פתיחה:מה הקשר העמוק בין פנחס לאליהו?
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה,יא-יב)
וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר...וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם (שמות ו,כג-כה)
וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל וגו', בַּת פּוּטִיאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת, מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ, וּבָא מִצַּד אַחֵר מִיִּתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.(שמות רבא, ז,ה)
3.אליהו- מנין בא?
א.יבש גלעד- בנחלת שבט מנשה
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד. לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר''י טרוט''י משם הר''י בה''ר יצחק ממלאון (תוספות , תענית ג,ע"א)
4.האם פנחס האריך ימים עד כדי כך?
את בריתי שלום. ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה וכבר ספרו ז''ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים: (ספורנו,במדבר,כה,יב)
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה,יא-יב)
אמר רבי שמעון בן לקיש: הוא פינחס הוא אליהו.
(מדרש הגדול ספר במדבר פרשת פינחס כה:יב ד"ה לכן אמר)
את בריתי שלום. ...ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר וי''ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו וזהו יגל יעקב ישמח ישראל ישמח אותיות משיח שישמח לימות המשיח ויחזור הוי''ו ויהא אליהו שלם: (בעל הטורים,שם)
מבוא: פנחס ואליה- האמנם אותו אדם?
1.פנחס ואליהו- קנאים לה':
אליהו הוא פנחס, המקנא הראשון אשר השליך עצמו על קדוש השם בענין הזנות, ועל כן נתן לו סוד אות הברית, וכמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום. וג"כ מצינו שגם בימי אחאב נתקנא על הברית, כמ"ש קנא קנאתי לה' [אלהי צבאות] כי עזבו בריתך בני ישראל,והוא הכותב והקב"ה החותם. (מרכבת המשנה על אבות פרק ה משנה כז):
2.פנחס- מנין בא?
(מדרש הגדול ספר במדבר פרשת פינחס כה:יב ד"ה לכן אמר)
את בריתי שלום. ...ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר וי''ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו וזהו יגל יעקב ישמח ישראל ישמח אותיות משיח שישמח לימות המשיח ויחזור הוי''ו ויהא אליהו שלם: (בעל הטורים,שם)
מבוא: פנחס ואליה- האמנם אותו אדם?
1.פנחס ואליהו- קנאים לה':
אליהו הוא פנחס, המקנא הראשון אשר השליך עצמו על קדוש השם בענין הזנות, ועל כן נתן לו סוד אות הברית, וכמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום. וג"כ מצינו שגם בימי אחאב נתקנא על הברית, כמ"ש קנא קנאתי לה' [אלהי צבאות] כי עזבו בריתך בני ישראל,והוא הכותב והקב"ה החותם. (מרכבת המשנה על אבות פרק ה משנה כז):
וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר...וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם (שמות ו,כג-כה)
וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל וגו', בַּת פּוּטִיאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת, מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ, וּבָא מִצַּד אַחֵר מִיִּתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.(שמות רבא, ז,ה)
3.אליהו- מנין בא?
א.יבש גלעד- בנחלת שבט מנשה
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד. לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר''י טרוט''י משם הר''י בה''ר יצחק ממלאון (תוספות , תענית ג,ע"א)
ב.אליהו משבט בנימין?
וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם (דברי הימים א,ח,כז)
וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם (דברי הימים א,ח,כז)
מצאתי בדרש שזה אליה הוא אליה הנביא וארבעה שמות היו לו ואלו השמות מפרשים עליו כמו שכתוב בדרש ההוא, ומבני בנימין היה כי אלה התולדות תולדות בנימין הם (רד"ק,שם)
4.האם פנחס האריך ימים עד כדי כך?
את בריתי שלום. ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה וכבר ספרו ז''ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים: (ספורנו,במדבר,כה,יב)
חלק א: אבות ובנים בפרשה
1.פנחס- פירוט יחוסו פעמיים:
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי(במדבר כה,יא)
פנחס לא פחד ממה יגידו בשל היחוס של אבותיו:
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'. הכל לרבותא נקט כי אע"פ שהיה בן אלעזר אשר לקח לו מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפיטם עגלים לע"ז והיה לו למנוע את עצמו ממעשה זה, פן יאמרו לו ליצני הדור בת יתרו מי התיר לאביך ואיך אתה מקנא על המדינית, וכן אבי אביך פיטם עגלים לע"ז ואיך אתה מקנא על הע"ז, והיה בן אהרן הכהן ויאמרו לו אבי אביך זה פיטם עגלים לע"ז, וה עשה העגל ואע"פ כן לא היה מקפיד על כבודו (כלי יקר,שם)
2.בן עזאי- למה לא פורש שמו הפרטי?
תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים, שנאמר: +בראשית ט'+ שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: +בראשית ט'+ כי בצלם אלוקים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.(יבמות סג,ע"ב)
3.יחוסם של בני ישראל: ללמד ששמרו על טהרת המשפחה
רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי:(במדבר,כו,ה)
משפחת החנכי. לפי שהיו האומות מבזין אותם, ואומרים, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, (ת) לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפורש על ידי דוד, שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב, ד), השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי, אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו, יו"ד בראש וה"א בסוף: (רש"י,שם)
4.טהרת המשפחה והכניסה לארץ:
בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (במדבר כו,יט)
יש לשאול: מה הטעם להזכיר במסגרת מפקד של בני ישראל הנכנסים לארץ,את שמותיהם של ער ואונן- שמתו מאות שנים קודם לכן ולא נותר מהם כל זכר?
לעיל כתב רש"י שהזכרת שמות המשפחות במסגרת המפקד נועדה להעיד על קדושת משפחותיהם של בני ישראל...והצורך בעדות זו דוקא כאן מובן ע"פ המבואר בתורת הקבלה שקדושת חיי ההמשפחה("שמירת הברית") היא תנאי מקדים לגאולה, ובהעדרה - היה הדבר עלול לעכב חלילה את כניסתם של בני ישראל לארץ.ולכן ראה הכתוב להזכיר דווקא כאן את מותם של ער ואונן שחטאם היה אי שמירת הברית - כתזכורת לבני ישראל על חשיבות ההמשך השמירה על דקדושת חיי המשפחה כדי שלא תתעכב חלילה כניסתם לארץ (תורת מנחם חלק א,עמ' 143 ואילך)
5.צדקותן של בנות צלפחד: יין בן חומץ
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:...אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְ-ה-וָ-ה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: (במדבר,כז,א)
למשפחת מנשה בן יוסף. למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעליתם את עצמותי וגו' (בראשית נ, כה), ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחוזה, וללמדך שהיו כולם (נ) צדיקים, (רש"י,שם)
מנין שביקשו מתוך צדקות?
ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמרו ישראל: נתנה ראש אמר להן משה: והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ?!
אמרו: יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ, שנאמר: עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן, אלא הפרו תורתך עת לעשות לה'. (ילקוט שמעוני,במדבר,סימן תשעג)
6.צדיקותם של בני קרח:
וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ (במדבר,כו,יא)
ובני קרח לא מתו. הם היו בעצה תחלה. ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם (סנהדרין קי.): (רש"י,שם)
7.בני משה מול יהושע בן נון: הנאמן של הרועה הנאמן
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר: יִפְקֹד יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-ה-וָ-ה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:(שם,כז,טו-יז)
יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל (במ"ר כא, יד), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז, יח): (רש"י,שם)
חלק ב: בין פנחס למשה- חטא בעל פעור מול חטא העגל
הקדמה: בשל מה זכה דווקא פנחס לברית עולם?
מדוע זכה רק פנחס לשכר מופלא שכזה- "הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם?"
לא זו בלבד שלא מצינו שמשה זכה לברית מיוחדת לו ולזרעו אלא שמצינו במפורש שהקב"ה מנע מלתת לו שכר כזה כמסופר בדברי חז"ל שמשה ביקש מהקב"ה- יירשו בני את כבודי והקב"ה לא הסכים לבקשתו!
( ליקוטי שיחות חלק י"ח, עמ' 344 ואילך)
פתיחה: החטא בשיטים קשה מהעגל!
1.החטא מתחיל מהעם-ערב רב:
וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, וַיָּחֶל הָעָם, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא, (במדבר יא, א)(במדבר רבא,כ,כג)
א.בשיטים:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (במדבר כה,א)
ב.בעגל:
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (שמות לב,א)
2.חטא בע"ז,ג"ע,ש"ד:
א.בשיטים:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱ-לֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵא-לֹהֵיהֶן (במדבר כה,א-ב)
ב.בעגל:
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:(שנות לב,ו)
יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר לצחק בי (בראשית לט, יז.), ושפיכות דמים, כמו שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל-ב ב, יד.), אף כאן נהרג חור (רש"י,שם)
3.כמות גדולה מהעם מתים במגפה:
א.בשיטים:
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף(במדבר כה,ט)
ב.בעגל:
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ... וַיִּגֹּף יְ-ה-וָ-ה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן: (שמות לב,כח-לה)
3.המנהיג מגיב בקנאות ובנחישות:
א.בשיטים:
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,ז-ח)
ב.בעגל: שבירת הלוחות ושריפת העגל
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ (מידו) מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר: וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לב,יט-כ)
1.פנחס- פירוט יחוסו פעמיים:
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי(במדבר כה,יא)
פנחס לא פחד ממה יגידו בשל היחוס של אבותיו:
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו'. הכל לרבותא נקט כי אע"פ שהיה בן אלעזר אשר לקח לו מבנות פוטיאל מזרע יתרו שפיטם עגלים לע"ז והיה לו למנוע את עצמו ממעשה זה, פן יאמרו לו ליצני הדור בת יתרו מי התיר לאביך ואיך אתה מקנא על המדינית, וכן אבי אביך פיטם עגלים לע"ז ואיך אתה מקנא על הע"ז, והיה בן אהרן הכהן ויאמרו לו אבי אביך זה פיטם עגלים לע"ז, וה עשה העגל ואע"פ כן לא היה מקפיד על כבודו (כלי יקר,שם)
2.בן עזאי- למה לא פורש שמו הפרטי?
תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים, שנאמר: +בראשית ט'+ שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: +בראשית ט'+ כי בצלם אלוקים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.(יבמות סג,ע"ב)
3.יחוסם של בני ישראל: ללמד ששמרו על טהרת המשפחה
רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי:(במדבר,כו,ה)
משפחת החנכי. לפי שהיו האומות מבזין אותם, ואומרים, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, (ת) לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפורש על ידי דוד, שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב, ד), השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי, אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו, יו"ד בראש וה"א בסוף: (רש"י,שם)
4.טהרת המשפחה והכניסה לארץ:
בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (במדבר כו,יט)
יש לשאול: מה הטעם להזכיר במסגרת מפקד של בני ישראל הנכנסים לארץ,את שמותיהם של ער ואונן- שמתו מאות שנים קודם לכן ולא נותר מהם כל זכר?
לעיל כתב רש"י שהזכרת שמות המשפחות במסגרת המפקד נועדה להעיד על קדושת משפחותיהם של בני ישראל...והצורך בעדות זו דוקא כאן מובן ע"פ המבואר בתורת הקבלה שקדושת חיי ההמשפחה("שמירת הברית") היא תנאי מקדים לגאולה, ובהעדרה - היה הדבר עלול לעכב חלילה את כניסתם של בני ישראל לארץ.ולכן ראה הכתוב להזכיר דווקא כאן את מותם של ער ואונן שחטאם היה אי שמירת הברית - כתזכורת לבני ישראל על חשיבות ההמשך השמירה על דקדושת חיי המשפחה כדי שלא תתעכב חלילה כניסתם לארץ (תורת מנחם חלק א,עמ' 143 ואילך)
5.צדקותן של בנות צלפחד: יין בן חומץ
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:...אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְ-ה-וָ-ה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: (במדבר,כז,א)
למשפחת מנשה בן יוסף. למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעליתם את עצמותי וגו' (בראשית נ, כה), ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחוזה, וללמדך שהיו כולם (נ) צדיקים, (רש"י,שם)
מנין שביקשו מתוך צדקות?
ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה, בשעה שאמרו ישראל: נתנה ראש אמר להן משה: והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ?!
אמרו: יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ, שנאמר: עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן, אלא הפרו תורתך עת לעשות לה'. (ילקוט שמעוני,במדבר,סימן תשעג)
6.צדיקותם של בני קרח:
וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ (במדבר,כו,יא)
ובני קרח לא מתו. הם היו בעצה תחלה. ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם (סנהדרין קי.): (רש"י,שם)
7.בני משה מול יהושע בן נון: הנאמן של הרועה הנאמן
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר: יִפְקֹד יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-ה-וָ-ה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:(שם,כז,טו-יז)
יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל (במ"ר כא, יד), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז, יח): (רש"י,שם)
חלק ב: בין פנחס למשה- חטא בעל פעור מול חטא העגל
הקדמה: בשל מה זכה דווקא פנחס לברית עולם?
מדוע זכה רק פנחס לשכר מופלא שכזה- "הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם?"
לא זו בלבד שלא מצינו שמשה זכה לברית מיוחדת לו ולזרעו אלא שמצינו במפורש שהקב"ה מנע מלתת לו שכר כזה כמסופר בדברי חז"ל שמשה ביקש מהקב"ה- יירשו בני את כבודי והקב"ה לא הסכים לבקשתו!
( ליקוטי שיחות חלק י"ח, עמ' 344 ואילך)
פתיחה: החטא בשיטים קשה מהעגל!
וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים עַל יָדֶיהָ, רַבִּי לֵוִי אָמַר זוֹ גְזֵרָה קָשָׁה מִן הָעֵגֶל, דְּאִלּוּ
בָּעֵגֶל כְּתִיב (שמות לב, ב): פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, וּבְכָאן, וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים.
בָּעֵגֶל נָפְלוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים, וְכָאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. (במדבר כה, ד): (במדבר רבא,כ,כג)
1.החטא מתחיל מהעם-ערב רב:
וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, וַיָּחֶל הָעָם, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא, (במדבר יא, א)(במדבר רבא,כ,כג)
א.בשיטים:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (במדבר כה,א)
ב.בעגל:
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (שמות לב,א)
2.חטא בע"ז,ג"ע,ש"ד:
א.בשיטים:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱ-לֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵא-לֹהֵיהֶן (במדבר כה,א-ב)
ב.בעגל:
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:(שנות לב,ו)
יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר לצחק בי (בראשית לט, יז.), ושפיכות דמים, כמו שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל-ב ב, יד.), אף כאן נהרג חור (רש"י,שם)
3.כמות גדולה מהעם מתים במגפה:
א.בשיטים:
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף(במדבר כה,ט)
ב.בעגל:
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ... וַיִּגֹּף יְ-ה-וָ-ה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן: (שמות לב,כח-לה)
3.המנהיג מגיב בקנאות ובנחישות:
א.בשיטים:
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,ז-ח)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ (מידו) מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר: וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לב,יט-כ)
4.כמעט מלחמת אחים:
א.בשיטים:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כה,ה)
ב.בעגל:
וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ (שמות לב,כז)
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,ז-ח)
5.משה נעלם או נאלם:
א.בשיטים:
תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ בֶּן עַמְרָם זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה, אָמַר לוֹ אֲסוּרָה הִיא לָךְ, אָמַר לוֹ זִמְרִי וְאוֹתָהּ שֶׁלָּקַחְתָּ מִדְיָנִית הִיא, מִיָּד נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו שֶׁל משֶׁה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנוּ הֲלָכָה,(במדבר רבא,כ,כד)
ב.בעגל:
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (שמות לב,א)
6.שמעון ולוי- אחד בתיקון ואחד בקלקול:
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר (בראשית מט,ה-ו)
שמעון ולוי אחים וגו', י"ל אחים מותאמים יבא לוי ויכפר על שמעון, כי שניהם כלי חמס מכרותיהם שמעון עשה חמס וגרם הרג רב ומגפה בבעל פעור, ולוי עשה כעין חמס ואכזריות בקדושה במעשה עגל והרג איש את אחיו ואת קרובו, ופנחס במעשה זימרי, יבוא ויכפר על זה, באפם של שמעין הרגו אישים ישראליים בפעור וברצונם של לוי עקרו שור חטא עגל או העבירו מגפה ומדה"ד המתואר שור, וזה לא יתואר אפם כ"א רצונם לרצון להם לפני ה'. [תקס"ג]: ( חתם סופר על בראשית פרק מט פסוק ה )
והמה בכים. נתעלמה ממנו (ו) הלכה (כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו), געו כולם בבכיה (סנהדרין שם). בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא, שנאמר ויטחן עד אשר דק וגו' (שמות לב, כ), וכאן רפו ידיו, אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו: (רש"י,שם)
7.ההבדל בין מעשה משה למעשה פנחס:
ברית נצחית לו לזרעו לעומת התעלות נדירה שלא המשיכה לדורות הבאים:
משה רבינו הביע את נכונתו לוותר למענם על דרגתו הרוחנית וחיי נשמתו("ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"(שמות לב,לב)) ואילו פנחס סיכן למענם את חיי גופו(כדברי חז"ל שבני שבט שמען רצו להורגו והוא ניצל בנס)...
משה ופנחס מייצגים למעשה שתי דרכים שונות בעבודתו הרוחנית של האדם-'מלמעלה למטה'- גילוי אורות אלוקיים נשגבים שהחושך והחומרית נדחים מפניה בדרך ממילא... ואילו פנחס מייצג השפעה 'מלמטה למעלה-' השפעה על העולם הגשמי מבפנים, זיכוכו והעלאתו לדרגה רוחנית גבוה יותר..
כשהעבודה היא מלמעלה למטה..(בדרכו של משה)- השפעתה אינה חודרת למציאות החומרית ולכן היא עשויה להיות זמנית..
ומאחר שמעשהו של פנחס היה בדרך מלמטה למעלה שהשפעתה היא נצחית-זכה דווקא הוא לשכר של ברית נצחית ( לו ולזרעו אחריו) ( ליקוטי שיחות חלק י"ח, עמ' 344 ואילך)
סיכום: יחסי משה-פנחס ויהושע בן נון
פרשת פנחס עוסקת בהעברת הלפיד בין אבות ובנים,מנהיגים וממשיכהם.משה רבנו ידע להיות מנהיג שאוהב ומחובר לעמו מחד, ותקיף וקנאי מאידך.תכונות אלו מצאו ביטויים בשני מנהיגי ההמשך- פנחס שזכה לכהונת עולם ויהושע שזכה להיות המנהיג הממשיך.פנחס זכה לפרשה אחת שכן מעשהו הנועז היה מעשה נהדר שלזמנו ואילו יהושע זכה לספר שלם היות ופעילותו כמנהיג ממשיך היתה ארוכה ויסודית יותר.(ענ"ד)
סיום: באחרית הימים :כולם יהיו ליין בן יין : פנחס הוא אליהו כי בזמן הגאולה הבנים והאבות כולם ילכו בדרך ה'
וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)
והיתה לו וגו'. כאשר נולד פינחס, עדיין היה אלעזר בגדר זר, ולפיכך עד כה לא בא פינחס לכלל כהונה. אולם כדרך ששבט לוי זכה במעלת הלוייה על ידי מעשהו בחטא העגל ואחר כך נבחר לכך בפירוש, כן היה הדבר כאן: במעשה ההצלה של פינחס הוא פעל כ"כהן" ה"מכין" לעם את הדרך (ראה פי' בראשית עמ' קסד); הוא ביצע במעשה ממשי את ההתמסרות המכפרת שעבודת הכהן מבצעת במקדש דרך סמל. משום כך נתעלה לדרגת כהן אחרי המעשה הזה; ברית כהנת עולם שניתנה כאן לו ולזרעו אחריו התבטאה בכך שכל הכהנים הגדולים היו מזרע פינחס (ראה דברי הימים א' ה, כט - מא), וגם הכהנים הגדולים של בית שני היו, על פי הספרי על אתר, מצאצאי פינחס (ראה תוספות יומא ט ע"א).
א.בשיטים:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כה,ה)
ב.בעגל:
וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ (שמות לב,כז)
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,ז-ח)
5.משה נעלם או נאלם:
א.בשיטים:
תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ בֶּן עַמְרָם זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה, אָמַר לוֹ אֲסוּרָה הִיא לָךְ, אָמַר לוֹ זִמְרִי וְאוֹתָהּ שֶׁלָּקַחְתָּ מִדְיָנִית הִיא, מִיָּד נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו שֶׁל משֶׁה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנוּ הֲלָכָה,(במדבר רבא,כ,כד)
ב.בעגל:
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (שמות לב,א)
6.שמעון ולוי- אחד בתיקון ואחד בקלקול:
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר (בראשית מט,ה-ו)
שמעון ולוי אחים וגו', י"ל אחים מותאמים יבא לוי ויכפר על שמעון, כי שניהם כלי חמס מכרותיהם שמעון עשה חמס וגרם הרג רב ומגפה בבעל פעור, ולוי עשה כעין חמס ואכזריות בקדושה במעשה עגל והרג איש את אחיו ואת קרובו, ופנחס במעשה זימרי, יבוא ויכפר על זה, באפם של שמעין הרגו אישים ישראליים בפעור וברצונם של לוי עקרו שור חטא עגל או העבירו מגפה ומדה"ד המתואר שור, וזה לא יתואר אפם כ"א רצונם לרצון להם לפני ה'. [תקס"ג]: ( חתם סופר על בראשית פרק מט פסוק ה )
שורה תחתונה: פנחס פעל בחטא בשיטים כפי שמשה פעל בחטא העגל- קנאות זמנית להרגעת חרון ה'
והמה בכים. נתעלמה ממנו (ו) הלכה (כל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו), געו כולם בבכיה (סנהדרין שם). בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא, שנאמר ויטחן עד אשר דק וגו' (שמות לב, כ), וכאן רפו ידיו, אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו: (רש"י,שם)
7.ההבדל בין מעשה משה למעשה פנחס:
ברית נצחית לו לזרעו לעומת התעלות נדירה שלא המשיכה לדורות הבאים:
משה רבינו הביע את נכונתו לוותר למענם על דרגתו הרוחנית וחיי נשמתו("ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"(שמות לב,לב)) ואילו פנחס סיכן למענם את חיי גופו(כדברי חז"ל שבני שבט שמען רצו להורגו והוא ניצל בנס)...
משה ופנחס מייצגים למעשה שתי דרכים שונות בעבודתו הרוחנית של האדם-'מלמעלה למטה'- גילוי אורות אלוקיים נשגבים שהחושך והחומרית נדחים מפניה בדרך ממילא... ואילו פנחס מייצג השפעה 'מלמטה למעלה-' השפעה על העולם הגשמי מבפנים, זיכוכו והעלאתו לדרגה רוחנית גבוה יותר..
כשהעבודה היא מלמעלה למטה..(בדרכו של משה)- השפעתה אינה חודרת למציאות החומרית ולכן היא עשויה להיות זמנית..
ומאחר שמעשהו של פנחס היה בדרך מלמטה למעלה שהשפעתה היא נצחית-זכה דווקא הוא לשכר של ברית נצחית ( לו ולזרעו אחריו) ( ליקוטי שיחות חלק י"ח, עמ' 344 ואילך)
סיכום: יחסי משה-פנחס ויהושע בן נון
פרשת פנחס עוסקת בהעברת הלפיד בין אבות ובנים,מנהיגים וממשיכהם.משה רבנו ידע להיות מנהיג שאוהב ומחובר לעמו מחד, ותקיף וקנאי מאידך.תכונות אלו מצאו ביטויים בשני מנהיגי ההמשך- פנחס שזכה לכהונת עולם ויהושע שזכה להיות המנהיג הממשיך.פנחס זכה לפרשה אחת שכן מעשהו הנועז היה מעשה נהדר שלזמנו ואילו יהושע זכה לספר שלם היות ופעילותו כמנהיג ממשיך היתה ארוכה ויסודית יותר.(ענ"ד)
סיום: באחרית הימים :כולם יהיו ליין בן יין : פנחס הוא אליהו כי בזמן הגאולה הבנים והאבות כולם ילכו בדרך ה'
וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)
והיתה לו וגו'. כאשר נולד פינחס, עדיין היה אלעזר בגדר זר, ולפיכך עד כה לא בא פינחס לכלל כהונה. אולם כדרך ששבט לוי זכה במעלת הלוייה על ידי מעשהו בחטא העגל ואחר כך נבחר לכך בפירוש, כן היה הדבר כאן: במעשה ההצלה של פינחס הוא פעל כ"כהן" ה"מכין" לעם את הדרך (ראה פי' בראשית עמ' קסד); הוא ביצע במעשה ממשי את ההתמסרות המכפרת שעבודת הכהן מבצעת במקדש דרך סמל. משום כך נתעלה לדרגת כהן אחרי המעשה הזה; ברית כהנת עולם שניתנה כאן לו ולזרעו אחריו התבטאה בכך שכל הכהנים הגדולים היו מזרע פינחס (ראה דברי הימים א' ה, כט - מא), וגם הכהנים הגדולים של בית שני היו, על פי הספרי על אתר, מצאצאי פינחס (ראה תוספות יומא ט ע"א).
פינחס עצמו זכה לאריכות ימים. עוד בימי פילגש בגבעה (שופטים כ, כח) אנחנו מוצאים את פינחס בן אלעזר בן אהרן משמש ככהן גדול לפני ארון ברית ה'. יתר על כן, לשיטה אחת פינחס הוא אליהו (ילקוט שמעוני על אתר), שקנאתו לדבר ה' היתה חדורה ברוח פינחס, ועתיד הוא לרפא את שבר עמו המפולג על ידי פער הדורות ועל ידי כך לסלול את הדרך להגשמת ברית השלום עלי אדמות. כי העתיד יהיה מנותק מהעבר ובהווה אבות ובנים יפנו עורף זה לזה, ויהיה זה תפקידו לגשר על פער הדורות על ידי החזרת רוח חורב של תורת ה'. וכך סיים הנביא את נבואתו: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחֹרב על - כל - ישראל חקים ומשפטים; הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא; והשיב לב - אבות על - בנים ולב בנים על - אבותם פן - אבוא והכיתי את - הארץ חרם" (מלאכי ג, כב - כד). (רש"ר הירש במדבר פרק כה פסוק יג )
והשיב לב אבות. להקב''ה : על בנים. ע''י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור''ד במס' עדיות לשום שלום בעולם : (רש"י,שם)
והשיב לב אבות. להקב''ה : על בנים. ע''י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור''ד במס' עדיות לשום שלום בעולם : (רש"י,שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה