וירא: שורו,הביטו וראו

פתיחה:מה ההבדל בין הלשון של "וירא"  ביחס  לאברהם לבין "וידבר" או "ויאמר"  - הדיבור של ה' אל אדם הראשון,קין או נח?

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (בראשית,יח,ב)

הקדמה: ראייה ראשונה

א.הראיה הראשונה בתורה- ראייה אלוקית כי הוא הרואה העילאי:

וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א,ד)

ב.ההראות הראשונה בתורה- הראות הגשמיות,היבשה- כי כל מה שנראה מבחינה ראשונית הוא הצד החיצוני, הגשמי:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:(בראשית א,ט)

1.רואה כמתבונן:
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (בראשית,יח,ב)

מה מסתתר מאחורי כפל הלשון "וירא" - "וירא" ?

וירא. מהו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא (פו ב) כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוה דהוה שרי ואסר פרשו המנו, מיד וירץ לקראתם: (רש"י,שם)

2.עניין של ההשקפה:
וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם: (שם,שם,טז)
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן:(שם,יט,כז-כח)

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:(דברים כו,יב-טו)

במה שונה השקפה מראייה רגילה?
..השקיף- לשלוח מבט ממרום כלפי מטה,על פני העומק, נמצאת למד: כל השקפה-מבט רציני ובוחן.וכן בווידוי מעשר אנו אומרים"בערתי הקודש מן הבית"(דברים כו,יג)-יצאנו ידי חובתנו כלפי מקדש ה' וקודשיו ,מעתה רשאים אנו לומר:"השקיפה"- שלח את עינך הבוחנות על מעשינו והליכותינו, וכאשר לא תמצא בהם כל עוון ושום פגם: "ברך את עמך ישראל"-השפע עליו את שפע ברכותיך (רש"ר הירש,שם)

וישקיפו על פני סדום. כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו) , שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רגז לרחמים(רש"י,שם)

3.רואה ואינו נראה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה(שם,שם,כ-כא)

מדוע צריך היה ה' לרדת ולראות והלא הוא נמצא בכל מקום?
ואראה הכצעקתה. אראה זה בפעל בהתגלות לבם שיתקוממו על לוט המתנדב וידעו כל באי העולם כי לא אל חנם היה עונש הגדול: (ספורנו,שם)
מה שאני יודע שרשעם טמון בליבם ומוכנים להרע יותר ויותר אעשה שיתגלה ויצא מן הכח אל הפועל וע"ז נופל לשון ראייה ויתכן שמפרש 'אראה' שיראה לכל,או שע"י שיראה ה' בפועל,יהיה גם גלו לכל (ביאור ספורנו, מקראות גדולות המבואר)

4.מה שרואים מפה לא רואים משם:
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: (שם,יט,א)
מדוע אברהם רואה אנשים ולוט רואה מלאכים?
ללוט באו כמלאכים ואילו לאברהם נגלו כאנשים, כי אילו באו ללוט כאנשים לא היה מכניסם(נפלאות חדשות,רבי ליב שרה'ס)

5.מכת סנוורים:
וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח: (שם,שם,יא)

א.מהם סנוורים?

בסנורים. מכת עורון:(רש"י,שם)
סנוורים-אולי מילה מורכבת מ "סנה"(קוץ דוקר) ו-"אור".מובן המילה יהיה ,איפא:ניקור עיניים.(רש"ר הירש,שם)
...סנוורים הוא מחלת עיניים הנקראת קאטארקט והיו הולכים ומשמשים ודורסים איש את אחיו כדרך העיוורים(ילקוט מעם לועז,שם)
עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט(תהילים קד,ד)

ב.מדוע הוכו דווקא בסנוורים?
אנשי סדום לקו איפא בעיוורון מפני האור החזק שהמלאכים כבני א-לוהים עשוים ממנו(עולם התנ"ך,שם,פרופ' משה ויינפלד)
כדי שלא ימלט גם אחד מהם באותה הלילה,ולא למחרת כצאת לוט וביתו מן העיר שלא ירדפו אחריו עד צוהר וימלטו גם המה בראותם האש סביבותיהם.וכך קרה למצריים שהיה מאפל סביבם עד שטבעו בים (תורת הא-לוהים, רי"שר, שמואל יצחק רג'יו)
לוט יושב בערב בשער סדום-יושב ב'ערב' ערב-לשון ערבוב- כשהראיה לוטה בערפל.בעוד אברהם יושב "כחום היום"-ראייה מוארת .אנשי סדום הרשעים מקיפים את ביתו של לוט "טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על-הבית"- המלאכים מכים בסנוורים את ראייתם הפגומה של האספסוף.(רבקה ראש,אתר ברסלב)

6.מבט לחששות:
וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה...
וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח(שם,יט,יז;כו)

מדוע נאסרה ההבטה לאחור ?
אל תביט אחריך- לפי שלוט ואשתו היו מצטערים על שלא הצילו את כל ממונם,לכך נאמר "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח"מאחריה מבעי לה להביט,ואם כדברי רבותינו ז"ל(ב"ר נ ד,נא ה)נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני קשה למה נענשה דווקא בפעם הזאת שלא לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה והביטה במה שיהיה אחרי מות בעלה זהו שנאמר מאחריו כי אמרה שבעלה לא ישאיר אליו מאומה ולא יהיה לה מקום לגבות כתובתה ממנו, על כן היתה הבטה זו למזכרת עון כי מידת הדין קטרגה לאמור, לא די שלא עשתה מן ממונה צדקה שנמשלה למלח על דרך 'מלח ממון חיסר' (כתובות סו,ע"ב) והיתה עינה צרה גם באורחים כי מצות אפה(פס' ג) משמע הוא ולא היא ,ואם כן חטא חטאה אשתו כי בתוך ההפיכה ההיא נצטערה על ממונה, לא כדי לעשות בו צדקה כי לאו בת הכי היתה ועל כן נענשה 'ותהי נציב מלח' כי 'במלח ממון חיסר' חטאה ובמלח נדונה,אבל ללוט אמר דרך מוסר דייך שהצלת נפשך ואל תחוש על אבידת הממון שתעזוב אחריך ליורשים כי למהתביט אחריך במה שיהיה אחריך ותדאג על עולם שאינו שלך, כי סוף שתעזוב לאחרים חילך... (כלי יקר,שם)

7.ראיה ויראה:
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:(שם,כ,י-יא)
כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו... אמרו לו: רבינו ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם (ברכות כח,ע"ב)
א.כיצד ידע אברהם שאין יראת אלוקים במקום?
רק אין יראת אלהים. אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו ? אשתך היא או אחותך היא (רש"י,שם)

ב.מדוע חשש אברהם שיהרוגו דווקא ולא חשב שיקחו אשתו בכח בעודו בחיים?
לשפוך דם אדם,יכול הרוצח גם בסתר,באישון ליל ואפילה,ולמחרת ייקח את אשת הנרצח עבור עצמו.והיות שלא ראו אותו במעשה, אין שופטים ומענישים אותו על זה.אבל לקחת ביד חזקה אשת איש כל עוד בעלה חי,מתיירא הוא,הן מן המלך ומשפטו או שמתבייש מן הבריות.לפיכך נוח לו לחוטא,להרוג את הבעל וכך יוקל לו לקחת את האשה.
ואכן אבימלך תמה אברהם:"מה ראית כי עשית את הדבר הזה"-מדוע חששת לשפיכות דמים ולא חששת שיעברו על אשת איש? השיב לו אברהם:' כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקוטם הזה"-יראת אלוקים ,רואה כל הנסתרות,אין במקום הזה,אבל יראת בשר ודם יש...כל יראתכם נובעת רק מחמת העונש ומחמת הבושה בלבד.לפיכך הכרעתי בדעתי כי בוודאי יבחרו להורגני בסתר על דבר אשתי במקום לעבור בפרהסיא על אשת איש.(אדרת אליהו,מתוך פניני הבן איש חי ,ע"מ צב-צג)

8.קללה עם כיסוי:
וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת(שם,כ,טז)
מהי כסות העיניים עליה דיבר אבימלך?
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ...והאמר ר' יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר {בראשית כ-טז} הנה הוא לך כסות עינים אל תקרי כסות אלא כסיית עינים(מגילה כח,ע"א)

9.טוב משמע אזניים- ממראה עיניים:
וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי:(שם,כא,ו)
מדוע אמרה שרה כל השומע ולא כל הרואה?
קשה,לא שייכה שמיעה כי אם ממרחק ושרה הא קמן ונחזי אותה ולמה נקט שמיעה שהיא ממרחק...מצינו בשרה שילדה בת תשעים שנה ואברהם בן מאה שנה ופירשו רז"ל שזקנה טבעה להיות כמושים כמושין ובשרה מתכווץ , לא כן שרה חזרה כמו נערה, אם כן הרואה אומר אין כאן נס למה מפני שזו נערה והרואה דווקא, לא כן השומע ממרחק שבת תשעים שנה ילדה מצחק לכך אמרה שרה כל השומע יצחק לי ר"ל מי שישמע מרחוק שאני ילדתי אבל הרואה אומר זאת נערה... (קיבוץ גלויות, הרה"ק רבי מאיר די אבילה)

10.מה שהלב רואה:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(שם,כא,ט)
12.מדוע לא נאמר בפשטות שראתה את ישמעאל?
את בן הגר המצרית. חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמו כאמרם ז''ל שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאימיה: (ספורנו,שם)
13.מה ראתה שרה בישמעאל שלא ראתה עד עכשיו והוא כבר בן 14?
מצחק. מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם כאמרו שנתעברה מאבימלך והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור ואם באולי בעת הלידה היה מצחק לא הרגישה בו שרה שהיתה אז טרודה: (ספורנו ,שם)

11.ברוך פוקח עיוורים:
וַיִּפְקַח אֱ-לֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:(שם,שם,יט)

מה ראתה הגר שלא ראתה קודם לכן והלא לא פקח אלוקים את עיניה של עיוורת?
ויפקח א-להים את עיניה. נתן בה דעת להכיר מקום מים שהיה שם כי לא היתה סומא קודם לכן: (ספרונו,שם)
לשון פקח שייך רק בשכל ולא בעיניים גשמיות(מורה נבוכים,א,ב)

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:(שם,ג,ז)
ותפקחנה עיני שניהם. לענין החכמה דבר הכתוב ולא לענין ראיה ממש, וסוף המקרא מוכיח:(רש"י,שם)

12.אשא עיני - אל ההרים:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (שם,כב,ד)
15.כיצד ידע אברהם כי זהו מקום העקידה והלא ה' אמר אליו "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"?

וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם...אָמַר לְיִצְחָק, בְּנִי, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לִשְׁנֵי נְעָרָיו, רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמְרוּ לוֹ לַאו. אָמַר הוֹאִיל וַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם רוֹאִים (בראשית כב, ה): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר. וּמִנַּיִין שֶׁהָעֲבָדִים דּוֹמִין לִבְהֵמָה, מֵהָכָא, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַחֲמוֹר (בראשית רבא,נו,א)

13.ראייה ובחירה:
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (שם,כב,ח)
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-ה-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה: (שם,שם,יד)

מה המשמעות כאן של ראיית ה'?
יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה, ואם אין שה, לעולה בני. ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לשחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה: (רש"י,כב,ח)
ה' יראה. פשוטו כתרגומו, ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות:(רש"י,כב,יד)

סיכום: משמעות פעלי הראייה השונים
לראות-ראות העין החושית ויפול גם על ראיה הפתאומית בלי כוונה (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')
וראה אתו- ראיה בעלמא...מביט בו- בכונה(רש"י,במדבר,כא,ח)
ראה- נופל גם על ראייה הפנימית שבלב שהיא התבוננות שבלב כמו וירא בלק בן ציפור,ר"ל שהתבונן בראייתו על מה אשר עשה ישראל לאמורי...(ביאור שמות הנרדפים,ר' שלמה אהרון ורטהימר)
להביט-
המשים לב על העצם לדעת עניינו ומהותו...ומצד זה יבוא הבטה קודם ראיה על מי שמשים לב לראות המובט ואח"כ רואהו בעיניו (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')
להשקיף-המשקיף בא על הרואה מבעד החלון או מלמעלה למטה..מי שמשקיף בעד הדבר הוא רואה יותר משהוא נראה (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')
ראייה מדוייקת יותר מןה אלא ראיה שטחית ולכן נאמר וישקף על פני סדום ועמורה ועל פני כל ארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן , מתחילה שקף בהבטה קלה ושטחית על פני סדום ועל פני כל הארץ הככר שאין ראיית העין שולטת במקם רחב כזה בראיה מדוייקת אבל את זה ראה בראייה גמורה- כי עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן
לפקוח עיניים-
נתן (בה) דעת(ספורנו,בראשית,כא,יט)
לענין החכמה דבר הכתוב (רש"י,בראשית,ג,ז)
המלה הזאת אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש חוש הראות (מורה נבוכים,א,ב)

אחרית דבר: הנביא הוא הרואה

לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:(שמואל א,א,ט)

לראייה יש רבדים שונים של הכרה והבנה ולכן גם פעלים שונים המבטאים משמעויות שונות לאותה הפעולה.כאשר ה' נגלה אל אברהם הוא "נראה" אליו- וירא- כי אברהם הגיע להבנות בהשגת ה' שלא היו כנראה לפניו ולכן ה' נראה אליו באופן אחר,במדרגה נבואית(ענ"ד)

לך לך: טובים השניים לשם שמיים

פתיחה: אם הבטיחו שההליכה היא לטובתו- איזה נסיון יש בזה?

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. (אבות ה,ג)

הי' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. 
הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. 
הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. 
והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. 
הד' הלחמו בד' מלכים. 
הה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. 
הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. 
הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. 
הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. 
הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש"י וגרשם. 
העשירי עקדת יצחק: (פירוש הרמבם על המשנה, שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)

לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)

הקדמה: הזוג המנצח
לך לך: ציווי כפול- לאברהם ולשרה
הוכחה :וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל(בראשית ב,טז)

ויצו ה' וגו'. טעם אומרו לאמר וכפל אכול תאכל וכפל מות וגו', יכוין על חוה שצוהו לאמר המצוה לחוה אכול אתה תאכל בת זוגך מות אתה תמות גם היא אם תעבור, ישנה באזהרה וישנה בעונש:(אור החיים,שם)

חלק א: הליכות ותיקונים:

1.מוטיב ההליכה בחומש בראשית:

א.הליכה של מצווים- תיקון יחסי אדם וקונו:

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: (בראשית יב,ד)

ב.הליכה של אחים- תיקון יחסי אחווה:
וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: (בראשית ט,כג)

שם ויפת משתפים פעולה כאחים- תיאור יוצא דופן בספר בראשית בו האחרים נמצאים לרוב במצב של עימות:קין והבל,יצחק וישמעאל,יעקב ועשיו, יוסף ואחיו (ענ"ד)

ג.תיקון יחסי אב ובן:

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:...
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִ-ים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (בראשית כב,ו-ח)
וילכו שניהם יחדו. אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר:  יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה, ואם אין שה, לעולה בני, ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך להשחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה (רש"י,שם)

ד.תיקון בין אישה לבעלה:

וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ (בראשית כד,נח)
ותאמר אלך. מעצמי  ואף אם אינכם רוצים: (רש"י,שם)
דקשה לרש"י למה כתיב אלך ולא כתיב הן או כן, דהא הם שאלו אותה התלכי עם האיש, (הרא"ם): (שפתי חכמים,שם)

2.ההליכה הראשונה בתורה: התהלכות קול ה'- מביאה את האדם לבריחה מגן עדן

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן (בראשית ג,ח)

התיקון: ההליכה של אברהם ושרה לגן עדן- א"י (ענ"ד)

חלק ב: אברהם ושרה מול אדם וחוה:


1.עקירה ממקומם הטבעי:

א.אדם וחווה מגורשים בעל כורחם מגן עדן- מלמעלה- אל הארץ למטה:

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:(בראשית ג,כג-כד)

ב.אברהם ושרה מבחירתם נעקרים ממקומם והולכים לארץ ישראל מקומו של גן עדן כדי להקימו מחדש מלמטה:

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

(בראשית יב,ד-ה)

2.מי שומע בקול מי:

א.חווה נענשה בכך שהיא כפופה למרותו שלך בעלה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ(בראשית ג,טז)
תשוקתך. משמעתך. והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו: (אבן עזרא,שם) 

ב.אברהם טפל לשרה: 

ב1.עד להגעתם למצרים- אברהם הוא היוזם ואפילו מחזיר את שרה שהתגרש ממנה כדי ללכת ארצה כנען:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ה)

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו. ולמעלה (נח יא.לא) נאמר ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו. לפי שקודם שהובטח אברם שיהיו לו בנים היה מתרחק מן שרה מצד היותה עקרה, לפי שכל אותן הבעילות אינן לקיום המין ע"כ נאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וסמוך ליה ויקח תרח את אברם וגו' לפי שהיתה עקרה על כן הכניס את לוט ביניהם, אבל אחר שנאמר ואעשך לגוי גדול והובטח בבנים כתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט, כי בלשון ויקח הורה שאומר כאילו עשה לקוחין שניים תחת אשר היה פרוש ממנה, כדרך שנאמר (שמות ב.א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (כלי יקר,שם)

ב2.במצרים - היא העיקר ואברהם טפל:

אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ, (בראשית יב, טז): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ. (בראשית רבא מ,ד)

ב3.בנביאות:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

ד' שומעין הן יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר.
שומע והפסיד זה אדם הראשון כי שמעת לקול אשתך ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
שומע ונשכר זה אברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ונשכר כי ביצחק יקרא לך זרע.
לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ.
לא שומע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ומה הפסידו אשר למות למות:

(ילקוט שמעוני,בראשית,פרק ג,רמז לב)


3.נתינה מקדימה ללידה:

א.השפעה רוחנית- שרה נתנה אות בשמה לאברהם:


ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי,סנהדרין דף יג/א )

ב.השפעה גשמית- אדם נתן את צלעו ממנה נברה האישה:
וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (בראשיעת ב,כא-כב)

4.הצלה ממוות:

א.שרה מצילה את חיי אברהם:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב,יג)

ב.חווה מביאה על האדם מיתה: 
חוה אשר הייתה היא אם כל חי וגרמה מיתה לעולם...צריכה כפרה ולכן ציוותה התורה לתן בכורה עבור פשעה, פרי בטנה. לכן דווקא הזכרים נתקדשו במצווה זו ( רפאל משה אלבז ,'עדן מקדם',  דף מד)

5.אחריות כלפי הדור הבא:

א.שרה מצילה את יצחק מידי ישמעאל המבקש להורגו:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (בראשית כא,ט-י)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.):(רש"י,שם) 

ב.חווה(ואדם) לא  מצליחים למנוע את רציחת הבל ע"י קין:

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד,ח)

6.היחס לעץ הדעת:

א.אדם חטא בעץ הדעת שלא הותר לו לעומת כל שאר העצים:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)

עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, (כ) שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד): (רש"י'',שם)

ב.אברהם תיקן בעקידה( עם עצי תאנה) שנתן את  מה שלגמרי שלו:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)

וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם) 

ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)

7.נקברו במערת המכפלה: זוג כנגד זוג- אדם וחווה מול אברהם ושרה


כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם (פרקי דרבי אליעזר - פרק לה )

8.אברהם מתקן את אדם וחווה את שרה:

*שרה תיקון חווה:

א.רמז:
...וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל. ס"ת שר"ה. ר"ל התחלת תיקון האשה תהיה אמנו שר"ה (אגרא דכלה בראשית)

ב.תיקון עניני צניעות:
חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. 
(אלשיך בראשית פרק כג )

ג.תיקון העונש של חווה:


ג1.מידה כנגד מידה:
והנה על מה שקלקלה חוה, ניתן לאשה לתיקון שלש מצות, נדה חלה הדלקת הנר. והוא כמאמרם ז"ל (ילקוט בראשית רמז לב) היא כבתה נרו של עולם תדליק את הנר, היא שפכה דמו של עולם תשפך דמה ותקיים מצות נדה, היא קלקלה חלתו של עולם תפריש חלה (אלשיך בראשית פרק כד )

ג2.נדה,חלה והדלקת הנר:
ובזה נבא אל הענין. כי במה ששרה היא מתקנת קלקולי חוה, במה יוודע, אם לא בהוראת שפע טובה וברכה במה שכנגד הדברים שהם תיקון מה שקלקלה חוה. והוא, כי כנגד החלה היתה עיסתה מתברכת. וכנגד הנר היה דולק מליל שבת לליל שבת להורות שתקנה שני הדברים. וכנגד ענין הנדה היו דלתות פתוחות לרוחה להורות כי טומאת זוהמת דם נידות לא היה לה, או שהיתה זהירה בה והיו דלתות פתוחות כנגד פתחי נדה, שאם לא כן לא היתה ברכה שורה שם תוך אהלה בטומאה ההיא. ואילו היתה בימי טהרתה לא תמצא בימי נדותה, אך כל הימים שהיתה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, כי אין זה רק להיות קדושה שרויה שמה, וזהו אומרו כל ימים שהיתה כו'. ועל הנשמה שלמעלה מהכל, השורה בתיקון השלשה שנפגמו, על כן היה ענן קשור פתח אהלה. רמז אל הנשמה שעל הכל. והוא, כי ענן השכינה היה שם קשור עם הנשמה, כדרך שכינה השורה על כל שלם, ששורה על הנשמה ומתפשטת עד הנפש ועד הבשר (אלשיך בראשית פרק כד )

*אברהם-תיקונו של אדם הראשון:

א.אברהם ראוי להיבראות לפני אדם הראשון:
רַבִּי בּוֹן אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי שִׁיטֵי, רַבִּי בּוֹן אָמַר הָיָה רָאוּי אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת קֹדֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶבְרָא תְּחִלָּה אֶת אַבְרָהָם שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא וִיתַקֵּן אַחֲרָיו, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרֵא אָדָם, וְאִם יְקַלְקֵל זֶה יָבוֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו וִיתַקֵּן. (קהלת רבא,ג,טו)

ב.אדם סילק את השכינה לרקיע, אברהם התחיל החזרתה לארץ:

עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה(בראשית רבא,יט,ז)

9.שינוי השם של שרה- השוואת מעמדה לאברהם:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (בראשית יז,טו-טז)
עד כה, כביכול,נכרתה הברית רק עם אברהם ורק מין הזכר נזכר בה-כגורם בברית הזאת. עתה הוא מזכיר את שרה,והנה היא שווה לו במעלה וחשיבות. שרה היא הגורם השני-החשוב לא פחות-בהבטחת הברית הזאת. וכדרך שמעלת אברם נקבעה ע"י שינוי שמו כן גם מעלת שרי. אברם היה לאברהם-ושרי היתה לשרה (רש"ר הירש,שם)


10.התיקון הגבוה- מדרגת אח ואחות של אברהם מעל מדרגת אדם וחווה:
ישנן שלוש מדרגות במערכות היחסים בין בני זוג:
זכר ונקבה – השלב הטבעי, הביולוגי. קיים גם אצל בעלי החיים.
איש ואשה – השלב השכלי, התודעתי. הכרה שיש אישיות נוספת חיצונית לי.
אדם וחוה – השלב הנשמתי. הכרה באישיות השנייה והבנה שיש לנהל עמה דיאלוג על מנת להצליח בחיים המשותפים.
(ע"פ הרב אורי שרקי)

כאשר אברהם אומר לשרה אחותי את הוא מתקן את המעשה של אדם וחוה.  הוא מתחיל בנקודה שבה אדם הראשון נעצר...אברהם ושרה עוברים למדרגה של אח ואחות. האיש והאישה הופכים להיות אח ואחות.
אברהם מתחיל מחדש את בנייתו התקינה של העולם כאשר הוא לוקח לעצמו להשלים, לתקן את הדרוש תיקון בעולמו של הבורא. כדי שמהלכו יצליח מהוא בעצמו צריך ש"נפשו" תחיה באמת לכן הוא אומר לשרה לפני שהוא מתחיל מסעו זה "וחייתה נפשי בגללך" זה תלוי בך. כאשר נגיע למדרגה של אח-אחות נפשי תחיה באמת אנחנו נהיה באמת אותה נפש חיה של מחשבת הבורא כאשר הוא יתברך אמר "ויהי האדם לנפש חיה"
...
במישור הפרטי כאשר הבעל והאישה מתחילים להידמות זהו סימן להצלחת הזיווג. צריך להגיע לאותה מדרגה וזה לא עניין של גיל-כדי לתפוס זאת.זה מה שקורה בפרשה ביןמ אברהם לשרה"אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך.הם מתחילים את גמר התיקון בעניין זה. (סוד מדרש התולדות, הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 114-115)

סיכום- אברהם ושרה מתקנים את אדם וחווה :

אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם.
אלו גרמו קללה, ואלו "ונברכו בך" וכו'.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם
(אלשיך בראשית פרק כג )

סיום: הנסיון- לקיים את דבר ה' למרות השכר המובטח ולא על מנת לקבלו:

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ  קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים  הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:(אבות ג,א)

אכן שורש הדבר הוא כך  דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח״ו • רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם ייהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים  ועיקר הניסיון של אברהם אבנו עליו השלום היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח״ו לכון בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע במת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש״י. עכ״ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה׳ (אוהב ישראל, אברהם יהושע השיל מאפטא,פרשת לך לך)

הנסיון הראשון של אברהם ושרה - מצווה לשם שמים- הוא נקודת התיקון של של החטא המרכזי של אדם וחווה- עבירה לשם שמים:

פיתוי הנחש היה "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" לכאורה אדם וחווה מבצעים עבירה באיצטלה שהיא לשם שמים- לשם התקרבות לה' ולהיות כמוהו  (אם כי עצם מילות תאווה הוא לעיניים מעידה שבעומק הדברים זה היה לשם עצמם לטובתם)   
ולכן אברהם ושרה מצווים לקיים מצווה אבל לא לטובתם אע"פ שידועה להם מראש טובתם אלא לשם שמיים- לטובתו של הקב"ה ולקידוש שמו בעולם (ענ"ד)

אחרית דבר- דווקא בברכת המזון ששאיכלתו  לכאורה היא רק לשם עצמנו ושמתקנת את האכילה של אדם וחווה  מצווים לכוון את כל מעשינו- לשם שמים ולא לשם עצמנו:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם: (מתוך ברכת המזון)

נח: אחד מל"ו?

פתיחה: נח- צדיק גדול:  כן או לא?

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו,ט)

בדורותיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי,  (ג) לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח.):(רש"י,שם)


הקדמה: על מהותו של נח

נח- לכולם:
נח לשמים נח לבריות נח לעליונים נח לתחתונים נח בעולם הזה נח בעולם הבא (בעל הטורים,שם)

חלק א: בין נח לאדם הראשון

1 נח מביא נחמה עם מותו של אדם הראשון:

והיה אם כן נח בהשתלשלות הדורות האלה, הוא הראשון שנולד אחרי שמת אדם הראשון. ולכן כשנולד נח אמר למך אביו, כיון שבני זה נולד ראשונה אחרי מות אדם ושובו אל האדמה, יתחייב שעמו תבוא המנוחה אל הארץ, ושהוא לנו משמיע שלום מבשר טוב, שינחמנו השם ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' בחטא אדם, כיוון שכבר אדם מת, וזה היה הראשון מן הדורות שנולד אחרי מותו (אברבנאל, בראשית - פרק ה פסוק ג-לב )

2.איזכור ראשון של שורש "נח":

א.אצל אדם הראשון- הפרדה בין האדם לבעלי החיים:
וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)

וטעם לעבדה להשקות הגן ולשמרה מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו (אבן עזרא,שם)

ב.אצל נח נצטווה לקחת מכל החיות ולגור עימהם לאורך כל שנת המבול:
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ(בראשית ו,יט)

ג.אצל נח- מנוחת התיבה- לאחר שכל העולם נחרב:

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:(בראשית ח,ד)

3.אדם הראשון נברא בראש השנה- נח  פתח את התיבה לראשונה בראש השנה:

נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון. 
בשעה ראשונה עלה במחשבה. 
בשניה נמלך במלאכי השרת. 
בשלישית כנס עפרו. 
... 
בשמינית הכניסו לגן עדן. 
בתשיעית צוהו. 
בעשירית עבר על צוויו. 
באחת עשרה נידון. 
בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה. 
אמר לו הקב"ה: אדם אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאים בדימוס. (ילקוט שמעוני,במדבר,סימן תשפ"ב)

 וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:(בראשית ח,יג)

בראשון. לרבי אליעזר הוא תשרי ולרבי יהושע הוא ניסן (ר"ה יא:):(רש"י,שם)


4.תיקון הקללות שנתקלל אדם הראשון:

א. נח- אדון האדמה, אדם- נשלט ע"י האדמה:

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:(בראשית ט,כ)
איש האדמה. אדוני האדמה, כמו איש (א) נעמי (רות א, ג.):(רש"י,שם)

ב.נח- תיקן את הקללה של בזעת אפך תאכל לחם ואת- "קוץ ודרדר תצמיח לך":

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, (י) אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם: (רש"י,שם)

ג.נח ביקש לנטוע כרם כדי לתקן את החטא של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת -יין - טרם זמנו:

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד...  (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)

5.נח נצטווה שבע מצוות וכלן רמוזות בציווי הראשון לאדם הראשון:

א.שש מתוך שבע מצוות בני נח נצטווה עליהם אדם הראשון:

עַל שִׁשָּׁה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל הַגֵּזֶל. וְעַל הַדִּינִים. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן הֵן קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן. מִכְּלַל דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוָּה. הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט-ד) 'אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ'. נִמְצְאוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. * וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּכָל הָעוֹלָם עַד אַבְרָהָם (יד החזקה,ספר שופטים,הלכות מלכים,פרק ט,הלכה א)

ב.המקור ל-7 מצוות בני נח- בפסוק המצווה על אדם הראשון:

מנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא {בראשית ב-טז} ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר {בראשית יח-יט} כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר {ויקרא כד-טז} ונוקב שם ה' מות יומת אלהים זו עבודת כוכבים וכן הוא אומר {שמות כ-ג} לא יהיה לך אלהים אחרים על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר {בראשית ט-ו} שופך דם האדם וגו' לאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר {ירמיה ג-א} לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי (סנהדרין נו, ע"ב)


6.פרו ורבו:

אדם התברך ב"פרו ורבו":ונאסר עליו לאכול בשר

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:(בראשית א,כח-ל)

נח ובניו התברכו ב"פרו ורבו":- והותר להם בשר

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ: כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:

7.נח עניינו מנוחה- כמו זו שניתנה לעולם ולאדם הראשון בשבת:

וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(בראשית ב,ב)

וְשֵׁיצֵי יְיָ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד וְנַח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה מִכָּל עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד(אונקלוס,שם)

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְ-ה-וָ-ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְ-ה-וָ-ה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ(שמות כ,יא)

8.היחס לעורלה:

א.אדם נענש בהיווצרות העורלה:
...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)

ב.אדם  ונח- נולדו מהולים:

תמים -זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם: אדם הראשון נברא מהול. 
ושת בנו נולד מהול, דכתיב: (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו. 
נח נולד מהול, דכתיב: תמים היה בדורותיו (תנחומא,בראשית,פרק ו,סימן ה)

9.יחס אל הרע:

א.אדם ונחש- יחס שלילי מוחלט:
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג,טו)

ב.נח והעורב- למרות שחטא בתיבה ניצל אותו לשליחות חיובית:

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ(בראשית ח,ז)

וישלח את העורב. לראות אם יבש האויר אחר שנראו ראשי ההרים באופן שיוכל העורב לסבלו(ספורנו,שם)

10.היחס לקיום דבר ה'(מצווה):

אדם- מצווה אחת שקיבל לא קיים:

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראית ג,יא)

נח- עושה כציויי ה' לפני המבול ומקבל 7 מצוות כלל אנושיות אחרי המבול:

 וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה:(בראשית ו,כב)

11.היחס לערוותם:

נח- נתגלתה ערוותו בעקבות היין:

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ(שם,ט,כב)

גילה את ערוותו בעקבות אכילת עץ הדעת-יין:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת(שם,ג,ז)

חלק ב: בין בריאת העולם למבול:

1.בין בריאה לבריאה מחדש:

א.פתיחה:
...וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם(בראשית ח,א)
...וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א,ב)

ב.הפרדת המים העליונים והתחתונים:

וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם(שם,ח,ב) 
וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ(בראשית א,ז) 

ג.כינוס המים מביא לראיית הארץ:

וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים (שם,ח,ה)
...יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה...(שם,א,ט)

ד.פרו ורבו:
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ(שם,ט,א)
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ(שם,א,כח)


(ע"פ הרב אמנון בזק,נקודת פתיחה,שנה ראשונה,פרשת נח, מאמר שכרותו של נח)

2.שביעות הרצון האלוקית והמסקנה בעקבותיה:
אחרי בריאת העולם והשחתת בני האלוקים:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם (שם,ו,ז) 

אחרי החרבת העולם במבול:
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:(שם,ט,יא)

אדם וחווה- הונחו בגן עדן-עולם מתוקן ומושלם:

וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)

נח יוצא מהתיבה אל עולם חרב הנדרש להיבנות מחדש:

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:(בראשית ח,ד)

חלק ג: בין נח לאברהם

א.מעורבות עם הציבור:
...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)

המתקן: אברהם

 וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע(שם,יח,כג)

ב.אשתו לא דומיננטית: אדם נענש ששמע לקול אשתו:

אשת נח לא מוזכרת ולא דומיננטית :

וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, נַעֲמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ הָיְתָה, לָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה, שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נְעִימִים (בראשית רבא  כג,ג)

אשת אברהם- דומיננטית ומשפיעה:

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ(שם,כא,יב)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  (י) שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:(רש"י,שם)


סיום: ע"פ גור אריה- המחלוקת היא האם בדור של צדיקים היה צדיק יותר("לשבח") או צדיק מן השורה("לגנאי"):

אף על גב שאין הכרעה במלת "בדורותיו", שהרי יש לפרש שניהם, ואין לאחד יותר הכרעה, שיש לפרש לשבח כמו לגנאי. ואין לומר דבהא פליגי כי למאן דאמר 'לשבח' בשביל שהיה צדיק גדול אין לפרש לגנאי, ולמאן דאמר 'לגנאי' הוי איפכא, דזה אינו, דעל כרחך למאן דאמר 'לשבח' סבירא ליה נמי אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, שלא היה צדיק כמו אברהם, שהרי לקמן אמרינן (רש"י ז, ז) שהיה נח מקטני אמנה. וכן למאן דאמר 'לגנאי' פשיטא דסובר גם כן אילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר, שהסברא נותן כן, שכן פרש"י לקמן (ר' כה, כ) אצל "אחות לבן מפדן ארם וגומר".

אלא בזה פליגי - מפני שהכתוב בא ללמד במלת "בדורותיו" למה עשה הקב"ה נס עם נח והצילו מן המבול, וסבור מאן דאמר 'לגנאי' שהצלתו הוא מפני שבדורו היה צדיק, וכיון שלא היה צדיק יותר בדורו היה נקרא 'צדיק', והקב"ה עושה לו נס אף על גב שאילו היה בדור צדיקים לא היה צדקתו נחשב לכלום. וראיה שהקב"ה עושה הנס אחר שאין צדיק יותר ממנו - שכן פירש רש"י אצל לוט בפסוק "פן תדבקני הרעה" (להלן יט, יט) עיין שם, ולפיכך היה ניצול. ולאידך לישנא דאמר 'לשבח' - היה נצול מפני שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ולפיכך היה הקדוש ברוך הוא מחשיב מעט צדקותיו לרב, והיה מצילו (גור אריה, בראשית ו,ט )


שורה תחתונה: העולם עובר שידרוג מדור אדם הראשון- דור נח - לדור אברהם:

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ...עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם (אבות ה,ב)

נח- על אף שמו- לא היה במנוחה, לא בעולם שרדם למבול ולא בזה שאחריו.צדיקותו אינה מוטלת בספק אם כי היא מזדערת אל מול דמותו האדירה של אברהם ועדיין נותרה השאלה פתוחה: האם צדיק בסביבת רשעים הוא צדיק גדול מאשר זה נתון בתוך סביבה של צדיקים (ענ"ד)

בשולי הדברים: נח- כנגד ל"ו צדיקים

 (סוכה מה,ע"ב): אמר אביילא פחת עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי דשכינא בכל יום שנאמר(ישעיה ל,יח) "אשרי כל חוכי לו".לו בגימטריה תלתין ושיתא הוו...
בפרשת נח מובא שלושים ושש פעמים השם "נח" לרמוז על זה ששקול נח כשלושים ושישה צדיקים...
והיינו דקאמר קרא "אלה תולדות נח".אלה בגימטריה ל"ו לומר לך דכל הל"ו צדיקים שבכל דור ודור הם התולדות של נח(חיים של תורה,הרב שלמה לוונשטיין,פרשת נח,בשם ספר "דברי מאיר" ו-"זר הצבי")