ראה: ראייה ובחירה

פתיחה:  מילת ראה כביכול מיותרת ולא שייכת בפסוק שכן מדוע נקט לשון יחיד-ראה- ולאחריו לשון רבים-לפניכם-?

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(דברים יא,כו)

1.ראיית הטוב או ראיית הרע:

א.הראיה הראשונה בתורה- ראיית הטוב שבאור:

וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א,ד)

ב.החטא הראשון בתורה- מתחיל מראייה שלילית:
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:  וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג,ו-ז)

2.ראיית האדם החיצונית-מטעה:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַי-ה-וָ-ה יִרְאֶה לַלֵּבָב: (שמואל א,טז,ז)

3.מטרת 2 עיניים:

נתנו לו לאדם שתי עיניים, שבעינו האחת, יראה מעלות חברו ובעינו השנייה יראה את מומי עצמו.(ע"פ רבי מאיר מפרשמישלן)

4.ראיית הטוב והרע:
א.ראייה שלילית:

א1.ראייה בעולם הטבע- ראיית פיזית בלבד:

וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ (דברים יד,יג)

והראה ואת האיה וגו'. היא ראה, היא איה, היא דיה, (ד) ולמה נקרא שמה ראה, שרואה ביותר...: (רש"י,שם) 

תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל (חולין סג, ע"ב)

א2.בלעם- סתום העין ראה רק את הרע:

וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים:(במדבר כד,ב)

וישא בלעם את עיניו. בקש להכניס בהם עין רעה.  והרי יש לך ג' מדותיו, עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, האמורים למעלה (אבות פ"ה מי"ט):(רש"י,שם)


ב.ראייה חיובית:

ב1.אדם פרטי-הנביא:

ראייה אצל האדם- רואה במשמעות נביא- שרואה ברוח הקודש:

לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱ-לֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה (שמואל א,ט,ט)

בין הרואה לנביא:

לפנים כותב הספר יודיענו בל נתפלא איך היה זה שעל שור ועל חמור ועל כל אבדה היו הולכים אל הרואה והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה (כי לולא היה המנהג כן לא היה שאול אומר כן לנערו) מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא, אומר כי יש הבדל בין הנביא בדור אחרון ובין הרואה לפנים,

שהנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו (מלשון ניב שפתים) על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוח הקודש עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים,

אבל הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוח הקודש השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני היחידים ופרטיהם, ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון, ורדפום אחר הרואה באשר כל אחד השיג ממנו מבוקשו על הגניבה ועל האבידה ועל החולה ועל האשה והבנים, והיו נותנים לו תשורה ומתן בעבור שהתבודד לעיין על עניניהם, (מלבי"ם,שם)

ב2.כלל ישראל- בני ישראל הגיעו למדרגת ראייה של נבואה רק במעמד הר סיני:

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כ,טו)

בפסוק וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו. ויש לדקדק שהיה לו לומר ראו את הקולות. וכתבנו במקום אחר כי קאי גם על דורות אחרונים, כדאיתא במדרש, שכל הנביאים קבלו אז נבואתן, ממילא כל נפשות בני ישראל העתידין לבא כל אחד כפי מדריגתו נשאר חלק מאור שנתגלה אז... (שפת אמת, במדבר שבועות תר"מ)

5.פרשה נוספת עם נושא הראייה- פרשת וירא-  עניין הראייה בעקידת יצחק:

א.ראייה במשמעות הבנה:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק (בראשית כב,ד)

וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם.(ב"ר,נו,א)

ב.ראייה במשמעות בחירה('יראה לנכון'):
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (שם,שם,ח)
יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה (רש"י,שם)

ג.ראיית-השגחת-נוכחות  ה' בהר הבית מול הראות-נוכחות העולים לרגל:

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-ה-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְ-ה-וָ-ה יֵרָאֶה:(שם,שם,יד)

ה׳ יראה. טעמו תהיה לו השגחה יתירה במקום הזה וככה הובטח שלמה בשעת בנין הבית "והיו עיני ולבי שם כל הימים״ ובזה (גם כן) טעם אחר והוא הרמז שהוא (עתיד להיות) מקום הראיה בחג כלומר הנוכח שהוא לפניו יתעלה וה׳ יראה [אותו]

...והרבה מקראות על זה בתורה 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך...'(דברים,טז,טז) (ר' אברהם בן הרמב"ם,פרשת וירא)

6.ראייה במשמעות דואלית- חיובית ושלילית:

ראייה מלשון שבח,קבלה והסכמה.כמו "אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה"(בראשית ז,א) ופירש רש"י: 
ולא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (רש"י,שם)
וכן בתלמוד: "כלל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון-הלכה כמותו ( כתובות קט,א)

לעומתה משמעות של גנאי וחרפה כגון: 
"... כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ-לֹהִים וַתִּרְצֵנִי"(בראשית לג,י)
כדברי רבנו בחיי: ומה שהחניף יעקב לעשיו,חנופה כזאת מותרת לפי שהוא כולל שני משמעויות לשבח ולגנאי שהרי ראיתי לשון ביזוי כמו 'יביטו יראו בי' ( תהילים כב,יח) וכן א- לוהים לשון עבודה זרה ולשון כזה נשמע לשני פנים מפני היראה מותר"
לאור האמור שמא ניתן יהיה לבאר את המילה יראוני בפסוק "הייתי חרפה להם יראונו יניעון ראשם (תהילים קט,כה) גם במובן של גנאי וזלזול ולא רק במשמעות של ראייה  ( הפכים במקא ןבלשון חכמים, הרב אילן חיים פור,פרשת נח)

6.ירושלים-עיר הראייה הנסתרת: 

מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: 
(דברי הימים ב, ו,ה-ו) 

ב.מסורת עתיקה של קדושה:

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א) 

ג.הסתרת מקום המקדש- המקום אשר יבחר ויראה ה':

אין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים. (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה) 

ד.ירושלים- העיר בה ה' יראה:

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי.

דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ

(בראשית רבא,נו,י)



7.מצוות קרבן ראייה- רק בירושלים בבית המקדש:
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה רֵיקָם:(דברים טז,טז-יז)

נצטוינו להראות כל זכר בירושלים בבית הבחירה שלש פעמים קבועים בשנה, והן פסח ושבועות וסוכות. ועל זה נאמר [דברים ט"ז, ט"ז], שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך. וענין המצוה שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו שיוכל ללכת לבדו ברגליו למקדש ויתראה לשם.
ומחיוב ראיה זו שיקריב שם קרבן עולה, וזה הקרבן נקרא עולת ראיה, ואין לקרבן זה שיעור אפילו תור אחד או גוזל פוטר.
אמרו זכרונם לברכה [חגיגה ו' ע"ב] שלש מצוות נצטוו ישראל ברגל: חגיגה ראיה שמחה. ועל כל אחת משלש מצוות אלו היו מביאין קרבן. ונקראין קרבן חגיגה, שלמי שמחה, עולת ראיה.

משרשי המצוה. למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם בפעלת הקרבן המעורר הלבבות, כי כלם מקטנם ועד גדולם חלק השם ונחלתו, עם קדוש ונבחר, נוצרי עדותו, סגלת כל העמים אשר תחת כל השמים, לשמר חקיו ולקים דתו, על כן יבואו שלש פעמים בשנה בית השם, והוא באמרם על דרך משל הננו לאל לעבדים, נכנסים ובאים בצל קורתו, ובחזקתו סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו, וזר לא יבא בתוכנו, כי אנחנו לבדנו בני ביתו. ועם המעשה הזה, תתעורר דעתנו, ונכניס בלבנו מוראו, ונקבע ברעיוננו אהבתו, ונזכה לקבל חסדו וברכתו

(ספר החינוך מצוה תפט )

8.השמדת ע"ז שלרוב נמצאת על מקומות המושכים את עין הרואה:

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:(דברים יב,א)

עץ רענן הוא אילן שהוא ירוק כל השנה,ומניחים שתפארת עליו תתקיים בו תמיד.במקומות כאלה כח הטבע מתגלה בעוצמה יתרה ומשום כך הפולחן האלילי בחר בהם לצורך עבודת א-לוהיו (רש"ר, הירש ,שם)

9.לראות בכל מה שקורה את הטוב- כל דעביד רחמנא לטב עביד:

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה?! (ברכות ס,ע"ב)

10.ע"פ הרבי מלובביץ'- לראות את הטוב שבהמצאות הרע- נתינת יכולת הבחירה שמרוממת את האדם:

טעם נתינת הברכה והקללה הוא בשביל שתהיה אפשריות הבחירה כמ"ש  "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" , שלכן נתן הקב"ה רשות ויכולת לסטרא אחרא - שמצד עצמה אין בה שום ממשות כלל - להגביה עצמה כנגד קדושת נפש האלקית, בכדי שהאדם ישפילה ע"י עבודתו דוקא , ובבחירתו ...
וזהו מ"ש "ראה" דוקא , כי שמיעה תופסת רק בחיצוניות וראיה - בפנימיות, שצריכה להיות הראיה וההסתכלות במהותו הפנימי של הרע (קללה), שאמיתית כוונתה הוא לסייע לקדושה .(תורת מנחם,חלק לד,ע"מ 238-240)

אחרית דבר: ראה לעומת לפניכם
אם כי התורה ניתנה לכל ישראל- נותן לפניכם - הרי ההשגה בה מותנית בהתאם למדרגת האדם כפי שהוא ראוי להשיגה-ראה-בלשון יחיד לכל אחד ואחד כערכו (ר' מנחם מנדל מקוצק, מץוך חומש פניני החסידות,פרשת ראה)


סיום: ראה- במשמעות של ראי- כפי שהאדם 'רואה' מלמטה כך רואים אותו מלמעלה:
ההנהגה למעלה תואמת את התנהגות האדם למטה באופן שכפי שהנך רואה ומתבונן -ראה- כך הנך מעורר את ההשגחה העליונה של השי"ת -אנכי- כדוגמת הצלהמחקה את האדם:ה' צילך (ע"פ ר' משה יחיאל מאוזרוב,באר משה, מתוך חומש פניני החסידות,פרשת ראה)