פתיחה: כיצד ניתן לכנות את השופט א- לוקים והאם אין בזה כפירה וע"ז?
עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ:(שמות כב,ח)
אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר(שמות כב,כז)
דַיָנָא לָא תְקִיל וְרַבָּא בְעַמָךְ לָא תְלוּט:(אונקלוס,שם)
רש"י מבאר שבמקומות רבים- ע"פ ההקשר השימוש במילה א-להים מכוון לשופטים ודיינים:
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:(בראשית ו,ב)
בני הא-להים. בני השרים והשופטים. דבר אחר בני הא-להים, הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבין בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד, טז.), ראה נתתיך אלהים (שם ז, א.). (רש"י,שם)
א.מהם משפטים?
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם(שמות כא,א)
אשר תשים לפניהם. אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, (ג) לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם(רש"י,שם)
המצות כלן נחלקות על שלשה חלקים:
1.מצות מקובלות,
2.ומצות מושכלות,
3.ומצות שאין טעמן נגלה ומבואר.
מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.
מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.
מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.
וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להינו אתכם...
(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)
ב.משפט ושפיטה באיזכורם הראשון בתורה:
1.המלחמה בסמל המשפט קשורה לעיניים ולמאבק ברוע(עמלק/סדום)
וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר...וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: (בראשית יד,ח:יח)
..לא שביקשו לכבוש את ארץ ישראל מיד הכנענים אלא שביקשו להגיע לאברם. ופירשו הכתבו מה היה להם על אברם, משום שעד כה היה מתנהד בכל בטבע בלי השגחה כלל והנה אברם גרם שהכל יהיה בעין השגחה ולשפוט במידת הדין (העמק דבר,שם)
מגמר נמי לא תגמרו מיניה - דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות (בבא בתרא, קלא,ע"א)
אמנם המלכים שהתכנסו בעין המשפט היו רשעים בעצמם ועדיין אם ננתק את הפסוקים מהקשרם- יש קשר בין המשפט לראייה(משפט מבוסס על ראיות ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות) ולמאבק בעוולה שנציגיה הם עמלק וסדום.(ענ"ד)
הקב"ה מלמד את הדיינים:
וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם(בראשית,יא,ה)
וירד ה' לראות. לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים, שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (פ' נח יח.):(רש"י,שם)
אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה(בראשית יח,כא)
ארדה נא. למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, (ת) הכל כמו שפרשתי בפרשת הפלגה. דבר אחר, ארדה נא לסוף מעשיהם:(רש"י,שם)
2.האיזכור הראשון של פעולת שפיטה בין בני אדם: העלאת השיפוט לערכאה הגבוהה ביותר היא מסוכנת:
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,טז,ה)
רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיק אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי מִתַּחַת יָדֶיהָ, רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְשָׁנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה (בראשית טז, ה): יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, נִמְנְעוּ מֵחַיֶּיהָ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. כְּתִיב (בראשית טז, ד): וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית טז, יא): הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ. (בראשית רבא,מה,ה)
ג. העקרון המשפטי של : "עין תחת עין"
עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל(שמות כא,כד)
עין תחת עין. סימא עין חבירו, נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד.): (רש"י,שם)
מדוע לא כפשוטו?
1.הסבר על דרך הסברה:
וכי אם הפסיד שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה, למדנו מכאן כי אינו אלא דמי מאור עין הנזוק. (שמות משפטים כב) (מדרש אגדה)
2.הסבר על דרך הרמז:
ע י ן
פ כ ס
בפסוק עין תחת עין וגו' קבלו חז"ל דהוא ממון, ויש לומר דבפסוק מרומז שאין עין ממש אלא ממון כי הוה ליה למימר עין בעד עין, מהו הלשון תחת, אלא לרמז כי האותיות שתחת העי"ן בהא"ב הוא כסף, תחת העי"ן הוא פ', ותחת היו"ד הוא כ"ף, ותחת הנו"ן הוא ס' ועולה אותיות כסף וזהו עין אם לקח עין יתן תחת עין והוא כסף. (הגר"א,קול אליהו משפטים)
אבל למה לא לכתוב ישירות ממון?
בחשבון בני האדם- ממון כי אין אפשרות לכוון בדיוק למה שחייב כשאין זה מבחינה ממונית
אבל בחשבון האלוקי -אכן מידה כנגד מידה ואדם ישלם על כל מה שעשה באותה מידה שעשה
ד.האם הקב"ה מתערב במשפט אשר בארץ?
הקב"ה נקרא המלך המשפט- שופט כל הארץ ונדרשת התערבותו תמיד:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (בראשית יח,כה)
לכאורה ה' לא מתערב בין אדם לחברו:
ב.מצד שני- הקב"ה הוא הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר והוא דן את העולם ע"פ מידה כנגד מידה:
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: (שמות כא,יב-יג)
והא-להים אנה לידו. ... במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו,
זה לא נהרג וזה לא גלה,
והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, (מ)
זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, (נ) וזה שהרג (ס) במזיד נהרג: (רש"י,שם)
כאשר הדיין - ירא אלוקים- דן דין אמת הרי שאלוקים לא מתערב והוא משמש כנציגו ושלוחו( ושלוחו של אדם כמותו)
וכאשר לא- הקב"ה מתערב ודן דין אמת ע"פ מידה כנגד מידה- עין תחת עין- וזהו שנאמר " עד האלוקים יבוא דבר שניהם" (ענ"ד)
עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ:(שמות כב,ח)
אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר(שמות כב,כז)
דַיָנָא לָא תְקִיל וְרַבָּא בְעַמָךְ לָא תְלוּט:(אונקלוס,שם)
רש"י מבאר שבמקומות רבים- ע"פ ההקשר השימוש במילה א-להים מכוון לשופטים ודיינים:
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:(בראשית ו,ב)
בני הא-להים. בני השרים והשופטים. דבר אחר בני הא-להים, הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבין בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד, טז.), ראה נתתיך אלהים (שם ז, א.). (רש"י,שם)
א.מהם משפטים?
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם(שמות כא,א)
אשר תשים לפניהם. אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, (ג) לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם(רש"י,שם)
המצות כלן נחלקות על שלשה חלקים:
1.מצות מקובלות,
2.ומצות מושכלות,
3.ומצות שאין טעמן נגלה ומבואר.
מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.
מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.
מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.
וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להינו אתכם...
(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)
ב.משפט ושפיטה באיזכורם הראשון בתורה:
1.המלחמה בסמל המשפט קשורה לעיניים ולמאבק ברוע(עמלק/סדום)
וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר...וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: (בראשית יד,ח:יח)
..לא שביקשו לכבוש את ארץ ישראל מיד הכנענים אלא שביקשו להגיע לאברם. ופירשו הכתבו מה היה להם על אברם, משום שעד כה היה מתנהד בכל בטבע בלי השגחה כלל והנה אברם גרם שהכל יהיה בעין השגחה ולשפוט במידת הדין (העמק דבר,שם)
מגמר נמי לא תגמרו מיניה - דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות (בבא בתרא, קלא,ע"א)
אמנם המלכים שהתכנסו בעין המשפט היו רשעים בעצמם ועדיין אם ננתק את הפסוקים מהקשרם- יש קשר בין המשפט לראייה(משפט מבוסס על ראיות ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות) ולמאבק בעוולה שנציגיה הם עמלק וסדום.(ענ"ד)
הקב"ה מלמד את הדיינים:
וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם(בראשית,יא,ה)
וירד ה' לראות. לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים, שלא ירשיעו הנידון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (פ' נח יח.):(רש"י,שם)
אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה(בראשית יח,כא)
ארדה נא. למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, (ת) הכל כמו שפרשתי בפרשת הפלגה. דבר אחר, ארדה נא לסוף מעשיהם:(רש"י,שם)
2.האיזכור הראשון של פעולת שפיטה בין בני אדם: העלאת השיפוט לערכאה הגבוהה ביותר היא מסוכנת:
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,טז,ה)
רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, כָּל מִי שֶׁהִרְתִּיק אַחַר מִדַּת הַדִּין לֹא יָצָא שָׁפוּי מִתַּחַת יָדֶיהָ, רְאוּיָה הָיְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְשָׁנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמְרָה (בראשית טז, ה): יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, נִמְנְעוּ מֵחַיֶּיהָ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. כְּתִיב (בראשית טז, ד): וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית טז, יא): הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בָּהּ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְהִפִּילָה עֻבָּרָהּ. (בראשית רבא,מה,ה)
ג. העקרון המשפטי של : "עין תחת עין"
עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל(שמות כא,כד)
עין תחת עין. סימא עין חבירו, נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק, וכן כולם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד.): (רש"י,שם)
מדוע לא כפשוטו?
1.הסבר על דרך הסברה:
וכי אם הפסיד שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה, למדנו מכאן כי אינו אלא דמי מאור עין הנזוק. (שמות משפטים כב) (מדרש אגדה)
2.הסבר על דרך הרמז:
ע י ן
פ כ ס
בפסוק עין תחת עין וגו' קבלו חז"ל דהוא ממון, ויש לומר דבפסוק מרומז שאין עין ממש אלא ממון כי הוה ליה למימר עין בעד עין, מהו הלשון תחת, אלא לרמז כי האותיות שתחת העי"ן בהא"ב הוא כסף, תחת העי"ן הוא פ', ותחת היו"ד הוא כ"ף, ותחת הנו"ן הוא ס' ועולה אותיות כסף וזהו עין אם לקח עין יתן תחת עין והוא כסף. (הגר"א,קול אליהו משפטים)
אבל למה לא לכתוב ישירות ממון?
בחשבון בני האדם- ממון כי אין אפשרות לכוון בדיוק למה שחייב כשאין זה מבחינה ממונית
אבל בחשבון האלוקי -אכן מידה כנגד מידה ואדם ישלם על כל מה שעשה באותה מידה שעשה
ד.האם הקב"ה מתערב במשפט אשר בארץ?
הקב"ה נקרא המלך המשפט- שופט כל הארץ ונדרשת התערבותו תמיד:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (בראשית יח,כה)
לכאורה ה' לא מתערב בין אדם לחברו:
עבירות שבין אדם למקום יוה''כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה''כ מכפר עד שירצה את חבירו (יומא פה,ע"ב)
הסכנה: באין יראת אלוקים- המשפט הופך למשפח:
כִּי כֶרֶם יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה:(ישעיה ה,ז)
במקרים מיוחדים- ה' מתערב ע"פ עיקרון של מידה כנגד מידה:
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:(שמות כב,כא-כג)
סיום: החיבור והפירוד בין הדיין לאלוקים
א.מצד אחד יש משותף בין הדיין לאלוקים:
1.הדיין שותף בקיומו של העולם שנברא ע"י אלוקים:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {לז} אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם {לט}:(אבות א,יח)
2.הקב"ה משתתף עם הדיינים בדין:
הסכנה: באין יראת אלוקים- המשפט הופך למשפח:
כִּי כֶרֶם יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה:(ישעיה ה,ז)
במקרים מיוחדים- ה' מתערב ע"פ עיקרון של מידה כנגד מידה:
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:(שמות כב,כא-כג)
סיום: החיבור והפירוד בין הדיין לאלוקים
א.מצד אחד יש משותף בין הדיין לאלוקים:
1.הדיין שותף בקיומו של העולם שנברא ע"י אלוקים:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל {לז} אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם {לט}:(אבות א,יח)
2.הקב"ה משתתף עם הדיינים בדין:
וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו, אפילו שעה אחת--כאילו תיקן את כל העולם כולו, וגורם לשכינה שתשרה בישראל: שנאמר "אלוהים, ניצב בעדת אל" (תהילים פב,א). ושמא יאמר הדיין, מה לי ולצרה הזאת--תלמוד לומר "ועימכם, בדבר משפט" (דברי הימים ב יט,ו): אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
(יד החזקה,הלכות סנהדרין,כג,י)
(יד החזקה,הלכות סנהדרין,כג,י)
3.מחוייבות השופט היא קודם כל כלפי ה':דברי יהושפט מלך יהודה לשופטים-
וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם
תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַי-ה-וָ-ה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט:...
וְכָל רִיב אֲשֶׁר יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם
בֵּין דָּם לְדָם בֵּין תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים
וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַי-ה-וָ-ה וְהָיָה קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל
אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ: (דברי הימים ב,יט,ו;י)
ב.מצד שני- הקב"ה הוא הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר והוא דן את העולם ע"פ מידה כנגד מידה:
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: (שמות כא,יב-יג)
והא-להים אנה לידו. ... במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו,
זה לא נהרג וזה לא גלה,
והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, (מ)
זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, (נ) וזה שהרג (ס) במזיד נהרג: (רש"י,שם)
כאשר הדיין - ירא אלוקים- דן דין אמת הרי שאלוקים לא מתערב והוא משמש כנציגו ושלוחו( ושלוחו של אדם כמותו)
וכאשר לא- הקב"ה מתערב ודן דין אמת ע"פ מידה כנגד מידה- עין תחת עין- וזהו שנאמר " עד האלוקים יבוא דבר שניהם" (ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה