת פסח אכילת מצוה שבא לתקן הקלקול של אדם הראשון שהוא שורש הסתת הנחש להכניס תאוה באכילה ובא מצות הפסח לתקן הפגם, ובזמן הזה שאין לנו פסח יש אכילת מצוה מצה ומרור שמברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו וצונו, ... והיינו דאכילת שבת בא לתקן מה שפגם אדם הראשון באכילה, והיינו דבאמת כל אכילת אדם הראשון היה מצוה וכמו שכתב בעל עשרה מאמרות מהרמ"ע ז"ל דמצות עשה של אדם הראשון היה מכל עץ הגן אכל תאכל והוא קלקול ולא קיום מצות עשה זו ויקוים לעתיד, (פרי צדיק,חג הפסח,אות א)

ד.שורש כוונתו של הנחש:

ושורש הסתת הנחש היה להכניס תאוה באכילה, ומי שהוא מוגדר באכילה שמאכלו בקדושה ממילא שומר כל המצות שבתורה, שאין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתיה כמו שנאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם
...ובג"ד אמרו רבנן דמתניתין אילן שאכל אדם הראשון חטה היה ואחרנין אמרין גפן הוה כו' תאנה היתה ...
וכשמתקן שיהיה האכילה בקדושה אז ממילא שומר כל המצות וניצול מקטרוג יצר הרע.
וכן בשבת שאכילות ישראל בקדושה. כתיב שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. שזוכה להיות משומר מן העבירה כמו שכתוב במכילתא, ובפרי עץ חיים הלשון שניצול מקטרוג היצר הרע. (פרי צדיק תזריע אות ג)

ה.ע"פ ר' צדוק הכהן 2 פרשיות הבאות אחרי פסח מתקנות את 2 חטאי הפה של אדה"ר: האכילה והדיבור

ה1..פרשת מאכלות אסורות(סוף פרשת שמיני):
כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )

ה2.חטאו של המן: שלא הסתפק במועט

המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

ה3.היתרון של  בני ישראל על פני אדם הראשון לעניין איסור והיתר באכילה:

אמר רבי יהודה בן פדיה, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שאתה לא יכול לעמוד בנסיותך אפילו שעה אחת, והרי בניך משמרין כל המצות שנתנו להם ועומדין בהן. אחד מהם עומד ונוטע מעדר מנכש מזמר שורה ומשקה, ורואה פירות נטיעותיו מבכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם, לקיים מה שנאמר, שלש שנים יהיה לכם וגו' (ויק' יט כג). ואדם הראשון נאמר לו, מזה אכול ומזה לא תאכל, ולא יכול לעמוד בצוויו אפילו שעה אחת, אלא כמו שנאמר, ותתן גם לאישה עמה ויאכל (ברא' ג ו).
ובניך נצטוו, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. וביותר כשיבא אדם מישראל ליקח בהמה שה או עז או כבש, שוחט ומפשיט ומכניס ידו ובודק הריאה ונמצא טריפה, מניחו ואינו אוכלו. הוי אומר, (כל) אמרת ה' צרופה וגו' (תהל' יח לא). לפיכך לא נצטוה אדם הראשון, לפי שגלוי וידוע לפניו, שאינו יכול לשמור מצות הרבה, שהרי מצוה אחת נצטווה ולא עמד בה. אבל ישראל, כמה מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא, והם משמרין. לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ואמר להם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו,(תנחומא,שמיני,אות ח)

ה4.פרשת מצורע- איסור לשון הרע:
חטא הדיבור:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

התיקון:
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע עוֹבֵר עַל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, (ויקרא רבא, טז,ו)

ג.איזכור ראשון של שורש ז.ר.ע: כח ההולדה וריבוי הזרע תוך שמירה על כמות ואיכות
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: 
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)

הגדלת הכמות:
תדשא הארץ. תתמלא ותתכסה לבוש עשבים...: 
מזריע זרע.  (ס) שיגדל בו זרע לזרוע ממנו   במקום אחר:  

שמירת האיכות:
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. 

והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי,  (פ) לפיכך כשנתקלל אדם על עונו  (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): 

 ותוצא הארץ וגו'. אף על פי שלא נאמר למינהו בדשאין בציווייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאו קל וחומר בעצמן,  (ר) כדמפורש באגדה בשחיטת חולין (חולין ס.):(רש"י,שם)

 אותו הציווי לאדם:פרו(פרי-איכות)- ורבו(ריבוי-כמות)

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ(שם,א,כח)


סיכום: הקשר בין שמיני- תזריע ומצורע
מאכלות אסורים (שמיני)- כנגד החטא הראשון- האכילה
תורת היולדת (תזריע)-כנגד העונש של החטא הראשון ( בעצב תלדי בנים)
תורת המצורע-זיהוי הנגע (תזריע)- כנגד חטא הדיבור
תורת טהרת המצורע- כנגד תיקון חטא הדיבור ע"י הכהן , נציגו של אהרון, הראשון שתיקן חטא זה (ענ"ד)