יום שני, 17 באוגוסט 2015

שופטים: המשפט,הצדק וירושת הארץ

פתיחה: מה הקשר בין ירושת הארץ ורדיפת הצדק?

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: 

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים יח,יח-כ)

למען תחיה וירשת. כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים,  להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן (ספרי שם): (רש"י,שם)

חלק א: שופטים ושוטרים בקרב גויי הארץ:

1.השופט הראשון בתורה- לוט בסדום:


וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת (בראשית יט,ט)


וְלוֹט ישֵׁב, יָשַׁב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ אַרְכִי דַיָּנִים. חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי דַיָּנִים הָיוּ בִסְדוֹם, קֵץ שֶׁקֶר, וְרַב שֶׁקֶר, רַב מַסְטֵידִין, רַב נָבָל, וּקְלַא פַנְדֵּר. לוֹט הָיָה אַרְכִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּכֻלָּן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם עֲרֵבִים לָהֶם הֵן אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): גֶּשׁ הָלְאָה, סַק לְעֵיל, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲרֵבִים לָהֶם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט(בראשית רבא,נ,ג)

2.השוטר הראשון בתורה- עפרון החיתי:

וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר(בראשית ג,י)


ועפרון ישב. כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו, עלה לגדולה:(רש"י,שם)


3.מדוע מינו את לוט לשופט ראשי על סדום?

א.אינטרס פנימי:
ולוט ישב בשער סדם.  כ ״ד שנה ישב לוט ב סדום, שהרי ב ן ע״ה ע לה אברהם ל ארץ כנען ו באותו שנה
יר ד מ צרימה וחזר כ מו שאמרו ב סדר עולם ר בה ונפרד לוט מעליו והלך לסדום, וסדום נ הפכה כשהיה
אברהם בן צ׳׳ט אחרי ש נתבשר על לידת יצחק. ואף על פ י כן היה זר בעיני יושבי סדום כמו שאמרו האחד בא לגור, ובסדום שנאו אורחים ...

ו אם כן ל מה מינו את לוט תחילה ו למה התרעמו עליו לבסוף? א לא מינו אותו אחרי שהיכה אברהם את ד ׳ המלכים,  די ל הבטיח שאברהם יצילם גם לעתיד, שלכן אמר מלך סדום (יד) והרכש קח לך ואברהם סירב ולא תאמר אני העשרתי את אברם ועיין מ ה ש כתבתי שם. וכיון ש אברהם סירב ל קבל ה רכוש מינו את  לוט לשופט כ די ש יהיה מחשובי העיר ואם יותקפו שנית ייתפס לוט ב צרתם, ויבוא אברהם ל עזרתו ויצילם כמו ש עשה בראשונה...  (קונטרס חיבה יתירה,הרב יהודה הרצל הנקין ,פרשת וירא)


ב.מוסר עקום:

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ (י"ג,ז)

 לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר  (כ) והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר מא, ה.): (רש"י,שם)
..משראו אנשי סדום מה יפה פסק לוט בעניין זה וכח דהיתרא שהוא מסוגל למצוא בשולחן ערוך,מיד החזיקו בו ועשוהו לרב (מארות חכה, מתוך במשנת רש"י פרשת וירא)


4.ההבטחה לאברהם על הארץ- דווקא ובהדגשה אחרי ההפרדות מלוט שמידת רועיו היתה הגזל:


וַי-ה-וָ-ה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה (בראשית יג,יד-יז)


5.משפט סדום: צדק הפוך

ארבע דייני היו בסדום, ואלו שמותם: שקראי, ושקרוראי, זייפי [זייפן], ומצלי דינא [מעוות דין].
דמחי ליה לאיתתא דחבריה, ומפלא ליה [מי שהכה את אשת חבירו, והפילה ולדה], אמרי ליה [אומרים לו לבעל האשה]: יהבה ניהליה דניעברה ניהליך [תן למכה את אשתך, עד שתתעבר ממנו עבורך .

דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה [מי שחתך אוזן חמורו של חבירו], אמרו ליה לבעל החמור: הבה ניהליה עד דקדחא [תן לו את החמור עד שיצמיח אוזן חדשה], כי אין זה ראוי שיחזיר לך את החמור כשאינו שלם.

דפדע ליה לחבריה [מי שפצע את חבירו], אמרי ליה למוכה: הב ליה אגרא, דשקל לך דמא [תן למכה שכר, שהרי הקיז לך דם].

דעבר במברא - יהיב ארבעה זוזי. ואילו דעבר במיא [מי שעבר במים, ולא השתמש במעבורת] - יהיב תמני [שמונה] זוזי .

זימנא חדא אתא ההוא כובס, אילקע להתם [פעם אחת בא כובס, ונקלע לשם, למקום שעוברים את המים במעבורת]. אמרו ליה: הב [תן] ארבע זוזי.

אמר להו: אנא במיא עברי [אני עברתי במים].

אמרו ליה: אם כן - הב תמניא, דעברת במיא.

לא יהיב [לא נתן להם]. פדיוהו [פצעוהו].

אתא לקמיה דדיינא [בא אותו כובס לפני הדיין שבסדום], לקבול על כך שפצעוהו.

אמר ליה הדיין לכובס: הב ליה אגרא, דשקיל לך דמא [תן לו שכר על כך שהקיז לך דם], ועוד תמניא זוזי - על כך דעברת במיא. אליעזר עבד אברהם איתרמי התם [נקרה בדרכו לשם]. פדיוהי [פצעוהו] אנשי סדום.

אתא לקמיה דיינא.

אמר ליה הדיין לאליעזר: הב ליה אגרא, דשקל לך דמא!

שקל גללא [נטל אליעזר מקל  ], ופדיוהי איהו לדיינא [ופצע הוא את הדיין].

אמר לו הדיין: מאי האי? מה זה שפצעתני?

אמר ליה אליעזר: אגרא דנפק לי מנך [השכר שמגיע לי ממך] על כך שהקזתי לך דם - הב ניהליה להאי [תן אותו לבעל דיני, שפצעני]. וזוזי דידי - כדקיימי קיימי [והכסף שלי ישאר במקומו].

הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין [היתה להם לאנשי סדום מיטה, שהיו מלינים עליה אורחים].

כי מאריך [כאשר היה האורח ארוך יותר מהמיטה] - גייזי ליה [היו חותכים אותו, כדי להתאימו לאורך המיטה].

כי [כאשר] היה האורח גוץ - מתחין ליה [היו מותחים אותו, כדי שיתאים לאורך המיטה, עד שהיו אבריו מתפרקין]  
אליעזר עבד אברהם אקלע להתם. אמרו ליה: קום גני אפוריא [בוא ולון על המיטה].
הבין אליעזר את כוונתם, ולכם אמר להון: נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא - לא גנינא אפוריא [נדר נדרתי מיום שמתה אמי, שלא אשן על מיטה].

כי הוה מתרמי להו עניא [כאשר היה נקלע עני לסדום], יהבו ליה כל חד וחד דינרא [נתנו לו כל אחד ואחד דינר], וכתיב שמיה עליה [ושם הנותן היה כתוב על המטבע], וריפתא לא הוו ממטי ליה [ופת לא היו נותנים לו, לעני], כדי שימות ברעב.

כי הוה מית [כאשר היה אותו עני מת ברעב], אתי כל חד וחד, שקיל דידיה [בא כל אחד ואחד מבני סדום, מזהה את מטבעו על פי השם שהיה כתוב עליה, ונוטלה].

הכי אתני בינייהו [כך התנו ביניהם] אנשי סדום: כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא [כל מי שמזמין אורח לסעודת שמחה] - לשלח גלימא [יטלו ממנו את בגדו].

פעם אחת הוי האי הילולא [היתה שם שמחה], אקלע אליעזר להתם, ולא יהבו ליה נהמא [ולא נתנו לו פת].

כי בעי למסעד [כשרצו להתחיל לסעוד], אתא אליעזר, ויתיב לסיפא דכולהו [בא אליעזר, והתיישב בסוף הקרואים].

אמרו ליה: מאן אזמנך להכא [מי הזמינך לכאן]?

אמר ליה לההוא דיתיב [אמר אליעזר לזה שישב לצידו]: אתה זמנתן [הזמנתני].

אמר אותו אדם שישב לצידו בליבו: דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה [שמא ישמעו הציבור את דבריו של אליעזר, שאני הזמנתיו], ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא [ויטלו ממני את בגדי]!

שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה [נטל אותו אדם את בגדו], ורהט לברא [וברח החוצה].

וכן עבד לכולהו [וכך עשה אליעזר לכולם, שאמר על כל אחד מהם שהוא הזמינו], עד דנפקי כולהו [עד שיצאו וברחו כולם], ואכלא איהו לסעודתא [ואכל הוא, אליעזר, את כל הסעודה].

הויא ההיא רביתא [היתה שם נערה] דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא [שהוציאה פת לעני בכד, כשהלכה לשאוב מים, כדי שלא יראו בני העיר].

איגלאי מלתא [נתגלה הדבר] לבני סדום.

שפיוה דובשא [משחו אותה בדבש], ואוקמוה על איגר שורא [והניחוה בראש החומה, שהוא מקום גבוה וגלוי].

אתא זיבורי [באו הדבורים] - ואכלוה.

והיינו דכתיב: "ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה", ואמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי ריבה [נערה]. (ביאור חברותא, סנהדרין קט,ע"ב)

חלק ב: בין שופט למלך

1.יתרון השופט על המלך -הפרדת רשויות- המלך הוא גם המחוקק, השופט כפוף לחוק:


כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא  (דברים יז,יד-טו)

...ההבדל הרביעי הוא בדברים שהמלך זוכה בהם כפי התורה שאין השופט זוכה בהם. 
אם בעניני כבודו, שאין יושבים על כסאו, ואין רוכבין על סוסו, ואין משתמשין בשרביטו ולא בכל תשמישיו, ואין נושאין אלמנתו, אינו חולץ ולא מיבם ולא חולצין ולא מיבמין את אשתו, אסור לראותו ערום וכשהוא בבית המרחץ וכשהוא מסתפר, כל איש מישראל ואפילו נביא עומד לפניו משתחוה לו. הנה כל המעלות האלה זולתם שזכרו חז"ל (שם שם) המלך זוכה בהם ואין השופט זוכה בהם.
 ואם בתועלתו וקניניו כבר אחז"ל כל הכתוב בפרשת המלך המלך זוכה בו, ושם נאמר (שמואל א' ח' י"ד-ט"ז) זיתיכם וכרמיכם הטובים יקח וגו', וזרעיכם וכרמיכם יעשר וגו', ואף העבדים והשפחות בנים ובנות יקח, ובסוף אמר ואתם תהיו לו לעבדים, ובספר שמואל אחקור עליו:

וקבלו חז"ל (ע' במיימוני פ"ד מהלכות מלכים) שיש רשות למלך ליטול מס מהעם לצרכיו או לצרכי המלחמה, וקוצב לו מכס, ואסור לברוח מלפרוע מס שלו, ויש לו לגזור שמי שיגנוב המכס יהרג וכל הרוגי המלך ממונם ונכסיהם למלך, וכל הארץ שכובש בעצמו הרי היא שלו, כל הדברים האלה וזולתם המלך זוכה בהם ואין השופט זוכה בהם, והוא ההבדל הרביעי: (אברבנאל על שופטים - הקדמה )



2.מדוע שמואל נרתע ממעבר משופט למלך?

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל...

וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: 
 וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: 
 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: 
 וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה: 
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם (שמואל א,ח,א-ז)

וירע הדבר. לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים : (רש"י,שם)

 כאשר אמרו וכו' לשפטנו. כי המשפט מסור הוא לשופטים, לדון על פי התורה, ולא למלך, לדון על פי דעתו :(מצודת דוד,שם)


חלק ג: משפט,גלות וגאולה:



1.בין משפט למשפח- הבדל דק שהופך את הכל-בין חית לטית:

כִּי כֶרֶם יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה(ישעיה ה,ז)
אם נציג את האותיות ח' ו-ט עם אותיות המילוי,נקבל "חית" ו-"טית" ונגלה שהמילוי של שתיהן זהה, "ית".אין מדובר רק בקרבה "גיאוגרפית" חיצונית שבין שתי האותיות אלא גם בקרבה פנימית...

את המרחק הזעיר המבדיל בין האות ח' לאות ט' ניתן לדמות לחוט דק כחוט השערה הרמוז אף הוא באות ו' שכמו משתלשלת לה בין האותיות ח' וט',החוט המפריד.אך לתוצאה יש משמעות,היא מבירה אותנו אל שורש החטא במקום אל שורש הטוב. (צוהר לתיבה,פרשת צו)

2.סימן מקדים לחורבן ולגלות - הדרדרות מערכת המשפט:


אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: 
כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: 
שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: ...
....
וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה (ישעיה,א,כא-כו)

השוחד הופך את האדם מישראל לנוכרי:לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד-הוי זהיר שלא תקלקל את צלם האלוקים שבך כי אז תהפוך להיראות כנכרי-לא תכיר פנים (ר' שלמה מסאסוב,מנחה חדשה, מתוך חומש פניני החסידות,פרשת שופטים)

3.ברכת השיבה שופטנו- מיד אחרי קיבוץ גלויות:

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מְהֵרָה יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יֻ-הֻ-וֻ-הֻ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:


הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְ-הֹ-וָ-ה לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט: (מתוך שמונה עשרה)



השיבה שופטנו. משום שאחר קבוץ הגליות תחזור עטרה ליושנה ומציון תצא תורה ויחזרו הסנהדרין למקומם כאשר בתחלה, כמו שנאמר (ישעיה א' כ"ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו'. אנו מתפללים שיבוא אותו זמן שהתורה תתקיים כראוי ונדין בדיני התורה כראוי כדין וכשורה בלי פחד ואימה. וגם היועצים והם החכמים והזקנים מנהיגי הדור והמלכות תחזור למקומה בענין שיצא לנו (שם) לכבוד ולתפארת כאשר היה בתחלה רבתי בגוים רבתי בדעות (ספר סדר היום - סדר תפילת עמידה )

4.דין, אמת ושלום- מחזיקים את קיום העולם וא"י היא לב העולם:

א.המטרה: תורה ,עבודה וג"ח


שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:(אבות א,ב)


הָעוֹלָם עוֹמֵד. לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ (ר"ע מברטנורא,שם)

ב.האמצעי: דין,אמת ושלום:


רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל  אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קיים (עוֹמֵד), עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם : (אבות א,יח)

 הָעוֹלָם עוֹמֵד. יִשּׁוּבָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם מִתְקַיֵּם. אֵין זֶה כְּמוֹ הָעוֹלָם עוֹמֵד דִּלְעֵיל (ר"ע מברטנורה,שם)

שורה תחתונה: זכות אבות וזכות על הארץ - בתנאי שהולכים בדרך האבות- צדקה ומשפט:


כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ-ה-וָ-ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-ה-וָ-ה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו(בראשית יח,יט)

אך באמת יועיל זכות אבות כשאנחנו הולכים בעקבותיהם... אז מצטרף זכויותיהם (השל"ה,פרשת עקב, תורה אור, ז)

סיום: משפט צדק הנעשה בשער העיר - מפריד בין עם ישראל לעמי הארץ

השופטים והשוטרים נמצאים ב"שער העיר"- בנקודת ההשקה בין העיר לחוצה לה כדי לשמר את האבחנה המוסרית בין עם ישראל לעמי כנען המושחתים ואם מערכת המשפט רקובה אז מיטשטשת ההפרדה בין עם ישראל לבין החברה  שמחוץ לו וממילא הזכות הייחודית על הארץ- אובדת ואינה.(ענ"ד)



בשולי הדברים: משכ"ן- ארבע רשויות השלטון ע"פ התורה


מוסדות החברה המופיעים בפרשתנו הם ארבעה: המלך, השופט, הכהן והנביא....
דוקא אז בצרוף כל ארבעת המוסדות האלה, נוצר משכן ה' - מלך, שופט, כהן, נביא - ר"ת משכ"ן. אז ניתן לומר שהמוסד של תורת ישראל הוא התאוקרטיה - כלומר שלטון הא-להים, לא במובן המצומצם המודרני של המילה - שלטון כהני הדת, כי אם שלטונו של רבש"ע דרך כל הענפים של החברה כשכל אחד בא לידי ביטוי במוסד המיוחד לו(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

...שתיים מהן פועלות בקודש(כהונה ונבואה) ושתיים בחול (מלוכה ומשפט)..שני סוגי מנהיגות:(כריזמתית( נביא ושופט) ושושלתית( מללוכה וכהונה).מנהיג זקוק לכישורים ראויים, לתכונות של אומץ וענווה,של יכולת הובלה ונכונות לשרת.אך מנהיגות זקוטקה גם להמשכיות, לרצף שיאפשר למונהגים להזדהות עם הציבור וראשיו ולחוש תחושת ביטחון קבועה (הרב עמית קולא,מוסף שבת,מקור ראשון,פרשת שופטים תשע"ה)




















יום שלישי, 11 באוגוסט 2015

ראה: ראייה ובחירה

פתיחה:  מילת ראה כביכול מיותרת ולא שייכת בפסוק שכן מדוע נקט לשון יחיד-ראה- ולאחריו לשון רבים-לפניכם-?
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(דברים יא,כו)

1.ראיית הטוב או ראיית הרע:

א.הראיה הראשונה בתורה- ראיית הטוב שבאור:



וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א,ד)

ב.החטא הראשון בתורה- מתחיל מראייה שלילית:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:  וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג,ו-ז)

2.ראיית האדם החיצונית-מטעה:


וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַי-ה-וָ-ה יִרְאֶה לַלֵּבָב: (שמואל א,טז,ז)


3.מטרת 2 עיניים:
נתנו לו לאדם שתי עיניים, שבעינו האחת, יראה מעלות חברו ובעינו השנייה יראה את מומי עצמו.(ע"פ רבי מאיר מפרשמישלן)

4.ראיית הטוב והרע:

א.ראייה שלילית:

א1.ראייה בעולם הטבע- ראיית פיזית בלבד:


וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ (דברים יד,יג)

והראה ואת האיה וגו'. היא ראה, היא איה, היא דיה, (ד) ולמה נקרא שמה ראה, שרואה ביותר...: (רש"י,שם) 


תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל (חולין סג, ע"ב)


א2.בלעם- סתום העין ראה רק את הרע:


וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים:(במדבר כד,ב)

וישא בלעם את עיניו. בקש להכניס בהם עין רעה.  והרי יש לך ג' מדותיו, עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, האמורים למעלה (אבות פ"ה מי"ט):(רש"י,שם)


ב.ראייה חיובית:


ב1.אדם פרטי-הנביא:
ראייה אצל האדם- רואה במשמעות נביא- שרואה ברוח הקודש:
לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱ-לֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה (שמואל א,ט,ט)

בין הרואה לנביא:
לפנים כותב הספר יודיענו בל נתפלא איך היה זה שעל שור ועל חמור ועל כל אבדה היו הולכים אל הרואה והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה (כי לולא היה המנהג כן לא היה שאול אומר כן לנערו) מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא, אומר כי יש הבדל בין הנביא בדור אחרון ובין הרואה לפנים,
שהנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו (מלשון ניב שפתים) על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוח הקודש עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים,
אבל הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוח הקודש השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני היחידים ופרטיהם, ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון, ורדפום אחר הרואה באשר כל אחד השיג ממנו מבוקשו על הגניבה ועל האבידה ועל החולה ועל האשה והבנים, והיו נותנים לו תשורה ומתן בעבור שהתבודד לעיין על עניניהם, (מלבי"ם,שם)


ב2.כלל ישראל- בני ישראל הגיעו למדרגת ראייה של נבואה רק במעמד הר סיני:

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כ,טו)

בפסוק וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו. ויש לדקדק שהיה לו לומר ראו את הקולות. וכתבנו במקום אחר כי קאי גם על דורות אחרונים, כדאיתא במדרש, שכל הנביאים קבלו אז נבואתן, ממילא כל נפשות בני ישראל העתידין לבא כל אחד כפי מדריגתו נשאר חלק מאור שנתגלה אז... (שפת אמת, במדבר שבועות תר"מ)


5.פרשה נוספת עם נושא הראייה- פרשת וירא-  עניין הראייה בעקידת יצחק:

א.ראייה במשמעות הבנה:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק (בראשית כב,ד)

וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם.(ב"ר,נו,א)


ב.ראייה במשמעות בחירה('יראה לנכון'):

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (שם,שם,ח)
יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה (רש"י,שם)


ג.ראיית-השגחת-נוכחות  ה' בהר הבית מול הראות-נוכחות העולים לרגל:
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-ה-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְ-ה-וָ-ה יֵרָאֶה:(שם,שם,יד)

ה׳ יראה. טעמו תהיה לו השגחה יתירה במקום הזה וככה הובטח שלמה בשעת בנין הבית "והיו עיני ולבי שם כל הימים״ ובזה (גם כן) טעם אחר והוא הרמז שהוא (עתיד להיות) מקום הראיה בחג כלומר הנוכח שהוא לפניו יתעלה וה׳ יראה [אותו]
...והרבה מקראות על זה בתורה 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך...'(דברים,טז,טז) (ר' אברהם בן הרמב"ם,פרשת וירא)


6.ראייה במשמעות דואלית- חיובית ושלילית:

ראייה מלשון שבח,קבלה והסכמה.כמו "אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה"(בראשית ז,א) ופירש רש"י: 
ולא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (רש"י,שם)
וכן בתלמוד: "כלל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון-הלכה כמותו ( כתובות קט,א)

לעומתה משמעות של גנאי וחרפה כגון: 
"... כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים וַתִּרְצֵנִי"(בראשית לג,י)
כדברי רבנו בחיי: ומה שהחניף יעקב לעשיו,חנופה כזאת מותרת לפי שהוא כולל שני משמעויות לשבח ולגנאי שהרי ראיתי לשון ביזוי כמו 'יביטו יראו בי' ( תהילים כב,יח) וכן א- לוהים לשון עבודה זרה ולשון כזה נשמע לשני פנים מפני היראה מותר"
לאור האמור שמא ניתן יהיה לבאר את המילה יראוני בפסוק "הייתי חרפה להם יראונו יניעון ראשם (תהילים קט,כה) גם במובן של גנאי וזלזול ולא רק במשמעות של ראייה  ( הפכים במקא ןבלשון חכמים, הרב אילן חיים פור,פרשת נח)

6.ירושלים-עיר הראייה הנסתרת: 

מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: 
(דברי הימים ב, ו,ה-ו) 

ב.מסורת עתיקה של קדושה:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א) 

ג.הסתרת מקום המקדש- המקום אשר יבחר ויראה ה':

אין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים. (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה) 

ד.ירושלים- העיר בה ה' יראה:

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי.

דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ

(בראשית רבא,נו,י)




7.מצוות קרבן ראייה- רק בירושלים בבית המקדש:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה רֵיקָם:(דברים טז,טז-יז)

נצטוינו להראות כל זכר בירושלים בבית הבחירה שלש פעמים קבועים בשנה, והן פסח ושבועות וסוכות. ועל זה נאמר [דברים ט"ז, ט"ז], שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך. וענין המצוה שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו שיוכל ללכת לבדו ברגליו למקדש ויתראה לשם.
ומחיוב ראיה זו שיקריב שם קרבן עולה, וזה הקרבן נקרא עולת ראיה, ואין לקרבן זה שיעור אפילו תור אחד או גוזל פוטר.
אמרו זכרונם לברכה [חגיגה ו' ע"ב] שלש מצוות נצטוו ישראל ברגל: חגיגה ראיה שמחה. ועל כל אחת משלש מצוות אלו היו מביאין קרבן. ונקראין קרבן חגיגה, שלמי שמחה, עולת ראיה.

משרשי המצוה. למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם בפעלת הקרבן המעורר הלבבות, כי כלם מקטנם ועד גדולם חלק השם ונחלתו, עם קדוש ונבחר, נוצרי עדותו, סגלת כל העמים אשר תחת כל השמים, לשמר חקיו ולקים דתו, על כן יבואו שלש פעמים בשנה בית השם, והוא באמרם על דרך משל הננו לאל לעבדים, נכנסים ובאים בצל קורתו, ובחזקתו סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו, וזר לא יבא בתוכנו, כי אנחנו לבדנו בני ביתו. ועם המעשה הזה, תתעורר דעתנו, ונכניס בלבנו מוראו, ונקבע ברעיוננו אהבתו, ונזכה לקבל חסדו וברכתו

(ספר החינוך מצוה תפט )


8.השמדת ע"ז שלרוב נמצאת על מקומות המושכים את עין הרואה:

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:(דברים יב,א)

עץ רענן הוא אילן שהוא ירוק כל השנה,ומניחים שתפארת עליו תתקיים בו תמיד.במקומות כאלה כח הטבע מתגלה בעוצמה יתרה ומשום כך הפולחן האלילי בחר בהם לצורך עבודת א-לוהיו (רש"ר, הירש ,שם)


9.לראות בכל מה שקורה את הטוב- כל דעביד רחמנא לטב עביד:

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה?! (ברכות ס,ע"ב)

10.ע"פ הרבי מלובביץ'- לראות את הטוב שבהמצאות הרע- נתינת יכולת הבחירה שמרוממת את האדם:

טעם נתינת הברכה והקללה הוא בשביל שתהיה אפשריות הבחירה כמ"ש  "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" , שלכן נתן הקב"ה רשות ויכולת לסטרא אחרא - שמצד עצמה אין בה שום ממשות כלל - להגביה עצמה כנגד קדושת נפש האלקית, בכדי שהאדם ישפילה ע"י עבודתו דוקא , ובבחירתו ...

וזהו מ"ש "ראה" דוקא , כי שמיעה תופסת רק בחיצוניות וראיה - בפנימיות, שצריכה להיות הראיה וההסתכלות במהותו הפנימי של הרע (קללה), שאמיתית כוונתה הוא לסייע לקדושה .(תורת מנחם,חלק לד,ע"מ 238-240)

אחרית דבר: ראה לעומת לפניכם
אם כי התורה ניתנה לכל ישראל- נותן לפניכם - הרי ההשגה בה מותנית בהתאם למדרגת האדם כפי שהוא ראוי להשיגה-ראה-בלשון יחיד לכל אחד ואחד כערכו (ר' מנחם מנדל מקוצק, מץוך חומש פניני החסידות,פרשת ראה)


סיום: ראה- במשמעות של ראי- כפי שהאדם 'רואה' מלמטה כך רואים אותו מלמעלה:
ההנהגה למעלה תואמת את התנהגות האדם למטה באופן שכפי שהנך רואה ומתבונן -ראה- כך הנך מעורר את ההשגחה העליונה של השי"ת -אנכי- כדוגמת הצלהמחקה את האדם:ה' צילך (ע"פ ר' משה יחיאל מאוזרוב,באר משה, מתוך חומש פניני החסידות,פרשת ראה)

יום שבת, 1 באוגוסט 2015

עקב: נקודת התורפה

פתיחה: מדוע לא פירטה התורה מהן המצוות שאדם דש בעקביו?
הגזר:

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:(דברים, ז,יב)
וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם(דברים ח,יט-כב)


והיה עקב תשמעון. אם המצות קלות שאדם דש  בעקביו תשמעון (רש"י,שם)



1.מהם המצוות שהאדם דש בעקביו?

א.חוקים- מצוות שטעמן לא נגלה:


...ודאי שלשון עקב כולל החקים ורמזם בלשון עקב לפי שהשטן והאומות מונין עליהם מצד שאין טעמם נודע ובסבה זו בני אדם נוהגין קלות בהם ודשים אותם בעקב, וז"ש אם המצות קלות כו' וע"כ הזכירם בלשון עקב ולא בלשון חקים לומר לך שהחקים שהזהרתיך עליהם למעלה אולי מצד שבני אדם דשין אותם בעקביהם לא תהיה זהיר וזריז בהם כמו במשפטים ודינין שתועלתם גלוי וידוע לך, ע"כ אני אומר שאם גם החקים הרמוזים בעקב אע"פ שבני אדם דשים אותם בעקביהם מ"מ תהיה זהיר בהם כמו במשפטים


ב.משפטים-

 והזכיר הכתוב המשפטים אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם (רמב"ן,שם)

ג.עדות:

ואפשר לומר שזה הולך על מצות סוכה דאיתא בגמרא(ע"ז,ג ע"א) "מצווה קלה יש לי וסוכה שמה".וביאת הסוכה שנכנס שם ברגליו- הוי דש ברגליו (ע"פ האדמו"ר ממדוז'יץ זצ"ל,מתוך אוצר הפלאות על חומש דברים)

2.מה מסמל העקב? 

עקב אכילס- במיתולוגיה היוונית- נקודת תורפה:

עקב אכילס הוא ביטוי שבא לתאר נקודת חולשה, לרוב אצל מי שחזק וחסין למראית עין.
מקור הביטוי בסיפור מתוך המיתולוגיה היוונית. אמו של אכילס, הנימפה תטיס, טבלה אותו בנהר הסטיקס בהיותו עולל, מכיוון שחששה שמא ייעשה ללוחם וימות בקרב. מהטבילה בנהר נעשה כל גופו של אכילס בלתי פגיע מלבד עקבו. זאת מכיוון שכאשר הוטבל אמו החזיקה בעקבו, וכך איבר זה לא נגע במים.
על פי אחת הגרסאות של הסיפור, בעת מלחמת טרויה, שאכילס היה מגיבוריה הבולטים, נורה אכילס בעקבו על ידי פאריס, נסיך טרויה, בחץ מורעל שהונחה על ידי אפרודיטה, ומת. כך נפל גיבור שנחשב בלתי מנוצח מפגיעה פשוטה בעקב (אליבא דוויקיפדיה)



3.יהלומי המצוות שאדם דש בעקביו:


מעשה באדם מוכשר וחרוץ, אך עני ורש. ביתו ריקם, ועולליו שואלים לחם. אמר לאשתו: "משנה מקום – משנה מזל. אצא למדינת הים, ואולי יצליח ה' דרכי".
אמרה לו: "לך לשלום אך זכור: בעוד חמש שנים תגיע בכורתנו פרקה ורצוני שתחזור למועד, לבל תהיה כיתומה בחיי אביה". הבטיח שיחזור עד אז, אם יצליח ואם לאו.
נסע למרחקים ושלח ידו במכירת בשר ודגים. הצליח מאוד ועשה הון רב. יום רדף יום ושנה רדפה שנה, והגיע הזמן לשוב. אמר לעצמו: "מה אביא אתי? הרי הכסף שכאן אינו עובר לסוחר במולדתי". החליט להביא עמו סחורה, שווה כסף. ואם סחורה, הן הצליח עד מאוד במסחר הבשר והדגים... מכר את ביתו וכל רכושו שבנכר וקנה תמורתם בשר ודגים, חתם אותם בארגזים והביאם עמו בספינה. בנמל הטעינם על עגלות ונסע עמם למדינתו. במעבר הגבול פתחו שומרי המכס את הארגזים ונסוגו אחרו מפני ריח הצחנה האיום. סוף דבר נאלץ להוציא את שארית כספו כדי לשכור פועלי נקיון שיפנו את הבשר המרקיב ושב לביתו חסר כל. עני יצא ועני חזר. ברוב יגונו ועצבונו נפל על מיטתו ונרדם.
כשהקיץ, לא האמין למראה עיניו. הבית מואר בחגיגיות, אשתו וילדיו מחייכים באושר והשולחן ערוך במיני מטעמים...
"על מה השמחה?" השתאה.
"מסעך לא היה לשוא" בשרה לו אשתו.
"עתה נוכל להשיא את בתנו בכבוד". והוא אינו מבין מאומה. ספרה האשה, שכאשר חלץ את נעליו בלכתו לישון, ראו הילדים שהנעלים מרובבות בבוץ. ניקו אותן, פרכו את גלידי עפר, ומצאו ביניהם יהלומים גדולים וקטנים. נטלו אחד מהם אל הצורף ונתן תמורתו הון רב. ואם כך שילם תמורת יהלום אחד, כמה ישלם בעבור כולם. יש בידיהם נדוניה לכל הצאצאים.
שמע ונרעש: "כונתך לאותן אבנים קטנות וזוהרות? הלא הן שם כאבני חוצות. אילו הייתי מכיר בערכן, הייתי גודש את הארגזים באבנים כאלה והייתי הופך לעשיר המדינה..."
כך – אמר רבנו החפץ חיים – נשלחה הנשמה לעולם במטרה לסגל לעצמה תורה ומצוות, להעשירה באושר לנצח נצחי. אך כאן בעולם, הופך האדם לסוחר בבשר ודגים ועושה חיל... אוכל ושותה, שמח ומדושן עונג. ובהגיע שעתו לשוב למקור מחצבתו, מביא הוא עמו מלוא הארגז בשר... גופו ממלא את קברו. ברם, הגוף נרקב בקבר, ו"מרבה בשר – מרבה רימה". עולה הנשמה לשמים דואגת וחרדה, מבינה שכילתה ימיה לריק ושבה ריקם.
מתייצבת הנשמה לפני בית דין של מעלה – והנה הפתעה: אור וזוהר, רכוש רב מספור. אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון: ביום פלוני נתן צדקה, ביום פלוני התפלל בכוונה, ביום פלוני האיר פנים לזולת, גמל חסד, ביקר חולה, התעניין בשלום חבר – מצוות ש"נדבקו" בעקביו כמבלי משים ויזכוהו לחיי נצח.
והוא חרד ונלפת: אלו היה יודע את גודל מעלתן, הלא היה ממלא בהן סלים ושקים, מביא מהן חמרים-חמרים.(ח"ח החדש על התורה, משלי הח"ח)

4.עקב - שמירת עק"ב התיבות שבעשרת הדיברות:

והיה עקב. . עק''ב תיבות יש ביו''ד הדברות הראשונות וזהו בשמרם עקב רב אם תשמור עקב תזכה למה רב טובך אשר צפנת. עקב -עשה תורתך קבע. עקב ענוה למוד מן העקב הזה שהולך אחר הרגל דרך ענוה ולפיכך אינו נוגף כמו אצבעות הרגלים (בעל הטורים,שם)

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ (ס) לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:(שמות כ,יד)

רעך. עשרת הדברות מתחילין באל"ף ומסיימין בכ"ף. וזהו אך טוב לישראל (תהלים עג, א). ויש בהם תר"כ אותיות כנגד תרי"ג מצות ושבע מצות של בני נח. וסימנם כת"ר תור"ה. לומר לך שאם אדם לומד תורה לשמה היא כתר לראשו. ואם לומד שלא לשמה יחזור לכרת. ויש בהם תיבות מנין עקב. וזהו שרמז אליעזר בקע משקלו (בראשית כד, כב). ושני צמידים (שם, שם) אלו ב' לוחות. עשרה זהב משקלם (שם, שם) אלו עשרת הדברות. וזהו עקב אשר שמע אברהם בקולי (שם כו, ה). בשמרם עקב רב (תהלים יט, יב). ואצרנה עקב (שם קיט, לג). ועשה תורתך קבע (אבות פ"א מט"ו). מורשה קהלת יעקב (דברים לג, ד) י' הדברות שיש בהם קע"ב תיבות (בעל הטורים,שם)

...נראה שראה אותה גומלת חסד ורמז לה עוד העבודה והתורה והשתא תהיה לה שלשה דברים שעל שלושתן העולם עומד ,התורה העבודה והגמילות חסדים... (גור אריה, מובא בשפתי חכמים השלם,שם)



5.העקב אצל האבות:

א.אצל אברהם:


וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי (בראשית כב,יח)

עקב אשר שמעת בקולי. ששכר מצוה מצוה שתזכה בזה שיהיה נביאי בניך לנס עמים מורים לגוים עבודת האל ית' ולך תהיה צדקה: (ספורנו,שם)

ב.יצחק קיבל הבטחה מה' על הארץ ושירבה זרעו - עקב שמירת אברהם את מצוותיו:

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו,ה)

עקב אשר שמע וגו'. יש בפסוק יו''ד תיבות כנגד יו''ד הדברות שבהם עק''ב תיבות וכנגדם נתנסה יו''ד נסיונות וקיים עולם שנברא בי' מאמרות: עק''ב שנים שמע בקולי רבן ג' שנים הכיר בוראו ושנותיו קע''ה (בעל הטורים,שם)

ג.יעקב -העקב טבוע בשמו ובחייו:

ג1.האחיזה בעקב- עקב חולשתו של יעקב שלא יצא ראשון:

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:(בראשית כה,כו)
וידו אוחזת בעקב עשו. זה היה סימן שלעתיד יבזה עשו את הבכורה כדבר שאדם דש בעקביו ומבזה אותו, ובאותו עקב יאחז יעקב ר"ל מה שעשו דש בעקביו יאחז בו יעקב. וכן כל המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם והשטן מונה עליהם יאחז בהם יעקב ויקיימם. ולשון עקב משמש גם לשון עקבה ומרמה לומר לך שיעקב תפס עליו מצד היות עשו רמאי וצייד וכל מעשיו בעקבה ומרמה ע"כ אינו ראוי להיות בכור כי עבודת הש"י היתה בבכורות, על כן אחזו יעקב בעקביו לעכב על ידו שלא יצא ראשונה, כמו שפרש"י שיעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כו' ומטעם זה אחזו דווקא בעקביו כי ארור עושה מלאכת ה' ברמיה ועקבה וזה רמז נכון. (כלי יקר,שם)



ג2.התיקון של יעקב:
במאבק מול המלאך- מתעכב  על הפרטים הקטנים כמו הגדולים- כאן הפך מיעקב(איש העקב והעכבה) לישראל:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ...
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: (בראשית לב,כה-כט)

ויותר יעקב. שכח פכים קטנים  וחזר עליהם (חולין צא.):(רש"י ,שם)





6.ה'עקב' הראשון- המאבק בין האדם לנחש-בין ראש לעקב:


וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג,טו)

יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר(בראשית מט,יז)

האדם נמצא במלחמה תמידית כנגד הנחש- היצר הרע ורק דרך העק"ב תיבות שבעשרת הדיברות הוא יכול להילחם בו ולנצחו (ענ"ד)



סיום:
המצוות מגולמות בעק"ב תיבות הדיברות שהן בעצמן אבני היסוד של כל תרי"ג המצוות וממילא אם האדם ידע לזהות את המצוות שהוא דש בעקביו ולא מקיימן כראוי ויקיימן אז יזכה לשפע שהתורה מתארת שיאפשר לו לקיים את כל המצוות מתוך תנאים נוחים וטובים.התורה לא תיארה עאם כן מהם המצוות שאדם דש בעקביו כי לכל אחד אלו מצוות אחרות.

בין עקב לעכב: משה התעכב על עצמות יוסף ולכן יצא בעקבי הצאן- עם ישראל:

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים (שיר השירים א,ח)

דָּבָר אַחֵר, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, אָמַר לוֹ סוֹף כָּל הַצֹּאן לָצֵאת וְאַתָּה יוֹצֵא בָּאַחֲרוֹנָה, וְלֹא שֶׁנִּתְעַצֵּל משֶׁה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה וּמשֶׁה עָסוּק בְּמִצְוַת יוֹסֵף, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ.

(שיר השירים רבא,א,ד)




עקבתא דמשיחא:







יום ראשון, 26 ביולי 2015

ואתחנן: כוחה של תפילה

פתיחה: מדוע משה רבנו לא נענתה בקשתו למתנת חינם שיזכה להיכנס לא"י בעוד נח מצא חן בעיני ה' וניצל מהמבול למרות שלא התפלל בעדם?


וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה (בראשית ו,ח)


וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-ה-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:(דברים ג,כג)

ואתחנן
. אין חנון בכל מקום  אלא לשון מתנת חנם, אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם, לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון (שמות לג, יט.), אמר לו בלשון ואתחנן (רש"י,שם)



הקדמה: חינו של נח וחינו של משה 


נח: מצא חן בעיני ה' ובזכות זה ניצל מעוון הדור



וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה (בראשית ו,ח)
וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (בראשית ח,א)

משה: מצא חן בעיני ה' ולכן דרש שילך ה' איתם ולא ע"י מלאך 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה: וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם: (שמות לג,יב-יז)


משה רבנו טוען שכיון שהוא מוצא חן בעיני הקב"ה הוא צריך לדעת מי יהיה המלאך. אך היכן המקום בו הקב"ה אמר למשה רבנו שהוא מוצא חן? רק פעם אחת מופיע הביטוי "מצא חן" לפני פרשת כי תשא – אצל נח: "ונח מצא חן". כלומר משה רבנו אומר: כשהייתי נח מצאתי חן, ולכן מגיע לי יחס מועדף. הנשמה של משה רבנו ונח היא נשמה משותפת העוברת במהלך הדורות. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

דע כי נח היה בחינת משה ולא התפלל על דורו, לכן אמר "מחני" - "מי נח" (בהיפוך אותיות) כי הוא גרם לזה, לכן נקרא המבול על שמו. ואף שלא התפלל עליהם, מ"מ בזכותו נתלה להם מאה ועשרים שנה כמנין ימי משה רבנו, וזהו "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ומשה חזר להתפלל עליהם לתקן אשר עיוות, וע"כ אמר מחני לשון מיחוי כמי המבול".(האר"י,ליקוטי תורה פר' כי תשא)


א.כל תפילות משה עד כאן היו לטובת אחרים- ותמיד נענו ע"י ה':

1.תפילה לטובת אהרון שיגאל את העם:

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח  (שמות ד,יג)

ביד תשלח. ביד מי שאתה רגיל לשלוח   והוא אהרן.(רש"י,שם)

2.תפילה לטובת פרעה ומצרים שיסיר את הצפרדעים ,הערב,והארבה:

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה(שמות ח,ח)
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָ-ה(שמות ח,כו)
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה: (שמות ט,לג)
וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָ-ה (שמות,י,יח)

3.תפילה לטובת ישראל- בכל פעם שחטאו או נזדקקו לזה:

על הים:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ (שמות יד,טו)
מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי, עלי (י) הדבר תלוי ולא עליך, כמ"ש להלן, על בני ועל פועל ידי תצוני (ישעיה מה, יא.):(רש"י,שם)
במרה:

וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ (שם,טו,כג)

אחרי העגל:
וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שם,לב,לב)

אחרי חטא המרגלים:
סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: (במדבר יד-יט-כ)

4.תפילה לטובת מרים שתתרפא מצרעתה:

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב,יג)

רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה. (ד"א שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה) (רש"י,שם)


ב.התפילה בתנ"ך - מיוחסת תמיד לנביא- וממילא היא בעוצמה הגבוהה ביותר אצל גדול הנביאים- משה:

1.הראשון להתפלל- מסיבת היותו נביא:
וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ (בראשית כ,ז)

2.אפילו איוב מתפלל רק לאחר שה' מתגלה אליו:
...אחד הקשיים הגדולים שניצבים בפני המתפלל - היא השאלה, כיצד אפשר לקיים את מה שנאמר: 'דע לפני מי אתה עומד'. האם אני יודע לפני מי אני מתפלל? והלא מעולם לא פגשנו את רבונו של עולם פנים מול פנים? אז כיצד נדע כלפי מי אנחנו מפנים את תפילותינו? ואכן מצאנו בזמן המקרא, לאורך כל התנ"ך כולו, שכאשר מציינים שאדם התפלל - מדובר תמיד ללא יוצא מן הכלל על נביא. כי הלא רק הנביאים הם יודעים את ה' באמת. ...
עד כדי כך אנחנו רואים שהתפילה אינה מובנת מאליה, שבספר איוב כאשר אסונות על גבי אסונות נופלים על גבי ראשו של איוב, מצאנו אותו מתלונן, מצאנו אותו מתווכח, מצאנו אותו משלים, אך לא מצאנו אותו מתפלל - עד שנגלה אליו הקב"ה: "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר..." (איוב ל"ח) ורק לאחר מכן מצוין שאיוב ידע להתפלל בעד רעיו, וה' שב את שבות איוב, בהתפללו בעד רעהו. (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.אחרוני הנביאים היו מאנשי כנסת הגדולה שתיקנו את נוסח התפילה לעידן שלאחר הנבואה:

ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב {במדבר ו-כז} ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב''ה שלום שנאמר {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר שכחום וחזר וסדרום (מגילה יח,ע"א) 


ג.כחה של תפילה- שאינה שבה ריקם:

1.משה לא נכנס- אבל זכה לראות את הארץ:
וַיִּתְעַבֵּר יְ-ה-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: (דברים ג,כו-כז)

אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ''כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר {דברים ג-כו} אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה (ברכות לב,ע"ב)

והפני יהושע כתב שאין הנידון לענין שכר, כי מצות התפלה אינה יותר מכל מצוה אחרת, [וביותר למ"ד שחיוב תפלה רק מדרבנן], אלא לענין לבטל גזר דין, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ואילו בתפלה יכול לבקש מתנת חינם. (חברותא,שם)

2.משה לא נכנס לטובת עם ישראל:
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:(דברים א,לז)
וַיִּתְעַבֵּר יְ-ה-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:(שם ג,כו)

2א.תפילת משה לא נענתה- לטובתם של בני ישראל ולכן לא המשיך להתפלל:

גם בי התאנף ה' בגללכם וגו'. קשה והלא לא מצינו שהתאנף ה' על משה בעון המרגלים...


והנכון הוא על פי דבריהם ז''ל (תענית כ''ט.) שאמרו בפסוק (במדבר י''ד א') ויבכו העם בלילה וגו' קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט'.) שאם היה נכנם משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו' וז''ל קינה מבעי ליה אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים, מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר, והוא אומרו גם בי התאנף ה' בגללכם פירוש בגלגול דברים שלכם כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק (כלי יקר,שם)

2ב.משה ויתר על המשך תפילתו כי טובת עם ישראל עמדה לנגד עיניו- תרתי משמע:

הדבר נאמר ע"י משה: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם. זה שמשה לא נכנס לארץ זה למען בני ישראל. כאן ה' אומר למשה, אל תוסף דבר אלי עוד. חז"ל אמרו שמשה התפלל "ואתחנן" (בגימטריה 515) תפילות. ה' אומר לו: "אם תתפלל עוד אז אשמע לך, אך אני מבקש שלא תעשה זאת כי זה לא לטובת בני ישראל לטווח הרחוק". רואים שמשה קיבל זאת ואכן לא נכנס לארץ כנען אך בכל זאת ה' נענה לבקשתו "לראות" את הארץ וה' אכן הראה לו את הארץ. (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.נשמת משה נכנסת לארץ קמעה קמעה:
משה כן נענה, הוא כן זכה להיכנס לא"י, אבל, בצורה עקיפה. משל למלך שהיה לו אוצר גדול ורצה לשולחו לבנו מעבר לים. המלך חשש לשלוח את זה עם שליח אחד. מה עשה? חילק את האוצר לחלקים קטנים וכל יום היה שולח חלק עם שליח אחד. עד שלבסוף היה לבנו את כל האוצר הגדול. כך הקב"ה לא היה יכול להכניס את משה רבנו לא"י בבת אחת, משום שמדרגתו של משה היתה כזאת שזה היה מביא את גמר התיקון, דבר שהעולם עוד לא יכול היה לסובלו. לכן יש התפשטות של משה בכל דור. הקב"ה חילק את נשמת משה והוא מכניס אותו לאט, לאט, לארץ, עד לביאת משיח, שזה גמר התיקון, שכל נשמת משה תיכנס. כתוב, 'מה שהיה הוא שיהיה', הגואל הראשון הוא הגואל האחרון. בכל דור יש צדיק הדור שבו מתגלה הניצוץ של משה, שאצלו מתגלה כל תורת משה. כתוב בתיקוני זוהר, שלפני ביאת משיח יבוא משה רבנו עוד פעם ויפרש את התורה כולה, בדרך הפנימיות, בדרך הסוד. נשמת משה לא נעלמה מהעולם ותפילתו אכן נענתה (ע"פ הרב מרדכי שיינברגר שליט"א, תלמידו של 'בעל הסולם')


סיום: משה גדול מנח ולכן לא המשיך בתפילתו על עצמו- לטובת עם ישראל:


515 תפילות כמניין ואתחנן- כנגד 6 פעמים א-להים:

 – אם היה משה מבקש עוד פעם אחת, 516 תפילות, הגזירה היתה מתבטלת. הוא מביא שם חשבון, ממה שהגמרא במסכת שבת מביאה, שיש שש בתי דין , תחת השם אלוקים , ושש פעמים אלוקים יוצא 516. ואם היתה מתפלל 516 תפילות, היה מבטל את הגזירה.(ע"פ הפני יהושוע מסכת ברכות לב, ב)


...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)

משה קיווה שכמו נח גם הוא ינצל מעוון דורו שלא נכנס לארץ בגלל חטא המרגלים אך למרות כל תחינותיו - לא נענה! מה שנראה כחיסרון לעומת נח דווקא הוא היתרון של משה על פני נח שכן משה היה מעורב עם עמו והתפלל בעדם ונלחם עבורם פעם  אחר פעם אבל כשהבין שקבלת תפילתו להיכנס תפגע בעם ישראל- חדל מלהתפלל (ענ"ד)


בשולי הדברים: כל תפילה נענית ובלבד שיתמיד בה למשך הזמן שנדרש:

מַהוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, אָמְרוּ רַבָּנָן יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וגו',
וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעֶשְׂרִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִדָּנִיֵּאל, דִּכְתִיב (דניאל י, ג): לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וגו' עַד מְלֹאת שְׁלשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר (דניאל ט, יט): ה' שְׁמָעָה ה' סְלָחָה וגו'. וְ
יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לִשְׁלשָׁה יָמִים, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה ב, א): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג וגו', וְאַחַר כָּךְ (יונה ב, ב): וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה.
וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְיוֹם אֶחָד, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב (מלכים א יח, לו): וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו'. וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעוֹנָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִדָּוִד, דִּכְתִיב (תהלים סט, יד): וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן.
וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁעַד שֶׁלֹא יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. (דברים רבא,ב,יז)




יום ראשון, 19 ביולי 2015

דברים: דבר ה' בדבר משה

פתיחה: מדוע דיבר ברמז על חטאי העם אם ממילא פירט את כל החטאיהם במפורש בהמשך הפרשיות?

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים א,א)

אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות (ספרי א.),  (א) ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז,  (ב) מפני כבודן של ישראל: (רש"י,שם)

חלק א: חטאי דור המדבר ומאורעות תשעה באב:

... 1.בַּמִּדְבָּר 2.בָּעֲרָבָה 3.מוֹל סוּף 4. בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן 5.וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב(דברים א,א){43}

מאורעות תשעה באב:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב .
בשבעה עשר בתמוז : נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל
בתשעה באב: 1.נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ , 2.וחרב הבית בראשונה 3.ובשניה , 4.ונלכדה ביתר , 5.ונחרשה העיר (תענית פרק ד,משנה ו){44}

החטא:במדבר. לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז, ג) מי יתן מותנו במדבר ביושבנו על סיר הבשר....

העונש:ונלכדה ביתר(מתו במדבר)

החטא:בערבה. בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב: 
העונש: וחרב הבית בראשונה
(ע"ז,ג"ע)


החטא:מול סוף. על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו, א) : 
העונש:
ונחרשה העיר


החטא:בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן [רשב''י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים: 
העונש:
 נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ(מאסו בארץ -מתו במדבר)


החטא:וחצרות. במחלקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:

העונש: וחרב הבית ....ובשניה (שנאת חינם)

החטא: ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:

העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע,ש"ד)
(רש"י,שם)


חלק ב: הביטוי 'דברים' ומסע אל ארץ ישראל:
הדיבור הראשון בתורה: לצאת מן התיבה כדי להגיע אל ארץ ישראל!

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ(בראשית,ח,טו)

ה'דברים' הראשונים בתורה: סיפור עצירת המסע של האנושות לארץ ישראל!
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(שם,יא,א)

כשנח ובניו - היחידים ששרדו מהאנושות כולה, יצאו מהתיבה על הרי אררט, הם למעשה אלה שהתחילו בהקמת המשפחות שמהם יתפתח עולם חדש האמור להיות טוב יותר, מוסרי יותר; כעת מוכרחים למצוא מקום מתאים לפתֵח חיים. עליונותה של ארץ ישראל הייתה ידועה במסורת מאדם הראשון, שכן הוא בחר להקריב קורבנות בירושלים, וכן עשה גם נח אביהם. לכן הם התחילו לצעוד לכיוון ארץ ישראל "מקדם", דהיינו מהרי אררט שהם במזרחה של ארץ ישראל. בעת ההיא לא היו 'יהודים' ו'גויים', הגדרת אותם אנשים הייתה 'בני נח' המצווים בשבע מצוות כולם בשווה, כשכל אחד מהם מצווה להיות עבד ה'.

אלא שבאמצע הנסיעה המלך נמרוד מסית אותם לעצור בבקעה שמצאו ולבנות עיר ומגדל. ממילא מובן מדוע ירד ה' לראות את ה'עיר', משום שלמעשה הריהו החטא הראשון של האנושות החדשה. המדרש אומר עליהם: "ומאסו בארץ חמדה, שנאמר: 'ויהי בנסעם מקדם'"(פדר"א כד) וזה מזכיר לנו את חטא דור המדבר "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהילים קו-כד)  (שיחות לספר בראשית ע"פ הרב אביגדור נבנצל שליט"א,ע"מ מח)



חלק ג: דברים- ארוכים וקשים:

א.'דברים'-  שם קוד לתוכחות:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שָׁם עִם יְ-ה-וָ-ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים(שמות לד,כז-כח)

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב דָּבָר, דְּבָרִים, הַדְּבָרִים, אָלוֹת וְתוֹכָחוֹת הֵם(שמות רבא,מז,ג)



ב.תוכן הדברים- אמירה רכה ודיבור קשה:

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(שמות יט,ג)

כה תאמר. בלשון הזה וכסדר (ג) הזה: לבית יעקב. אלו הנשים, תאמר להם (ד) בלשון רכה: ותגיד לבני ישראל.עונשין ודקדוקין פירש לזכרים, דברים הקשין כגידין (שבת פז. מכילתא בחדש פ"ב): (רש"י,שם)

כיון שמצינו דדבור הוא לשון קשה כדכתיב דבר אדוני הארץ אתנו קשות ש"מ שאמירה הוא לשון רכה ועוד מדכתיב ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו' וכתיב נמי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וגו' וכתיב נמי סוף סדר ויחי ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו' מכל אלה נראה דלשון ויאמר לשון רכה הוא: (שפתי חכמים,שם)

ג.אורך הדברים- דיבור ארוך ואמירה קצרה:
האומר יאמר דבר קצר ומוחלט, המדבר יבוא ברוב דברים ודיבור ארוך לבאר ולפרש המאמר הקדום ובזה יבדלו ( יאיר אור, המלבי"ם,ערך אמר-דבר)



חלק ד: חומש דברים- החומש של איש הדברים- משה- הדבר ההולך והדבר הבא:

1.משה- מאיש מגמגם לנושא נאום בפני העם: איש הדברים

משה בתחילת דרכו:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:(שמות ד,י)

משה בסוף דרכו:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים א,א)

עד שלא זכה משה לתורה כתיב בו, לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל מדבר, שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה.(ילקוט שמעוני,פרק ג, קעב)



2.מנהיג נקרא דבר- כי הוא הדובר של העם:

כתיב {דברים לא-ז} כי אתה תבוא וכתיב {דברים לא-כג} כי אתה תביא אמר רבי יוחנן אמר לו משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם אמר לו הקב''ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור (סנהדרין ח,ע"א)


3.כל החומשים הם דיבור- דבר ה'- גם חומש דברים בו ה' מדבר דרך משה:

בראשית- המאמר הראשון מבין 10 המאמרות
שמות- קריאה בשם היא תחילת הדיבור
ויקרא- קיראה כוללת דיבור
במדבר-וידבר- הדיבור של ה'
דברים- הדיבור של משה
(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

החומש החותם את התורה הוא חומש דווקא של דברי בן תמותה - גדול ככל שיהיה - כדי ללמד אותנו שדבר ה' מתגלה בעולם דרך הנביא ולא רק באופן ישיר דרך ה' ולכן הנביאים וממשיכהם - החכמים הם המביאים את דבר ה' גם לאחר סיום עידן הנבואה ובלבד שהם נמאמנים לה' ולתורתו (ענ"ד)




סיום: כבודן של ישראל

אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות ) ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז,  מפני כבודן של ישראל: (רש"י,דברים,א,א)

לפי שהוא ראש הספר,לא רצה להזכירם בפירוש.וזהו פירושו מנה כאן-רצונו לומר בראש הספר.וכם פירש רש"י גבי 'ויעשו בני ישראל את הפסח" בפרשת בהעלותך(במדבר,ט,א) שיש חילוק בין ראש הספר או באמצע (דבק טוב,שם)
ספר דברים הוא ספרו של משה וכל הנאמר בו מבחינת סגנון ומבחינת תוכן מבטא את האופן שבו משה רואה את הדברים.ממילא ברור שמשה מצד אחד חס על כבודם של ישראל ולכן מזכיר בראש הדברים את הביקורת במרומז אבל לאורך כל הספר לא חוסך את שבט הביקורת כלפי חטאי עם ישראל מאהבתו אותם ומרצונו להוכיחם למען ישיב אותם בתשובה (ענ"ד)