תצווה: סודו של השמן

פתיחה: ציווי על השמן

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (שמות כז,כ)

1.תצווה- מלשון ציויי- התחברות והצטוותות לקב"ה:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

2.ההופעה הראשונה של זית בתורה:
וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ח,יא)

למה היונה הביאה דווקא עלה של זית?
שידוע שדור המבול השחיתו לדבק מין בשאינו מינו, וכן בוודאי הרכיבו אילנות מין בשאינו מינו. ובן נח מצווה על זה, כמ"ש הרמב"ם (פ"י ה"ז מהלכות מלכים). על כן נעקרו כל האילנות גם כן, כמ"ש במדרש. אבל זית אינו מקבל הרכבה - א"כ אילני זית לא השחיתו דרכם, ולכן לא יכלה היונה להביא מאילנות אחרים כי נמחו מארץ.(פרדס יוסף (נח ח יא) , בשם רביד הזהב)


קושי: מדוע דווקא בפתיחת הפרשה הראשונה שמעלה על נס את ההתחברות (מצווה- צוות) ,הציויי הוא על שמן שהוא סמל לפירוד(שמן צף מעל פני המים)?




א.שמן זית- מצווה מן המובחר בנר: הנר מייצג את הנצח- תכונת הנתינה האינסופית

נר שבת:
מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית. וגם בזמן הזה נכון יותר להדר ולהדליק בשמן זית, ואם אין לו שמן זית, מדליק בשאר שמנים הנמשכים אחר הפתילה.(ילקוט יוסף,רסג,א)
נר חנוכה:
כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, אף על פי שאין השמנים והפתילות נמשכים אחר הפתילה, ואין האור נתלה יפה בהן. ושמן זית מצוה מן המובחר, מפני שאורו צלול ביותר (ילשוט יוסף,תרעג,א)

ב.ההופעה הראשונה בתורה של "ציווי": לאכול מעצי גן עדן ולהימנע מאכילה מעץ הדעת
וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,טז-יז)

...והנה לא מנעהו מעץ החיים שהיה גם כן בתוך הגן אבל צוהו לאכלו כי הוא בכלל מכל עץ הגן אכל תאכל, ועוד יתבאר זה בנסתר(רד"ק, שם )

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם(שם,ג,כב)

יתכן שאילו אכל מעץ החיים לפני שאכל מעץ הדעת שוב לא היה חוטא וממילא היה זוכה לחיי נצח (ענ"ד)

7 מצוות בני נוח מרומזות בציווי הראשון על אדם הראשון:

רַבִּי לֵוִי אָמַר צִוָּהוּ עַל שֵׁשׁ מִצְווֹת,

1.וַיְצַו, עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ה, יא): כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו.

2.ה', עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כד, טז): וְנֹקֵב שֵׁם ה'. 

3.אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. 

4.עַל הָאָדָם, זוֹ שְׁפִיכַת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם.

5.לֵאמֹר, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, א): לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וגו'.

6.מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל, צִוָּהוּ עַל הַגָּזֵל.

...

7.אָכֹל תֹּאכֵל, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין מָתַי יִתְכַּשֵּׁר לַאֲכִילָה מִשֶּׁתִּשָּׁחֵט, רָמַז לוֹ עַל אֵבָר מִן הַחַי.

.(בראשית רבא,טז,ו)

ג.למה מרמז הזית- אחד משבעת המינים?

1-2חיטה ושעורה: רומזים לעץ הדעת

...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

ראייה:

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם...(בראשית ג,יט)

בזעת אפיך. לאחר שתטרח בו הרבה (רש"י,שם)

3.גפן: רומז לעץ הדעת

ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין  (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

4.תאנה: רומז לעץ הדעת

 ...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

5.רימון:  רומז למצוות

בשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה...(ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)

6.זית: רומז לעץ החיים

... וזהו שכתוב: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". תְּצַוֶּה - לשון צוותא, חיבור. כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר יחדיו להעלות שמן מעץ החיים לנר תמיד בבחינת "מעלין בקודש ואין מורידין" (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)7.תמר: רומז לצדיק

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: (תהילים צב,יג)

ד.התורה,עץ החיים והשמן:
ונמשלה התורה לשמן
מה השמן מביא אורה לכל העולם,
כך התורה אורה לעולם.
ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח,
כך התורה כל מי שהוא נוגע בה, הוא משובח לבעליה.
אתה מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה.
כך ישראל אפילו כשהן נתונים בתחתונה, הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה, שנאמר: ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ: (תנחומא דברים כח,ג)

בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ...עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח).
עץ - כעץ חיים, שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות.(אבן עזרא,שם)

ה.אהרון ובניו נמשחו לכהונה בשמן בפרשה האחות-פרשת צו:
קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת (ויקרא,ח,ב)

1.כהנים ומלכים מבית דוד- נמשחים משמן המשחה:
אין מושחין ממנו (משמן המשחה) לדורות אלא כהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דוד בלבד, אפילו כהן בן כהן מושחין אותו, שנאמר "והכהן המשיח תחתיו מבניו" וגו', בבית שני שלא היה שם שמן המשחה, היה כהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה  (משנה תורה,כלי מקדש פרק א ז )
2.כלי המקדש- נתקדשו לאחר משיחה בשמן:
כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר "וימשחם ויקדש אותם", ודבר זה אינו נוהג לדורות, אלא הכלים כולן, שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו, שנאמר "אשר ישרתו בם בקודש", בשירות הם מתקדשין. (משנה תורה,כלי מקדש פרק א ז )

ו.המשיח- נגזר מהכהן המשיח:

המלה העברית "משיח" נגזרת מן השורש מש"ח, שנאמר בעיקרו על יציקת שמן או מריחת שמן. התרגום הארמי הרגיל למלה העברית "שמן", הוא "משחא" (אין להחליף "משחא" הארמית ב"משחה" העברית שאמנם גם היא נגזרה משורש זה) (עמוס חכם, מחניים,קכד)

ז.שמן המשחה- לא כלה לעולם- נצחיות עץ החיים:

נס נעשה בשמן המשחה שאינו כלה לעולם. גם לאחר שמשחו בו את המשכן ואת כל כליו, את מלכי ישראל ואת הכהנים הגדולים לדורותיהם, עדיין נותר השמן בקרן שמילא משה. כוח הנצח מתפשט עד בלי תכלית מכוח מידתו של משה, שאין בעבודת ה' שלו כל זכר לאפשרות פגם (הרב אורי שרקי,פרשת כי תשא)

ח.שמן המשחה- מקורו ישירות מגן עדן- מעץ החיים:

..מה שכתוב בתרגום המיוחס ליונתן פרשת ויקהל דענני שמיא הביאו אבני שהם ואבני מילואים מפישון ואת הבושם ואת השמן מגן עדן והנשיאים לקחום והביאום לצורך המשכן ... ( החיד"א,נחל קדומים,פרשת תרומה)


ט.כת"ר אותיות בפרשת המנורה- כנגד כת"ר המצוות וכנגד כתר כהונה:

נאמר נר מצווה ותורה אור(משלי ו,כג).התורה משולה לאור .בתורה תרי"ג מצוות עם שבע מצוות דרבנן או בצירוף שבע מצוות בני נח, הם ביחד תר"כ(620).בפרשת המנורה שמנה והדלקתה (כד,לא-מ ישנן 483 אותיות ו(בפרק) כז כ-כא 137 אותיות) ביחד ישנם גפ כן 620 אותיות (הפרשה לדורותיה,פרשת תצווה,אברהם קורמן)

י.תפקיד הכהן- לחבר ולצוות בין בני ישראל לעצמם ובין בני ישראל לקב"ה:

והיה אהרן מקשר ומאחד ישראל עד שהם אחד, ולכך היה אהרן רודף שלום בין איש ובין חבירו שלא יהיו מחולקים במחלוקת רק יהיו עם אחד.
וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות שהיו עובדים אל הש"י ובזה היה מקרב אותם אל הש"י (דרך חיים למהר"ל - אבות א ,יב )

סיום: תפקידו הכפול של השמן
מצד אחד- השמן בא להבדיל בין ישראל לעמים (ובזה הסמל של נר חנוכה שכל עניינו להפריד בין תרבות ישראל לתרבות יוון )  ומצד שני - השמן שהוא סמל לעץ החיים ולתורה מחבר בין עם ישראל אל הנצח- הקב"ה, ואין סתירה בין שני תפקידים אלו הם אותו המהות: ככל שעם ישראל יודע ומכיר בכך שהוא חלק מהעולם אך נבדל ממנו ובעל תפקיד להיות לב באיברי העולם( ע"פ ריה"ל) כך עליו להכיר שהתדבקותו בה' היא זו שמבדילה בינו לבין ה' ושני הדברים כאחד נעשים ע"י השמן- התורה ,פרי עץ החיים (ענ"ד)

תרומה: מעלים בקודש

פתיחה: מהו הממון האמיתי של האדם?

מעשה במלך שהיה לו יועץ יהודי שהמלך אהבו וחיבבו מאוד והדבר עורר קינאת שרי המלך וביקשו למצוא בו פגם .ביקשו ממנו שיצהיר על ממונו והוא הצהיר על שווי מסויים שהיה ברור שהוא הרבה פחות משווי ממונו האמיתי והביאו זאת לפני המלך וביקשו להדיחו ולסלקו ואף להעמידו לדין על כך שהוא לא נאמן למלך ומסתיר ממון רב שאינו מצהיר עליו.ביקש המלך מהיועץ להסביר דבריו וזה ענה שאמנן הצהיר שיש לו רק מאה אלף רובל וזה עשירית מכל ממונו בעולם הזה אבל הוא ענה כמה ממון יש לו ומאחר והוא מקפיד לתת מעשר מכל הבא לידו הרי שהממון שלו באמת הוא רק אותו מעשר , הבין המלך וקיבל את דברי יועצו בשמחה ובאהבה ( ע"פ סיפור מתוך עלון שובה ישראל)


הקדמה: מה בין תרומה לצדקה?
תרומה- שורש ר.ו.ם , ניתנת מלמטה למעלה ,מרוממת ומעלה את הכסף הניתן למדרגה גבוהה- למטרה נעלה של ארגון או עמותה
צדקה- משורש צ.ד.ק ניתנת מלמעלה למטה כדי ליצור שוויון וצדק כלפי אדם (ענ"ד)

רמז במילה תרומה:
אותיות תורה מ רמז לתורה שניתנה ל-40 יום ללמדך כי באמצעות התורה ניתן לרומם כל דבר ודבר ולהעלותו לשמו יתברך- לי תרומה (בארות מים, רבי צבי הירש מרמינוב, ע"פ חומש פניני החסידות)

שורש המשמעות של התרומה: האיזכור הראשון של השורש רום:
התרוממות שבאה בעקבות 40 יום:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

פרשת תרומה  היא הנושא שבא אחרי עליית משה למרומים למשך ארבעים יום:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: ...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כד,יח;כה,ב)

א.צד הנותן:

1.  3 מדרגות של נותני תרומה:
זהב כסף נחשת מרמזים על שלש מידות של תורמים ונותני צדקה.

יש התורם כשהוא בריא ולא צפויה לו כל סכנה וזה בבחינת זה"ב ראשי תיבות: זה הנותן בריא

יש הנותן כאשר צפויה לו סכנה וזהו בבחינת כסף ראשי תיבות- כשיש סכנה פותח.

ויש הנותן כשהוא חולה מוטל על ערש דווי ומבקש להוריש את רכושו לצדקה , מרומז במילת נחשת ר"ת- נדבת חולה שאמר תנו (ליקוטי נסים)

2..איך יתכן לתת לקב"ה תרומה?

כל הקניינים מתייחסים לה' ושלו הם ואינם של האדם.

רק בעת שיתנדב לשם שמים, אז הוא זוכה בהם שיחשב כאילו הם שלו.

ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה'. "ויקחו לי" – על ידי שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו. (מלבי"ם,שם)

3..ויקחו...תקחו- מדוע כפל לשון הלקיחה?

קיימים שני סוגים של תרומה, האחד הוא המעולה ,זה הנותן בלב שלם ועליו נאמר תקחו את תרומי בלשון נוכח כי הקב"ה מאיר לו פנים ואילו על השני העושה רק בכדי לצאת ידי חובתו נאמר ויקחו לי תרומה בלשון נסתר (תורת אמת, ר' יהודה ליב מלובלין, ע"פ חומש פניני החסידות)

ב.צד הניתן:

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת
וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:
שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:(שמות כה,ג;ה-ו)

1.ממה נלקחת התרומה?
תרומה אותיות המותר:
ולפי פשוטו אפשר לרמוז כי תרומה אותיות המותר על דרך מן המותר בפיך שהצדקה צריך לעשותה מנכסיו שהרוויח במשפט וביושר ולא מגזל ועושק וזש"ה בצדקה תכונני אך רחקי מעושק וכו' (חומת אנך שמות פרק כה פסוק ב )

2.מהי מטרת הזהב בעולם הזה?

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא? בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן (שמות רבא,לה,א)

3.הזהב של המשכן כיפר על הזהב של העגל:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל הִכְעַסְתֶּם אוֹתִי בְּאֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, עַכְשָׁיו שֶׁעֲשִׂיתֶם הַמִּשְׁכָּן בְּאֵלֶּה אֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.(שמות רבא,נא,ח)

4.מנין היה לבני ישראל כסף וזהב?

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: (ג',כ"ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר: 'וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא' (בראשית מז יד). אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין – תלמוד לומר: 'וכל הארץ באו מצרימה' (בראשית מא נז). וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר: 'וינצלו את מצרים' (שמות יב לו). (פסחים קיט,ע"א)

5.העלאת הניצוצות של זהב מצרים:
מסביר האר"י הקדוש שהציווי להוציא ממצרים את כלי הכסף, הזהב והשמלות, הוא בעצם ציווי להוציא את ניצוצות הקדושה ממצרים. א"כ, הקב"ה ציווה מבני ישראל 'להשאיל' ממצרים את אותם המרכיבים החיוביים שקיבלו במצרים: הן את מה שקיבלו מחוויית העבדות, והן את מה שקיבלו מהחברה הסובבת אותם. מצרים הייתה התרבות המפותחת ביותר באותה תקופה, ובני ישראל היו צריכים להוציא עמם את הדברים החיוביים שלמדו שם. בשל כך, ציווה הקב"ה שבני ישראל ישאלו את הדברים, ולא יקנו אותם, משום שמחד הקב"ה רוצה שבני ישראל יקחו את אותם דברים, אולם מצד שני הוא רוצה לוודא שנדע שאלו דברים שאולים, שאינם שייכים במקורם ליהדות, ולכן יש להזהר בהם מאד(שיחה של הרב עמיטל)

6.מנין היו להם עצי שיטים?

ועצי שטים. ומאין היו להם  במדבר, פירש רבי תנחומא (תרומה ט.), יעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים: (רש"י,שם)

שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים (שמות כה,ו)

7.מנין הביאו שמן למאור ובשמים למשן המשחה?
 ...מה שכתוב בתרגום המיוחס ליונתן פרשת ויקהל דענני שמיא הביאו אבני שהם ואבני מילואים מפישון ואת הבושם ואת השמן מגן עדן והנשיאים לקחום והביאום לצורך המשכן ע"ש באופן שנתפרסם שה' שלחם בפרסום וזהו שנאמר 'ויקחו לי תרומה' שגם אנ נותן תרומה למשכן והוא בעצם ויקחו לי תרומה שיקחו תרומה ממנו....והדר מפרש וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת וגו' בכולם בוא"ו עד עצי שיטים ואז הפסיק וכתיב שמן למאור בלא וא"ו להורות דמכאן היא תרומתו כביכול הנגלית שמן ובשמים אבני שוהם ואבני מילואים ( החיד"א,נחל קדומים,פרשת תרומה)

ג.צד המקבל:

1.אם הכל שייך ממילא לה' - מה בכל זאת קיבל מאת בני ישראל? את נדיבות הלב

והנה, אומרים על זה חז"ל, שיש להתבונן ולהבין, שהקב"ה הרי לא צריך את הזהב ואת הכסף של עם ישראל, שהרי הקב"ה אומר: "לי הכסף ולי הזהב",
ובאמת הוא שהביא להם את התחש ואת עצי השטים, גם את השמן הוא הוריד להם מן השמים וגם את האבנים הטובות והמרגליות הוריד להם עם המן מן השמים, כך שהכל בא מאתו יתברך שמו ויתעלה!
אלא שהקב"ה רצה את נדבות הלב של עם ישראל בהביאם את תרומתם, כמו שכתוב בתחילת הפרשה: "וְיְִקחוִּ ליְ תּרוָּמהֵ מֵאתָ כּלִ אישֲׁ אֶשׁר יְִדֶּבנּוִּ לבּוִֹ תְּקחוֶּ אתְ תּרוָּמִתי", וכמו שמבאר רש"י שם: "לי ­ לשמי. תרומה ­ הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה". הקב"ה אומר, הרי אני הוא שנתתי לך את הכסף, את הזהב ואת המרגליות, אלא שכשאני אבקש ממך להביא את זה תרומה למשכן, עליכם להביא את זה לשמי ­ לשם שמים, "לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה", בשמחה ובטוב לבב! בהתלהבות! בחשק!
(הרב מרדכי אליהו זצ"ל, יא` אב תשע``ג)


2.הנותן הוא המקבל בעצמו:
למה נכתב "ויקחו" ולא ויתנו? נתינה לאדם חשוב נחשבת לקיחה:

בעי רבא: הילך מנה ואקדש אני לך, מהו? אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: מקודשת...הכא באדם חשוב עסקינן, דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה - גמרה ומקניא ליה נפשה". (קידושין ז,ע"א)

ויקחו לי. כשהמקבל אדם חשוב אז נחשב הנותן כמקבל, כבקדושין נתנה היא ואמר הוא אם הוא אדם חשוב מקודשת, לכן אמר כאן ויקחו ולא אמר ויתנו (מ"ב), ולשון זה נאמר ג"כ באברהם ואקחה פת לחם במקום ואתננה, וכן באליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידי', ויקח במקום ויתן, כי הנותנים האלה חשבו א"ע כמקבלים: (הכתב והקבלה שמות  כה ,ב )

רמז לדבר: ונתנו- ניתן לקריאה מהסוף להתחלה ולהיפך.

מה קדם למה- ציווי על בניית המשכן או חטא העגל?

"ויתן אל משה וגו' - אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן" (רש"י, שמות ל"א, יח).

"ועל דרך הישר, נצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל, וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת, וצוה לישראל עליה כמו שפירשתי בפרשת ויקהל" (רמב"ן, ויקרא ח', א)

סיום: איך מעלים את החומר?

אחת מתורות הבעש"ט:

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ(שמות כג,ה)

כי תראה - כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוף,

תראה - שונאך - שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא -

רובץ תחת משאו - שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך ע"י תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם. ואולי יעלה בלבבך [ש:] -

וחדלת מעזוב לו - שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות. הנה, לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם - 

עזוב תעזוב עמו - לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים  

(מתוך "היום יום" מאת הרבי מלובביץ לכ"ח שבט)

משפטים: בין הדיין לאלוקים

פתיחה: כיצד ניתן לכנות את השופט א- לוקים והאם אין בזה כפירה וע"ז?

עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ:(שמות כב,ח)

אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר(שמות כב,כז)
דַיָנָא לָא תְקִיל וְרַבָּא בְעַמָךְ לָא תְלוּט:(אונקלוס,שם)

רש"י מבאר שבמקומות רבים- ע"פ ההקשר השימוש במילה א-להים מכוון לשופטים ודיינים:
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:(בראשית ו,ב)
בני הא-להים. בני השרים והשופטים. דבר אחר בני הא-להים, הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבין בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד, טז.), ראה נתתיך אלהים (שם ז, א.). (רש"י,שם)

א.מהם משפטים?

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם(שמות כא,א)
אשר תשים לפניהם. אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו,  (ג) לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם(רש"י,שם)

המצות כלן נחלקות על שלשה חלקים:
1.מצות מקובלות,
2.ומצות מושכלות,
3.ומצות שאין טעמן נגלה ומבואר.
מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.
מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.
מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.

וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להינו אתכם...
(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)

ב.משפט ושפיטה באיזכורם הראשון בתורה:

1.המלחמה בסמל המשפט קשורה לעיניים ולמאבק ברוע(עמלק/סדום)

וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר...וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: (בראשית יד,ח:יח)

..לא שביקשו לכבוש את ארץ ישראל מיד הכנענים אלא שביקשו להגיע לאברם. ופירשו הכתבו מה היה להם על אברם, משום שעד כה היה מתנהד בכל בטבע בלי השגחה כלל והנה אברם גרם שהכל יהיה בעין השגחה ולשפוט במידת הדין (העמק דבר,שם)

מגמר נמי לא תגמרו מיניה - דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות (בבא בתרא, קלא,ע"א)
אמנם המלכים שהתכנסו בעין המשפט היו רשעים בעצמם ועדיין אם ננתק את הפסוקים מהקשרם- יש קשר בין המשפט לראייה(משפט מבוסס על ראיות ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות) ולמאבק בעוולה שנציגיה הם עמלק וסדום.(ענ"ד)
הקב"ה מלמד את הדיינים:
וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם(בראשית,יא,ה)
וירד ה' לראות. לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים, שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (פ' נח יח.):(רש"י,שם)

אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה(בראשית יח,כא)
ארדה נא. למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה,  (ת) הכל כמו שפרשתי בפרשת הפלגה. דבר אחר, ארדה נא לסוף מעשיהם:(רש"י,שם)

2.האיזכור הראשון של פעולת שפיטה בין בני אדם: העלאת השיפוט לערכאה הגבוהה ביותר היא מסוכנת:
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,טז,ה)

רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיק אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי מִתַּחַת יָדֶיהָ, רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְשָׁנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה (בראשית טז, ה): יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, נִמְנְעוּ מֵחַיֶּיהָ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. כְּתִיב (בראשית טז, ד): וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית טז, יא): הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ.  (בראשית רבא,מה,ה)

ג. העקרון המשפטי של : "עין תחת עין"

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל(שמות כא,כד)
עין תחת עין. סימא עין חבירו, נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד.): (רש"י,שם)

מדוע לא כפשוטו?
1.הסבר על דרך הסברה:
וכי אם הפסיד שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה, למדנו מכאן כי אינו אלא דמי מאור עין הנזוק. (שמות משפטים כב) (מדרש אגדה)

2.הסבר על דרך הרמז:
ע י  ן
פ כ ס
בפסוק עין תחת עין וגו' קבלו חז"ל דהוא ממון, ויש לומר דבפסוק מרומז שאין עין ממש אלא ממון כי הוה ליה למימר עין בעד עין, מהו הלשון תחת, אלא לרמז כי האותיות שתחת העי"ן בהא"ב הוא כסף, תחת העי"ן הוא פ', ותחת היו"ד הוא כ"ף, ותחת הנו"ן הוא ס' ועולה אותיות כסף וזהו עין אם לקח עין יתן תחת עין והוא כסף. (הגר"א,קול אליהו משפטים)

אבל למה לא לכתוב ישירות ממון?
 בחשבון בני האדם- ממון כי אין אפשרות לכוון בדיוק למה שחייב כשאין זה מבחינה ממונית
אבל בחשבון האלוקי -אכן מידה כנגד מידה ואדם ישלם על כל מה שעשה באותה מידה שעשה

ד.האם הקב"ה מתערב במשפט אשר בארץ?

הקב"ה נקרא המלך המשפט- שופט כל הארץ ונדרשת התערבותו תמיד:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (בראשית יח,כה)

לכאורה ה' לא מתערב בין אדם לחברו:

עבירות שבין אדם למקום יוה''כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה''כ מכפר עד שירצה את חבירו (יומא פה,ע"ב)

הסכנה: באין יראת אלוקים- המשפט הופך למשפח:
כִּי כֶרֶם יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה:(ישעיה ה,ז)

במקרים מיוחדים- ה' מתערב ע"פ עיקרון של מידה כנגד מידה:
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:  אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:  וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:(שמות כב,כא-כג)

סיום: החיבור והפירוד בין הדיין לאלוקים

א.מצד אחד יש משותף בין הדיין לאלוקים:

1.הדיין שותף בקיומו של העולם שנברא ע"י אלוקים:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {לז} אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם {לט}:(אבות א,יח)

2.הקב"ה משתתף עם הדיינים בדין:

וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת--כאילו תיקן את כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל: שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א). ושמא יאמר הדיין, מה לי ולצרה הזאת--תלמוד לומר "ועימכם, בדבר משפט" (דברי הימים ב יט,ו): אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
 (יד החזקה,הלכות סנהדרין,כג,י)

3.מחוייבות השופט היא קודם כל כלפי ה':דברי יהושפט מלך יהודה לשופטים-

וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַי-ה-וָ-ה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט:...

וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַי-ה-וָ-ה וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ: (דברי הימים ב,יט,ו;י)

ב.מצד שני- הקב"ה הוא הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר והוא דן את העולם ע"פ מידה כנגד מידה:

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: (שמות כא,יב-יג)

והא-להים אנה לידו. ... במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו,
זה לא נהרג וזה לא גלה,
והקב"ה מזמנן לפונדק אחד,  (מ)
זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה,  (נ) וזה שהרג  (ס) במזיד נהרג: (רש"י,שם)

כאשר הדיין - ירא אלוקים- דן דין אמת הרי שאלוקים לא מתערב והוא משמש כנציגו ושלוחו( ושלוחו של אדם כמותו)
וכאשר לא- הקב"ה מתערב ודן דין אמת ע"פ מידה כנגד מידה- עין תחת עין- וזהו שנאמר " עד האלוקים יבוא דבר שניהם" (ענ"ד)