יתרו: דרך ארץ קדמה לתורה

פתיחה: מדוע דווקא הפרשה בה ניתנת התורה נקראת על שם גוי?

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם...(שמות יח,א)
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְ-ה-וָ-ה מִכָּל הָאֱ-לֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם (שם,שם,יא)
מכל הא-להים. מלמד שהיה מכיר בכל עבודת אלילים שבעולם, שלא הניח  (ת) עבודת אלילים שלא עבדה (מכילתא שם): (רש"י,שם)

א. 3 פרשיות בתורה על שם גויים:
נח-כנגד תיקון שפיכות דמים: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:(בראשית,ט,ו)
יתרו- כנגד תיקון עבודה זרה: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְ-ה-וָ-ה מִכָּל הָאֱ-לֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם (שם,שם,יא)
בלק- כנגד תיקון גילוי עריות: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר כה,ח)


ב.יתרו איש המוסר-"דרך ארץ":

יתרו מציל את משה התינוק:
הָיְתָה בַת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאַתּוּ מִפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, מִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַּרְעֹה מְנַשְׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּשֶׁהָיָה גָּדוֹל....
 וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִין חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאָמְרוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁעָתִיד לִטֹּל מַלְכוּת מִמְּךָ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ,
וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם, הַנַּעַר הַזֶּה אֵין בּוֹ דַּעַת, אֶלָּא בַּחֲנוּ אוֹתוֹ, וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת, אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ דַּעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת אֵין בּוֹ דַּעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת.
מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת יָדוֹ וְתָפַשׂ אֶת הַגַּחֶלֶת וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה (שמות ד, י): כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן. (שמות רבא,א,כו)

יתרו היועץ שברח:
הבה נתחכמה לו להם מיבעי ליה א''ר חמא ברבי חנינא באו ונחכם למושיען של ישראל ...אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקב''ה שאינו מביא מבול לעולם שנאמר {ישעיה נד-ט} כי מי נח זאת לי וגו' והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא ...והיינו דא''ר אלעזר מאי דכתיב {שמות יח-יא} כי בדבר אשר זדו עליהם בקדירה שבישלו בה נתבשלו...
א''ר חייא בר אבא א''ר סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר {דברי הימים א ב-נה} ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב {שופטים א-טז} ובני קיני חתן משה וגו': (סוטה,יא,ע"א)


יתרו גומל חסד:
וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם: וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן: וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם: וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה (שמות ב,טז-כא)

ג.יתרו מבקש לקיים את העולם כולו:

1.תכונות יתרו מבקשות לקיים את העולם:

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: (אבות,א,ב)

על התורה-עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְ-ה-וָ-ה מִכָּל הָאֱ-לֹהִים

על גמילות חסדים-  כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם: 

על העבודה- וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵא-לֹהִים ...(שמות יח,יא-יב)

2.עצת יתרו מבקשת להעמיד את העולם על סדרו:

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע ... (שמות יח,כא)

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {לז} אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קיים, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם {לט}:(אבות א,יח)

  

אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים -כנגד הדין

אַנְשֵׁי אֱמֶת -כנגד האמת

שֹׂנְאֵי בָצַע -כנגד השלום

ד.יתרו והמספר 7:

וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן (שמות ב,טז)

וישמע יתרו - שבע שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, בן רעואל, פוטיאל, קני.
יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה.
יתרו, שייתר במעשים טובים.
חובב, שהיה חביב למקום.
רעואל, שהיה כריע למקום.
פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה.
קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה. (מכילתא יתרו א)


על כן יש לו שבעה שמות לעומת שבע המהויות שבו. ובזה נוכל להבין הטעם שלא היה נמצא זיווג למשה רבינו ע"ה אצל ישראל רק אצל יתרו, דכמו שהיה יתרו כללי, כן היה משה רבינו ע"ה כללי, שהיה שקול נגד כל ישראל, וכן מצינו במשה רבינו ע"ה, שהיה לו שבעה שמות... ובזה מיושב מה שהקשה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה על מה שכתוב חותן משה, הלא אין קורבה לגרים, דכקטן שנולד דמי, ולהנ"ל ניחא, דהנה הטעם שגר הוא כקטן משום שסילק עצמו מכל בחינותיו ונטפל ונספח על בית ישראל, מה שאינו כן ביתרו, דהוא לא הלך ממהות שלו רק כמו שהוא במהותו לקח הכל והפכו לקדושה... (שם משמואל,יתרו תרע"א)

ולפי הדברים האלו יובן מה שיתרו היה היפך מעשו, ששניהם היו גלגול קין, אלא שזה צד הטוב וזה צד הרע... ויתרו תיקן חטא קין באלו ג' הדברים, חטא עבודה זרה תיקן במה שאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, חטא גילוי עריות תיקן במה שנתן את צפורה בתו למשה... שפיכות דמים תיקן במה שהחיה את משה, באמרו קראן לו ויאכל לחם (שם משמואל,יתרו,תרעג)

חיבור בין התורה ל-7 מצוות בני נח:

היה מתאים בהחלט שאנחנו אם נספור את האותיות המרכיבות את עשרת הדברות אנחנו נמצא שם 613 אותיות אבל מה נעשה שזה לא נכון, יש שם 620 אותיות כנראה שלא די ב613 מצוות יש צורך בעוד 7 מצוות. מהם אותם 7 מצוות?, כמובן, שבע המצוות שנצטוו בהם בני נוח (ע"פ הרב אורי שרקי)


ה. 4 נוספו להם שמות כנגד 4 אותיות שם ה':
וישמע יתרו - מתחלה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת. (ו)
וכן אתה מוצא באברהם, שמתחלה לא היו קוראים אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא שמו אברהם. (ה)
וכן אתה מוצא בשרה, שמתחילתה היו קוראין אותה שרי, וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת שמה שרה. (ה)
וכן אתה מוצא ביהושע, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע (י)(מכילתא,יתרו,א)

ו.מקור המילה יתרו- בברכת ראובן:

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז:(בראשית מט,ג)

בשעה שאכלה חוה מעץ הדעת נתערבב טוב ורע, ונולד מניצוץ הטוב הבל, וקין מרע, אפס מפני שכל קדושה עדיין היה בה תערובת קליפה, וכן בהיפך בטומאה היה בה תערובת קדושה, לכן קין מצד חלק קדושה שבו נולד ממנו יתרו ונתגייר,והבל מצד קצת טומאה שבו נולד בלעם... (ילקוט ראובני, בראשית)

קין הוא הבכור של אדם הראשון, והיה רוצה יעקב שיקח ראובן אותה בכורה של יעקב, בסוד הלא אם תיטיב שאת, כנזכר בזוהר, וזה שאמרה לאה ותקרא שמו ראובן, פירוש ראובן, כי זהו בן הראשון שנברא בעולם, שהוא קין בן אדם הראשון, וכשחטא ראובן נסתלקה ממנו ונתנו ליתרו, כי ביתרו נתקנית נשמות קין, כנודע, וזה ראובן בכורי אתה יתר שאת, רוצה לומר יתרו נטל הבכורה שנקראת שאת, ועתה אם היית זוכה היית נוטלה... (שם)

סיום: יתרו ומתן תורה:

יִתְרוֹ=616=הַתּוֹרָה

יתרו הוא הגר הראשון שהתגייר באופן פומבי ועבר מקצה מוחלט של ע"ז לקצה השני של אמונה שלמה ומכוחו באה אחרי שנים רבות רות המואבייה והתגיירה גם היא ושניהם נקראים בחג השבועות - חג מתן תורה- פרשת יתרו ומגילת רות.העובדה שאדם מוסרי זה מופיע לפני מתן תורה ומחזק את משה בעצות הבאות לקיים את העולם -באה לחזק דברי חז"ל כי :
דרך ארץ(כמו זו של יתרו) קדמה לתורה(שניתנה על ידי חתנו משה)

כשיגלה הקדוש ב"ה את שכינתו , עתיד לשלם שכר טוב ליתרו ולבניו( אבות דרבי נתן,לה,ד)

בשלח: תוכנית ההתנתקות

פתיחה: מה היה החשש? הרי גברו על מצרים והטילו חיתתם על כל האומות
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: (שמות יג,יז)


פרשת בשלח- בסימן השילוח ממצרים

א.שתי משמעות הפוכות לשורש ש.ל.ח:
1.ש.ל.ח בבניין קל- במשמעות שליח - שלוחו של אדם- כמותו:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:(בראשית ג,כב)

2.ש.ל.ח- בבניין פיעל- במשמעות  שילוח:

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

נח קיווה שדרך שילוח היונה בחזרה אל הטבע היא תשמש עבורו כשליחה לצורך מטרת הידיעה שקלו המים

את העורב שילח כדי לגרשו בלבד

...העורב שימש (=קיים יחסי אישות) בתיבה וידע בו נח ולזה כשפתח חלון התיבה גרש העורב מהתיבה תכף ומיד...ולא הזכיר לראות הקלו המים (אור החיים,שם)

אין זה לשון שליחות אלא לשון שילוח .שלחה ללכת לדרכה ובזו אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו(רש"י,שם)

ב.פרשיות התורה עם שורש ש.ל.ח:

וישלח- יעקב שלח מלאכים(מלאכי אלוקים)  בשמו לפגוש את עשיו
בשלח- פרעה שילח(גירש) את בני ישראל ממצרים
שלח לך- משה שלח מרגלים בשמו אך בפועל התברר שרובם(עשרה מהם) שילחו מעצמם מן השליחות ופעלו עצמאית כנגד מגמתו של משה שולחם


ג.אפשרות היציאה ממצרים- רק ע"י שילוח:

הבאים מצרימה, בכל ספר בראשית אומר מצרימה בכל מקום חוץ מפסוק ובני חם כוש ומצרים שהוא שם האיש, ומפסוק ויעבידו מצרים ואילך אומר מצרים, והענין הוא שקודם שהתחיל השיעבוד היתה מצרים פתוחה ולכך מצרימה מ' פתוחה בסוף ומ' פתוחה בראש, אחר שהתחיל השיעבוד מ' פתוחה בראש ומ' סתומה בסוף, בהכנסה נכנסים ונסגרים שם אין עבד יוצא ממצרים שסתומה בכל מיני כישופים כדי שלא יצא שום אחד מהם (שפתי כהן, שמות א,א )

ד.להוציא את מצרים מהאדם:
יותר קל להוציא את היהודים מהגלות, מאשר להוציא את הגלות מהיהודים (דוד בן גוריון)

ה.חלק מתהליך הניתוק ממצרים - להתנתק מהתלות המוחלטת בחפצים:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:(שמות יד,טו-טז)

... כָּךְ אָמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא בַּמַּטֶּה, בּוֹ הִכָּה הַיְאוֹר, בּוֹ הֵבִיא כָּל הַמַּכּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַיָּם וְהַמִּצְרִיִּים עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַשְּׁלֵךְ אֶת מַטְךָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּלֵי הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָרֵם אֶת מַטְךָ. (שמות רבה,כא,ט)

ו.ניתוק ממעשי נסים שיש בהם מרכיב של פגיעה- המטה שהיה מרכיב מרכזי במכות מצרים  - יכול גם להמתיק את המר:

וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(שמות טו,כה)

א"ל קב"ה משה הרי לך עצה בזה השלך המטה אצלם ויתחקק נחש עלי צור שניהם בידך וינצלו הה"ד ויורהו ה' עץ... (מדרש הנעלם,זוהר חדש,בשלח ל ע"ב)

ז.חינוך לאמונה- מרכיב חשוב בהתנתקות ממצרים התלויה בכישופים וקסמים:
מתני {שמות יז-יא} והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים(ר"ה,כט,ע"א)

סיום: למרות השילוח של פרעה- החשש היה המשיכה אל - 'דרך ארץ' פלשתים

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם-
וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים-הקב"ה לא רצה להעבירם ליד הפלשתים בגלל 'דרך ארץ פלשתים' דהיינו הדרך ארץ שלהם,המנהג שבו הם נוהגים,עבודה זרה...
כִּי קָרוֹב הוּא -בגלל שהדרך ארץ פלשתים קרוב לדרך ארץ של מצרים שאף במצרים היו עובדים עבודה זרה, וזה עתה יצאו ממצרים ולפיכך יש לחשוש שיחזרו לעבוד עבודה זרה.
כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה - מלחמת היצר
וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: - שישובו לעבוד עבודה זרה שהיו עובדים במצרים(שמות יג,יז)

(עמק התורה, פרשת בשלח)

בא: מעבר מהבית אל האלף

פתיחה: מדוע נקראת הפרשה בא והרי הביטוי 'בא אל פרעה'- מופיע בכל מכה שניה בסדר דצ"כ עד"ש באח"ב:

1.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: {כז} וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים:(שמות ז,כז)
2.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:  כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם:  הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (שמות ט,א-ג)
3.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ...כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:(שם,י,א;ד)


על דרך הפשט- לך כשיוצאים אל היאור,בא כשנכנסים אל הבית של פרעה:

 ואם תסתכל בכתובים בכל הפרשיות תמצא כי השתים שהן בהתראה באחת יאמר התיצב לפני פרעה ובשניה יאמר בא אל פרעה. התחיל במכת הדם לך אל פרעה בבוקר ונצבת לקראתו על שפת היאור ובמכת צפרדעים הזכיר בא אל פרעה, מכת הכנים אין שם התראה, ומכאן דרשו חז"ל (סנהדרין פא ע"ב) מי שלקה ושנה שוב אין מתרין אותו. במכת הערוב חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, ובמכת הדבר הזכיר בא אל פרעה, מכת השחין אין שם התראה. במכת הברד חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, ובמכת הארבה שבכאן הזכיר בא אל פרעה, מכת חושך אין שם התראה:
 ועל כן נראה לי לפרש כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית בהיכלו, וענין בא אל פרעה שיזכירו הכתובים בכל פעם ופעם ביאורו שיכנס בהיכלו, והכתובים מוכיחים כן כי מעת שהתרה לו במכת הדם על שפת היאור הגיד הכתוב כי מיד נכנס פרעה אל היכלו שנאמר ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת:

 וטעם הדבר שהיו כל ההתראות כסידור הזה התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו להורות על עונשו וגאותו וגאונו כי היה מתגאה על יאורו כענין שכתוב (יחזקאל כט, ג) לי יאורי ואני עשיתיני, והיה מתגאה בהיכלו והוא שכתוב ויבוא אל ביתו, יאמר כי מצד שנכנס להיכלו ונתגאה בו היה בז לדברי משה ולא שת לבו גם לזאת, שאם לא כן למה הוצרך להודיענו ויבוא אל ביתו אלא שבא להודיענו שהיה מתגאה בהיכלו כענין נבוכדנצר שאמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה ב"ניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי (דניאל ד, כז), וכתיב (שם, א) שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי, וכשם שהיתה גאותו של נבוכדנצר סיבת שברו ומפלתו כן היה פרעה, ועל כן היו ההתראות כולן מתוך יאורו והיכלו ומהם משפטו יצא כי המקומות שנתגאה וחטא בהם משם באו אליו כל המכות ההם (רבנו בחיי , שמות פרק י פסוק א )


בא-2 הופכים ל-1,(אב-אחד שהופך לשניים):

המילה בא מרמזת על התקרבות בין האדם שאליו הופנתה הקריאה ובין הפונה,עד כדי כניסה של מושא הקריאה לתחומו של הקורא. ( צהר לתיבה,פרשת בא ,הרב חנן חסן)

בא- המילה הראשונה בעברית שיכולה להביע תנועה אחורה, נסיגה, מהב' אל ה-א (ענ"ד)

הקדמה: משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

***המופע הראשון של המילה בא בסימן חזרה אל הכאוס(המבול)  והתכנסות(הכניסה לתיבה):

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו,יג)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה(שם,ז,א)

1.ב->א  עבור מצרים: חזרה אל הכאוס של בריאת העולם


הסיבה להפרדת 3 מכות אחרונות מה-7 בפרשת וארא:

הנראה אלי, שמסדר הפרשיות עשה התחלת הסדר במכה הזאת, לשתי סבות: האחת, לפי שמן המכה הזאת והלאה התחילו פרעה ועבדיו ליראה מה' הנכבד וממכותיו בטרם תבואינה, מה שלא היה בשאר המכות שעברו, כי לא היה מרגיש במכה אלא אחרי בואה. אמנם במכה הזאת, בשמוע פרעה ועבדיו התראת משה על הארבה, פחדו ויראו מאד קודם בואו. ומכאן ואילך תמיד היה פרעה משתדל להפיק רצון משה ולתת פשרה עמו על דבר השליחות. ולפי שבמכה הזאת התחילו הפשרות על ענין יציאתם ממצרים עד שנגמרה היציאה, לכן נעשה כאן התחלת זה הסדר מהתחלת היציאה והגאולה.

והסבה השנית, מפני שמכת הארבה ומכת החשך ומכת בכורות, שלשתן היו ביסוד האויר, ושלשתם היו מחשיכין את הארץ. כי הנה בארבה כתיב (בפסוק טו): "ותחשך הארץ", ובחשך כתיב (בפסוק כא): "ויהי חשך על ארץ מצרים". ואמנם מכת בכורות היתה בחצות הלילה (לקמן יב, כט), ובמחשכים הושיבם כמתי עולם. ומפני השתוף הזה אשר היה בשלשת המכות הנשארות, הבדיל מסדר הפרשיות בין שלשת המכות הנשארות ובין המכות הראשונות שנזכרו בסדר של מעלה. והותרה בזה השאלה הראשונה: (אברבנאל על שמות - פרק י פסוק א-כ )

חושך בראשית:
 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:  וַיֹּאמֶר אֱת א-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(בראשית א,א-ג)

וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם,י,טו)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ:  וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים:  לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שם,י,כ-כג)
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי-ה-וָ-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה(שם,יב,כט)

האות ב' מייצגת את העולם הזה שהוא עולם דואלי שהרי גם התורה פותחת באות ב' המייצגת דואליות זו שבאה לידי ביטוח העולם מורכב משמים וארץ,זכר ונקבה,טוב ורע וכו' והמתח בין 2 קצוות הוא זה שמאפיין את העולם הזה.

ב-3 המכות האחרונות מצרים חשו היטב כיצד העולם המוכר הולך בחזרה אל התוהו, אל החושך שלפני הבריאה("חושך על פני תהום") ולכן המאפיין את הארבה שכיסה את עין הארץ ובעצם החשיך את הארץ,מכת החושך היתה עלטה מסוג שלא היה כמוהו קודם לכן ושתי מכות אלו היוו את ההקדמה למכה הקשה מכולם מכת בכורות שבעצם איימה לפגוע אפילו בפרעה ולהביא למותו( מה שקרוב לוודאי הניע אותו לשחררם סוף סוף).המגמה של מעבר מהעולם הזה המייצג ע"י ב אל התוהו שלני בריא העולם המוייצג באות א' שהרי לפני כל ההוויה היה תמיד(ויהיה תמיד) קיים האינסוף- הקב"ה- אלופו של עולם- המיוצג ע"י האות א.

בשולי הדברים: מדוע דווקא המכה האחרונה בחצי הלילה ומה משמעות החושך החוזר ונשנה בכל המכות האחרונות?
הלילה- סמל לגלות שנקרעת ונחצית:
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:

בְּיוֹם צָרָתִי אֲ-דֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:(תהילים עז,ג)

ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה : (רש"י,שם)

2. ב->א עבור עם ישראל: התכנסות

עם ישראל ,עם העבדים, משועבד ע"י מצרים ובראשה פרעה בשל החשש של הריבוי(ומיעוט רבים-2-ב)

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: 

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א,ט-י)

ביציאת מצרים נולד- עם ישראל- לא עוד אוסף של פרטים אלא ישות אחת שכאשר תעמוד לפני הר סיני -ויחן שם ישראל כנגד ההר- כל כולה תהיה אחדות בשלמותה.

התהליך הוא תהליך התכנסות הבא לידי ביטוי גם במצוות קידוש החודש,קרבן הפסח ואיסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה ( מעבר מ2 ל-1) :

*קידוש החודש:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:(שם,יב,ב)

המצווה הראשונה שנצטוו כעם דווקא לא נוגעת אל האדם הפרטי אלא לסנהדרין שקבעו את ה-א' בחודש ע"פ 2 עדים( מב אל א') ובאופן כללי יש כאן תהליך שהרוב(העם) מצווה להתנהג ע"פ החלטת המיעוט(הסנהדרין) כישות הלכתית פוסקת

**בית אבות- ר"ת בא- לכל בית(ריבוי) שה אחד(מיעוט):
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:  
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:

חשיבות האחדות,התמימות והשלמות בקרבן הפסח:
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: ...
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: (שמות יב,ג-י)

***איסור אכילת חמץ: עוברים מהב'(חמץ ומצה) אל ה-א(חמץ):

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת
אָנוּ אוֹכְלִים 
חָמֵץ וּמַצָּה
חָמֵץ וּמַצָּה; 
הַלַּיְלָה הַזֶּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה
כֻּלּוֹ מַצָּה. (מתוך מה נשתנה)

**** קדושה בבכורות:
בכור אמו(ר"ת בא),בכור-סמל לכפל->קדוש(סמל לנבדל,האחד ,המיוחד):

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:(שם,יג,ב)

סיום: מבא לאב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה"

יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)