אמור: בין דיבור לאמירה

פתיחה: בד"כ נוקטת התורה לשון דיבור ולאחריה אמירה ומדוע שינה כאן הכתוב?

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו(ויקרא כא,א)

חלק א:מאמר ודיבור:


1.המאמר הראשון-יהי אור:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר(בראשית א,ג)

אמירה- רצון(רס"ג):
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר. מילת אמירה בכאן להורות על החפץ, כדרך "מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ" (שמואל א כ ד), מה תרצה ותחפוץ, וכן "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (להלן כד נא), כאשר רצה; כי כן הוא הרצון לפניו.(רמב"ן,שם)

2.הקב"ה קורא לאדם ומצפה ורוצה בתשובתו:

מאדם הראשון ועד אברהם פונה הקב"ה לאדם ישירות רק שלוש פעמים:

א.בין אדם לעצמו:
וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:  וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא(בראשית ג,י)

ב.בין אדם לחברו:
.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי:(שם,ד,י)

ג.בין אדם למקום:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:  ... 

וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה (שם,ו,יג;כב)

תגובתו של אדם הראשון היא פחד,תגובת קין התחמקות...ותגובתו של נח היא אדישות...

רק תשובתו של אברהם העברי לקריאת הבורא הינה חד משמעית: הנני 

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי ׁ(בראשית כב,א)

(ע"פ הרב יהודה ליאון אשכנזי, מתוך הספר שומרי הסודות ע"מ 31)

3.המאמר  הנעלם:

א.בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)

בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)

ב.המאמר החסר- דיבור של קדושה שבא מהאדם 

ב1.המאמר של האדם בקידוש:

דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)

ב2.ספירת העומר

ב3.נעשה ונשמע:

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4. בין אמירה לדיבור

א.אורך הדברים:קצרה שהיא ארוכה
האומר יאמר דבר קצר ומוחלט במילים מועטות והמדבר יבוא ברוב דברים ודיבור ארוך  לבאר ולפרש המאמר הקדום (יאיר אור, המלבי"ם,ערך אמור דבר)

ב.תוכן הדברים- אמירה רכה ודיבור קשה:

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(שמות יט,ג)

כה תאמר. בלשון הזה וכסדר  (ג) הזה: לבית יעקב. אלו הנשים, תאמר להם  (ד) בלשון רכה: ותגיד לבני ישראל. עונשין ודקדוקין פירש לזכרים, דברים הקשין כגידין (שבת פז. מכילתא בחדש פ"ב): (רש"י,שם) 

כיון שמצינו דדבור הוא לשון קשה כדכתיב דבר אדוני הארץ אתנו קשות ש"מ שאמירה הוא לשון רכה ועוד מדכתיב ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו' וכתיב נמי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וגו' וכתיב נמי סוף סדר ויחי ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו' מכל אלה נראה דלשון ויאמר לשון רכה הוא: (שפתי חכמים,שם)

..וכן כל 'לאמור' שבתורה לפי פשוטו עניינו לרכך את הדיבור שדיבר ה' שהוא לבארו ולהסבירו אל העם כפי שהם יכולים לשמוע ולהבין דברי אלוקים חיים איש איש לפי הבנת שכלו(באור שמות הנרדפים,ע"מ מד)


ג.חיבור בין המדבר לשומע:
ובטעם שינוי הלשונות שאלו נקראו 'מאמרות' ואלו 'דברות'... ד'מאמר' שייך אפילו בלי חיבור לשומע המאמר, אבל דיבור הוא חיבור בין המדבר להשומע, ועל כן יש בלשון לומר 'ראובן דיבר עם שמעון', היינו שהדיבור חיברם כהוראת מלת 'עם', אבל אין בלשון לומר 'ראובן אמר עם שמעון' אלא 'אמר לשמעון' או 'אל שמעון'
("שם משמואל", חלק המועדים – ערב יום הכיפורים, תרפ"א בשם בעל האבני נזר)

ד.דיבור ואמירה לעצמו:

עוד תדע שבמקום שבאו דבור ואמירה שלא אל הזולת רק דבור האדם אל עצמו, אז תורה האמירה על מחשבת הלב, והדבור יורה שדבר בינו לבין עצמו בפיו.(מלבים על ויקרא פרק א פסוק א)

ה.הקשר בין עשר המאמרות ועשרת הדיברות:

שהיה צורך לעשר מכות להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדיברות (שפת אמת, פ' בא, תרל'א).

5.משמעות הפסוק הנפוץ בתורה:

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר- הפסוק מופיע בתורה 70 פעם בדיוק כנגד 70 אומות העולם (ע"פ הרב שרקי)

נראה לומר שיש כאן רמיזה לכך שכל אמירה של ה' אל משה- אע"פ שהיא אמירה שמיועדת לבני ישראל- הרי שיש לה נגיעה והשפעה על כל אומות העולם שכן עם ישראל הוא לב בגוף העולם(ע"פ הכוזרי) וממילא התורה רצתה להעיד על זיקה זו (ענ"ד)

חלק ב: ספירת העומר

1.מדוע ספירת העומר נעשית דווקא בדיבור?

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)

2.דווקא בספירת העומר שמים דגש על חשיבות המילה הנאמרת (שלא כמו למשל בחנוכה ):
מִי שֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כַּמָּה יְמֵי הַסְפִירָה בְּזֶה הַלַּיְלָה, יֹאמַר לוֹ: אֶתְמוֹל הָיָה כָּךְ, שֶׁאִם יֹאמַר לוֹ:  הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִמְנוֹת  בִּבְרָכָה; אֲבָל קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין זְמַן סְפִירָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם(אורח חיים,תפט,ד)

3.מטרת הספירה- הגעה אל מתן תורה -הדיבור האלוקי אל עם ישראל כולו:

משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה וגו'". והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה...
ומפני כן , כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו (ספר החינוך מצווה שו)
חלק ג: פרשת המקלל

מה ראה הן הישראלית והמצרי ליקוב ולקלל? מדוע לא מוזכר שם ה' אלא הביטוי השם?

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן(ויקרא כד,י-יא)

וזהו ויקוב בן האשה הישראלית את השם. כמאמרם ז"ל (סנהדרין נו.) שהוא כמו ויקוב חור בדלתו (מל"ב יב, י), כי זה כפר בעיקר ועשה אחד אחר, כאומרו כי לא תשתחוה לאל אחר (שמות לד, יד), לכן ויקוב חור בדלתו, הוא פירוש ויקוב בן האשה. והוא שנקב חור בדלי"ת של אחד ועשה ממנו אחר, וזהו ויקוב חור בדלתו. ומאין בא לו זה, אמרו בסתרי תורה, [כי אביו של זה היה המצרי שהרג משה במצרים, דכתיב ויך את המצרי (שם ב, יב), ואמרו הלהרגני אתה אומר (שם יד), מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. וזה הדבר היה בסוד בין ישראל, כאומרו ויטמנהו בחול. וכבר ידעת הסגולה שיש בישראל, שאם יודע אחד מחבירו שהרג את הנפש, אם יפול ריב ביניהם יגלה מה שידע ומה שלא ידע.
וכשאמר בכאן וינצו במחנה, אולי אמר לו כלה מדברותך ולך אצל נגעים וגלולי אביך שהרגו משה בשם המפורש. וכששמע זה, ויקוב בן האשה הישראלית את השם שהרג לאביו. כי אמר איך ה' יצא ממקומו של רחמים לפקוד עון אבי עליו להרגו, ואז ויקוב את השם. ולמה חזר לומר ויקלל. אבל אולי כשידע שמשה הוא העושה וההורג, ויקלל ג"כ למשה. וכל זה רמוז באומרו את השם, בהיפוך אותיות הוא משה. אשר עליו אמר ממכון שבתו השגיח (תהלים לג, יד), והוא כלול במטטרון שר הגדול. וזהו משה וזהו השם, והיה חייב על קללת השם ועל קללת משה:

(צרור המור ,שם)

סיום: אמור ואמרת- מדוע שינה בלשון?

1.דיבור ארוך ומוטעם, אמירה קצרה וללא טעם:

אבל במקום שיציין הלכה למשה מסיני שאין לה שום יסוד בהכתוב, רק שכן נמסר לו על פה מבלי טעם ודרוש. כמו הלכות שבס"ת תפילין ומזוזה. וכל ההלכות מסיני שמנה הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים שאין להם שום שורש בהכתוב. כמו גוד ולבוד ודופן עקומה שיעורין חציצין ומחיצין וכדומה, עליהם לא יפול לשון דיבור כי לא נאמרו לדרוש ולהוציא אותם מן הכתוב. ועליהם כפל אמור ואמרת. (מלבי"ם,שם)

2.דיבור -קשה, אמירה- רכה:

אמור אל הכהנים ואמרת וגו'. אמור ואמרת, שינה הלשון ולא אמר דבר ואמרת כמנהגו בכל התורה, לפי שהכהנים הם משונים ומובדלים משאר העם שהם משרתיו של מלך, לזה אין ראוי שיהיה מדבר עמהם כשאר העם, ולזה לא אמר אמור אל בני אהרן הכהנים, אלא אל הכהנים בני וגו', ועוד לפי שהם בני אהרן בני שושבינא דמלכא ראוי שיהיה בהם שינוי הדבר, אמור ואמרת, בלשון רכה, לא כשאר העם שמדבר עמם בלשון דיבור בלשון קושי, מפני אימת המלכות: (שפתי כהן ,שם)

נראה לומר שבגלל תוכן הדברים- דיבור אל הכהן בסיטואציה שבה מת לו אחד מקרוביו ואין הוא יכול להתאבל עליו ע"פ ציווי ה- נדרשת אמירה רכה ומתחשבת בנסיבות (ענ"ד)

אחרי מות- קדושים: על מהות הקדושה

פתיחה: מה היה החטא בקירבה אל הקודש של שני בני אהרון?

 וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ:(ויקרא טז,א)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן(שם,י,ג)
  
הקדמה: מושגי הקדושה ביהדות
קדושה,קדיש,קידוש,קודש הקודשים,הקדוש ברוך הוא,קידושין,בית המקדש,רוח הקודש,לשון הקודש,ארץ הקודש,קדש ורחץ,קידוש השם וגו'

מהו קדוש?
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם:(ויקרא יט,ב)

1.נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר
2.המידבק בדרכי א-לוקים
(ע"פ מילון אבן שושן)

א.הקדושה הראשונה- קדושת הזמן:

0.המופע הראשון של הקדושה- בשבת-קדושת הזמן:

וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,א)

 

ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

1.מהי הקדושה היותר משמעותית:
בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם,הקדושה שבזמן.במעבמד הר סיני בטרם נאמרו עשרת הדיברות הכריז אלוקים על קדושת האדם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק לאחר שהעם  נכנע לפיתוי והשתחווה בפני דבר, עגל הזהב, ניתן הציווי להקים את המשכן, קדושה במרחב.ראשונה התגלתה קדושת הזמן,שניה התגלתה קדושת האדם .אחרונה- קדושת המרחב.הזמן ( והאדם) התקדש ע"י אלוקים, המרחב , המשכן הוקדש ע"י משה  (השבת,אברהם יהושע השל,פתח דבר- אדריכלות בזמן)
  
2.קדוש קדוש קדוש- כנגד קדושת הזמן, קדושת המקום וקדושת האדם (ענ"ד)

קדוש פירושו להיות מובדל.אם ברצונו של הראדם המקושר לחומר להיות מובדל,עליו לפשוט עצמו מתאוות העולם הזה.אולם השי"ת שהוא קדוש בכל מיני קדושות הרי הקדושה וההבדלה אצלו היא כאשר הוא כביכול  מבדיל עצמו מגודל קדושתו ומשגיח על השפלים אשר בארץ וזן ומכלכל את באי העולם.

נמצא כי בחינת קדוש אצל ה' צבאות היא בכך ש"מלא כל הארץ כבודו" (ע"פ המהרש"ם מבערזן, תכלת מרדכי, מתוך טללי אורות ,ג,ע"מ עז)

 3.שלושת הקדושות נפגשות ברגע אחד בשנה:
אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים בשלום בלי פגע (ע"פ מחזור ליום הכיפורים)

4.להוסיף מחול על קודש:
 בכל מקום בא "את" לרבות ולהוסיף כמו שדרשו "את ה' אלוקיך תירא- לרבות תלמידי חכמים" וכאן- את שבתותי תשמורו- בא לרבות ולהוסיף מחול על קודש, לקבל שבת לפני שקיעת החמה והמתין בצאתה עד צאת הכוכבים!
"תשמורו" הוא לשון המתנה וצפייה כמו שפירש רש"י ואביו שמר את הדבר - המתין וציפה מתי יבוא.אף כאן תקבל על עצמך שבת לפני בואה ומתמין ותצפה לכניסתה וכן ביציאת השבת תמתין בסבלנות להוסיף מחול על קודש (הגה"ק ר' וידאל הצרפתי,גאב"ד,צוף דבש)

 ב.מיהו קדוש?

1.קדושת האדם- ברוחניות ובגשמיות:
רַבִּי אָבִין אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן וְהוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִים, מֵהֶם נְזִירִים וּמֵהֶם שִׁכּוֹרִים, לְעֵת עֶרֶב בָּא לִתֵּן שְׂכָרָם, נָתַן לַשִּׁכּוֹרִים שְׁנֵי חֲלָקִים וְלַנְּזִירִים חֵלֶק אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ לֹא כֻלָּנוּ שָׁמַרְנוּ כְּאֶחָד, מִפְּנֵי מַה אַתָּה נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָנוּ חֵלֶק אֶחָד, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, אֵלּוּ שִׁכּוֹרִים הֵן וְדַרְכָּן לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּלְפִיכָךְ אֲנִי נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָכֶם חֵלֶק אֶחָד, כָּךְ הָעֶלְיוֹנִים לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מָצוּי בָּהֶם קְדֻשָּׁה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, יד): וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָּא, אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים לְפִי שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם הַלְּוַאי בִּשְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת יַעַמְדוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב (ויקרא כ, ז): וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים. (ויקרא רבא,כד,ח)

2.קדושים תהיו- ולא נבל ברשות התורה:
והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה...
וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח) שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו  (רמב"ן,שם)

3.התקדשות- בכל:
ראשי תיבות קדשים :קול דיבור שתיה ידיעה מאכל.שיש להתקדש בין בתורתו ובין בשאר מעשיו הגשמיים.קול רומז ללימוד תורה, שקולכם יהיה התורה ובקדושה, דיבור אפילו דיבור בעלמאיהי בקדושה שתדברו בנחת ולא בכעס ולא בגאווה.שתיה- ששתייתכם תהיה בקדושה ובשיעור הראוי לקיום הנפש.ישיעה- לשון חיבור  כמ"ש באדם הראשון "והאדם ידע את חווה אשתו" שצריך להתקדש בזה, מאכל כמו שנאמר בשתייה שיתקדש בשעת אכילתו... (אביר יעקב זיע"א, מתוך ליקוטי אליהו פרשת קדושים)

ג.קדושה ותפילה:
1.דבר שבקדושה- בעשרה: 
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)

בעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)


2.הקדושה: רמז לכבודו של ה' בעולמות העליונים
בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל:  שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:(ישעיה ו,א-ג)

רבי יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, וברוך כבוד ה' ממקומו
(תוספתא ברכות א', י"א)

3.בין קדושה לשמע ישראל:

קדוש בגימטריה שמע שהקורא קריאת שמע מתחילתה ועד "אני ה' אלוקיכם" ומעיין בדברים ואוזניו שומעות את אשר מוציא הוא בפיו-פרשת קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות וזכירת יציאת מצרים יוכל להגיע על ידה לקדושה ( הגאון רבי רפאל משה אלבז,עדן מקדם)


4.שמע ישראל בתוך קדושת תפילת מוסף:

מובא בתשובות הגאונים ,הטעם שתיקנו לומר כתר,לפי שבימי רב אשי גזר המלך יוזגדר השני שלא יקראו קריאת שמע.מה עשו חכמים שבאותו הדור?תיקנו להבליעה בין הקדושות.תחילת קריאת שמע שהיא 'שמע ישראל'–בראש כתר יתנו לך,וסוף קריאת שמע דהיינו 'אני ה'אלהיכם'–בסוף כתר יתנו לך.ותיקנוה בהבלעה כדי שלא תשכח קריאת שמע מפי התינוקות וביקשו מר בר אשי ורב סמא רחמים מן השמים, ובא תנין בחצי היום ובלע את המלך הרשע הנ"ל בבית משכבו,ובטלה הגזירה(מלתא בטעמא,סימן רס"ז, מתוך סידור איש מצליח לימות השנה)

5.הקדיש- מתוך חזון יחזקאל על ימי גוג ומגוג:
וַיְהִי דְבַר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו: ...
וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה: (יחזקאל לח,א;ב;כג)


ד.קדושת האדם בימנו-קדושת מים אחרונים:
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם:(ויקרא כ,ז)

דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא {ויקרא כ-ז} והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני יי' אלהיכם זו ברכה (ברכות נג,ע"ב)

"מים אחרונים חובה" (שו"ע סי' קפ"א, א), והטעם הוא מפני מלח סדומית שמסמא את העיניים. ואמנם, בימינו אין ידוע מהו אותו מלח סדומית, אבל תקנת חז"ל לא בטלה, ולא רק מפני שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין, אלא גם מפני שהרמב"ם גילה שיש בדורנו מלח שאינו מלח סדומית, אבל סגולתו קשה כמו של מלח סדומית, ולכן נשארה חובת נטילת מים אחרונים כבתחילה (פ"ו מהל' ברכות ה"ג). 

מלבד עניין הסכנה שבמלח, יש עניין מיוחד על פי הקבלה להקפיד בנטילת מים אחרונים כי הוא חלקו של הסטרא אחרא, ולכן יש להקפיד בזה ביותר (ועיין לבא"ח פרשת שלח לך אותיות ו, ח, יד).  (קול צופייך,גליון 354, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל)

 סיכום: הקדושה- דרישה מכל אדם ובכל מצב

0.מוטבציה:
אדם מקדש עצמו מעט- מקדשים אותו הרבה (יומא לא,ע"א)  

1.מי? 

...והנה יש בני אדם טועים מדרך השכל באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך, ויתרשלו על ידי כך מלעלות בסולם השלימות אך לא כן הוא שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכישרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו ועל כן להורות זה ציווה יתברך ואמר 'דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו כי הקהיל את כולם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך (תורת משה,פרשת קדושים) 

2.מתי?

אין התורה דורשת מאיתנו להיות קדושים כמו מלאכים אלא "קדושים תהיו"- כהוויתכם, בכל מצב ודרגה שאתם נמצאים בהם- השתדלו להתקדש מעט (ע"פ ר' מנחם מנדל מוורקי, חיוכה של תורה פרשת קדושים)

3.איך?
מדרגת הקדושה - האחרונה במדרגות לפי מסילת ישרים:
 הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענוה, יראת החטא, והקדושה (הקדמת המחבר, מסילת ישרים)
כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהתשתמשו מדברים גשמיים.(מסילת ישרים,פרק כו)


 סיום: אופני החטא של 2 בני אהרון- אופנים הנוגדים את הקירבה אל הקודש

א.זהירות-מצות לא תעשה(אש זרה)
ב.פרישות-צלילות הדעת(יין)
ג.טהרה-טהרת המשפחה(זרע)
ד.זריזות-בקיום מצוות עשה(רחיצה)
ה.ענווה -כלפי גדולים (הורו הלכה)
שהם בראשי תיבות "אש זרה": אש זרה הקריבו, שתויי יין נכנסו לעזרה, זרע לא היה להם, רחיצה לא רחצו ידיהם ורגליהם, הוראה הורו בפני משה [ומה שהורו גם-כן היה טעות (ותלוי בדעות מה הורו) ומכל-מקום לא היו מתים אילולא היו מורין כן בפני משה רבנו (חידושי המאירי). אך מכל-מקום גם אם היו מורין אמת היו נחשבים מורין הוראה בפני רבן] (ע"פ החיד"א,פתח עיניים עירובין סג)

תזריע-מצורע: תיקון חטא הדיבור והאכילה

פתיחה:  נקודות החיבור בין פרשות שמיני,תזריע ומצורע
1.מה עורר את רש"י לחפש קשר בין סוף פרשת שמיני לפרשת תזריע?

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:(ויקרא יב,ב)

אשה כי תזריע. א"ר שמלאי {ויק"ר יד, א.} כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף: (רש"י,שם)

2.מה הקשר בין דיני יולדת לבין ענייני הצרעת המובאים בהמשך הפרשה ובפרשת מצורע הנקראת עימה בד"כ?

א: כוחו של האדם- כח הדיבור:וַיִּיצֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(בראשית ב,ז)

וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַדְמְתָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְחַיֵּי וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא:(אונקלוס,שם)

1.הדיבור יכול לרומם או להשפיל את המדבר:

עַל כֵּן הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם {תהילים ל''ד י''ג}: ''מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים'' בָּעוֹלָם הַבָּא וְלִרְאוֹת טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה? ''נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע''.

עוֹד יֵשׁ עִנְיָן פָּשׁוּט, אֲשֶׁר נוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אֶת גְּנוּת הֶעָוֹן הַמַּר הַנַּ''ל, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁיִּתְרוֹן הָאָדָם מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הוּא בְּמַה שֶׁהוֹסִיף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נֶפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב {בראשית ב' ז'}: ''וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה'', וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס: לְרוּחַ מְמַלְּלָא, וְזֶהוּ רַק אִם הוּא מְתַקֵּן בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא כֵן אִם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִבּוּרוֹ לְרַע, הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כִּי הִיא אֵינֶנָּה מְקַלְקֶלֶת עַל כָּל פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁדִּיֵּקּ הַכָּתוּב: ''מִי הָאִישׁ'' וְגוֹ' דְּאִי לָאו הָכִי אֵינוֹ בִּכְלַל אִישׁ. (חפץ חיים- שמירת הלשון, שער הזכירה פרק ב)

2.סוד הסתרתו של המאמר העשירי במעשה בראשית:

א.בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)

בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)

ב.השותפות של האדם והקב"ה:

אמר לו טורנוסרופוס : אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? א"ל ר"ע ולמה שוררו (=חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול - לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם (תנחומא, תזריע,סימן ה)

ג.המאמר החסר: המאמר של האדם ב"ויכולו":

דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)

 ב.שתיקתו של אהרון:

 מדוע שתק אהרון? מדוע דווקא פרשת שתויי היין נאמרה ישירות לאהרון?

 1.תגובת אהרון למות בניו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ויקרא י,ג)

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(שם,שם,ט)
וידום אהרן. קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (ת"כ שם לו. ויק"ר שם). (רש"י,שם)

2.השורש-חטא אדם הראשון:

א.חטא האכילה:

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)

ב.חטא הדיבור:

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)

אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

3.חטא נדב ואביהו מול חטא אדם וחוה:

א.ביקשו קירבה דרך היין :

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיָּמֻתוּ (ויקרא,טז,א)

ב.ביקשו קירבה דרך עץ הדעת(גפן):

כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:(בראשית,ג,ה)

ג.גלגול נשמת אדם הראשון:
...נדב ואביהוא, הם נפש אדה"ר ממש (שער הגילגולים,הקדמה לג)

4.וידום אהרון- התיקון הפרטי של אהרון הכהן:

אהרון תיקן באופן מלא את חטא דיבורו אדם הראשון- ע"י שתיקה ואת חטא אכילתו ע"י שזכה לציווי על המנעות משתיית יין בבואו אל הקודש ובכך גילה לו הקב"ה את שורש טעותו של אדם הראשון (ענ"ד)

5.התיקון הציבורי של חטאי אדם הראשון:

א.תיקון במשך השנה:

חטא האכילה:

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)

התיקון: בקידוש על היין ועל החלות

ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

חטא הדיבור:

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)

אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

התיקון: קידוש הדיבור

אמירת 'מודה אני', הלל, ברכות ותפילה, לימוד תורה.

ב.תיקון כפול בפסח(פה-סח): אמירה ואכילה

ב1.חובת אמירה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר. כָּל-מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר:

(הגדה של פסח)

וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל- הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. (הגדה של פסח)

ב2.חובת אכילה: אכילת מצה,מרור,ארבע כוסות וכו' 
בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (שמות יב,יח)

יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחלה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. [שו"ת חזון עובדיה א סי' מד]. (ילקוט יוסף,תעה,ה)

ג..עומק התיקון : 

ג1.המצווה הראשונה שניתנה לעם כולו - אכילת קרבן הפסח: 
מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ביציאת מצרים שהוא התחלת הכניסה ליהדות, היא מצות אכילה (=קרבן פסח) ("תקנת השבין", נא:). "פרשת החודש היתה הקדמה למצות הפסח. כי בן-נח אין להם כח לאכול אכילה בקדושה, ואחר שנתן להם פרשת החודש שנעשו אומה ישראלית בחינת 'כנסת ישראל', אז ניתן להם מצות הפסח (פרי צדיק, ב/קיז:) ובא מצוות הפסח לתקן הקלקול של אדם הראשון (=שאכל מפרי עץ הדעת) (פרי צדיק", ג/יט:)

ג2. אכילת מצה- תיקון האכילה בתאווה מפרי עץ הדעת:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: (בראשית ג,ו)
אכילה בפסח ובשבת מתקנת את האכילה של אדם הראשון:

וכן בא מצוה ראשונה בתורה באכילת פסח אכילת מצוה שבא לתקן הקלקול של אדם הראשון שהוא שורש הסתת הנחש להכניס תאוה באכילה ובא מצות הפסח לתקן הפגם, ובזמן הזה שאין לנו פסח יש אכילת מצוה מצה ומרור שמברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו וצונו, ... והיינו דאכילת שבת בא לתקן מה שפגם אדם הראשון באכילה, והיינו דבאמת כל אכילת אדם הראשון היה מצוה וכמו שכתב בעל עשרה מאמרות מהרמ"ע ז"ל דמצות עשה של אדם הראשון היה מכל עץ הגן אכל תאכל והוא קלקול ולא קיום מצות עשה זו ויקוים לעתיד, (פרי צדיק,חג הפסח,אות א)

ד.שורש כוונתו של הנחש:

ושורש הסתת הנחש היה להכניס תאוה באכילה, ומי שהוא מוגדר באכילה שמאכלו בקדושה ממילא שומר כל המצות שבתורה, שאין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתיה כמו שנאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם

...ובג"ד אמרו רבנן דמתניתין אילן שאכל אדם הראשון חטה היה ואחרנין אמרין גפן הוה כו' תאנה היתה ...

וכשמתקן שיהיה האכילה בקדושה אז ממילא שומר כל המצות וניצול מקטרוג יצר הרע.

וכן בשבת שאכילות ישראל בקדושה. כתיב שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. שזוכה להיות משומר מן העבירה כמו שכתוב במכילתא, ובפרי עץ חיים הלשון שניצול מקטרוג היצר הרע. (פרי צדיק תזריע אות ג)

ה.ע"פ ר' צדוק הכהן 2 פרשיות הבאות אחרי פסח מתקנות את 2 חטאי הפה של אדה"ר: האכילה והדיבור

ה1..פרשת מאכלות אסורות(סוף פרשת שמיני):

כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )

ה2.חטאו של המן: שלא הסתפק במועט
המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

ה3.היתרון של  בני ישראל על פני אדם הראשון לעניין איסור והיתר באכילה:
אמר רבי יהודה בן פדיה, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שאתה לא יכול לעמוד בנסיותך אפילו שעה אחת, והרי בניך משמרין כל המצות שנתנו להם ועומדין בהן. אחד מהם עומד ונוטע מעדר מנכש מזמר שורה ומשקה, ורואה פירות נטיעותיו מבכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם, לקיים מה שנאמר, שלש שנים יהיה לכם וגו' (ויק' יט כג). ואדם הראשון נאמר לו, מזה אכול ומזה לא תאכל, ולא יכול לעמוד בצוויו אפילו שעה אחת, אלא כמו שנאמר, ותתן גם לאישה עמה ויאכל (ברא' ג ו).
ובניך נצטוו, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. וביותר כשיבא אדם מישראל ליקח בהמה שה או עז או כבש, שוחט ומפשיט ומכניס ידו ובודק הריאה ונמצא טריפה, מניחו ואינו אוכלו. הוי אומר, (כל) אמרת ה' צרופה וגו' (תהל' יח לא). לפיכך לא נצטוה אדם הראשון, לפי שגלוי וידוע לפניו, שאינו יכול לשמור מצות הרבה, שהרי מצוה אחת נצטווה ולא עמד בה. אבל ישראל, כמה מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא, והם משמרין. לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ואמר להם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו,(תנחומא,שמיני,אות ח)

ה4.פרשת מצורע- איסור לשון הרע:חטא הדיבור:

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)

אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

התיקון:זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע עוֹבֵר עַל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, (ויקרא רבא, טז,ו)

ג.איזכור ראשון של שורש ז.ר.ע: כח ההולדה וריבוי הזרע תוך שמירה על כמות ואיכות

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: 

וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)

הגדלת הכמות:

תדשא הארץ. תתמלא ותתכסה לבוש עשבים...: 

מזריע זרע.  (ס) שיגדל בו זרע לזרוע ממנו   במקום אחר:  

שמירת האיכות:

עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. 

והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי,  (פ) לפיכך כשנתקלל אדם על עונו  (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): 

 ותוצא הארץ וגו'. אף על פי שלא נאמר למינהו בדשאין בציווייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך, ונשאו קל וחומר בעצמן,  (ר) כדמפורש באגדה בשחיטת חולין (חולין ס.):(רש"י,שם)

 אותו הציווי לאדם:פרו(פרי-איכות)- ורבו(ריבוי-כמות)

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ(שם,א,כח)

סיכום: הקשר בין שמיני- תזריע ומצורע
מאכלות אסורים (שמיני)- כנגד החטא הראשון- האכילה

תורת היולדת (תזריע)-כנגד העונש של החטא הראשון ( בעצב תלדי בנים)

תורת המצורע-זיהוי הנגע (תזריע)- כנגד חטא הדיבור

תורת טהרת המצורע- כנגד תיקון חטא הדיבור ע"י הכהן , נציגו של אהרון, הראשון שתיקן חטא זה (ענ"ד)

שמיני: סודו של המס' שמונה

פתיחה: מדוע היה צריך להקים את המשכן במשך שמונה ימים?
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ויקרא ט,א)

דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר יוֹסִי, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מְפָרְקוֹ שְׁתֵּי פְעָמִים בְּכָל יוֹם וְקוֹבְעוֹ. רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל אָמַר, שָׁלֹש פְּעָמִים בְּכָל יוֹם(תנחומא,כי תשא,סימן לה)

הקדמה:
שמונה מי יודע?
שמונה,אני יודע.
שמונה ימי מילה
(הגדה של פסח)

...פירש את כל הפיוט כמדבר על הדברים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים והאחרון(שלושה עשר מדיא) כמדבר בזכות מה ניגאל (ע"פ עטרת ישועה, מובא בהגדה של פסח-מתיבתא מהדות רפאל חיים, ע"מ רס"א)

חלק א:שמונה במעגל הזמן,המקום והאדם

1.מימד הזמן-במועדים:
א.סוכות ושמיני עצרת-
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כט,לה)

ב.פסח ושבועות-מתן תורה שבתחילת השבוע השמיני
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ (דברים טז,ט-י)
 
ג.חנוכה-
התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ''ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה.
(רמב"ם,יד החזקה,ספר זמנים, הלכות חנוכה, פרק ג הלכה ב)

ד.מצוות הקהל- בחודש השביעי(תשרי) שבשנה השמינית(מוצאי שביעית):
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר, מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם.
הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (דברים לא,ט-יג)

 2.מימד המקום: במשכן


והוא שמצינו שרוב עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה, :
שהרי בגדי כהן גדול היו שמונה,
בשמי שמן המשחה והקטורת היו גם כן שמונה...
גם הבדים היו שמונה,
גם הקרבנות שהיו מקריבים לא הוכשרו ליקרב כי אם אחר שמונה ימים...
גם השיר שהיו הלוים אומרים על הקרבנות היו שמונה לחנים (מיני כלי זמר)... (ויקרא ט א) (רבנו בחיי ויקרא ט,א)

3.החיבור בין מימד שמיני בזמן ובמקום:

א.במשכן:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט,א)
ויהי ביום השמיני -שמיני למלואים, הוא ראש חדש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (רש"י,שם)

ב.בהקמת מקדש:
ב1: בניית המשכן ארכה 7 שנים אך הסתיימה דווקא בחודש השמיני:
וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל (משפטו) מִשְׁפָּטָיו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים: (מלכים א,ו,לח)

ב2:הכנסת ארון ה' חלה בחודש השביעי אבל נמשכה 8 ימים והסתיימה בשמיני עצרת:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: (מלכים א,ח,סו) 

 4. מימד האדם-בברית המילה:
א.היום השמיני הוא המשכו של היום השביעי, משפיע מושפע ממנו:
כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְ-ה-וָ-ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְ-ה-וָ-ה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ,יא)
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב,ג)

ב.מילה בשמונה ימים מייצגת שלמות:
רבי אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר "התהלך לפני והיה תמים". (נדרים לא,ע"ב)
 
5.סיכום ביניים: המס' שמונה קשור להשלמה (שלמות במילה),גימור וחיתום (שמיני למילואים) ,עצירה (שמיני עצרת):

אמר לו טורנוסרופוס : אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? א"ל ר"ע ולמה שוררו (=חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול - לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם (תנחומא, תזריע,סימן ה)


חלק ב:משמעות המספר שמונה- נצח

1.השמונה מעל השבע:

והענין כי בכל עת צריכין לתקן מקודם שבעת ימי הבנין של הטבע. ....ואז זכו להמשיך הארה מיום השמיני שהוא למעלה מהטבע כנודע.(שפת אמת ויקרא תרמ"א)

א.מילה דוחה את השבת:
מילה בזמנה, דוחה את השבת; ושלא בזמנה--אינה דוחה לא את השבת, ולא את יום טוב.(יד החזקה,ספר אהבה,הלכות מילה,פרק א,הלכה ט)

ב.עבודת המקדש דוחה את השבת:
 ...תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם במושבות אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המקדש(ילקוט שמעוני ,פרשת ויקהל)

2.שמונה קשור למשיח:

א.שמונה-שמן המשיח:
חשבון שמונה רמז לשמן המשיח, שהוא על מעלת שמונה, וידוע כי חשבון שמונה הוא אחר השבעה במעלת האחד, ובזמן המשיח יחזרו כל האומות לאמונתנו, הוא שכתוב "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד"... ולפי שהעולם הזה הוא על מעלת שבעה, ומזה היתה מנורת המשכן והמקדש בז' נרות, חייבה החכמה היות זמן המשיח על מעלת ח', כי בו תהיה מעלה יתירה ותוספת השגה בידיעת השי"ת על כל הזמנים שעברו... (רבנו בחיי, כד הקמח נר חנוכה)

ב.כינור של משיח-שמונה נימים-כנראה המקור למושג התו השמיני:
רבי יהודה אומר, כנור של מקדש של שבעת נימין היה. שנאמר "שובע שמחות את פניך". אל תיקרי שובע אלא שבע. של ימות המשיח שמונה . שנאמר "למנצח על השמינית", על נימה שמינית.(ערכין יג,ע"ב)

בטעם הדבר שבעולם הזה הכינור בן שבעה נימים בימות המשיח שמונה ושל עולם הבא עשרה נימים, ביאר המהרש"א שעולם הזה שנברא בשבעת ימי בראשית כל הקדושות הם במספר שבע כמו שבת שמיטה יובל וספירת העומר, ובימות המשיח שחלוקים מעולם הזה בדבר אחד כמבואר בגמרא אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, ונוסף בימות המשיח שמחה אחת שאין שעבוד מלכויות כנגד זה נוסף עוד שיר אחד, ולעולם הבא כיון שאז יתעלה הקב"ה למעלה מעשר קדושות יש בו עשרה נימים לעשרה שירים.(ביאור חברותא,שם)

3.המספר שמונה מייצג את התורה: 

{א} לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: {ב} הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: {ג} יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: {ד} אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: {ה} בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: {ו} וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: {ז} מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: {ח} תּוֹרַת יְ-ה-וָ-ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְ-ה-וָ-ה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: (תהילים יט א-ח)

ובמזמור (תהילים י"ט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ואחר כך התחיל לומר תורת ה' תמימה וגו' עד סוף המזמור. 
ויש מן תחילת המזמור עד תורת ה' תמימה שבעה פסוקים, ואחר כך תורת ה' תמימה. כי הנהגת הטבע נברא בשבעה ימי בראשית, ואילו התורה היא על הטבע, והיא מדריגה שמינית. ועל פי טעם זה מזמור אשרי תמימי דרך שהוסד על התורה, יש בו שמונה אלפ"א בית"א, שהתורה היא מדריגה שמינית, שהיא על הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית. 

וכן כל דבר שהוא על הטבע, והוא תיקון מה שחסר הטבע, הוא אחר השבעה. וזה טעם מילה בשמיני. כי האדם מצד הטבע נברא עם הערלה, והוא פחיתות הטבע, והמילה היא תיקון הטבע, ולפיכך תיקון הזה הוא ביום השמיני, לפי שהוא אחר הטבע שנבראת בששת ימי בראשית. (תפארת ישראל,פרק ב) 


4.המספר שמונה- קשור ישירות לקב"ה בכבודו ובעצמו:

ביום השמיני -ואולי לפי שר"ל כי בעצם היום ההוא נראה ה' אליהם ולא בימים הקודמים ע"כ הוצרך ליתן טעם מה יום מימים לפי שהיה יום זה שמיני דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת, כי כל מספר ז' חול ומספר שמיני קודש כדעת המדרש (יל"ש שמות רמא.טו) האומר שכל קלוסו של משה היה באז, ומאז באתי לדבר בשמך, אז ישיר משה כו', כי אז היינו אחד רוכב על ז' והוא להשליט את השי"ת על כל ז' כוכבי לכת ועל כל הנמצאים שנתהוו בז' ימי בראשית, וע"כ נראה להם ה' ביום זה דווקא מצד היותו שמיני כי מספר זה מיוחד אליו ית'. וזה טעם הקרבן שאינו מרוצה כ"א מן יום הח' והלאה, וזה טעם שהמילה שבח' דוחה השבת שבז' כי הרוחני דוחה הגשמי. (כלי יקר,ויקרא ט א)

5.בין שמונה לשמן:

א.השבט השמיני ללידה - אשר והאחרון בברכת משה(!):

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ. (בראשית מט כ). 
וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ. בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ. (דברים לג כד).

סדר הלידה - ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי, גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין. 
ברכת משה - ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף, זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר.

ב.המילה השמינית בפסוק על שבעת המינים היא- זית:
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (דברים ח,ח)

ג.גם התורה וגם השמן וגם השמונה מייצגים את  מה שמעל ומעבר לטבע:
נמשלה התורה לשמן...
אתה מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה.
 (תנחומא דברים כח,ג)

ד.עץ החיים שמייצג את הנצח הוא - הזית והשמן:
... וזהו שכתוב: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". תְּצַוֶּה - לשון צוותא, חיבור. כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר יחדיו להעלות שמן מעץ החיים לנר תמיד בבחינת "מעלין בקודש ואין מורידין" (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

6.משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת(בראשית ה,ד)

אדם הראשון היה אמור לחיות לנצח,ולאחר שחטא נגזר שיחיה עוד  870 שנה אחרי הולידו את שת(סה"כ1000) אבל נתן 70 שנה לדוד כדי שיוולד המשיח ולכן המס' 800 מייצג את המתנה של אדם הראשון למשיח לעתיד לבוא:

חַיִּים שָׁאַל מִמְּךְ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד.(תהילים כא)
מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁלְּדָוִד הַמֶּלֶךְ לֹא הָיוּ חַיִּים כְּלָל, פְּרָט לְזֶה שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן נָתַן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הִתְקַיֵּם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאוֹתָן שִׁבְעִים שָׁנִים נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאוֹתָן שָׁנִים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבָהֶן הוּא הִתְקַיֵּם, וְנִתְּנָה לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל זֶה - חַיִּים שָׁאַל מִמְּךְ נָתַתָּה לּוֹ  (זוהר, חלק ב,רל"ה,ע"א)

7.סיכום: שמונה מייצג את הנצח-אינסוף ואת ימות המשיח:
שמנה אותיות נשמה(חלק אלו-ה ממעל)
התו השמיני מייצג במוזיקה יצירהעילאית  שהיא מעל '7 התווים הרגילים' -כמו הכינור של ימות המשיח !
שמונה הפוך הוא סמל במתמטיקה לאינסוף!
שמונה הוא סמל לתורה שהיא נצחית

 סיום- המספר שמונה- מחזיר את האדם אל גן עדן- אל המציאות הראשונית לפני מציאות העולם הזה:

בראש השנה נברא אדם הראשון.
בשעה ראשונה עלה במחשבה.
בשניה נמלך במלאכי השרת.
בשלישית כנס עפרו.
ברביעית גבלו.
בחמישית רקמו.
בששית העמיד גולם על רגליו.
בשביעית זרק בו נשמה.
בשמינית הכניסו לגן עדן. (ילקוט שמעוני במדבר כט)


 וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט,א)
 אותו היום הייתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ (מגילה י )