פקודי: חכמת הלב

פתיחה: מה עניין גילו של בצלאל-13- למלאכת המשכן?

וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה (שמות לח,כב)

וכי עבד בצלאל משכן, בר כמה הוי? 
בר תליסר , דכתיב (שם): "איש איש ממלאכתו אשר המה עושים" (סנהדרין סט,ע"ב)

הקדמה: בצלאל- גדול חכמי הלב:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְ-ה-וָ-ה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: יְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחַשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת: (שמות לה,ל-לה)


חלק א: משמעויות המילה פקודי- כנגד החכמה וכנגד הלב

1.פקד- מספר, סכום- משמעות טכנית- כנגד החכמה:

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (שמות לח,כא)


אִלֵין מִנְיָנֵי מַתְקַלְוָן וּסְכוּמְהוֹן דְּמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא...(תרגום יונתן,שם)
אלה מנייני משקלות וסכומיהם של משכן העדות(ביאור לתרגום, ע"פ מקראות גדולות המבואר,שם)

2.פקד- זכר- שם לב- משמעות רגשית- כנגד הלב:

א.יסוד: משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

ב.מקור ראשון למילה פקד:

וַי-ה-וָ-ה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָ-ה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (בראשית כא,א)
וַיְ-יָ דְּכִיר יָת שָׂרָה כְּמָא דִּי אֲמַר וַעֲבַד יְיָ לְשָׂרָה כְּמָא דִּי מַלִּיל: (אונקלוס,שם) 

ג.פקד במשמעות בדק, בחן- שם לב:
וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ (איוב ז,יח)


ותפקדנו. תשגיח בו כמו ופקדת נוך (לעיל ה)(מצודת ציון,שם) 

חלק ב: מילות מפתח בענייני המשכן

1.חכם לב- ביטוי מפתח בענייני המשכן- במיוחד בפרשת ויקהל,הפרשה האחות:

וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ(שמות לא,ו)

וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה(שם,לה,י)

וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ (שמות לה,כה)

מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת: (שמות לה,לה)

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: {ב} וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ (שמות לו,א-ב)

וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם:(שם,לו,ח)

2.מדוע נשנה הביטוי כאשר ציווה ה' את מה כ"כ הרבה פעמים בפרשה?

בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה:(שמות מ,לב)

כאשר צוה ה' את משה כתיב על כל דבר דבר כנגד מה שאמר משה מחני נא הרבה להזכירו. והם י''ח פעמים כאשר צוה ה' את משה וככל אשר צוה ה' את משה וכנגדם תקנו י''ח ברכות ואחד כאשר צוה ה' כן עשו ותקנו כנגדו ברכת המינים ויש בהם קי''ג תיבות וכן בסופי הברכות כמו ברוך אתה ה' מגן אברהם ברוך אתה ה' מחיה המתים ובהם קי''ג תיבות וקי''ג פעמים לב בחומש שצריכין כוונת הלב:(בעל הטורים,שם)

הותקנו כנגד שמונה עשרה ציווין שבמשכן לומר להקב"ה ,כשם שעשית חסד עם דור המדבר במעשה העגל לשמוע תפילת משה רבנו ע"ה למחול להם עם עשיית המשכן, אע"פ שנתחייבו כליה,כך מחול לעוונותנו בעבור בית הכנסת שאנו קובעים להתפלל בתוכו שנקרא משכן כאומרו רבותנו ז"ל(מגילה כט,ע"א) דבית כנסת הוא משכן מעט, וקבל תפילותינו (אגדות אליהו,בעל שבט מוסר,ירושלמי פרק ד הלכה ג)

חלק ג: משמעות חכמת הלב

1.יתרון הלב על השכל:החכמה הבאה מתוך הלב והרגש היא אמיתית יותר ויסודית יותר מהחכמה הבאה מהמוח(ע"פ רבי צדוק הכהן מלובלין)

2.השלטת השכל על הלב:
עיקר החכמה היא לשעבד את תאוות ומחשבות הלב לעבודתו יתברך- חכמת לב- (רבי משה מבויאן--קרקא,דעת משה, ע"פ חומש פניני החסידות,שמות,לה,כה)

3.היכן נמצאת החכמה?

"וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (איוב כח:יב) מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר היכן היא החכמה מצויה? ר' אליעזר אומר בראש, ר' יהושע אומר בלב, ואתיא כדעתיה  דר' יהושע דאמר החכמה היא בלב דכתיב: "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי" (תה' ד:ח), ואין שמחה אלא חכמה שנאמר: "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי" (משלי כז:יא), וכן: "בְּנִי אִם-חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם-אָנִי" (שם כג:טו). (ילקוט שמעוני ,משלי רמז תתקכט )

שתי הדעות משלימות זו את זו. אין ר' יהושע יכול לסתור את דעתו של רבי אליעזר, שהחכמה האינטלקטואלית מצויה בראש, ואין רבי אליעזר יכול לסתור את דעתו של רבי יהושע שהחכמה הרגשית, האינטואיטיבית-הנפשית, מצויה בלב, אי-אפשר להתקיים בלעדי שתיהן.(ימי זיכרון,הרב סולובייצ'יק, ע"מ 112-113)

חלק ד: חכמת הלב בעבודת ה'

כוונה בתפילה:

1.לכוון בסופי ברכות שמונה עשרה:

הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הַבְּרָכוֹת, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן בְּכֻלָּם, לְפָחוֹת יְכַוֵּן בְּאָבוֹת; אִם לֹא כִּוֵּן בְּאָבוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכִּוֵּן בְּכָל הַשְּׁאָר, יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל(אורח חיים,קא,א)
וירגיל אדם עצמו לכון על כל פנים בחתימה של ברכה(משנה ברורה שם ,ע"פ הטור)

כתב הרב רבי אליעזר שירגיל אדם עצמו שיכוין לפחות בחתימה של כל ברכה שיש בהן מאה ושלש עשרה תיבות כמו שיש בתפלת חנה ואמה ושלש עשרה פעמים לב בחומש לומר שצריך בהן כוונת הלב (טור אורח חיים סימן קא )


כתב הרב רבי אליעזר וכו'. נראה דטעמו דחתימת הברכה הן סיפור שבחיו יתברך וראוי שיכוין את לבו יותר בסיפור שבחיו ממה שיכוין בשאלתו (בית חדש על או"ח סימן קא )

2.משמעות הכוונה בתפילה: לב מכוון להבנת המילים ושכל להבין לפני מי הוא עומד:

הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת שֶׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו;

וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ; וְיָסִיר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת אוֹתוֹ עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ זַכָּה בִּתְפִלָּתוֹ; וְיַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיָה מְסַדֵּר דְּבָרָיו וּמְכַוֵּן בָּהֶם יָפֶה לְבַל יִכָּשֵׁל, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הָקָּבָּ''ה שֶׁהוּא חוֹקֵר כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת. וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, שֶׁהָיוּ מִתְבּוֹדְדִים וּמְכַוְּנִין בִּתְפִלָּתָם עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמוּת וּלְהִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַשִּׂכְלִי, עַד שֶׁהָיוּ מַגִּיעִים קָרוֹב לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה. וְאִם תָּבֹא לוֹ מַחְשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, יִשְׁתֹּק עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל הַמַּחְשָׁבָה. וְצָרִיךְ שֶׁיַּחֲשֹׁב בִּדְבָרִים הַמַּכְנִיעִים הַלֵּב וּמְכַוְּנִים אוֹתוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְלֹא יַחֲשֹׁב בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ. 

הגה:

וְיַחֲשֹׁב קֹדֶם הַתְּפִלָּה בְּרוֹמְמוּת הָאֵל יִתְעַלֶּה וּבְשִׁפְלוּת הָאָדָם, וְיָסִיר כָּל תַּעֲנוּגֵי הָאָדָם מִלִּבּוֹ( אורח חיים,צח,א)

סיום: בר - מצווה הוא הזמן בו מתחיל האיזון בין  הלב החם והיצרים (היצר הרע)השכל הקר ושיקול הדעת (היצר הטוב)- מגיל זה מתחילה חכמת הלב לפעום באדם

בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם, מִיָּד מִזְדַּמֵּן עִמּוֹ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְקַטְרֵג לָאָדָם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ. מִי זֶה חַטָּאת רֹבֵץ? זֶה יֵצֶר הָרָע וְכָךָ גַּם דָּוִד קָרָא לוֹ חַטָּאת, (תהלים נא) וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל יוֹם לָאָדָם לַחֲטֹא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, וְיֵצֶר הָרָע הַזֶּה לֹא זָז מִבֶּן הָאָדָם מִיּוֹם שֶׁנּוֹלָד הָאָדָם לְעוֹלָמִים,

וְיֵצֶר הַטּוֹב בָּא לָאָדָם מִיּוֹם שֶׁבָּא לְהִטָּהֵר וּמָתַי בָּא אָדָם לְהִטָּהֵר? כְּשֶׁהוּא בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, אָז מִזְדַּוֵּג הָאָדָם בִּשְׁנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל. יֵצֶר טוֹב לְיָמִין, וְיֵצֶר הָרָע לִשְׂמֹאל. וְאֵלֶּה הֵם שְׁנֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ מְמֻנִּים, וְהֵם נִמְצָאִים תָּמִיד עִם הָאָדָם.בָּא בֶּן אָדָם לְהִטַּהֵר - אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע נִכְפֶּה לְפָנָיו, וְשׁוֹלֵט הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל. וּשְׁנֵיהֶם מִזְדַּוְּגִים לִשְׁמֹר אֶת הָאָדָם בְּכָל דְּרָכָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךְ בְּכָל דְּרָכֶיךְ. (זוהר,וישלח,קס"ה,ע"ב)

על דרך הרמז:

חכם הלב בגימטריה =  105= אלעד: הייעוד שלך לחבר כל החיים בין החכמה לבין הלב.ואידך זיל גמור.

בשולי הדברים: חכמת הלב- החכמה לעשות:
חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט(משלי י,ח)

יקח מצות. יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד לומר הרבה ואין עושה מאומה : (מצודת דוד,שם)

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר...
כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.
וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.(אבות ג,ט)
וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים אֵת כָּל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים:(שמות לו,ד)
וַיָּבֹאוּ כָּל הַחֲכָמִים הָעֹשִׂים- אם לפני חטא העגל היתה חכמתם מרובה ממעשיהם,לפיכך נכשלו בחטא, הרי כעת זכו לתיקון החטא באמצעות ריבוי המעשים יותר מחכמתם- החכמים העושים (רביח אברהם מרדכי מגור, ליקוטי יהודה, ע"פ חומש פניני החסידות, שמות)


הכח הגנוז בחכמת הלב- לחבר את התלהבות הרגש הראשונית לעשייה קבועה ומתמדת:

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט ,מג)

מה מלמד כפל הלשון "וְהִנֵּה עָשׂוּ" , "כֵּן עָשׂוּ" ?

עשייתם היתה באותה התלהבות שבה שמעו את ציווי ה', ואם אמנם בנוהג שבעולם נחלשת ההתלהבות במשך הזמן החולף מהציווי עד העשייה הרי כאן- עשו אותה כאשר צוה ה'-ללא כל חולשה אלא במלוא ההתלהבות (כנסת יחזקאל, ר' יחזקאל מרדומסק)

פקודי- אותה רוח של התנדבות ששררה אז בהקמת המשכן לא פסקה מישראל אלא נותרה בלבבות ישראל בתור פקדון קבוע לדורות- פקודי המשכן ( רבי גרשון חנוך הניך מרזדין,סוד ישרים, מתוך חומש פניני החסידות)