קרח: ה"לקח" במעשי קרח

פתיחה: מדוע לא ציינה התורה במפורש מה לקח קורח?

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:(במדבר טז,א)

ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה (ב) לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך (איוב טו, יב), לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם.
דבר אחר, ויקח קרח, (ג) משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר קח את אהרן (במדבר כ, כה), קחו עמכם דברים (הושע יד, ג): (רש"י,שם)

חלק א: ענייני לקיחה

1.התורה נקראת לקח- האם משמע שתמיד טוב לקחת?

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: (משלי,ד,ב)

כי לקח טוב. כי כבר נתתי לכם קנין טוב אל תעזובו את התורה שנתתי לכם הנה אלה דברי הש''י ר''ל שאמרם בלשון כאילו הש''י ידבר: (רלב"ג,שם)

2.לקיחת אדם- לקיחה בדברים או נישואין :

א.לקיחה בדברים:

קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת(ויקרא ח,ב)

דבר אחר קח את אהרן ואת בניו אתו, מה תלמוד לומר, והלא בכמה מקומות נאמרו בו במשה לקיחה בבני אדם, שנאמר ולקחת את הלוים לי אני ה'... וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו, אלא אמר לו הקב"ה קחם בדברים, שלא יהיה לבם לדבר אחר. (ספרא, צו מלואים, ב)

ב.נישואין:(שגם כן נעשה בקידוש האישה בחפץ ובמילים)

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:(דברים כד,ה)

2.לקיחה חיובית ולקיחה שלילית:

א.לקיחה שלילית- לצורך מימוש תאוות האדם:

וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה(בראשית ד,יט)

שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש (ק) משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר, ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (כד, כא.) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, (ב"ר כ"ג, ב.) כמו שמפורש באגדת חלק (רש"י,שם)

ב.לקיחה חיובית- לצורך עלייה לא"י או לצורך נישואין מחדש להוליד את משה:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:(בראשית יב,ה)

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (שמות ב,א)

חלק ב: דמותו של קרח

1.קרח- איש המחלוקת השלילית: היו חלוקים בתוך עצמם

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי . וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ :(אבות ה,יז)  

א.מהי מחלוקת לשם שמים?

כְּלוֹמַר שֶׁאַנְשֵׁי הַמַּחֲלֹקֶת הַהִיא מִתְקַיְּמִים וְאֵינָם אוֹבְדִין, כְּמַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי שֶׁלֹּא אָבְדוּ לֹא תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי וְלֹא תַּלְמִידֵי בֵּית הִלֵּל. אֲבָל קֹרַח וַעֲדָתוֹ אָבְדוּ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, פֵּרוּשׁ סוֹפָהּ, תַּכְלִיתָהּ הַמְבֻקָּשׁ מֵעִנְיָנָהּ. וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף הַמְבֻקָּשׁ מֵאוֹתָהּ מַחֲלֹקֶת לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת, וְזֶה מִתְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ מִתּוֹךְ הַוִּכּוּחַ יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי שֶׁהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. וּמַחֲלֹקֶת שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, תַּכְלִית הַנִּרְצֶה בָּהּ הִיא בַּקָּשַׁת הַשְּׂרָרָה וְאַהֲבַת הַנִּצּוּחַ, וְזֶה הַסּוֹף אֵינוֹ מִתְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁתַּכְלִית וְסוֹף כַּוָּנָתָם הָיְתָה בַּקָּשַׁת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה וְהָיוּ לְהֶפֶךְ: (ר"ע מברטנורה,שם).

ב.מחלוקת קרח וכל עדתו ולא מחלוקת קרח ומשה:
אולם מחלוקת שאינה לש"ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת ונגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוין תועלת עצמו ומתנגד לכונת חברו שהוא ג"כ מכוין תועלת עצמו, כענין שהי' מחלוקת גם בין קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו, שהנה קרח רצה בכהונה גדולה שמ"ש שהתקנא על נשיאותו של אליצפן פי' שזה עורר אותו לחלוק על משה אבל אחר שנכנס בריב הי' מחלוקתו על כהונת אהרן, שלדעתו אחר שעמרם שהוא הבכור לקהת נטל חלקו במה שמשה היה מלך ראוי שהכהונה הגדולה תנתן לבן יצהר שהוא בן השני לקהת, אמנם מחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת, היה ענין אחר שהם התלוננו על שנטלה הבכורה מראובן, שלפי מה שהיה ראובן הבכור ראוי שתצא ממנו המלוכה והכהונה כמ"ש ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז ששאת הוא הכהונה ועוז הוא המלוכה, והתלוננו על שנתנה הכהונה ועבודת ה' לשבט לוי והמלוכה והקדימה בדגלים ליהודה וגם על שנתנה הבכורה ליוסף,

וז"ש ויקח קרח [קיחה זו היינו קיחת דברים וטענות כמו קחו עמכם דברים] שקרח לקח לו טענות למחלוקתו מה שהוא בן יצהר בן קהת בן לוי, שאחר שיצהר הוא בן השני לקהת מגיע לו הכהונה הגדולה, ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת הם לקחו טענות אל מחלוקתם מפני שהם בני ראובן, שחשבו שהכהונה והלויה מגיע לשבט ראובן שהוא הבכור ליעקב אחר שנפסלו הבכורות פטרי רחם ע"י חטא העגל: (מלבי"ם ,במדבר טז ,א )

2.עושרו של קרח- מלקיחה שאינה ראוייה:

וְכֵן שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח מִיִּשְׂרָאֵל וְהָמָן מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה מַתְּנָתָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא חוֹטְפִין אוֹתָהּ לָהֶם. (במדבר רבא,כב,ו)

גודל עושרו של קרח:

ואמר רבי לוי משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא... (סנהדרין קי, ע"א)

א.גנב מבית הגנזים של פרעה:

וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים, זֶה הָיָה קֹרַח שֶׁהָיָה קַתָּלִיקוֹס לְבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, וְהָיוּ בְּיָדוֹ מַפְתְּחוֹת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ, אֵין אַתָּה שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים, וּלְמִי הֵן מְעֻתָּדִין לְאֵלּוּ שֶׁהֵן גּוֹלִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמִּצְרַיִם, אֲבָל קֹרַח לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ, אַף כְּשֶׁיָּמוּת אֵינוֹ קָם(במדבר רבא,יח,טו)

משמעות הגניבה מבית פרעה:

וראוי לתת לב אל כוונת המדרש: מה פשעו ומה חטאתו של קרח שאסף העושר מפרעה ומביתו, ואם הטעה אותו עם כל זה אין בזה עוון אשר חטא!?
והמשל בזה לבעל מחיה מוכר משקה, התאספו אל ביתו ביום השוק שיכורים הרבה ויאמרו לתת לפניהם משקה. בא גנב אחד לגנוב המעות מתוך אמתחותיהם. עמד עליו המוזג ויתאבק עמו להוציאו מביתו. וזה מפציר בו לאמר: חלילה לי מעשות אליך. אין אני כשאר הגנבים מעולם לא גנבתי מישראל אף פרוטה אחת! השיב לו הבעל הבית: שוטה, כל אשר תמצא ידך לגנוב מהם, אצלי אתה גונב, כי ודאי לא ילכו מביתי עד אשר ישתו ישכרו בעד כל ממונם ולא ישאר בידם מאומה.
הנמשל מבואר במאמר שלפניו: וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת. כלומר, אמת הדבר שלא יישאר העושר ביד פרעה ומצרים, כי הם בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ. אבל מה חטאו של קרח? אחר אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים - לגולי מצרים, שכבר הבטיח אותם הקב"ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", אם כן כל מה שאסף מפרעה גזל את ישראל כי נגרע מביזת הים.(משלי יעקב, פרשת קרח)

ב.מצא את אוצרות יוסף וביקש להשתמש בזה כנגד משה ואהרון:

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְ-ה-וָ-ה אֶל כָּל הָעֵדָה:(במדבר טז,יט)

וּכְנַשׁ עֲלֵיהוֹן קרַח יַת כָּל כְּנִישְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִתְנַטַל בְּעוּתְרֵיהּ דְאַשְׁכַּח תְּרֵין אוֹצְרִין מִן אוֹצְרוֹי דְיוֹסֵף מַלְיָין כְּסַף וּדְהַב וּבְעָא לְמִטְרַד בְּהַהוּא עוּתְרָא יַת משֶׁה וְיַת אַהֲרן מִן עַלְמָא אִילוּלֵי דְאִתְגְלֵי אִיקָרָא דַיְיָ לְכָל כְּנִישְׁתָּא(תרגום יונתן,שם)

3.קרח והקרחת:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, גָּדוֹל מִכָּל הַלְוִיִּם הָיָה קֹרַח, שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְקָרָא לוֹ קֹרַח. מָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁגִּלַּח בִּשְׁבִילוֹ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב קֵרֵחַ הוּא.
וּכְשֶׁרָאָה קֹרַח אֶת רֹאשׁוֹ בְּלִי שֵׂעָר וְרָאָה אֶת אַהֲרֹן מִתְקַשֵּׁט בְּקִשּׁוּטֵי מְלָכִים, הִזְדַּלְזֵל בְּעֵינָיו וְקִנֵּא לְאַהֲרֹן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתְךְ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, לֹא רָצִיתָ לַעֲלוֹת לָעֶלְיוֹנִים, רֵד לְמַטָּה וְתִהְיֶה בַתַּחְתּוֹנִים. שֶׁכָּתוּב (במדבר טז) וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה. מַהוּ הַשְּׁאוֹל? גֵּיהִנֹּם, (זוהר,ויקרא,מח,ע"ב)

סופו של קרח- יצא קרח מכאן ומכאן:

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א''ל לימא מר שמעתתא ומר א''ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן (בבא קמא,ס,ע"ב)

וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם(סוטה,ט,ע"ב)

4.קרח ואשתו- לקח לו אישה שפעלה לרעתו:

וַיִּקַּח קֹרַח, לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ... (במדבר רבא,יח,ד) 

איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שוויה כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי {שופטים טז-ל} תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס''ד תכלתא חשיבא [מצוה] אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך היינו דכתיב {משלי יד-א} חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ואולת בידה תהרסנה זו אשתו של קרח (סנהדרין קי,ע"א)

אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לְקֹרַח: רְאֵה מֶה עָשָׂה מֹשֶה:
הוּא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,
אֶת אָחִיו עָשָׂה כֹּהֵן גָּדוֹל,
אֶת בְּנֵי אָחִיו עָשָׂה סְגָנֵי כֹּהֲנִים.
כְּשֶׁמְּבִיאִים תְּרוּמָה – אוֹמֵר: תְּהֵא לַכֹּהֵן;
כְּשֶׁמְּבִיאִים מַעֲשֵׂר וְאַתֶּם נוֹטְלִים אוֹתוֹ – אוֹמֵר: תְּנוּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לַכֹּהֵן;
וְעוֹד, שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אֶת שַׂעֲרוֹתֵיכֶם וּמְשַׂחֵק בָּכֶם וּמְזַלְזֵל בָּכֶם;
אֶת עֵינוֹ נָתַן בְּשַׂעֲרוֹתֵיכֶם.
אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַף הוּא עוֹשֶׂה כָּךְ.
אָמְרָה לוֹ: כֵּוָן שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ – אוֹמֵר אַף הוּא: "תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז, ל).
(תרגום,ע"פ ספר האגדה)

5.הופעה ראשונה של אותיות ק.ר.ח: 

א.יעקב טוען בפני לבן שלא לקח ממנו דבר בחסד אלא הכל בזכות

וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי: {לז} כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ: {לח} זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: {לט} טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: {מ} הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: {מא} זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים: {מב} לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ (בראשית מא,לו-מב)

ב.הקשר בין קרח לקרח:

מעניין לגלות שכאשר המים קופאים מתקבל גוש קרח הגדול בכעשרה אחרזים מנפח המים מהם הוא נוצר ובשל כך צף הקרח על פני המים.כאלה היו פני הדברים גם אצל קורח המתנפח ומתנשא כלפי מעלה מתרברב ומייחס לעצמו חשיבות רבה מאוד (צוהר לתיבה,פרשת קרח)

6.קרח לקח אל השאול את כל עדתו:

אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין קוֹנְסִין אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וּבְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, תִּינוֹקוֹת בֶּן יוֹמָן נִשְׂרְפוּ וְנִבְלְעוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, דִּכְתִיב: וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם, וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח קֹרַח. (תנחומא,קרח,ג)

7.קרח- אבד שמו לעד בעם ישראל:

קרח - שנעשה קרחה בישראל (סנהדרין קט,ע"ב)
. ובמהרש"א הוסיף, דהיינו קרחה, שלא יקרא עוד אחר בשם זה, כדאיתא במס' יומא [לח ב]: ושם רשעים ירקב. ודקדק לומר שעשה קרחה בישראל, כי בבני עשו נשאר שם קרח, באלופי עשו (ביאור חברותא,שם)

סיום: אצל קרח- העיקר לקחת

ויקח קרח- קרח היה לקחן, לקח את כל הונו שלא ביושר, לקח אישה שהכשילה אותו בעצותיה, לקח עצמו למחללוקת, לקח בדבריו  חלק ממנהיגי העדה ולקח את כל עדתו אל השאול.מובן מדוע לא נמא רבמפורש מה לקח כי העיקר אינו מה לקח אלא העובדה שלקח שכן היה לקחן (ענ"ד)

תפקיד הכהן- נתינה( ע"פ הרב שבתאי סבתו):
וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיהוָה לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר יח,ו)

בשולי הדברים: אותיות ק.ר.ח מרמזות על מחלוקת קרח

קורח כהוויתו מסמל את האות ה' המסמלת קו למעלה הוא קו המחשבה, והקו הימני המחובר אליו הוא קו הדיבור, בעוד הקו השמאלי שיש לו הפסק עם הקו העליון מסמל את עולם המעשה. בינות למחשבה ודיבור קיים הפסק עם עולם המעשה. הפסק זה מאפשר את ירידת עולם המחשבה לעולם המעשה בדרך, בירור המצוות, והפסק זה גם מאפשר פתח להתעלות רוחנית מכיוון המעשה לעולם המחשבה, שלא יהא זה מעשה מגושם גרידא,אך שתפעפע בו לחלוחית וחיות של רוחנית!

1. אות הק' מורה על השתפלות יתר המידה לעולם המעשה, הקו השמאלי נמשך לו יתרה מקו הימין והוא מגיע למקומות בעוה"ז, שהוא אינו שייך להם, הדבר סותר את ענין ירידת העליונים לתחתונים בקו הקדושה. זוהי התנגדות לציצית הממשיכה את אור ה' לעולם בפנימיות. לדעתו טלית התכלת לבדה מספקת!

2. אות הר' מורה על העדרות עולם המעשה, אם הבית מלא ספרים וחדור אור ה' בפנימיות, מדוע יש צורך במזוזה, (מצווה שהיא שורש המקיף) סמל למנהיג שהוא בעל אור מקיף וסמכות משפיעה? הוא יוצא נגד השפעה של מנהיג מלמעלה למטה וטוען העדה כלה קדושה,מדוע יש צורך בהתנשאות של מנהיגים כמשה ואהרון?

3. אות הח' חמורה בדרגתה הרוחנית מאותיות הק' והר', היות ובאות הק' מצוי האדם בירידה רוחנית והוא עוד יהיה צמא להתעלות ולחזור בתשובה ולהגיע לעולמות עליונים יותר,ובאות הר' כשהאדם חדור בעניינים רוחניים (ציצית לימוד התורה)ונעדר קיום של מצוות, הוא יתעורר בתשובה, היות ומצפונו ינקר לו על חיסרון בעניין שהוא משוכנע בהכרחותו, והוא יתעורר בקיום המצווה, (בית מלא ספרים זקוק למזוזה). ואולם אות ח' מסמלת, שאין פתח להתעלות, יש כאן תדמית של קורח שהוא בן יצהר הצף, עולה ומתרומם על כולם ונמצא בעולמות רוחניים ביותר, ואינו זקוק למנהיגות מעליו כנשיאות משה ואהרון, ומשיב לו משה שאפילו כוהן המשרת בבהמ"ק וממלא את יעדו בהידור ושלמות, מודע לעובדה, שהוא מצוי בעולם של גלות ועליו להתרומם לעולמות של אור שהסמל שלהם הוא בוקר המתגלם באהרון הכהן (לקוטי שיחות חלק ח')