תרומה: מעלים בקודש

פתיחה: מהו הממון האמיתי של האדם?

מעשה במלך שהיה לו יועץ יהודי שהמלך אהבו וחיבבו מאוד והדבר עורר קינאת שרי המלך וביקשו למצוא בו פגם .ביקשו ממנו שיצהיר על ממונו והוא הצהיר על שווי מסויים שהיה ברור שהוא הרבה פחות משווי ממונו האמיתי והביאו זאת לפני המלך וביקשו להדיחו ולסלקו ואף להעמידו לדין על כך שהוא לא נאמן למלך ומסתיר ממון רב שאינו מצהיר עליו.ביקש המלך מהיועץ להסביר דבריו וזה ענה שאמנן הצהיר שיש לו רק מאה אלף רובל וזה עשירית מכל ממונו בעולם הזה אבל הוא ענה כמה ממון יש לו ומאחר והוא מקפיד לתת מעשר מכל הבא לידו הרי שהממון שלו באמת הוא רק אותו מעשר , הבין המלך וקיבל את דברי יועצו בשמחה ובאהבה ( ע"פ סיפור מתוך עלון שובה ישראל)


הקדמה: מה בין תרומה לצדקה?
תרומה- שורש ר.ו.ם , ניתנת מלמטה למעלה ,מרוממת ומעלה את הכסף הניתן למדרגה גבוהה- למטרה נעלה של ארגון או עמותה
צדקה- משורש צ.ד.ק ניתנת מלמעלה למטה כדי ליצור שוויון וצדק כלפי אדם (ענ"ד)

רמז במילה תרומה:
אותיות תורה מ רמז לתורה שניתנה ל-40 יום ללמדך כי באמצעות התורה ניתן לרומם כל דבר ודבר ולהעלותו לשמו יתברך- לי תרומה (בארות מים, רבי צבי הירש מרמינוב, ע"פ חומש פניני החסידות)

שורש המשמעות של התרומה: האיזכור הראשון של השורש רום:
התרוממות שבאה בעקבות 40 יום:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

פרשת תרומה  היא הנושא שבא אחרי עליית משה למרומים למשך ארבעים יום:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: ...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כד,יח;כה,ב)

א.צד הנותן:

1.  3 מדרגות של נותני תרומה:
זהב כסף נחשת מרמזים על שלש מידות של תורמים ונותני צדקה.

יש התורם כשהוא בריא ולא צפויה לו כל סכנה וזה בבחינת זה"ב ראשי תיבות: זה הנותן בריא

יש הנותן כאשר צפויה לו סכנה וזהו בבחינת כסף ראשי תיבות- כשיש סכנה פותח.

ויש הנותן כשהוא חולה מוטל על ערש דווי ומבקש להוריש את רכושו לצדקה , מרומז במילת נחשת ר"ת- נדבת חולה שאמר תנו (ליקוטי נסים)

2..איך יתכן לתת לקב"ה תרומה?

כל הקניינים מתייחסים לה' ושלו הם ואינם של האדם.

רק בעת שיתנדב לשם שמים, אז הוא זוכה בהם שיחשב כאילו הם שלו.

ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה'. "ויקחו לי" – על ידי שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו. (מלבי"ם,שם)

3..ויקחו...תקחו- מדוע כפל לשון הלקיחה?

קיימים שני סוגים של תרומה, האחד הוא המעולה ,זה הנותן בלב שלם ועליו נאמר תקחו את תרומי בלשון נוכח כי הקב"ה מאיר לו פנים ואילו על השני העושה רק בכדי לצאת ידי חובתו נאמר ויקחו לי תרומה בלשון נסתר (תורת אמת, ר' יהודה ליב מלובלין, ע"פ חומש פניני החסידות)

ב.צד הניתן:

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת
וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:
שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:(שמות כה,ג;ה-ו)

1.ממה נלקחת התרומה?
תרומה אותיות המותר:
ולפי פשוטו אפשר לרמוז כי תרומה אותיות המותר על דרך מן המותר בפיך שהצדקה צריך לעשותה מנכסיו שהרוויח במשפט וביושר ולא מגזל ועושק וזש"ה בצדקה תכונני אך רחקי מעושק וכו' (חומת אנך שמות פרק כה פסוק ב )

2.מהי מטרת הזהב בעולם הזה?

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא? בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁכָּן וּבִשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן (שמות רבא,לה,א)

3.הזהב של המשכן כיפר על הזהב של העגל:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבוֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל הִכְעַסְתֶּם אוֹתִי בְּאֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, עַכְשָׁיו שֶׁעֲשִׂיתֶם הַמִּשְׁכָּן בְּאֵלֶּה אֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם, הֱוֵי: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.(שמות רבא,נא,ח)

4.מנין היה לבני ישראל כסף וזהב?

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: (ג',כ"ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר: 'וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא' (בראשית מז יד). אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין – תלמוד לומר: 'וכל הארץ באו מצרימה' (בראשית מא נז). וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר: 'וינצלו את מצרים' (שמות יב לו). (פסחים קיט,ע"א)

5.העלאת הניצוצות של זהב מצרים:
מסביר האר"י הקדוש שהציווי להוציא ממצרים את כלי הכסף, הזהב והשמלות, הוא בעצם ציווי להוציא את ניצוצות הקדושה ממצרים. א"כ, הקב"ה ציווה מבני ישראל 'להשאיל' ממצרים את אותם המרכיבים החיוביים שקיבלו במצרים: הן את מה שקיבלו מחוויית העבדות, והן את מה שקיבלו מהחברה הסובבת אותם. מצרים הייתה התרבות המפותחת ביותר באותה תקופה, ובני ישראל היו צריכים להוציא עמם את הדברים החיוביים שלמדו שם. בשל כך, ציווה הקב"ה שבני ישראל ישאלו את הדברים, ולא יקנו אותם, משום שמחד הקב"ה רוצה שבני ישראל יקחו את אותם דברים, אולם מצד שני הוא רוצה לוודא שנדע שאלו דברים שאולים, שאינם שייכים במקורם ליהדות, ולכן יש להזהר בהם מאד(שיחה של הרב עמיטל)

6.מנין היו להם עצי שיטים?

ועצי שטים. ומאין היו להם  במדבר, פירש רבי תנחומא (תרומה ט.), יעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים: (רש"י,שם)

שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים (שמות כה,ו)

7.מנין הביאו שמן למאור ובשמים למשן המשחה?
 ...מה שכתוב בתרגום המיוחס ליונתן פרשת ויקהל דענני שמיא הביאו אבני שהם ואבני מילואים מפישון ואת הבושם ואת השמן מגן עדן והנשיאים לקחום והביאום לצורך המשכן ע"ש באופן שנתפרסם שה' שלחם בפרסום וזהו שנאמר 'ויקחו לי תרומה' שגם אנ נותן תרומה למשכן והוא בעצם ויקחו לי תרומה שיקחו תרומה ממנו....והדר מפרש וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת וגו' בכולם בוא"ו עד עצי שיטים ואז הפסיק וכתיב שמן למאור בלא וא"ו להורות דמכאן היא תרומתו כביכול הנגלית שמן ובשמים אבני שוהם ואבני מילואים ( החיד"א,נחל קדומים,פרשת תרומה)

ג.צד המקבל:

1.אם הכל שייך ממילא לה' - מה בכל זאת קיבל מאת בני ישראל? את נדיבות הלב

והנה, אומרים על זה חז"ל, שיש להתבונן ולהבין, שהקב"ה הרי לא צריך את הזהב ואת הכסף של עם ישראל, שהרי הקב"ה אומר: "לי הכסף ולי הזהב",
ובאמת הוא שהביא להם את התחש ואת עצי השטים, גם את השמן הוא הוריד להם מן השמים וגם את האבנים הטובות והמרגליות הוריד להם עם המן מן השמים, כך שהכל בא מאתו יתברך שמו ויתעלה!
אלא שהקב"ה רצה את נדבות הלב של עם ישראל בהביאם את תרומתם, כמו שכתוב בתחילת הפרשה: "וְיְִקחוִּ ליְ תּרוָּמהֵ מֵאתָ כּלִ אישֲׁ אֶשׁר יְִדֶּבנּוִּ לבּוִֹ תְּקחוֶּ אתְ תּרוָּמִתי", וכמו שמבאר רש"י שם: "לי ­ לשמי. תרומה ­ הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה". הקב"ה אומר, הרי אני הוא שנתתי לך את הכסף, את הזהב ואת המרגליות, אלא שכשאני אבקש ממך להביא את זה תרומה למשכן, עליכם להביא את זה לשמי ­ לשם שמים, "לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה", בשמחה ובטוב לבב! בהתלהבות! בחשק!
(הרב מרדכי אליהו זצ"ל, יא` אב תשע``ג)


2.הנותן הוא המקבל בעצמו:
למה נכתב "ויקחו" ולא ויתנו? נתינה לאדם חשוב נחשבת לקיחה:

בעי רבא: הילך מנה ואקדש אני לך, מהו? אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: מקודשת...הכא באדם חשוב עסקינן, דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה - גמרה ומקניא ליה נפשה". (קידושין ז,ע"א)

ויקחו לי. כשהמקבל אדם חשוב אז נחשב הנותן כמקבל, כבקדושין נתנה היא ואמר הוא אם הוא אדם חשוב מקודשת, לכן אמר כאן ויקחו ולא אמר ויתנו (מ"ב), ולשון זה נאמר ג"כ באברהם ואקחה פת לחם במקום ואתננה, וכן באליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידי', ויקח במקום ויתן, כי הנותנים האלה חשבו א"ע כמקבלים: (הכתב והקבלה שמות  כה ,ב )

רמז לדבר: ונתנו- ניתן לקריאה מהסוף להתחלה ולהיפך.

מה קדם למה- ציווי על בניית המשכן או חטא העגל?

"ויתן אל משה וגו' - אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן" (רש"י, שמות ל"א, יח).

"ועל דרך הישר, נצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל, וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת, וצוה לישראל עליה כמו שפירשתי בפרשת ויקהל" (רמב"ן, ויקרא ח', א)

סיום: איך מעלים את החומר?

אחת מתורות הבעש"ט:

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ(שמות כג,ה)

כי תראה - כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוף,

תראה - שונאך - שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא -

רובץ תחת משאו - שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך ע"י תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם. ואולי יעלה בלבבך [ש:] -

וחדלת מעזוב לו - שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות. הנה, לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם - 

עזוב תעזוב עמו - לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים  

(מתוך "היום יום" מאת הרבי מלובביץ לכ"ח שבט)