פתיחה: מדוע דיבר ברמז על חטאי העם אם ממילא פירט את כל החטאיהם במפורש בהמשך הפרשיות?
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים א,א)
אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות (ספרי א.), (א) ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, (ב) מפני כבודן של ישראל: (רש"י,שם)
חלק א: חטאי דור המדבר ומאורעות תשעה באב:
... 1.בַּמִּדְבָּר 2.בָּעֲרָבָה 3.מוֹל סוּף 4. בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן 5.וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב(דברים א,א){43}
מאורעות תשעה באב:
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב .
בשבעה עשר בתמוז : נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל
בתשעה באב: 1.נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ , 2.וחרב הבית בראשונה 3.ובשניה , 4.ונלכדה ביתר , 5.ונחרשה העיר (תענית פרק ד,משנה ו){44}
החטא:במדבר. לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז, ג) מי יתן מותנו במדבר ביושבנו על סיר הבשר....
העונש:ונלכדה ביתר(מתו במדבר)
החטא:בערבה. בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע)
החטא:מול סוף. על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו, א) :
העונש:ונחרשה העיר
החטא:בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן [רשב''י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
העונש: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ(מאסו בארץ -מתו במדבר)
החטא:וחצרות. במחלקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
העונש: וחרב הבית ....ובשניה (שנאת חינם)
החטא: ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע,ש"ד)
(רש"י,שם)
חלק ב: הביטוי 'דברים' ומסע אל ארץ ישראל:
הדיבור הראשון בתורה: לצאת מן התיבה כדי להגיע אל ארץ ישראל!
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ(בראשית,ח,טו)
ה'דברים' הראשונים בתורה: סיפור עצירת המסע של האנושות לארץ ישראל!
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(שם,יא,א)
כשנח ובניו - היחידים ששרדו מהאנושות כולה, יצאו מהתיבה על הרי אררט, הם למעשה אלה שהתחילו בהקמת המשפחות שמהם יתפתח עולם חדש האמור להיות טוב יותר, מוסרי יותר; כעת מוכרחים למצוא מקום מתאים לפתֵח חיים. עליונותה של ארץ ישראל הייתה ידועה במסורת מאדם הראשון, שכן הוא בחר להקריב קורבנות בירושלים, וכן עשה גם נח אביהם. לכן הם התחילו לצעוד לכיוון ארץ ישראל "מקדם", דהיינו מהרי אררט שהם במזרחה של ארץ ישראל. בעת ההיא לא היו 'יהודים' ו'גויים', הגדרת אותם אנשים הייתה 'בני נח' המצווים בשבע מצוות כולם בשווה, כשכל אחד מהם מצווה להיות עבד ה'.
אלא שבאמצע הנסיעה המלך נמרוד מסית אותם לעצור בבקעה שמצאו ולבנות עיר ומגדל. ממילא מובן מדוע ירד ה' לראות את ה'עיר', משום שלמעשה הריהו החטא הראשון של האנושות החדשה. המדרש אומר עליהם: "ומאסו בארץ חמדה, שנאמר: 'ויהי בנסעם מקדם'"(פדר"א כד) וזה מזכיר לנו את חטא דור המדבר "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהילים קו-כד) (שיחות לספר בראשית ע"פ הרב אביגדור נבנצל שליט"א,ע"מ מח)
חלק ג: דברים- ארוכים וקשים:
א.'דברים'- שם קוד לתוכחות:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שָׁם עִם יְ-ה-וָ-ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים(שמות לד,כז-כח)
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב דָּבָר, דְּבָרִים, הַדְּבָרִים, אָלוֹת וְתוֹכָחוֹת הֵם(שמות רבא,מז,ג)
ב.תוכן הדברים- אמירה רכה ודיבור קשה:
וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(שמות יט,ג)
כה תאמר. בלשון הזה וכסדר (ג) הזה: לבית יעקב. אלו הנשים, תאמר להם (ד) בלשון רכה: ותגיד לבני ישראל.עונשין ודקדוקין פירש לזכרים, דברים הקשין כגידין (שבת פז. מכילתא בחדש פ"ב): (רש"י,שם)
כיון שמצינו דדבור הוא לשון קשה כדכתיב דבר אדוני הארץ אתנו קשות ש"מ שאמירה הוא לשון רכה ועוד מדכתיב ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו' וכתיב נמי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וגו' וכתיב נמי סוף סדר ויחי ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו' מכל אלה נראה דלשון ויאמר לשון רכה הוא: (שפתי חכמים,שם)
ג.אורך הדברים- דיבור ארוך ואמירה קצרה:
האומר יאמר דבר קצר ומוחלט, המדבר יבוא ברוב דברים ודיבור ארוך לבאר ולפרש המאמר הקדום ובזה יבדלו ( יאיר אור, המלבי"ם,ערך אמר-דבר)
חלק ד: חומש דברים- החומש של איש הדברים- משה- הדבר ההולך והדבר הבא:
1.משה- מאיש מגמגם לנושא נאום בפני העם: איש הדברים
משה בתחילת דרכו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:(שמות ד,י)
משה בסוף דרכו:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים א,א)
עד שלא זכה משה לתורה כתיב בו, לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל מדבר, שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה.(ילקוט שמעוני,פרק ג, קעב)
2.מנהיג נקרא דבר- כי הוא הדובר של העם:
כתיב {דברים לא-ז} כי אתה תבוא וכתיב {דברים לא-כג} כי אתה תביא אמר רבי יוחנן אמר לו משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם אמר לו הקב''ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור (סנהדרין ח,ע"א)
3.כל החומשים הם דיבור- דבר ה'- גם חומש דברים בו ה' מדבר דרך משה:
החומש החותם את התורה הוא חומש דווקא של דברי בן תמותה - גדול ככל שיהיה - כדי ללמד אותנו שדבר ה' מתגלה בעולם דרך הנביא ולא רק באופן ישיר דרך ה' ולכן הנביאים וממשיכהם - החכמים הם המביאים את דבר ה' גם לאחר סיום עידן הנבואה ובלבד שהם נמאמנים לה' ולתורתו (ענ"ד)
סיום: כבודן של ישראל
אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות ) ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל: (רש"י,דברים,א,א)
לפי שהוא ראש הספר,לא רצה להזכירם בפירוש.וזהו פירושו מנה כאן-רצונו לומר בראש הספר.וכם פירש רש"י גבי 'ויעשו בני ישראל את הפסח" בפרשת בהעלותך(במדבר,ט,א) שיש חילוק בין ראש הספר או באמצע (דבק טוב,שם)
ספר דברים הוא ספרו של משה וכל הנאמר בו מבחינת סגנון ומבחינת תוכן מבטא את האופן שבו משה רואה את הדברים.ממילא ברור שמשה מצד אחד חס על כבודם של ישראל ולכן מזכיר בראש הדברים את הביקורת במרומז אבל לאורך כל הספר לא חוסך את שבט הביקורת כלפי חטאי עם ישראל מאהבתו אותם ומרצונו להוכיחם למען ישיב אותם בתשובה (ענ"ד)
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים א,א)
אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות (ספרי א.), (א) ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, (ב) מפני כבודן של ישראל: (רש"י,שם)
חלק א: חטאי דור המדבר ומאורעות תשעה באב:
... 1.בַּמִּדְבָּר 2.בָּעֲרָבָה 3.מוֹל סוּף 4. בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן 5.וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב(דברים א,א){43}
מאורעות תשעה באב:
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב .
בשבעה עשר בתמוז : נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל
בתשעה באב: 1.נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ , 2.וחרב הבית בראשונה 3.ובשניה , 4.ונלכדה ביתר , 5.ונחרשה העיר (תענית פרק ד,משנה ו){44}
החטא:במדבר. לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז, ג) מי יתן מותנו במדבר ביושבנו על סיר הבשר....
העונש:ונלכדה ביתר(מתו במדבר)
החטא:בערבה. בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע)
החטא:מול סוף. על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו, א) :
העונש:ונחרשה העיר
החטא:בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן [רשב''י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
העונש: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ(מאסו בארץ -מתו במדבר)
החטא:וחצרות. במחלקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
העונש: וחרב הבית ....ובשניה (שנאת חינם)
החטא: ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע,ש"ד)
(רש"י,שם)
חלק ב: הביטוי 'דברים' ומסע אל ארץ ישראל:
הדיבור הראשון בתורה: לצאת מן התיבה כדי להגיע אל ארץ ישראל!
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ(בראשית,ח,טו)
ה'דברים' הראשונים בתורה: סיפור עצירת המסע של האנושות לארץ ישראל!
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(שם,יא,א)
כשנח ובניו - היחידים ששרדו מהאנושות כולה, יצאו מהתיבה על הרי אררט, הם למעשה אלה שהתחילו בהקמת המשפחות שמהם יתפתח עולם חדש האמור להיות טוב יותר, מוסרי יותר; כעת מוכרחים למצוא מקום מתאים לפתֵח חיים. עליונותה של ארץ ישראל הייתה ידועה במסורת מאדם הראשון, שכן הוא בחר להקריב קורבנות בירושלים, וכן עשה גם נח אביהם. לכן הם התחילו לצעוד לכיוון ארץ ישראל "מקדם", דהיינו מהרי אררט שהם במזרחה של ארץ ישראל. בעת ההיא לא היו 'יהודים' ו'גויים', הגדרת אותם אנשים הייתה 'בני נח' המצווים בשבע מצוות כולם בשווה, כשכל אחד מהם מצווה להיות עבד ה'.
אלא שבאמצע הנסיעה המלך נמרוד מסית אותם לעצור בבקעה שמצאו ולבנות עיר ומגדל. ממילא מובן מדוע ירד ה' לראות את ה'עיר', משום שלמעשה הריהו החטא הראשון של האנושות החדשה. המדרש אומר עליהם: "ומאסו בארץ חמדה, שנאמר: 'ויהי בנסעם מקדם'"(פדר"א כד) וזה מזכיר לנו את חטא דור המדבר "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה" (תהילים קו-כד) (שיחות לספר בראשית ע"פ הרב אביגדור נבנצל שליט"א,ע"מ מח)
חלק ג: דברים- ארוכים וקשים:
א.'דברים'- שם קוד לתוכחות:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שָׁם עִם יְ-ה-וָ-ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים(שמות לד,כז-כח)
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב דָּבָר, דְּבָרִים, הַדְּבָרִים, אָלוֹת וְתוֹכָחוֹת הֵם(שמות רבא,מז,ג)
ב.תוכן הדברים- אמירה רכה ודיבור קשה:
וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(שמות יט,ג)
כה תאמר. בלשון הזה וכסדר (ג) הזה: לבית יעקב. אלו הנשים, תאמר להם (ד) בלשון רכה: ותגיד לבני ישראל.עונשין ודקדוקין פירש לזכרים, דברים הקשין כגידין (שבת פז. מכילתא בחדש פ"ב): (רש"י,שם)
כיון שמצינו דדבור הוא לשון קשה כדכתיב דבר אדוני הארץ אתנו קשות ש"מ שאמירה הוא לשון רכה ועוד מדכתיב ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו' וכתיב נמי ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וגו' וכתיב נמי סוף סדר ויחי ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו' מכל אלה נראה דלשון ויאמר לשון רכה הוא: (שפתי חכמים,שם)
ג.אורך הדברים- דיבור ארוך ואמירה קצרה:
האומר יאמר דבר קצר ומוחלט, המדבר יבוא ברוב דברים ודיבור ארוך לבאר ולפרש המאמר הקדום ובזה יבדלו ( יאיר אור, המלבי"ם,ערך אמר-דבר)
חלק ד: חומש דברים- החומש של איש הדברים- משה- הדבר ההולך והדבר הבא:
1.משה- מאיש מגמגם לנושא נאום בפני העם: איש הדברים
משה בתחילת דרכו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:(שמות ד,י)
משה בסוף דרכו:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים א,א)
עד שלא זכה משה לתורה כתיב בו, לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל מדבר, שנאמר אלה הדברים אשר דבר משה.(ילקוט שמעוני,פרק ג, קעב)
2.מנהיג נקרא דבר- כי הוא הדובר של העם:
כתיב {דברים לא-ז} כי אתה תבוא וכתיב {דברים לא-כג} כי אתה תביא אמר רבי יוחנן אמר לו משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם אמר לו הקב''ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור (סנהדרין ח,ע"א)
3.כל החומשים הם דיבור- דבר ה'- גם חומש דברים בו ה' מדבר דרך משה:
בראשית- המאמר הראשון מבין 10 המאמרות
שמות- קריאה בשם היא תחילת הדיבור
ויקרא- קיראה כוללת דיבור
במדבר-וידבר- הדיבור של ה'
דברים- הדיבור של משה
(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)
החומש החותם את התורה הוא חומש דווקא של דברי בן תמותה - גדול ככל שיהיה - כדי ללמד אותנו שדבר ה' מתגלה בעולם דרך הנביא ולא רק באופן ישיר דרך ה' ולכן הנביאים וממשיכהם - החכמים הם המביאים את דבר ה' גם לאחר סיום עידן הנבואה ובלבד שהם נמאמנים לה' ולתורתו (ענ"ד)
סיום: כבודן של ישראל
אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות ) ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל: (רש"י,דברים,א,א)
לפי שהוא ראש הספר,לא רצה להזכירם בפירוש.וזהו פירושו מנה כאן-רצונו לומר בראש הספר.וכם פירש רש"י גבי 'ויעשו בני ישראל את הפסח" בפרשת בהעלותך(במדבר,ט,א) שיש חילוק בין ראש הספר או באמצע (דבק טוב,שם)
ספר דברים הוא ספרו של משה וכל הנאמר בו מבחינת סגנון ומבחינת תוכן מבטא את האופן שבו משה רואה את הדברים.ממילא ברור שמשה מצד אחד חס על כבודם של ישראל ולכן מזכיר בראש הדברים את הביקורת במרומז אבל לאורך כל הספר לא חוסך את שבט הביקורת כלפי חטאי עם ישראל מאהבתו אותם ומרצונו להוכיחם למען ישיב אותם בתשובה (ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה