נח: אחד מל"ו?

פתיחה: נח- צדיק גדול:  כן או לא?

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו,ט)

בדורותיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי,  (ג) לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח.):(רש"י,שם)


הקדמה: על מהותו של נח

נח- לכולם:
נח לשמים נח לבריות נח לעליונים נח לתחתונים נח בעולם הזה נח בעולם הבא (בעל הטורים,שם)

חלק א: בין נח לאדם הראשון

1 נח מביא נחמה עם מותו של אדם הראשון:

והיה אם כן נח בהשתלשלות הדורות האלה, הוא הראשון שנולד אחרי שמת אדם הראשון. ולכן כשנולד נח אמר למך אביו, כיון שבני זה נולד ראשונה אחרי מות אדם ושובו אל האדמה, יתחייב שעמו תבוא המנוחה אל הארץ, ושהוא לנו משמיע שלום מבשר טוב, שינחמנו השם ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' בחטא אדם, כיוון שכבר אדם מת, וזה היה הראשון מן הדורות שנולד אחרי מותו (אברבנאל, בראשית - פרק ה פסוק ג-לב )

2.איזכור ראשון של שורש "נח":

א.אצל אדם הראשון- הפרדה בין האדם לבעלי החיים:
וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)

וטעם לעבדה להשקות הגן ולשמרה מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו (אבן עזרא,שם)

ב.אצל נח נצטווה לקחת מכל החיות ולגור עימהם לאורך כל שנת המבול:
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ(בראשית ו,יט)

ג.אצל נח- מנוחת התיבה- לאחר שכל העולם נחרב:

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:(בראשית ח,ד)

3.אדם הראשון נברא בראש השנה- נח  פתח את התיבה לראשונה בראש השנה:

נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון. 
בשעה ראשונה עלה במחשבה. 
בשניה נמלך במלאכי השרת. 
בשלישית כנס עפרו. 
... 
בשמינית הכניסו לגן עדן. 
בתשיעית צוהו. 
בעשירית עבר על צוויו. 
באחת עשרה נידון. 
בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה. 
אמר לו הקב"ה: אדם אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאים בדימוס. (ילקוט שמעוני,במדבר,סימן תשפ"ב)

 וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:(בראשית ח,יג)

בראשון. לרבי אליעזר הוא תשרי ולרבי יהושע הוא ניסן (ר"ה יא:):(רש"י,שם)


4.תיקון הקללות שנתקלל אדם הראשון:

א. נח- אדון האדמה, אדם- נשלט ע"י האדמה:

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:(בראשית ט,כ)
איש האדמה. אדוני האדמה, כמו איש (א) נעמי (רות א, ג.):(רש"י,שם)

ב.נח- תיקן את הקללה של בזעת אפך תאכל לחם ואת- "קוץ ודרדר תצמיח לך":

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, (י) אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם: (רש"י,שם)

ג.נח ביקש לנטוע כרם כדי לתקן את החטא של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת -יין - טרם זמנו:

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד...  (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)

5.נח נצטווה שבע מצוות וכלן רמוזות בציווי הראשון לאדם הראשון:

א.שש מתוך שבע מצוות בני נח נצטווה עליהם אדם הראשון:

עַל שִׁשָּׁה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל הַגֵּזֶל. וְעַל הַדִּינִים. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן הֵן קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן. מִכְּלַל דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוָּה. הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט-ד) 'אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ'. נִמְצְאוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. * וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּכָל הָעוֹלָם עַד אַבְרָהָם (יד החזקה,ספר שופטים,הלכות מלכים,פרק ט,הלכה א)

ב.המקור ל-7 מצוות בני נח- בפסוק המצווה על אדם הראשון:

מנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא {בראשית ב-טז} ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר {בראשית יח-יט} כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר {ויקרא כד-טז} ונוקב שם ה' מות יומת אלהים זו עבודת כוכבים וכן הוא אומר {שמות כ-ג} לא יהיה לך אלהים אחרים על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר {בראשית ט-ו} שופך דם האדם וגו' לאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר {ירמיה ג-א} לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי (סנהדרין נו, ע"ב)


6.פרו ורבו:

אדם התברך ב"פרו ורבו":ונאסר עליו לאכול בשר

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:(בראשית א,כח-ל)

נח ובניו התברכו ב"פרו ורבו":- והותר להם בשר

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ: כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:

7.נח עניינו מנוחה- כמו זו שניתנה לעולם ולאדם הראשון בשבת:

וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(בראשית ב,ב)

וְשֵׁיצֵי יְיָ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד וְנַח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה מִכָּל עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד(אונקלוס,שם)

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְ-ה-וָ-ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְ-ה-וָ-ה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ(שמות כ,יא)

8.היחס לעורלה:

א.אדם נענש בהיווצרות העורלה:
...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)

ב.אדם  ונח- נולדו מהולים:

תמים -זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם: אדם הראשון נברא מהול. 
ושת בנו נולד מהול, דכתיב: (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו. 
נח נולד מהול, דכתיב: תמים היה בדורותיו (תנחומא,בראשית,פרק ו,סימן ה)

9.יחס אל הרע:

א.אדם ונחש- יחס שלילי מוחלט:
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג,טו)

ב.נח והעורב- למרות שחטא בתיבה ניצל אותו לשליחות חיובית:

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ(בראשית ח,ז)

וישלח את העורב. לראות אם יבש האויר אחר שנראו ראשי ההרים באופן שיוכל העורב לסבלו(ספורנו,שם)

10.היחס לקיום דבר ה'(מצווה):

אדם- מצווה אחת שקיבל לא קיים:

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראית ג,יא)

נח- עושה כציויי ה' לפני המבול ומקבל 7 מצוות כלל אנושיות אחרי המבול:

 וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה:(בראשית ו,כב)

11.היחס לערוותם:

נח- נתגלתה ערוותו בעקבות היין:

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ(שם,ט,כב)

גילה את ערוותו בעקבות אכילת עץ הדעת-יין:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת(שם,ג,ז)

חלק ב: בין בריאת העולם למבול:

1.בין בריאה לבריאה מחדש:

א.פתיחה:
...וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם(בראשית ח,א)
...וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א,ב)

ב.הפרדת המים העליונים והתחתונים:

וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם(שם,ח,ב) 
וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ(בראשית א,ז) 

ג.כינוס המים מביא לראיית הארץ:

וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים (שם,ח,ה)
...יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה...(שם,א,ט)

ד.פרו ורבו:
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ(שם,ט,א)
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ(שם,א,כח)


(ע"פ הרב אמנון בזק,נקודת פתיחה,שנה ראשונה,פרשת נח, מאמר שכרותו של נח)

2.שביעות הרצון האלוקית והמסקנה בעקבותיה:
אחרי בריאת העולם והשחתת בני האלוקים:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם (שם,ו,ז) 

אחרי החרבת העולם במבול:
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:(שם,ט,יא)

אדם וחווה- הונחו בגן עדן-עולם מתוקן ומושלם:

וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)

נח יוצא מהתיבה אל עולם חרב הנדרש להיבנות מחדש:

וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:(בראשית ח,ד)

חלק ג: בין נח לאברהם

א.מעורבות עם הציבור:
...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)

המתקן: אברהם

 וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע(שם,יח,כג)

ב.אשתו לא דומיננטית: אדם נענש ששמע לקול אשתו:

אשת נח לא מוזכרת ולא דומיננטית :

וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, נַעֲמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ הָיְתָה, לָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה, שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נְעִימִים (בראשית רבא  כג,ג)

אשת אברהם- דומיננטית ומשפיעה:

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ(שם,כא,יב)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  (י) שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:(רש"י,שם)


סיום: ע"פ גור אריה- המחלוקת היא האם בדור של צדיקים היה צדיק יותר("לשבח") או צדיק מן השורה("לגנאי"):

אף על גב שאין הכרעה במלת "בדורותיו", שהרי יש לפרש שניהם, ואין לאחד יותר הכרעה, שיש לפרש לשבח כמו לגנאי. ואין לומר דבהא פליגי כי למאן דאמר 'לשבח' בשביל שהיה צדיק גדול אין לפרש לגנאי, ולמאן דאמר 'לגנאי' הוי איפכא, דזה אינו, דעל כרחך למאן דאמר 'לשבח' סבירא ליה נמי אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, שלא היה צדיק כמו אברהם, שהרי לקמן אמרינן (רש"י ז, ז) שהיה נח מקטני אמנה. וכן למאן דאמר 'לגנאי' פשיטא דסובר גם כן אילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר, שהסברא נותן כן, שכן פרש"י לקמן (ר' כה, כ) אצל "אחות לבן מפדן ארם וגומר".

אלא בזה פליגי - מפני שהכתוב בא ללמד במלת "בדורותיו" למה עשה הקב"ה נס עם נח והצילו מן המבול, וסבור מאן דאמר 'לגנאי' שהצלתו הוא מפני שבדורו היה צדיק, וכיון שלא היה צדיק יותר בדורו היה נקרא 'צדיק', והקב"ה עושה לו נס אף על גב שאילו היה בדור צדיקים לא היה צדקתו נחשב לכלום. וראיה שהקב"ה עושה הנס אחר שאין צדיק יותר ממנו - שכן פירש רש"י אצל לוט בפסוק "פן תדבקני הרעה" (להלן יט, יט) עיין שם, ולפיכך היה ניצול. ולאידך לישנא דאמר 'לשבח' - היה נצול מפני שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ולפיכך היה הקדוש ברוך הוא מחשיב מעט צדקותיו לרב, והיה מצילו (גור אריה, בראשית ו,ט )


שורה תחתונה: העולם עובר שידרוג מדור אדם הראשון- דור נח - לדור אברהם:

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ...עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם (אבות ה,ב)

נח- על אף שמו- לא היה במנוחה, לא בעולם שרדם למבול ולא בזה שאחריו.צדיקותו אינה מוטלת בספק אם כי היא מזדערת אל מול דמותו האדירה של אברהם ועדיין נותרה השאלה פתוחה: האם צדיק בסביבת רשעים הוא צדיק גדול מאשר זה נתון בתוך סביבה של צדיקים (ענ"ד)

בשולי הדברים: נח- כנגד ל"ו צדיקים

 (סוכה מה,ע"ב): אמר אביילא פחת עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי דשכינא בכל יום שנאמר(ישעיה ל,יח) "אשרי כל חוכי לו".לו בגימטריה תלתין ושיתא הוו...
בפרשת נח מובא שלושים ושש פעמים השם "נח" לרמוז על זה ששקול נח כשלושים ושישה צדיקים...
והיינו דקאמר קרא "אלה תולדות נח".אלה בגימטריה ל"ו לומר לך דכל הל"ו צדיקים שבכל דור ודור הם התולדות של נח(חיים של תורה,הרב שלמה לוונשטיין,פרשת נח,בשם ספר "דברי מאיר" ו-"זר הצבי")