פתיחה: מדוע נקראת הפרשה בא והרי הביטוי 'בא אל פרעה'- מופיע בכל מכה שניה בסדר דצ"כ עד"ש באח"ב:
1.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: {כז} וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים:(שמות ז,כז)
2.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם: הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (שמות ט,א-ג)
3.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ...כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:(שם,י,א;ד)
על דרך הפשט- לך כשיוצאים אל היאור,בא כשנכנסים אל הבית של פרעה:
ואם תסתכל בכתובים בכל הפרשיות תמצא כי השתים שהן בהתראה באחת יאמר התיצב לפני פרעה ובשניה יאמר בא אל פרעה. התחיל במכת הדם לך אל פרעה בבוקר ונצבת לקראתו על שפת היאור ובמכת צפרדעים הזכיר בא אל פרעה, מכת הכנים אין שם התראה, ומכאן דרשו חז"ל (סנהדרין פא ע"ב) מי שלקה ושנה שוב אין מתרין אותו. במכת הערוב חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, ובמכת הדבר הזכיר בא אל פרעה, מכת השחין אין שם התראה. במכת הברד חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, ובמכת הארבה שבכאן הזכיר בא אל פרעה, מכת חושך אין שם התראה:
ועל כן נראה לי לפרש כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית בהיכלו, וענין בא אל פרעה שיזכירו הכתובים בכל פעם ופעם ביאורו שיכנס בהיכלו, והכתובים מוכיחים כן כי מעת שהתרה לו במכת הדם על שפת היאור הגיד הכתוב כי מיד נכנס פרעה אל היכלו שנאמר ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת:
וטעם הדבר שהיו כל ההתראות כסידור הזה התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו להורות על עונשו וגאותו וגאונו כי היה מתגאה על יאורו כענין שכתוב (יחזקאל כט, ג) לי יאורי ואני עשיתיני, והיה מתגאה בהיכלו והוא שכתוב ויבוא אל ביתו, יאמר כי מצד שנכנס להיכלו ונתגאה בו היה בז לדברי משה ולא שת לבו גם לזאת, שאם לא כן למה הוצרך להודיענו ויבוא אל ביתו אלא שבא להודיענו שהיה מתגאה בהיכלו כענין נבוכדנצר שאמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה ב"ניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי (דניאל ד, כז), וכתיב (שם, א) שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי, וכשם שהיתה גאותו של נבוכדנצר סיבת שברו ומפלתו כן היה פרעה, ועל כן היו ההתראות כולן מתוך יאורו והיכלו ומהם משפטו יצא כי המקומות שנתגאה וחטא בהם משם באו אליו כל המכות ההם (רבנו בחיי , שמות פרק י פסוק א )
בא-2 הופכים ל-1,(אב-אחד שהופך לשניים):
בא- המילה הראשונה בעברית שיכולה להביע תנועה אחורה, נסיגה, מהב' אל ה-א (ענ"ד)
הקדמה: משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:
ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו,יג)
1.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: {כז} וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים:(שמות ז,כז)
2.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם: הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (שמות ט,א-ג)
3.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ...כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:(שם,י,א;ד)
על דרך הפשט- לך כשיוצאים אל היאור,בא כשנכנסים אל הבית של פרעה:
ואם תסתכל בכתובים בכל הפרשיות תמצא כי השתים שהן בהתראה באחת יאמר התיצב לפני פרעה ובשניה יאמר בא אל פרעה. התחיל במכת הדם לך אל פרעה בבוקר ונצבת לקראתו על שפת היאור ובמכת צפרדעים הזכיר בא אל פרעה, מכת הכנים אין שם התראה, ומכאן דרשו חז"ל (סנהדרין פא ע"ב) מי שלקה ושנה שוב אין מתרין אותו. במכת הערוב חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, ובמכת הדבר הזכיר בא אל פרעה, מכת השחין אין שם התראה. במכת הברד חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, ובמכת הארבה שבכאן הזכיר בא אל פרעה, מכת חושך אין שם התראה:
ועל כן נראה לי לפרש כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית בהיכלו, וענין בא אל פרעה שיזכירו הכתובים בכל פעם ופעם ביאורו שיכנס בהיכלו, והכתובים מוכיחים כן כי מעת שהתרה לו במכת הדם על שפת היאור הגיד הכתוב כי מיד נכנס פרעה אל היכלו שנאמר ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת:
וטעם הדבר שהיו כל ההתראות כסידור הזה התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו להורות על עונשו וגאותו וגאונו כי היה מתגאה על יאורו כענין שכתוב (יחזקאל כט, ג) לי יאורי ואני עשיתיני, והיה מתגאה בהיכלו והוא שכתוב ויבוא אל ביתו, יאמר כי מצד שנכנס להיכלו ונתגאה בו היה בז לדברי משה ולא שת לבו גם לזאת, שאם לא כן למה הוצרך להודיענו ויבוא אל ביתו אלא שבא להודיענו שהיה מתגאה בהיכלו כענין נבוכדנצר שאמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה ב"ניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי (דניאל ד, כז), וכתיב (שם, א) שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי, וכשם שהיתה גאותו של נבוכדנצר סיבת שברו ומפלתו כן היה פרעה, ועל כן היו ההתראות כולן מתוך יאורו והיכלו ומהם משפטו יצא כי המקומות שנתגאה וחטא בהם משם באו אליו כל המכות ההם (רבנו בחיי , שמות פרק י פסוק א )
בא-2 הופכים ל-1,(אב-אחד שהופך לשניים):
המילה בא מרמזת על התקרבות בין האדם שאליו הופנתה הקריאה ובין הפונה,עד כדי כניסה של מושא הקריאה לתחומו של הקורא. ( צהר לתיבה,פרשת בא ,הרב חנן חסן)
בא- המילה הראשונה בעברית שיכולה להביע תנועה אחורה, נסיגה, מהב' אל ה-א (ענ"ד)
הקדמה: משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:
ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )
***המופע הראשון של המילה בא בסימן חזרה אל הכאוס(המבול) והתכנסות(הכניסה לתיבה):
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו,יג)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה(שם,ז,א)
הנראה אלי, שמסדר הפרשיות עשה התחלת הסדר במכה הזאת, לשתי סבות: האחת, לפי שמן המכה הזאת והלאה התחילו פרעה ועבדיו ליראה מה' הנכבד וממכותיו בטרם תבואינה, מה שלא היה בשאר המכות שעברו, כי לא היה מרגיש במכה אלא אחרי בואה. אמנם במכה הזאת, בשמוע פרעה ועבדיו התראת משה על הארבה, פחדו ויראו מאד קודם בואו. ומכאן ואילך תמיד היה פרעה משתדל להפיק רצון משה ולתת פשרה עמו על דבר השליחות. ולפי שבמכה הזאת התחילו הפשרות על ענין יציאתם ממצרים עד שנגמרה היציאה, לכן נעשה כאן התחלת זה הסדר מהתחלת היציאה והגאולה.
וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם,י,טו)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שם,י,כ-כג)
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי-ה-וָ-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה(שם,יב,כט)
בשולי הדברים: מדוע דווקא המכה האחרונה בחצי הלילה ומה משמעות החושך החוזר ונשנה בכל המכות האחרונות?
הלילה- סמל לגלות שנקרעת ונחצית:
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:
ביציאת מצרים נולד- עם ישראל- לא עוד אוסף של פרטים אלא ישות אחת שכאשר תעמוד לפני הר סיני -ויחן שם ישראל כנגד ההר- כל כולה תהיה אחדות בשלמותה.
התהליך הוא תהליך התכנסות הבא לידי ביטוי גם במצוות קידוש החודש,קרבן הפסח ואיסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה ( מעבר מ2 ל-1) :
*קידוש החודש:
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:(שם,יב,ב)
המצווה הראשונה שנצטוו כעם דווקא לא נוגעת אל האדם הפרטי אלא לסנהדרין שקבעו את ה-א' בחודש ע"פ 2 עדים( מב אל א') ובאופן כללי יש כאן תהליך שהרוב(העם) מצווה להתנהג ע"פ החלטת המיעוט(הסנהדרין) כישות הלכתית פוסקת
**בית אבות- ר"ת בא- לכל בית(ריבוי) שה אחד(מיעוט):
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:
חשיבות האחדות,התמימות והשלמות בקרבן הפסח:
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: ...
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: (שמות יב,ג-י)
***איסור אכילת חמץ: עוברים מהב'(חמץ ומצה) אל ה-א(חמץ):
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת
אָנוּ אוֹכְלִים
חָמֵץ וּמַצָּה
חָמֵץ וּמַצָּה;
הַלַּיְלָה הַזֶּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה
כֻּלּוֹ מַצָּה. (מתוך מה נשתנה)
**** קדושה בבכורות:
בכור אמו(ר"ת בא),בכור-סמל לכפל->קדוש(סמל לנבדל,האחד ,המיוחד):
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:(שם,יג,ב)
1.ב->א עבור מצרים: חזרה אל הכאוס של בריאת העולם
הסיבה להפרדת 3 מכות אחרונות מה-7 בפרשת וארא:
הסיבה להפרדת 3 מכות אחרונות מה-7 בפרשת וארא:
הנראה אלי, שמסדר הפרשיות עשה התחלת הסדר במכה הזאת, לשתי סבות: האחת, לפי שמן המכה הזאת והלאה התחילו פרעה ועבדיו ליראה מה' הנכבד וממכותיו בטרם תבואינה, מה שלא היה בשאר המכות שעברו, כי לא היה מרגיש במכה אלא אחרי בואה. אמנם במכה הזאת, בשמוע פרעה ועבדיו התראת משה על הארבה, פחדו ויראו מאד קודם בואו. ומכאן ואילך תמיד היה פרעה משתדל להפיק רצון משה ולתת פשרה עמו על דבר השליחות. ולפי שבמכה הזאת התחילו הפשרות על ענין יציאתם ממצרים עד שנגמרה היציאה, לכן נעשה כאן התחלת זה הסדר מהתחלת היציאה והגאולה.
והסבה השנית, מפני שמכת הארבה ומכת החשך ומכת בכורות, שלשתן היו ביסוד האויר, ושלשתם היו מחשיכין את הארץ. כי הנה בארבה כתיב (בפסוק טו): "ותחשך הארץ", ובחשך כתיב (בפסוק כא): "ויהי חשך על ארץ מצרים". ואמנם מכת בכורות היתה בחצות הלילה (לקמן יב, כט), ובמחשכים הושיבם כמתי עולם. ומפני השתוף הזה אשר היה בשלשת המכות הנשארות, הבדיל מסדר הפרשיות בין שלשת המכות הנשארות ובין המכות הראשונות שנזכרו בסדר של מעלה. והותרה בזה השאלה הראשונה: (אברבנאל על שמות - פרק י פסוק א-כ )
חושך בראשית:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱת א-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(בראשית א,א-ג)
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱת א-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(בראשית א,א-ג)
וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם,י,טו)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שם,י,כ-כג)
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי-ה-וָ-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה(שם,יב,כט)
האות ב' מייצגת את העולם הזה שהוא עולם דואלי שהרי גם התורה פותחת באות ב' המייצגת דואליות זו שבאה לידי ביטוח העולם מורכב משמים וארץ,זכר ונקבה,טוב ורע וכו' והמתח בין 2 קצוות הוא זה שמאפיין את העולם הזה.
ב-3 המכות האחרונות מצרים חשו היטב כיצד העולם המוכר הולך בחזרה אל התוהו, אל החושך שלפני הבריאה("חושך על פני תהום") ולכן המאפיין את הארבה שכיסה את עין הארץ ובעצם החשיך את הארץ,מכת החושך היתה עלטה מסוג שלא היה כמוהו קודם לכן ושתי מכות אלו היוו את ההקדמה למכה הקשה מכולם מכת בכורות שבעצם איימה לפגוע אפילו בפרעה ולהביא למותו( מה שקרוב לוודאי הניע אותו לשחררם סוף סוף).המגמה של מעבר מהעולם הזה המייצג ע"י ב אל התוהו שלני בריא העולם המוייצג באות א' שהרי לפני כל ההוויה היה תמיד(ויהיה תמיד) קיים האינסוף- הקב"ה- אלופו של עולם- המיוצג ע"י האות א.
בשולי הדברים: מדוע דווקא המכה האחרונה בחצי הלילה ומה משמעות החושך החוזר ונשנה בכל המכות האחרונות?
הלילה- סמל לגלות שנקרעת ונחצית:
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:
בְּיוֹם צָרָתִי אֲ-דֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:(תהילים עז,ג)
ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה : (רש"י,שם)
2. ב->א עבור עם ישראל: התכנסות
עם ישראל ,עם העבדים, משועבד ע"י מצרים ובראשה פרעה בשל החשש של הריבוי(ומיעוט רבים-2-ב)
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה
וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם
בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א,ט-י)
ביציאת מצרים נולד- עם ישראל- לא עוד אוסף של פרטים אלא ישות אחת שכאשר תעמוד לפני הר סיני -ויחן שם ישראל כנגד ההר- כל כולה תהיה אחדות בשלמותה.
התהליך הוא תהליך התכנסות הבא לידי ביטוי גם במצוות קידוש החודש,קרבן הפסח ואיסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה ( מעבר מ2 ל-1) :
*קידוש החודש:
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:(שם,יב,ב)
המצווה הראשונה שנצטוו כעם דווקא לא נוגעת אל האדם הפרטי אלא לסנהדרין שקבעו את ה-א' בחודש ע"פ 2 עדים( מב אל א') ובאופן כללי יש כאן תהליך שהרוב(העם) מצווה להתנהג ע"פ החלטת המיעוט(הסנהדרין) כישות הלכתית פוסקת
**בית אבות- ר"ת בא- לכל בית(ריבוי) שה אחד(מיעוט):
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:
חשיבות האחדות,התמימות והשלמות בקרבן הפסח:
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: ...
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: (שמות יב,ג-י)
***איסור אכילת חמץ: עוברים מהב'(חמץ ומצה) אל ה-א(חמץ):
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת
אָנוּ אוֹכְלִים
חָמֵץ וּמַצָּה
חָמֵץ וּמַצָּה;
הַלַּיְלָה הַזֶּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה
כֻּלּוֹ מַצָּה. (מתוך מה נשתנה)
**** קדושה בבכורות:
בכור אמו(ר"ת בא),בכור-סמל לכפל->קדוש(סמל לנבדל,האחד ,המיוחד):
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:(שם,יג,ב)
סיום: מבא לאב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה"
יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה