יום שני, 19 באוקטובר 2015

לך לך: טובים השניים לשם שמיים

פתיחה: אם הבטיחו שההליכה היא לטובתו- איזה נסיון יש בזה?

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. (אבות ה,ג)

הי' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. 
הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. 
הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. 
והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. 
הד' הלחמו בד' מלכים. 
הה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. 
הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. 
הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. 
הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. 
הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש"י וגרשם. 
העשירי עקדת יצחק: (פירוש הרמבם על המשנה, שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)

לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)


הקדמה: הזוג המנצח

לך לך: ציווי כפול- לאברהם ולשרה
הוכחה :וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל(בראשית ב,טז)

ויצו ה' וגו'. טעם אומרו לאמר וכפל אכול תאכל וכפל מות וגו', יכוין על חוה שצוהו לאמר המצוה לחוה אכול אתה תאכל בת זוגך מות אתה תמות גם היא אם תעבור, ישנה באזהרה וישנה בעונש:(אור החיים,שם)


חלק א: הליכות ותיקונים:


1.מוטיב ההליכה בחומש בראשית:


א.הליכה של מצווים- תיקון יחסי אדם וקונו:


וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: (בראשית יב,ד)


ב.הליכה של אחים- תיקון יחסי אחווה:

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: (בראשית ט,כג)

שם ויפת משתפים פעולה כאחים- תיאור יוצא דופן בספר בראשית בו האחרים נמצאים לרוב במצב של עימות:קין והבל,יצחק וישמעאל,יעקב ועשיו, יוסף ואחיו (ענ"ד)


ג.תיקון יחסי אב ובן:


וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:...

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִ-ים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (בראשית כב,ו-ח)
וילכו שניהם יחדו. אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר:  יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה, ואם אין שה, לעולה בני, ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך להשחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה (רש"י,שם)

ד.תיקון בין אישה לבעלה:


וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ (בראשית כד,נח)

ותאמר אלך. מעצמי  ואף אם אינכם רוצים: (רש"י,שם)
דקשה לרש"י למה כתיב אלך ולא כתיב הן או כן, דהא הם שאלו אותה התלכי עם האיש, (הרא"ם): (שפתי חכמים,שם)


2.ההליכה הראשונה בתורה: התהלכות קול ה'- מביאה את האדם לבריחה מגן עדן


וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן (בראשית ג,ח)


התיקון: ההליכה של אברהם ושרה לגן עדן- א"י (ענ"ד)


חלק ב: אברהם ושרה מול אדם וחוה:



1.עקירה ממקומם הטבעי:


א.אדם וחווה מגורשים בעל כורחם מגן עדן- מלמעלה- אל הארץ למטה:


וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:(בראשית ג,כג-כד)


ב.אברהם ושרה מבחירתם נעקרים ממקומם והולכים לארץ ישראל מקומו של גן עדן כדי להקימו מחדש מלמטה:


וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן


(בראשית יב,ד-ה)


2.מי שומע בקול מי:


א.חווה נענשה בכך שהיא כפופה למרותו שלך בעלה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ(בראשית ג,טז)
תשוקתך. משמעתך. והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו: (אבן עזרא,שם) 

ב.אברהם טפל לשרה: 


ב1.עד להגעתם למצרים- אברהם הוא היוזם ואפילו מחזיר את שרה שהתגרש ממנה כדי ללכת ארצה כנען:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ה)

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו. ולמעלה (נח יא.לא) נאמר ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו. לפי שקודם שהובטח אברם שיהיו לו בנים היה מתרחק מן שרה מצד היותה עקרה, לפי שכל אותן הבעילות אינן לקיום המין ע"כ נאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וסמוך ליה ויקח תרח את אברם וגו' לפי שהיתה עקרה על כן הכניס את לוט ביניהם, אבל אחר שנאמר ואעשך לגוי גדול והובטח בבנים כתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט, כי בלשון ויקח הורה שאומר כאילו עשה לקוחין שניים תחת אשר היה פרוש ממנה, כדרך שנאמר (שמות ב.א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (כלי יקר,שם)

ב2.במצרים - היא העיקר ואברהם טפל:

אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ, (בראשית יב, טז): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ. (בראשית רבא מ,ד)

ב3.בנביאות:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)


ד' שומעין הן יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר.
שומע והפסיד זה אדם הראשון כי שמעת לקול אשתך ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
שומע ונשכר זה אברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ונשכר כי ביצחק יקרא לך זרע.
לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ.
לא שומע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ומה הפסידו אשר למות למות:


(ילקוט שמעוני,בראשית,פרק ג,רמז לב)



3.נתינה מקדימה ללידה:


א.השפעה רוחנית- שרה נתנה אות בשמה לאברהם:



ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי,סנהדרין דף יג/א )

ב.השפעה גשמית- אדם נתן את צלעו ממנה נברה האישה:

וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (בראשיעת ב,כא-כב)

4.הצלה ממוות:


א.שרה מצילה את חיי אברהם:

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב,יג)

ב.חווה מביאה על האדם מיתה: 

חוה אשר הייתה היא אם כל חי וגרמה מיתה לעולם...צריכה כפרה ולכן ציוותה התורה לתן בכורה עבור פשעה, פרי בטנה. לכן דווקא הזכרים נתקדשו במצווה זו ( רפאל משה אלבז ,'עדן מקדם',  דף מד)

5.אחריות כלפי הדור הבא:


א.שרה מצילה את יצחק מידי ישמעאל המבקש להורגו:


וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (בראשית כא,ט-י)

מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.):(רש"י,שם) 

ב.חווה(ואדם) לא  מצליחים למנוע את רציחת הבל ע"י קין:


וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד,ח)


6.היחס לעץ הדעת:


א.אדם חטא בעץ הדעת שלא הותר לו לעומת כל שאר העצים:


וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)


עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, (כ) שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד): (רש"י'',שם)


ב.אברהם תיקן בעקידה( עם עצי תאנה) שנתן את  מה שלגמרי שלו:


וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)


וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם) 


ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)


7.נקברו במערת המכפלה: זוג כנגד זוג- אדם וחווה מול אברהם ושרה



כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם (פרקי דרבי אליעזר - פרק לה )

8.אברהם מתקן את אדם וחווה את שרה:


*שרה תיקון חווה:

א.רמז:

...וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל. ס"ת שר"ה. ר"ל התחלת תיקון האשה תהיה אמנו שר"ה (אגרא דכלה בראשית)

ב.תיקון עניני צניעות:

חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. 
(אלשיך בראשית פרק כג )

ג.תיקון העונש של חווה:



ג1.מידה כנגד מידה:
והנה על מה שקלקלה חוה, ניתן לאשה לתיקון שלש מצות, נדה חלה הדלקת הנר. והוא כמאמרם ז"ל (ילקוט בראשית רמז לב) היא כבתה נרו של עולם תדליק את הנר, היא שפכה דמו של עולם תשפך דמה ותקיים מצות נדה, היא קלקלה חלתו של עולם תפריש חלה (אלשיך בראשית פרק כד )

ג2.נדה,חלה והדלקת הנר:

ובזה נבא אל הענין. כי במה ששרה היא מתקנת קלקולי חוה, במה יוודע, אם לא בהוראת שפע טובה וברכה במה שכנגד הדברים שהם תיקון מה שקלקלה חוה. והוא, כי כנגד החלה היתה עיסתה מתברכת. וכנגד הנר היה דולק מליל שבת לליל שבת להורות שתקנה שני הדברים. וכנגד ענין הנדה היו דלתות פתוחות לרוחה להורות כי טומאת זוהמת דם נידות לא היה לה, או שהיתה זהירה בה והיו דלתות פתוחות כנגד פתחי נדה, שאם לא כן לא היתה ברכה שורה שם תוך אהלה בטומאה ההיא. ואילו היתה בימי טהרתה לא תמצא בימי נדותה, אך כל הימים שהיתה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, כי אין זה רק להיות קדושה שרויה שמה, וזהו אומרו כל ימים שהיתה כו'. ועל הנשמה שלמעלה מהכל, השורה בתיקון השלשה שנפגמו, על כן היה ענן קשור פתח אהלה. רמז אל הנשמה שעל הכל. והוא, כי ענן השכינה היה שם קשור עם הנשמה, כדרך שכינה השורה על כל שלם, ששורה על הנשמה ומתפשטת עד הנפש ועד הבשר (אלשיך בראשית פרק כד )

*אברהם-תיקונו של אדם הראשון:


א.אברהם ראוי להיבראות לפני אדם הראשון:

רַבִּי בּוֹן אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי שִׁיטֵי, רַבִּי בּוֹן אָמַר הָיָה רָאוּי אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת קֹדֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶבְרָא תְּחִלָּה אֶת אַבְרָהָם שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא וִיתַקֵּן אַחֲרָיו, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרֵא אָדָם, וְאִם יְקַלְקֵל זֶה יָבוֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו וִיתַקֵּן. (קהלת רבא,ג,טו)

ב.אדם סילק את השכינה לרקיע, אברהם התחיל החזרתה לארץ:


עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה(בראשית רבא,יט,ז)


9.שינוי השם של שרה- השוואת מעמדה לאברהם:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (בראשית יז,טו-טז)
עד כה, כביכול,נכרתה הברית רק עם אברהם ורק מין הזכר נזכר בה-כגורם בברית הזאת. עתה הוא מזכיר את שרה,והנה היא שווה לו במעלה וחשיבות. שרה היא הגורם השני-החשוב לא פחות-בהבטחת הברית הזאת. וכדרך שמעלת אברם נקבעה ע"י שינוי שמו כן גם מעלת שרי. אברם היה לאברהם-ושרי היתה לשרה (רש"ר הירש,שם)


10.התיקון הגבוה- מדרגת אח ואחות של אברהם מעל מדרגת אדם וחווה:
ישנן שלוש מדרגות במערכות היחסים בין בני זוג:
זכר ונקבה – השלב הטבעי, הביולוגי. קיים גם אצל בעלי החיים.
איש ואשה – השלב השכלי, התודעתי. הכרה שיש אישיות נוספת חיצונית לי.
אדם וחוה – השלב הנשמתי. הכרה באישיות השנייה והבנה שיש לנהל עמה דיאלוג על מנת להצליח בחיים המשותפים.
(ע"פ הרב אורי שרקי)

כאשר אברהם אומר לשרה אחותי את הוא מתקן את המעשה של אדם וחוה.  הוא מתחיל בנקודה שבה אדם הראשון נעצר...אברהם ושרה עוברים למדרגה של אח ואחות. האיש והאישה הופכים להיות אח ואחות.
אברהם מתחיל מחדש את בנייתו התקינה של העולם כאשר הוא לוקח לעצמו להשלים, לתקן את הדרוש תיקון בעולמו של הבורא. כדי שמהלכו יצליח מהוא בעצמו צריך ש"נפשו" תחיה באמת לכן הוא אומר לשרה לפני שהוא מתחיל מסעו זה "וחייתה נפשי בגללך" זה תלוי בך. כאשר נגיע למדרגה של אח-אחות נפשי תחיה באמת אנחנו נהיה באמת אותה נפש חיה של מחשבת הבורא כאשר הוא יתברך אמר "ויהי האדם לנפש חיה"
...
במישור הפרטי כאשר הבעל והאישה מתחילים להידמות זהו סימן להצלחת הזיווג. צריך להגיע לאותה מדרגה וזה לא עניין של גיל-כדי לתפוס זאת.זה מה שקורה בפרשה ביןמ אברהם לשרה"אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך.הם מתחילים את גמר התיקון בעניין זה.
 (סוד מדרש התולדות, הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 114-115)

סיכום- אברהם ושרה מתקנים את אדם וחווה :

אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם.

אלו גרמו קללה, ואלו "ונברכו בך" וכו'.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם
(אלשיך בראשית פרק כג )

סיום: הנסיון- לקיים את דבר ה' למרות השכר המובטח ולא על מנת לקבלו:


אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ  קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים  הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:(אבות ג,א)


אכן שורש הדבר הוא כך  דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח״ו • רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם ייהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים  ועיקר הניסיון של אברהם אבנו עליו השלום היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח״ו לכון בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע במת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש״י. עכ״ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה׳ (אוהב ישראל,
אברהם יהושע השיל מאפטא,פרשת לך לך)


הנסיון הראשון של אברהם ושרה - מצווה לשם שמים- הוא נקודת התיקון של של החטא המרכזי של אדם וחווה- עבירה לשם שמים:


פיתוי הנחש היה "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" לכאורה אדם וחווה מבצעים עבירה באיצטלה שהיא לשם שמים- לשם התקרבות לה' ולהיות כמוהו  (אם כי עצם מילות תאווה הוא לעיניים מעידה שבעומק הדברים זה היה לשם עצמם לטובתם)   

ולכן אברהם ושרה מצווים לקיים מצווה אבל לא לטובתם אע"פ שידועה להם מראש טובתם אלא לשם שמיים- לטובתו של הקב"ה ולקידוש שמו בעולם (ענ"ד)

אחרית דבר- דווקא בברכת המזון 
ששאיכלתו  לכאורה היא רק לשם עצמנו ושמתקנת את האכילה של אדם וחווה  מצווים לכוון את כל מעשינו- לשם שמים ולא לשם עצמנו:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם: (מתוך ברכת המזון)


יום שבת, 10 באוקטובר 2015

נח: אחד מל"ו?

פתיחה: נח- צדיק גדול:  כן או לא?

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו,ט)


בדורותיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי,  (ג) לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח.):(רש"י,שם)



הקדמה: על מהותו של נח

נח- לכולם:
נח לשמים נח לבריות נח לעליונים נח לתחתונים נח בעולם הזה נח בעולם הבא (בעל הטורים,שם)

חלק א: בין נח לאדם הראשון


1 נח מביא נחמה עם מותו של אדם הראשון:

והיה אם כן נח בהשתלשלות הדורות האלה, הוא הראשון שנולד אחרי שמת אדם הראשון. ולכן כשנולד נח אמר למך אביו, כיון שבני זה נולד ראשונה אחרי מות אדם ושובו אל האדמה, יתחייב שעמו תבוא המנוחה אל הארץ, ושהוא לנו משמיע שלום מבשר טוב, שינחמנו השם ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' בחטא אדם, כיוון שכבר אדם מת, וזה היה הראשון מן הדורות שנולד אחרי מותו (אברבנאל, בראשית - פרק ה פסוק ג-לב )


2.איזכור ראשון של שורש "נח":

א.אצל אדם הראשון- הפרדה בין האדם לבעלי החיים:
וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)

וטעם לעבדה להשקות הגן ולשמרה מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו (אבן עזרא,שם)

ב.אצל נח נצטווה לקחת מכל החיות ולגור עימהם לאורך כל שנת המבול:

וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ(בראשית ו,יט)


ג.אצל נח- מנוחת התיבה- לאחר שכל העולם נחרב:

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:(בראשית ח,ד)

3.אדם הראשון נברא בראש השנה- נח  פתח את התיבה לראשונה בראש השנה:


נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון. 

בשעה ראשונה עלה במחשבה. 
בשניה נמלך במלאכי השרת. 
בשלישית כנס עפרו. 
... 
בשמינית הכניסו לגן עדן. 
בתשיעית צוהו. 
בעשירית עבר על צוויו. 
באחת עשרה נידון. 
בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה. 
אמר לו הקב"ה: אדם אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאים בדימוס. (ילקוט שמעוני,במדבר,סימן תשפ"ב)

 וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:(בראשית ח,יג)


בראשון. לרבי אליעזר הוא תשרי ולרבי יהושע הוא ניסן (ר"ה יא:):(רש"י,שם)



4.תיקון הקללות שנתקלל אדם הראשון:



א. נח- אדון האדמה, אדם- נשלט ע"י האדמה:

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)


וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:(בראשית ט,כ)

איש האדמה. אדוני האדמה, כמו איש (א) נעמי (רות א, ג.):(רש"י,שם)

ב.נח- תיקן את הקללה של בזעת אפך תאכל לחם ואת- "קוץ ודרדר תצמיח לך":

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, (י) אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם: (רש"י,שם)

ג.נח ביקש לנטוע כרם כדי לתקן את החטא של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת -יין - טרם זמנו:


וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד...  (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)


5.נח נצטווה שבע מצוות וכלן רמוזות בציווי הראשון לאדם הראשון:

א.שש מתוך שבע מצוות בני נח נצטווה עליהם אדם הראשון:

עַל שִׁשָּׁה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל הַגֵּזֶל. וְעַל הַדִּינִים. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן הֵן קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן. מִכְּלַל דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוָּה. הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט-ד) 'אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ'. נִמְצְאוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. * וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּכָל הָעוֹלָם עַד אַבְרָהָם (יד החזקה,ספר שופטים,הלכות מלכים,פרק ט,הלכה א)

ב.המקור ל-7 מצוות בני נח- בפסוק המצווה על אדם הראשון:

מנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא {בראשית ב-טז} ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר {בראשית יח-יט} כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר {ויקרא כד-טז} ונוקב שם ה' מות יומת אלהים זו עבודת כוכבים וכן הוא אומר {שמות כ-ג} לא יהיה לך אלהים אחרים על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר {בראשית ט-ו} שופך דם האדם וגו' לאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר {ירמיה ג-א} לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי (סנהדרין נו, ע"ב)


6.פרו ורבו:


אדם התברך ב"פרו ורבו":ונאסר עליו לאכול בשר
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:(בראשית א,כח-ל)

נח ובניו התברכו ב"פרו ורבו":- והותר להם בשר
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ: כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:



7.נח עניינו מנוחה- כמו זו שניתנה לעולם ולאדם הראשון בשבת:

וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(בראשית ב,ב)
וְשֵׁיצֵי יְיָ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד וְנַח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה מִכָּל עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד(אונקלוס,שם)
כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְ-ה-וָ-ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְ-ה-וָ-ה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ(שמות כ,יא)

8.היחס לעורלה:

א.אדם נענש בהיווצרות העורלה:

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)

ב.אדם  ונח- נולדו מהולים:


תמים -זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם: אדם הראשון נברא מהול. 

ושת בנו נולד מהול, דכתיב: (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו. 
נח נולד מהול, דכתיב: תמים היה בדורותיו (תנחומא,בראשית,פרק ו,סימן ה)

9.יחס אל הרע:

א.אדם ונחש- יחס שלילי מוחלט:

וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג,טו)

ב.נח והעורב- למרות שחטא בתיבה ניצל אותו לשליחות חיובית:

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ(בראשית ח,ז)

וישלח את העורב. לראות אם יבש האויר אחר שנראו ראשי ההרים באופן שיוכל העורב לסבלו(ספורנו,שם)


10.היחס לקיום דבר ה'(מצווה):

אדם- מצווה אחת שקיבל לא קיים:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראית ג,יא)

נח- עושה כציויי ה' לפני המבול ומקבל 7 מצוות כלל אנושיות אחרי המבול:
 וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה:(בראשית ו,כב)

11.היחס לערוותם:

נח- נתגלתה ערוותו בעקבות היין:
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ(שם,ט,כב)

גילה את ערוותו בעקבות אכילת עץ הדעת-יין:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת(שם,ג,ז)

חלק ב: בין בריאת העולם למבול:

1.בין בריאה לבריאה מחדש:

א.פתיחה:
...וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם(בראשית ח,א)
...וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א,ב)

ב.הפרדת המים העליונים והתחתונים:


וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם(שם,ח,ב) 

וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ(בראשית א,ז) 

ג.כינוס המים מביא לראיית הארץ:

וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים (שם,ח,ה)

...יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה...(שם,א,ט)

ד.פרו ורבו:

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ(שם,ט,א)
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ(שם,א,כח)


(ע"פ הרב אמנון בזק,נקודת פתיחה,שנה ראשונה,פרשת נח, מאמר שכרותו של נח)


2.שביעות הרצון האלוקית והמסקנה בעקבותיה:

אחרי בריאת העולם והשחתת בני האלוקים:




וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם (שם,ו,ז) 
אחרי החרבת העולם במבול:
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:(שם,ט,יא)


אדם וחווה- הונחו בגן עדן-עולם מתוקן ומושלם:

וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)
נח יוצא מהתיבה אל עולם חרב הנדרש להיבנות מחדש:

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:(בראשית ח,ד)


חלק ג: בין נח לאברהם

א.מעורבות עם הציבור:

...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)

המתקן: אברהם


 וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע(שם,יח,כג)


ב.אשתו לא דומיננטית: אדם נענש ששמע לקול אשתו:

אשת נח לא מוזכרת ולא דומיננטית :


וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, נַעֲמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ הָיְתָה, לָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה, שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נְעִימִים (בראשית רבא  כג,ג)


אשת אברהם- דומיננטית ומשפיעה:


כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ(שם,כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  (י) שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:(רש"י,שם)


סיום: ע"פ גור אריה- המחלוקת היא האם בדור של צדיקים היה צדיק יותר("לשבח") או צדיק מן השורה("לגנאי"):


אף על גב שאין הכרעה במלת "בדורותיו", שהרי יש לפרש שניהם, ואין לאחד יותר הכרעה, שיש לפרש לשבח כמו לגנאי. ואין לומר דבהא פליגי כי למאן דאמר 'לשבח' בשביל שהיה צדיק גדול אין לפרש לגנאי, ולמאן דאמר 'לגנאי' הוי איפכא, דזה אינו, דעל כרחך למאן דאמר 'לשבח' סבירא ליה נמי אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, שלא היה צדיק כמו אברהם, שהרי לקמן אמרינן (רש"י ז, ז) שהיה נח מקטני אמנה. וכן למאן דאמר 'לגנאי' פשיטא דסובר גם כן אילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר, שהסברא נותן כן, שכן פרש"י לקמן (ר' כה, כ) אצל "אחות לבן מפדן ארם וגומר".


אלא בזה פליגי - מפני שהכתוב בא ללמד במלת "בדורותיו" למה עשה הקב"ה נס עם נח והצילו מן המבול, וסבור מאן דאמר 'לגנאי' שהצלתו הוא מפני שבדורו היה צדיק, וכיון שלא היה צדיק יותר בדורו היה נקרא 'צדיק', והקב"ה עושה לו נס אף על גב שאילו היה בדור צדיקים לא היה צדקתו נחשב לכלום. וראיה שהקב"ה עושה הנס אחר שאין צדיק יותר ממנו - שכן פירש רש"י אצל לוט בפסוק "פן תדבקני הרעה" (להלן יט, יט) עיין שם, ולפיכך היה ניצול. ולאידך לישנא דאמר 'לשבח' - היה נצול מפני שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ולפיכך היה הקדוש ברוך הוא מחשיב מעט צדקותיו לרב, והיה מצילו (גור אריה, בראשית ו,ט )



שורה תחתונה: 
העולם עובר שידרוג מדור אדם הראשון- דור נח - לדור אברהם:

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ...עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם (אבות ה,ב)


נח- על אף שמו- לא היה במנוחה, לא בעולם שרדם למבול ולא בזה שאחריו.צדיקותו אינה מוטלת בספק אם כי היא מזדערת אל מול דמותו האדירה של אברהם ועדיין נותרה השאלה פתוחה: האם צדיק בסביבת רשעים הוא צדיק גדול מאשר זה נתון בתוך סביבה של צדיקים (ענ"ד)

בשולי הדברים: נח- כנגד ל"ו צדיקים

 (סוכה מה,ע"ב): אמר אביילא פחת עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי דשכינא בכל יום שנאמר(ישעיה ל,יח) "אשרי כל חוכי לו".לו בגימטריה תלתין ושיתא הוו...
בפרשת נח מובא שלושים ושש פעמים השם "נח" לרמוז על זה ששקול נח כשלושים ושישה צדיקים...
והיינו דקאמר קרא "אלה תולדות נח".אלה בגימטריה ל"ו לומר לך דכל הל"ו צדיקים שבכל דור ודור הם התולדות של נח(חיים של תורה,הרב שלמה לוונשטיין,פרשת נח,בשם ספר "דברי מאיר" ו-"זר הצבי")






יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

בראשית: אחרית וראשית

פתיחה: מדוע חשוב להקפיד שלא יהיה הפסק בין סיום קריאת וזאת הברכה לבין קריאת פרשת בראשית בשמחת תורה?
 מנהגינו להוסיף "חתן מעונה" שקורא בתורה עד ואתה על במותימו תדרוך, לפני חתן תורה וחתן בראשית. ואחר כך עולה החתן המסיים שנקרא בשם "חתן תורה", וחוזר וקורא מתחלת פרשת וזאת הברכה, עד גמירא, ומברך לפניה ולאחריה. ומיד אחריו מתחיל "חתן בראשית" בספר תורה השני בפרשת בראשית, וקורא עד "אשר ברא אלהים לעשות", ומברך גם כן לפניה ולאחריה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קפה סעיף ה'].

משולש הזהב בפתיחת התורה: ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א,א)

1א.סיבת הפתיחה ב'בראשית' - הזכות על ארץ ישראל:

בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל   את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח  בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו.), שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם,  שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (רש"י,שם)


1ב.תכלית הבריאה- תורת ישראל ועם ישראל:

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו.) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.), 

ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.).(רש"י,שם)

2.רמז לדברי רש"י מתוך הפסוק הראשון בתורה והפסוק שלפניו:


וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (דברים לד,יב)
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א,א)


את השמים- תורה

את הארץ- א"י
לעיני כל ישראל- עם ישראל

3.בזכות מה נברא העולם:


אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו' (בראשית רבא,פרשה א,ד)


בני חיי ומזוני- כבר מבראשית:


בראשית ברא- ראשית כל זקוק איש ישראל לבנים,חיים ומזונות.ברא- בנים מלשון ברא,חיים- מלשון בריאות,מזונות מלשון בר(ע"פ רבי ברוך מרדכי מוידנוב,דברי שלום, מתוך חומש פניני החסידות)

בני- עם ישראל- מיוצג ע"י משה רבנו

חיי- תורת ישראל
מזוני- ארץ ישראל- מיוצגת ע"י מצוות התלויות בארץ- חלה,מעשרות וביכורים


4.מה קרה לפני "בראשית"?


התורה: קדמה לעולם!

יְ-ה-וָ-ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז:(משלי ח,כב)
ראשית דרכו. קודם בריאתו של עולם: (רש"י,שם)

עם ישראל: ראשית תבואת ה'

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַי-ה-וָ-ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה: (ירמיה ב,ג)

קדש ישראל. כתרומה : ראשית תבואתה. כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת''י : (רש"י)


מה קדם לבריאת העולם? בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, ... יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. .... רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', ...אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז.

רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
(בראשית רבא,פרשה א,ד)


5.הוכחה ל-3 מטרות הבריאה - מהנאמר בסוף התורה:

א.ארץ ישראל:


ההופעה האחרונה של ראשית בתורה:


ברכת גד:

וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל:  

וירא ראשית לו. ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, שהיא ראשית  כבוש הארץ:(רש"י,שם)


רצונו בזה במה שהוסיף מלת כיבוש כדי שיהא מלת ראשית דבוק עם מלה שלאחריו שאין לך ראשית שאינ' דבוק' עם מלה שלאחרי' וכ"פ רש"י בהדיא בריש פרשת בראשית (שפתי חכמים,שם)


ב.תורת ישראל ועם ישראל:


וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לד,יב)


לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.):   (רש"י,דברים,לד,יב)


ג.מדוע סיים רש"י במילת ששברת?


ג1.הקשר בין הלוחות למעשה בראשית:
...ויש להוסיף ולבאר בדרך רמז בטעם שסיים רש"י את פירושו בתיבת ששברת משום שרש"י רצה  להתכיף את סיום התורה עם התחלתה , שכן תיבת "שברת" היא אותיות בראשית (ללא אותיות אהו"י) ויש לומר שהקשר בין שברת ל"בראשית" הוא גם בתוכן...לפני בריאת העולם נאמר במדרש  (ב"ר ג,ז) שה' היה בורא עולמות ומחריבן ורק אחר כך ברא עולם מתוקן יותר  ,כך גם בלוחות , בתחילה היה עניין של שבירת הלוחות הראשונות ומתוך כך ניתנו הלוחות השניות שהיו מתוקנות יותר וכמובא בשמו"ר (מו,א):וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּצְטָעֵר בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְבָד, וּבַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁיְהֵא בָהֶם הֲלָכוֹת מִדְרָשׁ וְאַגָּדוֹת.... (שם, אשל אברהם לרב אברהם אלאשוילי שליט"א)


ג2.חשיבותו של עם ישראל:
 ערכם וגדולתם של הלוחות בעיני משה ברור הוא שהרי היו מעשה אלוקים..מכתב אלוקים(כי תשא לב,טז) ומה גם שזכה לקבלם מיד הקב"ה בכבודו ובעצמו ואף על פי כן לא היסס כלל ( ואף לא שאל את הקב"ה) ושבר אותם כדי להציל את צאן מרעיתו מעונש... וזוהי מעלתו הנפלאה של משה רבנו, מנהיג ישראל, רועה נאמן של ישראל: לא זו בלבד שהפקיר את עצמו כדי להגן על כלל ישראל ככתוב ואם אין מחני נא מספרך אלא עוד זאת ששבר את הלוחות שקיבל מיד הקב"ה בעבודו ובעצמו כדי להגן על אלה שנכשלו בחטא העגל..היינו שרגש אהבת ישראל העצומה שבלב משה הוא שהביא לשבירת הלוחות  (הרבי מלובביץ', ביאורים לפירוש רש"י על התורה, שם)


6.התורה- החוט המחבר בין הקב"ה ועם ישראל:


אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולהו חד הוא (זוהר ח”ג ע”ג א)



 קודשא בריך הוא-אורייתא-וישראל חד הוא: ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא: מרן ז״ל אמר רמז נפלא בתחלת ה תורה, ב אמצעותה ו בסופה — בתחלת ה תורה כיצד; השם הוי׳ ב ׳׳ה הוא מ ספר כ ״ו— וישראל הוא ב גימטריא מספר תקמ״א— ב יחד ה וא מ ספר תקס״ז — ו אם תחשוב מן ה תי״ו של בראשית שהוא התחלת ה תורה הקדושה, תקס״ז אותיות, ת גיע ל אות וי״ו—ומן ה וי״ו ת ספור ע וד ת קס״ז א ותיות, תגיע ל אות ר י״ש— ומן הרי״ש ת ספור ע וד תקס״ז אותיות, תגיע ל אות ה ״א — היינו תורה— (תורת חמד,ע"מ 48)


7.משמעות האות הפותחת:


א.מדוע נפתחה התורה באות ב'?
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ(דברים לב,א)
רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב'...
דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה. (בראשית רבא, פרשה א,י)

ב.מדוע ב' רבתי?


ב' רבתי- התורה פותחת ב-ב רבתי להורות שעל האדם לבנות לעצמו בית- להכין מקום בלבו לתורה שהיא ראשית (ע"פ רבי יצחק מאיר מגור,חידושי הרי"ם על התורה, מתוך חומש פניני החסידות )


ג.בתרגום התורה ליוונית - פתחה התורה ב-א!


מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב''ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו {בראשית א-כז} א-להים ברא בראשית {בראשית א-א} (מגילה ט,ע"א)


"עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה"(סנהדרין נט,ע"א) כי לגוי אסור ללמוד את התורה לשם התורה עצמה אלא רק ככל הדרוש לו לדעת לשם קיום שבע מצוות בני נח.מובן אם כן שאומות העול מסוגלים רק להבנת התורה ואילו ההתקשרות עם הקב"ה שע"H לימוד התורה שייכת רק לבני ישראל - "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" ולכן בתרגום התורה לתלמי המלך, עבור אומות העולם- ההתחלה היא באות א' כי אומות העולם מסוגלים רק להבנה והשגה שבתורה ועבורם שהו אכן השלב הראשון בלימוד התורה...(ליקוטי שיחות חלק טו ע"מ 1 ואילך)


8.האדם נברא בצלם אלוקים - אבל גם משה איש האלוקים- איננו אלוקים:

אמרי ליה פפונאי – לרב מתנה:... משה מן התורה מנין? – (בראשית ו, ג) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר.(חולין קלט, ע"ב)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(בראשית ו,ג)

משה "אִישׁ הָאֱ-לֹהִים" איננו דמות שמימית. אמנם הוא נביא, שליחו של הקב"ה, אבל עדיין "בשר" – כזה המסוגל לטעות. כך נוצר קונטרסט לדמותו של ישו הנוצרי ש"שודרג" לדרגתו של אלוהים ממש. המילה "בשר" מדגישה שהתהום בין האדם לבין אלוהים היא אינסופית ואינה ניתנת למעבר (האיש משה , שלום רוזנברג,מוסף שבת,פרשת וזאת הברכה)


9.הקרב על הראשית:

א.כנגד ישראל הקרויים ראשית יש עם שהוא האנטי תיזה של ישראל- עמלק וגם הוא ראשית- שורש הרוע:

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: (במדבר כד,כ)


ב.בני בכורי - ישראל:

וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ(שמות ד,כב-כג)

ע"ז הודיענו השי"ת שאין הדבר כן כ"א "בני בכורי ישראל", כמו שמעלת הבכורה אינה זזה מהבן הבכור גם כשיולדו להאב בנים אח"כ, מ"מ הבן הבכור יתר שאת לו ויתר עז ויורש פי שנים, כמ"כ מעלת ישראל ויתרונם עומדים לעד ולעולמי עולמים. ע"כ גם בתיקון העולם יאמר הנביא: "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, ואתם כהני ד' תקראו משרתי אלהינו"לו, שהכונה שהמתוקנים שבאו"ה יהיו ג"כ נטפלים אל ישראל מעוצם מעלתם עליהם, ויכירו שזוהי מעלתם בהיותם נטפלים ומצורפים לעם הקודש. (מדבר שור, מאמר ששה עשר, הרב קוק)

סיום: התורה היא מעגל סגור

סוף התורה- פרשת וזאת הברכה- הוא מחד הפרשה האחרונה ומאידך הפרשה הלפני ראשונה כפי שהוכח מהקשר בין הנאמר בה ומשליך על פרשת בראשית ובמיוחד על הפסוק הפותח שהוא שורש כל התורה.ללמדך- לתורה אין התחלה וסוף וכשם שבלימוד מסכת חותמים במילים "הדרן עלך" כך גם בקריאת התורה- יש עניין לחבר קצוות של סוף והתחלה ( ענ"ד)





יום רביעי, 30 בספטמבר 2015

וזאת הברכה: המברך- הוא יבורך

פתיחה: מדוע דווקא כעת מכונה משה איש ה-אלוקים
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:(דברים לב,א)

הקדמה: 

1. שלושה דברים להם נזקק האדם לברכה:
אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא (מועד קטן, כח, ע"ב)

2.הגדרת הברכה: שורש ב.ר.כ - ב.כ.ר - כפילות ושפע:
בתיבת בכר רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)


3.הברכה האולטימטיבית - בדבר הסמוי מן העין:
ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)
4.ברכה שהיא קללה, קללה שהיא ברכה:
 א.תוכחה האוהב - היא היא הברכה:

נאמר וזאת ב-וו החיבור להורות כי פרשיות התוכחה והמוסר הסמוכות הן הם הברכה אשר בירך משה את ישראל- וזאת הברכה- כי אין לך ברכה יותר נעלית מתוכחה זו הרצופה כולה אהבתו ישראל (ע"פ ילקוט מנחם,רבי מנחם מנדל מרימינוב, מתוך חומש פניני החסידות,שם)

ב.ברכת הרשע- קללה:

ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה, אמר ר' אידו דווין וכפויין ולא היו מפרינין (מברכין) אלא בפה לא בלב. בוא וראה מה גרמה ברכתם שלרשעים שהיתה עקרה עשרים שנה, מכאן אמרו ברכת הרשע קללה, ואימתי נתקיים הדבר, בימי משה, דכתיב שובה ה' רבבות אלפי ישראל. (מדרש הגדול, בראשית  כד ס)


חלק א: ראשית הברכה בתורה

הברכה הראשונה: מזוני- ריבוי לשוכני הימים
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ (בראשית א,כב)

הברכה השניה: בני- ריבוי לבני האדם

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כח)
הברכה השלישית: חיי- מעין עולם הבא- קדושת הזמן

וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת (בראשית ב,ג)
הדגים- סמל לברכה ולכן נאכלים בשבת:
שב"ת בגימטריא ג' פעמים ברכ"ה עם אותיות יה"ו. תתבונן הדבר על פי מה שכתבנו טעם למצוה מן המובחר לאכילת דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה בג' דברים, והם בג' ימים זה אחר זה רצופים: ברכה לדגים ביום ה', וברכה לאדם ביום ו', וברכה לשבת ביום הז' (וסימנך: בנאות דשא ירביצני (תהלים כג ב) ראשי תיבות ד'גים ש'בת א'דם).
והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק, אדם (היינו ישראל, "אתם קרויים אדם" (יבמות סא א)) האוכל דגים לכבוד שבת, הנה יתברך בברכה המשולשת ולא במהרה תנתק. (בני יששככר, מאמרי השבתות,א,יא)

פרו ורבו- איכות וכמות:

ויש לומר דכתיב פרו ורבו פרו משמע איכות שהבנים יהיו אילני פירות ולא אילני סרק ורבו משמע כמות ואיכות קודמת לכמות אף שאמרו רבותינו והעמידו תלמידים הרבה (אביר יעקב, שבועות- פרק שני)

המקלל הראשון הוא גם המברך הראשון- נח:

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
יַפְתְּ אֱ-לֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:(בראשית ט,כה-כח)

הקללה- בגלל שמנע ממנו להוליד בן רביעי ולהרבות את העולם("רבו"):
ארור כנען. אתה גרמת לי  שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו, אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם, ואבינו יש לו ג' בנים ועודנו מבקש בן רביעי: (רש"י,שם)

חלק ב: השבטים בהם נזכרה במפורש המילה "ברכה":
1.וּלְלֵוִי אָמַר... בָּרֵךְ יְ-ה-וָ-ה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:

ברך ה' חילו. הבכורים והמעשר: ופעל ידיו. הקרבנות (אבן עזרא,שם)

ריכוך דברי יעקב לשמעון ולוי:
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל (בראשית מט,ז)
אחלקם ביעקב. ...אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו  דרך כבוד: (רש"י,שם)

 2.וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-ה-וָֹ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת

ובברכות שברך משה ליוסף, ראיתי הסכמה מופלגת בין ברכות יעקב לברכות האלה, עד שהדברים עצמם שאמר יעקב עליו, אמרם משה גם כן....כשבא עתה משה לברך את יוסף, אמר כמו שאמר החכם: אילן אילן במה אברכך. רוצה לומר: יוסף, איני יודע במה אברך אותך. אם אברכך בשפע ארצך ודשנותה, כבר ברכך אביך. והוא אמרו: "מבורכת יי' ארצו", לא אמר: תבורך, כי אם: "מבורכת", כאלו אמר:

כבר ארצו מבורכת מפי יעקב אבינו  (אברבנאל על דברים - פרק לג פסוק יג-יז )

3.לְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד:

ולגד אמר. בברכתו של גד תמצא כל אלפא ביתא. לפי שמרע''ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל''ף ועד תי''ו. וכן בברכת יוסף. לפי שארונו של יוסף היה מהלך אצל הארון, לומר קיים זה מה שכתוב בזה(בעל הטורים,שם)


4.וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְ-ה-וָ-ה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה: 
יש ללמוד מכאן אדם ששבע רצון יזכה ל"מלא ברכת ה'" כמאמר חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו(אבות ד) (ע"פ ליקוטי נסים, מתוך פאר לשולחן)
5.וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לב,יא-כד)

ברכת שבט אשר  מול קללת אדם וחווה: 

א.הקללה  לאדם וחווה היתה על בני,חיי ומזוני:

בני :
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: (בראשית ג,טז)
חיי:וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)
מזוני: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

ב.- האחרון להתברך- תיקן את הראשונים להתקלל:

בני: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו 
 ראיתי בספרי (שנה.) אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר (רש"י,שם)
מזוני: וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ: בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ
שהיתה ארצו מושכת שמן כמעין(רש"י,שם)
חיי: וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ

דבאך. וכימיך שהם טובים לך, שהן ימי תחלתך ימי נעוריך, כך יהיו ימי זקנתך, שהם דואבים זבים  (נ) ומתמוטטים (רש"י,שם)

חלק ג: המתכון להחלת הברכה

1.בשביל שתתחיל הברכה- צריכה לחול על משהו:
אֵין מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְמַטָּה, וְהַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִמְצָאוֹת אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְאֵינוֹ רֵיקָן
מִנַּיִן לָנוּ? מֵאֵשֶׁת עוֹבַדְיָהוּ שֶׁאָמַר לָהּ אֱלִישָׁע (מלכים ב ד) הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת. שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה אֵינָן שׁוֹרוֹת עַל שֻׁלְחָן רֵיק וְלֹא בְּמָקוֹם רֵיק. מַה כָּתוּב? וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךְ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. מַה זֶּה אָסוּךְ? אֶלָּא אָמְרָה לוֹ, הַשִּׁעוּר שֶׁל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי מְשִׁיחַת אֶצְבַּע קְטַנָּה
אָמַר לָהּ, נִחַמְתַּנִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ יִשְׁרוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה בְּמָקוֹם רֵיק, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ לָךְ שֶׁמֶן, זֶהוּ מָקוֹם שֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ בְּרָכוֹת
(זוהר,בראשית,פח,ע"א)

נפסק להלכה: השארת הלחם על השולחן לאורך כל הסעודה

אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון: כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם...(שו"ע אורח חיים - סימן קפ,א-ב )


 אין להסיר - כדי  שיהא ניכר לכל שמברכין להשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו וגם דהברכה אינה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין פך שמן של אלישע:(משנה ברורה,סעיף קטן א)

2.המשך הברכה בהווה - בזכות נתינה מתמדת:

ולְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לג,כד)

כיצד קרה שאשר לא היווה מקור לקנאה בשל הברכה על עושרו?

ברוך מבנים אשר. הנה אשר בזה יהיה ברוך מכל שאר השבטים כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתם בצד מה והפך זה יקרה לשבטו של אשר כי אמנם יהי רצוי אחיו: וטובל בשמן רגלו. וזה שהוא היה נותן זול בשמן בין אחיו לרב השמן אצלו: (ספורנו,שם) 

3.הברכה העתידית- המשך הברכה לבניו:

רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא ...כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך (תענית ה,ע"ב-ו,ע"א)

סיום: בזכות ברכתו והשתדלותו בעבור עם ישראל- נהייה לאיש האלוקים- ולכן גם נתקיימה ברכתו כברכת א-לוקים:

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב,ג)
יַעַבְדוּךָ עַמִּים  וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָבָּרוּךְ(שם,כו,כט)


ונתכוון הכתוב בסמיכות את בני ישראל למאמר איש האלהים להגיד שמדרגה זו השיגה עם בני ישראל, פי' באמצעות מה שטרח בהם ומה שסבל מהם והמסתעף מאמצעות הנהגתו הטובה עמהם השיג מדרגה זו ליקרא איש האלהים: (אור החיים,שם)

איש הא-להים. להגיד כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו (רמב"ן,שם)