יום שני, 14 בדצמבר 2015

ויגש: יהודה ויוסף- ניגשים ומתגוששים

פתיחה: מה טעם ראו חז"ל לחלק בין פרשת מקץ לבין פרשת ויגש כאשר סיפור יוסף ואחיו נקטע באמצע?
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ: וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם:
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה (בראשית מד,טז-יח)

מקור ראשון: כשמידת-גישת החסד מתנגדת עם מידת הדין

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: (בראשית יח,כג)

ויגש- לשון התגוששות:

משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)

עימות בין 2 סוגים של מלך: יוסף מייצג הגלות ויהודה מייצג העצמאות בישראל


כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד  בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבא,צג,ב)


חלק א- יהודה ויוסף: גלות מול עצמאות

1.התהליך שעבר יהודה ביחסו ליוסף:

א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)

ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)

ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)

ג.ערבות יהודה :

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)

ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:

וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ...כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי (בראשית מד,יד-לד)

2.שר הפנים ושר החוץ: 

א.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים:
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (בראשית מב,ו)
ב.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים:

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בראשית מו,כח)
להורות לפניו. ... ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: (רש"י,שם)

3.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי:
אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים:
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)


חלק ב: שבט אפרים ושבט יהודה- עימות וחיבור:

1.מלכות זמנית מול מלכות נצחית

א.מלכות יהודה- המלכות הנצחית:

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

ב.מלכות יוסף- זמנית ובגלות:

וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(שמות א,ו)

2.המרגלים הנאמנים- משבטי יהודה ואפרים:


יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:

לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)

3.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:


א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ ,שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- טרם הזמן:


נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:

היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)

ב.שבט אפרים- הקדים את הקץ: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות יג,יז)


ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)

תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.

4.הראשונים בכיבוש הארץ:

יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)

חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:

נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)

5.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:

 מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)

וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב:  זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם) 



6.עלי משבט אפרים ודוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:

לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא רבא ב ג)

7.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים


וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: (מלכים א,יא,כו)


חלק ג: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד:


1.מדוע יש צורך בשני משיחים- בן יוסף ובן דוד?


צריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...

והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו, ודוקא ע"י זה היתרון אין עשו נופל כ"א ביד בניה של רחל, כענין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא, ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, "היתה יהודה לקדשו", ועל אהל יוסף נאמר,"אוהל שיכן באדם". והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז, ואמרו ז"ל במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עינים, ומדעת סנהדרין הורג. קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה, לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי בגוים, עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש.
...
והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות..(מאמרי הראיה/המספד בירושלים,בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל)

2.משיח בן יוסף: המנדט הבריטי אשר קבע שלעם ישראל יש זכות למדינה יהודית והקמת מדינת ישראל:


 וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס: וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ(דניאל,ח,יג-יד)


וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים: אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה:וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין:(דניאל,יב,-יא-יג)


ואמר כי מעת הוסר התמיד בחרבן הבית עד תתי השקוץ שהסיר אותו שמם וכלה מן העולם, שנים אלף מאתים ותשעים, כי אז יתגלה משיח בן אפרים אשר אנחנו מקובלים בענינו, ויתן השקוץ שמם ... (רמב"ן,ספר הגאולה)


"אלפים ושלוש מאות ונצדק קדש". נבואה זו נאמרה בתקופה של תחילת בית שני, שעמד 420 שנה, ומחורבן הבית עד ה' תש"ח חלפו 1879 שנים, וביחד זה 2299. אם כן, בהגיע שנת תש"ח, היא שנת 2300, 'ונצדק קודש', נצדקה הנבואה, שעם קדוש ישוב לארץ קדושה.

באותה נבואה נאמר שעד הבוקר יהיה צבא ה' למרמס, מה שעשוי להזכיר/לרמוז לשואה.
על פי דניאל, תאריך זה קשור ב"לתת שיקוץ שומם", ונראה באופן ברור שמדובר על מקום הקודש, והדברים מכוונים לעימות העיקרי שלנו מול האסלאם, שנמצא על מקום הקודש ובאזור ארץ ישראל.
חוקרי הדתות מסכימים שדת האסלאם נבראה כדת בשנת מותו של מוחמד, או אז היא הפכה לעובדה מכריעה וקבועה בתרבות האנושית. זאת ראשית הדת החדשה, וזה קרה בשנת 632 למניינם.
כאשר נוסיף לֵ-632 את ה-1290 הרי שנגיע לשנת 1922. בשנה זו, בתאריך כ"ח תמוז תרס"ב, 24 ליולי, קיבל חבר הלאומים – שהיה ארגון בינלאומי, יסוד האו"ם, והיו בו חברים מהמזרח, מהמערב ומהמדינות שכבשו את ארץ ישראל – החלטה בדבר הזכות הקדומה של עם ישראל על ארץ ישראל, והפקיד 'מנדט' בידי אנגליה ל-25 שנה לקדם ולממש את שיבת ציון. אגב, זו ההחלטה היחידה שחבר הלאומים החליט וגם ביצע, וכנראה שרק בעבור החלטה זו זכה לקום (כך לימדני מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל)...
הכתוב בספר דניאל מבקש להעצים את נבואתו ולכן הוסיף תאריך נוסף – 1335 – שהוקדמה לו האמירה: "אשרי המחכה ויגיע". רצה לומר, שיהיה מימוש התאריך הראשון בשני. ואכן כאשר נמנה מ-632 ונוסיף 1335 נגיע ל-1967, ה'תשכ"ז – למלחמת ששת הימים, שבה זכינו להגיע למקום הקודש, הכותל והר הבית, לחברון וליש"ע.
(ע"פ הרב שמואל יניב)
סיום: לעתיד לבוא יהודה ויוסף מתאחדים להנהגה אחת

הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)


בפרשת ויגש חל המהפך אצל יהודה והוא הופך באחת למנהיג המוביל של עם ישראל, זה שמתעמת ומתוגשש עם הסביבה הגלותית( המיוצגת עד לשלב ההתוודעות ע"י יוסף) וזה אשר עתיד להיות המשיח , אחרי משיח בן יוסף (ענ"ד,בהשראת דברי הרב אורי שרקי)


יום חמישי, 10 בדצמבר 2015

מקץ: לגלות את הקץ

פתיחה: מקץ- סוף או התחלה?

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)
וַהֲוָה מִסּוֹף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַרְעֹה חָלֵם וְהָא קָאֵם עַל נַהֲרָא (אונקלוס,שם)

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה(דברים טו,א)
וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה. בתחלת השנה כאשר פירשתי ...: (אבן עזרא,שם)


חלק א-להקיץ מהחלום:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

1.ויהי- לשון צער, מהו הצער עליו רומז הכתוב?

טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס' במס' שבת (י:) וכמו שכתב הראב''ד (פ''ו הל' תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו':
 (אור החיים,שם)


2.מִקֵּץ שְׁנָתַיִם - מה החשיבות בציון הפרש הזמנים בין מאורע זה לקודמו?
עוד ירמוז באומרו מקץ שנתים לומר שהיה בזמן עצמו שחלמו שר המשקים ושר האופים שהוא זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא: (אור החיים,שם)

3.ופרעה- מדוע נאמר ופרעה חולם ולא פרעה חולם?
...ויש אומרים שגם יוסף חלם אותו החלום של פרעה ולכן נאמר ופרעה חולם שהוי"ו מראה שעוד אדם חלם כמוהו (ע"פ כלי חמדה, מתוך ילקוט מעם לועז,שם)

4.חולם- מדוע נאמר "ופרעה חולם" ולא "ויחלום פרעה" כאילו משמע שרק הוא חולם?
וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא... (בראשית רבה, פט,ד)
עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: (אור החיים,שם)

5.והנה- מה משמעות המילה והנה החוזרת בתיאור החלום שש פעמים?
לשון המורה לרוב על תופעה שהיא חידוש מפםתיע בעיני המרגיש בה ורווח הלשון והנה בחלומות שנכתבו בספרנו.שהם מראה מופלא רודף אחר מראה מופלא אחר מופלג מבינת אדם.ומצאנו שלוש פעמים והנה בראש חלום הסולם הנבואי של יעקב{כח,יב-יג} וכן בא והנה חמש פעמים בחלומותיו של יוסף{לז ז,ט} וכן בא והנה פעם אחת בחלומו של שר המשקים {מ ט} ופעם אחת בחלומו של שר האופים {שם,טז}ואילו בחלומו של פרעה בא והנה שש פעמים ובו פתח חלומו הראשון ובו חתם חלומו השני:והנה חלום{ז} (דעת מקרא,שם)

6.עומד על- מה משמעות עמידתו של פרעה על היאור דווקא?
היינו שראה שהוא עומד במקום היאור דהנה היאור מזין את ארץ מצרים ובשנות הרעב היאור בטל ממלאכתו ופרעה יעמוד במקומו לזון את הארץ במה שיעמיד איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע (בני יששכר,תשרי,מאמר ב',כד)
7.היאור- מדוע חלם פרעה על היאור?
והנה עומד על היאור . להודיעך שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו{ברכות נה}. תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו אותן אלא מעין מלאכתן שנאמר וכוס פרעה בידו. וכן נבוכדגצר הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהד אלא בצלם .ל פ י כך הראו אותו מהרהורי לבו (דניאל ב׳ ל״א)• וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלא בהקב״ה שנאמר אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ה׳ נצב עליו. וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהר אלא ביאר שנאמר׳ אשר אמר לי יאורי לפיכך כשראה את את עצמו לא ראה אלא היאור (מדרש הגדול,מקץ,כג)

חלק ב: לגלות את הקץ:

1.הרשעים אינם מזהים את הקץ:

וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת (בראשית מא,ד-ה)

ראו מה בין רשעים לצדיקים, להבדיל, גם יעקב אבינו חלם חלום, אך מיד כשהתעורר אמר, מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וגו'. – אך פרעה כשחולם חלום ומתעורר, מיד ויישן ויחלום שנית, ונפלא. 


(עיני חכמים)


2.יעקב ביקש לגלות את הקץ- ונמנע ממנו:

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה (בראשית מז,כח)


ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה,  (א) לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד,  (ב) 
שהתחילו לשעבדם. דבר אחר, שבקש לגלות את הקץ  (ג) לבניו, ונסתם ממנו בב"ר (צו, א.):(רש"י,שם)

3.נקודות זמן בהם היתה הזדמנות ל- קץ- לגאולה להופיע:

א.מקור ראשון: מקץ- ידיעת הקץ הביאה למעשה קין והבל:


וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-ה-וָ-ה: (בראשית ד,ג)
 לכן נאמר בקין ...ויהי מקץ ימים דהיינו קץ ימי חלדו או בסופם ממש או זכירת סופם הוא שגרם לו התעוררות זה המעט, שהרגיש בעצמו שיהיה קץ לכל עמלו בעה"ז ואילו לא הרגיש בעצמו שיבא קץ כל בשר ולא הרבה יזכור ימי חייו אז לעולם לא היה מביא שום מנחה לה' ואף גם זאת שזכירת קץ הימים לא הועילה כי אם להפריש מן הפחות והגרוע דהיינו זרע פשתן...(כלי יקר, שם)

ב.העולם שאחר המבול: הקץ הראשון
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו,יג)
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה( בראשית ח,ו)
ג.אברהם מתחיל להיות אב המון גויים: ההזדמנות הראשונה לתיקון

וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית טז,ג)
ד.חלום פרעה על הרעב המסמל את תחילת השעבוד במצרים:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

ה.חטא המרגלים- אילולי החטא היו נגאלים:

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם (במדבר יג,כה)

ו.חטא העגל- בהר סיני פסקה זוהמת הנחש ושבה בגלל החטא:
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן יְהוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית (דברים ט,יג)

ז.השמיטה- מועד הגאולה:

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה (דברים טו,א)
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת (דברים לא,י)

4.איסור גילוי הקץ:

א''ר שמואל בר נחמני  אמר ר' יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו (סנהדרין צז,ע"ב)

5.חישוב הקץ של הקב"ה
בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל להוציא אותם ממצרים. בָּרוּךְ הוּא על המחשבה להוציא אותם ממצרים. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ של גזירת ארבע מאות שנה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר, משעה שאמר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שנה. כשהקב"ה נותן חשבון לדבר מסוים, אנחנו לא יודעים ממתי הוא יתחיל לחשב את החשבון. ואם ישראל זוכים הוא מתחיל לחשב מזמן מוקדם. וזה שכתוב 'זכו אחישנה'. וכאן הקב"ה התחיל לחשב את הארבע מאות שנה מלידת יצחק, והוריד מאה תשעים שנה מהעבודה במצרים כמנין ק"ץ (הגדה של פסח,פירוש הגר"א)

6.חישוב הקץ של הגר"א: ה' באייר ויום ירושלים
ימי הספירה אפוא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה – עלול להיפגע יותר ע"י ה'סטרא אחרא' שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושניים בעומר, כידוע ליודעי ח"ן (מדרש שלמה,  דרשה ט"ז ע' 53) 

סיום:מקץ- סוף והתחלה

ויהי- מקץ: הצער הוא על כך שהקץ מתעכב ועדיין לא באה הגאולה (ר' יעקב יצחק מלובלין,דברי אמת)

פרעה חולם "מקץ"- המילה מבטאת סוף והתחלה.סוף עידן אחד והתחלת עידן אחר.סוף וקץ לעולם הזה ותחילת העולם הבא- עולמו של משיח.ולכן מקץ ולא קץ.כי מקץ משמעו מנקודת הקץ של העולם הישן כנקודת מוצא לימות המשיח (ענ"ד)



יום שבת, 28 בנובמבר 2015

וישב: גלגל חוזר בעולם

פתיחה: שם הפרשה הוא פרדוקסלי שכן אין בה ישיבה ורוגע לרגע אחד

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(בראשית לז,א)

וישב- ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, (ט) צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה (רש"י,שם,ב)
הקדמה: רצוא ושוב= פילנדרום 
אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא ? 
דעו מאביכם כי לא בוש אבוש, שוב אשוב אליכם כי בא מועד (אבן עזרא)

במדה שאדם מודד - בה מודדין לו (סוטה,ח,ע"ב)

המופע הראשון של וישב- נאמר אצל קין -הראשון שנענש במידה כנגד מידה:

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ...
וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן:(בראשית ד,טז)

1.יוסף-החושד בכשרים לוקה בגופו( של החשד):

א.מידה כנגד מידה- חשד כנגד עונש:
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.

ובשלשתן לקה: 
על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי.
ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף.
ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'(רש"י,שם)

את דבתם רעה- שהם שלשה דברים....ויהיה כי מלת "את" מרבה הראשון, דבתם היא השנית רעה היא השלישית (תורת משה לר' משה אלשיך,שם)

ב.כיצד ניתן לדייק מלשון הכתוב שאכן חטאו ב-3 דברים אלו דווקא?
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: (שם,לז,יג-יד)
ואמר לו יעקב: אתה הגדת עליהם כך וכך הלא אחיך רועים בשכם לכה נא ראה כלומר הבן בדרכם ובהנהגתם מלשון 'ולבי ראה הרבה חכמה' (קהלת א) ראה את שלומם בינם לבינם (הוא כנגד הדבר שמזלזלין בבני השפחות), 
ואת שלום הצאן 
אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי איבר (וזה כנגד הדבר שחשודין הם על אבר מן החי) והשיבני דבר והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גילוי עריות כמש"כ (פ' כי תצא) ושם לה עלילות דברים כי מצא בה ערוות דבר והוא כנגד הדיבה שנותנין עינהם בבנות הארץ.(תורה תמימה,שם,הערה ט)


2.ראובן- זכות ראשונים:
וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: (שם,לז,כא)
א''ר תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר {בראשית לז-כא} וישמע ראובן ויצילהו מידם (מכות,י,ע"א)
מנוי ראובן בהצלה תחילה והוא בקביעות ערי מקלט שתכליתם להציל את ההורג בשגגה מיד גואל הדם...והנה בקביעות הערים בפ' ואתחנן סדר תחילה את בצר לראובני ואת רמות לגדי ואת גולן בבשן למנשי ועל זה דריש שנשתלם לו מדה כנגד מדה שהוא פתח תחילה בהצלת יוסף לפיכך קבעו את עירו בהקדם לעיירות ההצלה( תורה תמימה,שם,הערה י"ח)

3.יהודה-חיים ומוות ביד הלשון:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ: (שם,לח,כג)
הנה שלחתי הגדי הזה. לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים: (רש"י,שם)
הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:(שם,לח,כה)
אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר {בראשית לח-כה} הכר נא א''ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני {בראשית לח-כו} ויכר  יהודה ויאמר צדקה ממני (סוטה,י,ע"ב)

בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו-יש לפרש דלשבח קאמר דלפי שהוא אמר לאביו 'הכר נא' ולא אמר לו נטרף בנך כדי שלא להבהילו ולצערו יותר מדאי רק אמר לו בלשון ספק כדי שיחשוב אולי הוא חי לכן מדה כנגד מדה שילמו לו מן השמים שתמר לא אמרה לו בפני כולן שלך הוא שלו לביישו ברבים רק א"ל בלשון ספק 'הכר נא' כדי שיוכל להכחיש (טעמא דקרא,שם)

4.יעקב-פוקד עוון אבות:
וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:...וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: (שם,לז,לא;לד)
וישחטו שעיר עזים.ושילם הקב"ה לבני אדם מידה כנגד מידה ואפילו לצדיקי עולם משלם מידה כנגד מידה. יעקב אבינו רימה באביו בעורות גדי עזים ובניו רימו בו בגדי העזים, "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם".(תורה שלמה, שם)

וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי-הקב"ה משלם לאדם מדה כנגד מדה.בשביל שרימה יעקב את יצחק וגרם לו לאמר "האתה זה בני עשו{בראשית כז,כג}, פרע ממנו הקב"ה וגרמו לו בניו לומר 'כתונת בני' (מדרש,מתוך אוצר המדרשים,שם)

וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(בראשית,כז,מד)
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים(בראשית,לז,לד)
ימים רבים. עשרים ושתים שנה משפרש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פס' ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל וזהו שאמר ללבן לעיל (לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן: (רש"י,שם)

5.בני יעקב-איך שגלגל מסתובב:
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה(שם,לז,כח)
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּנָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעוֹ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב {שמות לח, כו}: בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. (ב"ר,פד,יח)

גלגולה של קריעה:
ויִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים(שם,לז,לד)
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו - רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, שְׁבָטִים גָּרְמוּ לַאֲבִיהֶם לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לָהֶם, בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מד, יג}: וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וגו'. יוֹסֵף גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, עָמַד בֶּן בְּנוֹ וְנִפְרַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ז, ו}: וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו. בִּנְיָמִין גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר {אסתר ד, א}: וַיִּקְרַע מָרְדְּכַי אֶת בְּגָדָיו. מְנַשֶּׁה גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, לְפִיכָךְ נִתְקָרְעָה נַחֲלָתוֹ, חֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן וְחֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (ב"ר,פד,כ)

עבדות השבטים- כנגד עבדות יוסף:
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְצְאוּ בִּגְנֵבָה אֵין אֶחָד נִתְּפַס עַל יְדֵי כֻלָּם, וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בַּגָּבִיעַ, אָמְרוּ {בראשית מד, טז}: הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ. (ב"ר,פה,ב)

6.שר המשקים ושר האופים-התפקיד מחייב:
וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה(שם,מ,כא)
ולמה אותו השיב ולא את שר האופים? אמרו דייני פרעה: הזבוב שנמצא בפיילישל זה, אנוס היה.ואין לו משפט מוות אבל הצרור שנמצא בגלוסקין של שר האופים לא היה אנוס שלא נתייאש במוראו של מלכות (פסיקתא זוטרא,שם)
ועוד ששר המשקים היה יכול להתנצל ולומר שבעוד הכוס ביד פרעה נפל שם הזבוב אבל בשר האופים שנמצא צרור כשהביא הלחם לפני המלך משמע כי לא הסתכל יפה בשעת הלישה וזה מראה שאינו מכבד את המלך ולכן היה חייב מיתה (רא"ם,שם)


7.האם סותרת הענישה ע"י אדם אחר במידה כנגד מידה את הבחירה החופשית?
והרי נשאר לנו דבר, שנבררו בעניין הזה. וזה, שיש כמה כתובים, שיעלה על דעת בני אדם מהם, שהאלוהים גוזר המרי ושהוא כופה בו. וזה שקר! - ועלינו לבררם, שכן הרבה התלבטו בהם בני אדם.
מהם, אמרו לאברהם: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו, י"ג).
אמרו: "ראה: הרי גזר על המצריים שיחמסו 'זרע אברהם' ולמה נפרע מהם? הלא בהכרח באין ברירה השתעבדו בהם, כמו שגזר!" והתשובה לאלו: הא למה זה דומה, כאילו אמר, יתברך, שהנולדים בעתיד יהיה בהם ממרה ומציית, צדיק ורשע. וזה נכון, ולא יתחייב במאמר זה פלוני הרשע שיהיה רשע מכל מקום, ולא פלוני הצדיק - שיהיה צדיק מכל מקום. אבל כל מי שהיה בהם רשע, הרי בבחירתו היה. ואילו חפץ שיהיה צדיק, הרשות בידו ואין מונע לו. וכן כל צדיק, אילו חפץ - היה רשע ולא היה מעכב בידו. כי הדיבור לא בא על איש פלוני הידוע עד שיאמר: "כבר נגזר עלי!" ואמנם בא על הכלל ונשאר כל איש בבחירתו, לפי עיקר תולדתו.
וכן כל אחד ואחד מן המצריים אשר חמסו את ישראל והרעו להם. אילו חפץ שלא יחמסם, הרשות בידו, שלא גזר על היחיד שיחמוס. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק שמיני)

על הגלגל החוזר בעולם

1.יוסף- מעמדו עולה ויורד כמו גלגל במהלך כל הפרשה:
א.הבן האהוב ע"י יעקב בחיר האבות:
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: (בראשית לז,ג)

ב.נמכר לעבד במצרים בגלל(או ע"י) אחיו :
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה (בראשית לז,כח)

ג.מוצא חן בעיני פוטיפר:
וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ (בראשית לט,ד)

ד.עלילת אשת פוטיפר מוליכה אותו לבית הסוהר:
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ:  וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר (אסורי) אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר (בראשית לט,יט-כ)

ה.יוסף הופך למשנה לשר בית הסוהר:
וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה:(בראשית לט,כב)

ו.יוסף מתמנה למשנה למלך מצריים:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם(בראשית מא,מא)

2.גלגל האבלות:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם(בראשית,כה,ל)
מן האדם האדם. עדשים אדמות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא, לפיכך קצר הקדוש ברוך הוא חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובשל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (רש"י,שם)

3.ההצלחה היא גלגל:

וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב: וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב: וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו: (תרומה כה,כג-כו)
ועשית לו ארבע טבעות זהב. כדי שיזכור כי הצלחות העה"ז הם גלגל החוזר בעולם כטבעת זה העגול וע"י זכירה זו יפרנס משלחנו לעניים ולעומת זה יזכור גודל השכר לעה"ב שאין לו סוף כטבעת זה העגול שאין לו סוף.(כלי יקר,שם)


4.גלגל המצוות: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (דברים,טו,ט-י)
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'. רז"ל {שבת קנא,ע"א} למדו מן לשון בגלל שגלגל הוא שחוזר בעולם. ורבים תמהו על הלשון, כי בגלל אינו לשון גלגל שהרי גימ"ל אחת חסירה. ואומר אני שכוונתם ז"ל לפרש בגלל מלשון וגללו את האבן (בראשית כט.ג) ור"ל כשיתגולל העוני בין האנשים מזה לזה כמנהגו, אז יברכך ה' ויגרום שלא יתגולל ולא יתנפל עליך בנפול על אנשים, וממילא שמעינן שהדבר מתגלגל בעולם כגלגל שכל נותן סופו להיות מקבל, כי כך המדה בכל הנמצאים שבכל הג' עולמות שכל נותן ישוב להיות מקבל כדרך שבארנו למעלה בפרשת בראשית בפסוק יום הששי. שבכל הנמצאים הולך הדבר בסיבות כגלגל שכל אחד מהם נותן ומקבל בלתי ה' לבדו הוא הנותן ובלתי מקבל.(כלי יקר,שם)


סיום: וישב- לשוב וליישב -פשט ודרש בכפיפה אחת

וישב- שורש ישב, מעגלים מתחילים להיסגר ועניינים מתחילים להתיישב ולהתגלגל מחדש.
וישב- בקריאה שאינה לשונית- מלשון לשוב, וישוב.מוטיב הרא ושוב, המעלים שחוזרים ונפתחים ונסגרים מלווה את כל הפרשה ובא לומר שכל חיינו הם מעגל מחד- כמו מעגל השנה וזמן רציף, לינארי שהולך קדימה. (ענ"ד)


יום שבת, 21 בנובמבר 2015

וישלח: שלח לי מלאך

פתיחה: מדוע שלח יעקב מלאכים ממש?

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱ-לֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(בראשית,לב,ב-ד)

וישלח יעקב מלאכים. מלאכים  ממש (ב"ר עה, ד.):(רש"י,שם)


פרשיות התורה עם שורש ש.ל.ח:

וישלח- יעקב שלח מלאכים(מלאכי אלוקים)  בשמו לפגוש את עשיו - להציל את עם ישראל מכליון

בשלח- פרעה שילח(גירש) את בני ישראל ממצרים- לקבל את תורת ישראל 
שלח לך- משה שלח מרגלים בשמו אך בפועל התברר שרובם(עשרה מהם) שילחו מעצמם מן השליחות ופעלו עצמאית כנגד מגמתו של משה שולחם - נשלחו להתוודע אל  ארץ ישראל

ש.ל.ח בבניין קל- במשמעות שליח - שלוחו של אדם- כמותו:


וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:(בראשית ג,כב)


חלק א-מלאכי יעקב:


1.מה שלח יעקב: מלאכים אמיתיים או בני אדם?
מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי הָיְתָה וְנִזְדַּמְּנוּ לָהּ חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמָה אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל בַּיִת נִזְדַּוְּגוּ לוֹ כַּמָּה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית רבה,עה,ד)

2.מדוע ראה רש"י צורך להבהיר שמדובר במלאכים ממש?


וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש : (רש"י,שם)

דוגמאות למלאכים כבני אדם:

א.המרגלים ששלח יהושע ליריחו מכונים מלאכים:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה: (יהושע,ב,א)
וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיהוָה רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ: (יהושע,ו,יז)

ב.פנחס מכונה מלאך ה':

וַיַּעַל מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: (שופטים ב,א)


מלאך ה'. נביא ה', כן תרגומו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה א א) שפינחס היה : (מצודת דוד,שם)

3.כיצד הסיק רש"י שאכן מדובר במלאכים ממש ולא בשליחים בשר ודם?
ע"פ סמיכות עניינים:
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: (שם,לב,ב-ג)

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, מהו מחנים, שתי מחנות שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי א"י משמרין אותו ומלוין אותו כיון שהגיעו לחו"ל נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו שנאמר ויפגעו בו מלאכי א-להים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר מחנים, מה עשה שלח מהן בשליחותו(מדרש תנחומא, וישלח, סעיף ג)


חלק ב: מהו מלאך אלוקים?



1.מלאך. הוראת השם הזה בלשון הקודש על השליח הנשתלח לעשות שליחות המשלח כמו שנאמר (מלכים - א י"ט, ב'--ה') ותשלח איזבל מלאך וישלח מלאכים וגו' מלאכי מלך שומרון וגו' וישובו המלאכים וגו' (מלכים - ב א', ב') וישלח אליו אלישע מלאך (שם ה', י'): ׁ( ספר שיחת מלאכי השרת,ר' צדוק הכהן מלובלין -פרק ראשון ׂׂׂ)
ׂ

2.הגדרת מלאך ה':
המלאך הוא מציאות רוחנית, המוגדרת בעיקר על פי תוכנה, על פי התכונות והאופי המיוחדים שלה (שלושה עשר עלי השושנה,הרב עדין שטיינזלץ)


3.מראה המלאך:
אמר ר' אבון המלאך עצמו חציו מים וחציו אש ואית ביה חמש גפין (דנייאל י) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וגו'.(ירושלמי ראש השנה, נח, ע"א)

4.אין מלאך אחד עושה 2 שליחויות:

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (בראשית יח,ב)
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:(בראשית יט,א)

תָּנָא אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוֹת, וְלֹא שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת אֶחָת, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ שְׁנֵי, אֶלָּא מִיכָאֵל אָמַר בְּשׂוֹרָתוֹ וְנִסְתַּלֵּק, גַּבְרִיאֵל נִשְׁתַּלַּח לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם, וּרְפָאֵל לְהַצִּיל אֶת לוֹט...(בראשית רבא,נ,ב)

הָכָא אַתְּ אָמַר מַלְאָכִים וּלְהַלָּן (בראשית יח, ב): קוֹרֵא אוֹתָן אֲנָשִׁים, אֶלָּא לְהַלָּן שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה עַל גַּבֵּיהֶן קְרָאָם אֲנָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מֵעַל גַּבֵּיהֶן לָבְשׁוּ מַלְאָכוּת. (בראשית רבא,נ,ב)


5.מלאך מלמטה למעלה:
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּן מִתְפַּלְּלִין כְּאֶחָד, אֶלָּא כָּל כְּנֵסִיָּה וּכְנֵסִיָּה מִתְפַּלֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הַכְּנֶסֶת הַזּוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּנֶסֶת הָאַחֶרֶת, וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַכְּנֵסִיּוֹת גּוֹמְרוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּפִלּוֹת נוֹטֵל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בְּכָל הַכְּנֵסִיּוֹת כֻּלָּן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֲטָרוֹת וְנוֹתְנָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ, וְאֵין עָדֶיךָ אֶלָּא עֲטָרָה(שמות רבא,כא,ד)

6.עשר מדרגות המלאכים:
שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם מַעֲלָתָם הוּא. וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים:
חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכּל
וְאוֹפַנִּים
וְאֶרְאֶלִּים
וְחַשְׁמַלִּים
וּשְׂרָפִים
וּמַלְאָכִים
וֵאלֹהִים
וּבְנֵי אֱלֹהִים
וּכְרוּבִים
וְאִישִׁים.
כָּל אֵלּוּ עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בָּהֶן הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שֶׁלָּהֶן הֵן, וּמַעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מַעֲלַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיּוֹת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁהֵן תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת אִישִׁים וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַמְדַבְּרִים עִם הַנְּבִיאִים וְנִרְאִים לָהֶם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ אִישִׁים שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת דַּעַת בְּנֵי אָדָם: (משנה תורה,ספר המדע,הלכות יסודי התורה,פרק ב,הלכה ז)

חלק ג: מלאכו של עשיו

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (בראשית לב,כה-לא)


ויאבק איש. ... ופירשו רז"ל שהוא  שרו של עשו (ב"ר עז, ג.): (רש"י,שם)
כי עלה השחר. וצריך אני לומר שירה ביום (רש"י,שם)
למה זה תשאל. אין לנו שם קבוע, משתנין  שמותינו , הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים:(רש"י,שם)


חלק ד: בריאת המלאכים

1.מתי נבראו המלאכים?


א.יום ראשון-המלאכים הם האור:

ויאמר אלקים יהי אור, פירושו שיהיה נמשך התפשטותו של אור הזה למטה, ואלה הם המלאכים שנבראו ביום הראשון. יש להם קיום להתקיים בצד ימין, כי יום א' הוא חסד, הנבחן לצד ימין, ועל כן גם המלאכים הנמשכים בו הם בחינת ימין...(זוהר (בראשית ב קנג, )
ב.שני או חמישי- שני סוגי מלאכים:

אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּשֵּׁנִי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו', וּכְתִיב (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו', וּכְתִיב (ישעיה ו, ב): וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף,

רַבִּי לוּלְיָנָא בַּר טַבְרִין אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בֵּין עַל דַּעְתֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ, וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַדֵּד בְּאֶמְצָעוֹ, אֶלָּא (ישעיה מד, כד): אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי וגו' מֵאִתִּי, מִי אִתִּי כְּתִיב, מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם. 

דָּבָר אַחֵר כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס בַּמְּדִינָה, וּגְדוֹלֵי הַמְּדִינָה מִתְקַלְּסִין עִמּוֹ, שֶׁנּוֹשְׂאִין עִמּוֹ בְּמַשָֹּׂאוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְקַלֵּס בָּעוֹלָם, הוּא לְבַדּוֹ מִתְהַדֵּר בְּעוֹלָמוֹ.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, לָמָּה, כִּי אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ, אַתָּה לְבַדְךָ בָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם. (בראשית רבא,א,ג)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית א,כ)


ועוף יעופף על הארץ, יעוף היה לו לומר, למה אומר יעופף. אר"ש סוד הוא, כי הכתוב רומז על בריאת המלאכים, ועוף זה מיכאל, שכתוב בו לשון ויעף, שכתוב ויעף אלי אחד מן השרפים שהוא מיכאל. יעופף זה גבריאל, שנאמר בו מעף ביעף לשון כפול... על הארץ זה אליהו, הנמצא תמיד בארץ...
על פני יורה על מלאך המות שהוא מחשיך פני העולם, וכן משום שכתוב בו וחשך על פני תהום(זוהר חדש,שם)

בריאת מלאך-שר הממונה על כל אומה:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,כא)

וכתוב אחר כך ויברא אלקים את התנינים הגדולים, ואמר ר"א שהם רומזים על שרי מעלה, שאלו הם שבעים ממונים שרים על שבעים עמים, ועל כן נבראו כולם שיהו שולטים על הארץ... (בראשית ב קסה, ועיין שם עוד)


ג.בסוף מעשה הבריאה: 


ג1.טוב מאוד- נאמר על בריאת המלאכים:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי (בראשית א,לא)

ר' יצחק בשם ר' חייא אמר, מה כתוב למעלה מן הענין, ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, לאחר שאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מהו את כל אשר עשה, את כל לרבות ענין המלאכים שהם טוב מאד, בכל הנבראים לא נאמר אלא כי טוב בלבד, וכאן כי טוב מאד, מלמד שנבראו המלאכים ועליהם נאמר כי טוב מאד. (שם תשה)


ג2.בין שישי לשבת:

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:(בראשית ב,א)

וכל צבאם - ...גם יכלול השכלים הנבדלים, כענין "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו" וגו'... והנה בכאן רמז על יצירת המלאכים במעשה בראשית... (רמב"ן,שם)


2.משמעות הדעות השונות לבריאת המלאכים- בכל יום מלאכים אחרים:

ולפי זה יש לומר דאותם המלאכים המעבים והמגשימים את השפע כדי שיהיו התחתונים יכולין לסבלו הם נבראו בשני, שהרי העולם היה נמתח ומתגשם והולך, על כן היה הצורך לאותם מלאכים, אבל המלאכים שפעולתם לזכך ולדקדק את העולם ממטה למעלה שהם הם מלאכי השיר עדיין לא היה צורך בהם עד יום החמישי שנבראו בעלי נפש התנועה... (שם משמואל, וישלח תרע"ח)

3.סיבת הסתרת בריאת המלאכים:

רבי יהודה אומר למה הזכיר הקב"ה בריאת שמים והארץ תחלה, והלא כסא הכבוד והמלאכים נבראו תחלה, אלא כדי שלא יהרהר אדם דברים הסתומים מהעין ואשר לא גלה בראש. (זוהר חדש בראשית, שיח)

סיום: מלאכי אלוקים-ולא שלוחים בשר ודם- ללמד על עוצמתו של יעקב ולהרתיע את עשיו


הסבירו רבותינו :"אין פגיעה אלא תפילה(ברכות כו,ע"ב)...ולכן מותר לנו לשער שמשמעות הפסוק ויפגעו בו מלאכי א-לוהים (לב,ב) היא שבפגישתם איתו המלאכים ביקשו ממנו בלשון תפילה ותחינה שישתמש בהם לכל שליחות שהוא זקוק לה ולכן הרגיש שיכול להשתמש בהם (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 179)


לא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)


תוצאות המפגש בין יעקב לעשיו יכולות להעיד שאכן שליחת מלאכי האלוקים אל עשיו ונצחון יעקב את מלאכו של עשיו הם אשר היוו כנראה בסופו של דבר את הגורם המרתיע אשר מנע מעשיו לפגוע ביעקב (ענ"ד)


בשולי הדברים: המלאך- שליח דו כיווני : מחד המלאך הוא שליח ה' אך יש אפשרות לראות במלאך גם שליח של האדם שנברא מכל מצווה שהוא מקיים:

המלאכים שנבראו ממצוותיו של יעקב, הם שנשלחו לעשיו להחזירו בתשובה (ע"פ ר' אברהם מסוכטשוב,שם ממשמואל מתוך חומש פניני החסידות)