שלח לך: שלוחו של אדם- כמותו

פתיחה: מדוע דווקא בחטא המרגלים ותגובת העם נפלה רוחו של משה(ואהרון) יותר מאשר בכל החטאים האחרים שחטאו במדבר?
וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יד,ה)


א.תגובות משה לחטאי בני ישראל: מתפלל כשמוצדק, מוכיח כשלא

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:(אבות ה,ד)

עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב"ה במדבר -
שנים בים, 
1.אחד בירידה, שם נאמר (שם יד) המבלי אין קברים במצרים:

וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: יְ-ה-וָ-ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן (שמות יד,י-יד)

2.ואחד בעלייה, ויבואו מרתה וילונו:
וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה:  וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה:  וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ
(שמות טו,כג-כה)

3.אחד ברפידים, וירב העם עם משה:
וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם:  וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְ-ה-וָ-ה:  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא:  וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי:(שמות יז,א-ד)

שנים במן, 
4.לא תצאו ויצאו, 
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ (שמות טז,כז)

5.איש אל יותר ממנו ויותירו.
וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה (שמות טז,כ)

שנים בשליו, 
6.בראשון בשבתנו על סיר הבשר, 
וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר:  וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְ-ה-וָ-ה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב: (ס)  וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: (שמות טז,ב-ד)

7.בשליו השני והאספסוף אשר בקרבו:
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: ... וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי (במדבר יא,ד-יא)

8.אחד בעגל.
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:... וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ  מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:  וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות לב,,יט-כ)


9.ואחד במתאוננים.
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיִּשְׁמַע יְ-ה-וָ-ה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְ-ה-וָ-ה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (במדבר יא,א)

10.ובמרגלים. והוא עשירי, שם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: {ב} וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: {ג} וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: {ד} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה: {ה} וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר, יד,א-ה)

(ר' עובדיה מברטנורה,שם)

ב.חטא משה וחטא מהמרגלים:

 גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם: (דברים א,לז)

ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ומשה אדוננו מת בעון המרגלים. לא שיהיה נדון מעון העגל, ולא שהיה משה רבינו עליו השלום נמשך אחרי דברי המרגלים, חלילה להם מרשע.
...
ואמנם חטא משה רבינו עליו השלום. כי כאשר שאלו ישראל המרגלים, לא אמרו כי אם:
"וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן" (לעיל פסוק כב).

והאל יתעלה לא אמר גם כן, כי אם:
"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" וגו' (במדבר יג, ב).

והנה אדוננו משה הוסיף בשליחות דברים הרבה. כי צוה אותם שיראו את העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ומה הארץ הטובה היא אם רעה, היש בה עץ אם אין, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים (שם שם, יח-כ). והשאלות האלה ששאל מאתם, אין ספק שהיו לכונה טובה, לשמח את ישראל בבשורות טובות. אבל נמשך מהם מה שנמשך, שבתשובת זה אמרו חוזק העם וחוזק הערים, והיות הארץ אוכלת יושביה, ויתר הדברים אשר המסו את לבב העם. וסבב בזה, שנגזרה עליהם גזרה שלא יכנסו לארץ, ושבמדבר ההוא יתמו ושם ימותו ולא יכנסו לארץ (שם יד, לה).

ולפי שמשה אדוננו צוה בדברים האלה מה שישראל לא שאלו ולא צוהו האל, ונמשך מזה שהדור ההוא במדבר יתמו. ראה השם יתעלה היות משה רבינו עליו השלום סבה בזה במקרה, ושהיה מהצדק והדין הישר שגם הוא שסבב זה לא יבא שמה, כי שגגת למוד עולה זדון (אבות ד, יג). ולפי שישראל חטאו במזיד, והוא עליו השלום חטא בשוגג ובכונה טובה,

רצה השם יתעלה לחוס על כבוד משה, ולא תהיה גזרתו בתוך גזרת העם בפרשת "שלח לך אנשים". והאריך עליו אפו, כמו שהאריך בזה האופן לאהרן על מעשה העגל...
(אברבנאל,שם)

חטאו של משה- בתגובתו לדברי המרגלים ותגובת העם:

כל מנהיגותו זו של משה היתה כלא היתה בחטא המרגלים,...  אך תגובתו של משה לתוכניתם המחוצפת של ישראל "נתנה ראש ונשובה מצרימה" מסתכמת במשפט אחד:

"ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל" (י"ד, ה)

זו לא היתה המנהיגות שהתבקשה באותה שעה.  ...

ובראב"ע על חטאם:

"ויבא משה ואהרון מפני הקהל - כ ד מ ו ת  ב ו ר ח י ם."

ושוב, בהשוואה לבעיה הדומה ברפידים, כשהעם התלונן על הצמא ועל העליה ממצרים: "ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'" (שמות ט"ז, ב (.שם נאבק משה עם המתלוננים וניסה להחזירם לתלם, וכאן, במי מריבה - נאלם דום, נפל על פניו וחיכה לישועת ה'. זו אינה מנהיגות. לראשונה נענש משה במרגלים, וכפי שנאמר בדברים א', ששם כבר נתבשר על כך שלא יכנס ארצה. אך לאחר ל"ח שנה נתן לו הקב"ה הזדמנות נוספת. משכשל גם בה - הפכה הגזירה לגזירה סופית. 

(הרב יעקב מדן,פרשת שלח האם נענש משה בשל חטא המרגלים, ומדוע)

ג.משמעות השורש ש.ל.ח בתורה:
הקדמה:
משמעות הפעם הראשונה בה מופיעה מילה בתורה:

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם (במדבר יד,ב)

1.שתי משמעות הפוכות לשורש ש.ל.ח:
א.ש.ל.ח בבניין קל- במשמעות שליח - שלוחו של אדם- כמותו:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:(בראשית ג,כב)

ב.ש.ל.ח- בבניין פיעל- במשמעות  שילוח:

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

נח קיווה שדרך שילוח היונה בחזרה אל הטבע היא תשמש עבורו כשליחה לצורך מטרת הידיעה שקלו המים

את העורב שילח כדי לגרשו בלבד

...העורב שימש  בתיבה וידע בו נח ולזה כשפתח חלון התיבה גרש העורב מהתיבה תכף ומיד...ולא הזכיר לראות הקלו המים (אור החיים,שם)

אין זה לשון שליחות אלא לשון שילוח .שלחה ללכת לדרכה ובזו אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו(רש"י,שם)

2.פרשיות התורה עם שורש ש.ל.ח:

וישלח- יעקב שלח מלאכים(מלאכי אלוקים)  בשמו לפגוש את עשיו
בשלח- פרעה שילח(גירש) את בני ישראל ממצרים
שלח לך- משה שלח מרגלים בשמו אך בפועל התברר שרובם(עשרה מהם) שילחו מעצמם מן השליחות ופעלו עצמאית כנגד מגמתו של משה שולחם.

סיום: תגובת משה במרגלים- ראה במרגלים שליחים אישיים שלו:

דא''ר יהושע בן קרחה מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר {שמות יב-ו} ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל הקהל כולן שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד אלא מכאן ששלוחו של אדם(קידושין מא,ע"ב)