שופטים: המשפט,הצדק וירושת הארץ

פתיחה: מה הקשר בין ירושת הארץ ורדיפת הצדק?

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: 
לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים יח,יח-כ)

למען תחיה וירשת. כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים,  להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן (ספרי שם): (רש"י,שם)

חלק א: שופטים ושוטרים בקרב גויי הארץ:

1.השופט הראשון בתורה- לוט בסדום:

וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת (בראשית יט,ט)

וְלוֹט ישֵׁב, יָשַׁב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ אַרְכִי דַיָּנִים. חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי דַיָּנִים הָיוּ בִסְדוֹם, קֵץ שֶׁקֶר, וְרַב שֶׁקֶר, רַב מַסְטֵידִין, רַב נָבָל, וּקְלַא פַנְדֵּר. לוֹט הָיָה אַרְכִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּכֻלָּן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם עֲרֵבִים לָהֶם הֵן אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): גֶּשׁ הָלְאָה, סַק לְעֵיל, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲרֵבִים לָהֶם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט(בראשית רבא,נ,ג)

2.השוטר הראשון בתורה- עפרון החיתי:

וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר(בראשית ג,י)

ועפרון ישב. כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו, עלה לגדולה:(רש"י,שם)

3.מדוע מינו את לוט לשופט ראשי על סדום?

א.אינטרס פנימי:
ולוט ישב בשער סדם.  כ ״ד שנה ישב לוט ב סדום, שהרי ב ן ע״ה ע לה אברהם ל ארץ כנען ו באותו שנה

יר ד מ צרימה וחזר כ מו שאמרו ב סדר עולם ר בה ונפרד לוט מעליו והלך לסדום, וסדום נ הפכה כשהיה

אברהם בן צ׳׳ט אחרי ש נתבשר על לידת יצחק. ואף על פ י כן היה זר בעיני יושבי סדום כמו שאמרו האחד בא לגור, ובסדום שנאו אורחים ...

ו אם כן ל מה מינו את לוט תחילה ו למה התרעמו עליו לבסוף? א לא מינו אותו אחרי שהיכה אברהם את ד ׳ המלכים,  די ל הבטיח שאברהם יצילם גם לעתיד, שלכן אמר מלך סדום (יד) והרכש קח לך ואברהם סירב ולא תאמר אני העשרתי את אברם ועיין מ ה ש כתבתי שם. וכיון ש אברהם סירב ל קבל ה רכוש מינו את  לוט לשופט כ די ש יהיה מחשובי העיר ואם יותקפו שנית ייתפס לוט ב צרתם, ויבוא אברהם ל עזרתו ויצילם כמו ש עשה בראשונה...  (קונטרס חיבה יתירה,הרב יהודה הרצל הנקין ,פרשת וירא)

ב.מוסר עקום:
וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ (י"ג,ז)

 לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר  (כ) והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר מא, ה.): (רש"י,שם)
..משראו אנשי סדום מה יפה פסק לוט בעניין זה וכח דהיתרא שהוא מסוגל למצוא בשולחן ערוך,מיד החזיקו בו ועשוהו לרב (מארות חכה, מתוך במשנת רש"י פרשת וירא)

4.ההבטחה לאברהם על הארץ- דווקא ובהדגשה אחרי ההפרדות מלוט שמידת רועיו היתה הגזל:

וַי-ה-וָ-ה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה (בראשית יג,יד-יז)

5.משפט סדום: צדק הפוך

ארבע דייני היו בסדום, ואלו שמותם: שקראי, ושקרוראי, זייפי [זייפן], ומצלי דינא [מעוות דין].

דמחי ליה לאיתתא דחבריה, ומפלא ליה [מי שהכה את אשת חבירו, והפילה ולדה], אמרי ליה [אומרים לו לבעל האשה]: יהבה ניהליה דניעברה ניהליך [תן למכה את אשתך, עד שתתעבר ממנו עבורך .

דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה [מי שחתך אוזן חמורו של חבירו], אמרו ליה לבעל החמור: הבה ניהליה עד דקדחא [תן לו את החמור עד שיצמיח אוזן חדשה], כי אין זה ראוי שיחזיר לך את החמור כשאינו שלם.

דפדע ליה לחבריה [מי שפצע את חבירו], אמרי ליה למוכה: הב ליה אגרא, דשקל לך דמא [תן למכה שכר, שהרי הקיז לך דם].

דעבר במברא - יהיב ארבעה זוזי. ואילו דעבר במיא [מי שעבר במים, ולא השתמש במעבורת] - יהיב תמני [שמונה] זוזי .

זימנא חדא אתא ההוא כובס, אילקע להתם [פעם אחת בא כובס, ונקלע לשם, למקום שעוברים את המים במעבורת]. אמרו ליה: הב [תן] ארבע זוזי.

אמר להו: אנא במיא עברי [אני עברתי במים].

אמרו ליה: אם כן - הב תמניא, דעברת במיא.

לא יהיב [לא נתן להם]. פדיוהו [פצעוהו].

אתא לקמיה דדיינא [בא אותו כובס לפני הדיין שבסדום], לקבול על כך שפצעוהו.

אמר ליה הדיין לכובס: הב ליה אגרא, דשקיל לך דמא [תן לו שכר על כך שהקיז לך דם], ועוד תמניא זוזי - על כך דעברת במיא. אליעזר עבד אברהם איתרמי התם [נקרה בדרכו לשם]. פדיוהי [פצעוהו] אנשי סדום.

אתא לקמיה דיינא.

אמר ליה הדיין לאליעזר: הב ליה אגרא, דשקל לך דמא!

שקל גללא [נטל אליעזר מקל  ], ופדיוהי איהו לדיינא [ופצע הוא את הדיין].

אמר לו הדיין: מאי האי? מה זה שפצעתני?

אמר ליה אליעזר: אגרא דנפק לי מנך [השכר שמגיע לי ממך] על כך שהקזתי לך דם - הב ניהליה להאי [תן אותו לבעל דיני, שפצעני]. וזוזי דידי - כדקיימי קיימי [והכסף שלי ישאר במקומו].

הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין [היתה להם לאנשי סדום מיטה, שהיו מלינים עליה אורחים].

כי מאריך [כאשר היה האורח ארוך יותר מהמיטה] - גייזי ליה [היו חותכים אותו, כדי להתאימו לאורך המיטה].

כי [כאשר] היה האורח גוץ - מתחין ליה [היו מותחים אותו, כדי שיתאים לאורך המיטה, עד שהיו אבריו מתפרקין]  
אליעזר עבד אברהם אקלע להתם. אמרו ליה: קום גני אפוריא [בוא ולון על המיטה].

הבין אליעזר את כוונתם, ולכם אמר להון: נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא - לא גנינא אפוריא [נדר נדרתי מיום שמתה אמי, שלא אשן על מיטה].

כי הוה מתרמי להו עניא [כאשר היה נקלע עני לסדום], יהבו ליה כל חד וחד דינרא [נתנו לו כל אחד ואחד דינר], וכתיב שמיה עליה [ושם הנותן היה כתוב על המטבע], וריפתא לא הוו ממטי ליה [ופת לא היו נותנים לו, לעני], כדי שימות ברעב.

כי הוה מית [כאשר היה אותו עני מת ברעב], אתי כל חד וחד, שקיל דידיה [בא כל אחד ואחד מבני סדום, מזהה את מטבעו על פי השם שהיה כתוב עליה, ונוטלה].

הכי אתני בינייהו [כך התנו ביניהם] אנשי סדום: כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא [כל מי שמזמין אורח לסעודת שמחה] - לשלח גלימא [יטלו ממנו את בגדו].

פעם אחת הוי האי הילולא [היתה שם שמחה], אקלע אליעזר להתם, ולא יהבו ליה נהמא [ולא נתנו לו פת].

כי בעי למסעד [כשרצו להתחיל לסעוד], אתא אליעזר, ויתיב לסיפא דכולהו [בא אליעזר, והתיישב בסוף הקרואים].

אמרו ליה: מאן אזמנך להכא [מי הזמינך לכאן]?

אמר ליה לההוא דיתיב [אמר אליעזר לזה שישב לצידו]: אתה זמנתן [הזמנתני].

אמר אותו אדם שישב לצידו בליבו: דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה [שמא ישמעו הציבור את דבריו של אליעזר, שאני הזמנתיו], ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא [ויטלו ממני את בגדי]!

שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה [נטל אותו אדם את בגדו], ורהט לברא [וברח החוצה].

וכן עבד לכולהו [וכך עשה אליעזר לכולם, שאמר על כל אחד מהם שהוא הזמינו], עד דנפקי כולהו [עד שיצאו וברחו כולם], ואכלא איהו לסעודתא [ואכל הוא, אליעזר, את כל הסעודה].

הויא ההיא רביתא [היתה שם נערה] דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא [שהוציאה פת לעני בכד, כשהלכה לשאוב מים, כדי שלא יראו בני העיר].

איגלאי מלתא [נתגלה הדבר] לבני סדום.

שפיוה דובשא [משחו אותה בדבש], ואוקמוה על איגר שורא [והניחוה בראש החומה, שהוא מקום גבוה וגלוי].

אתא זיבורי [באו הדבורים] - ואכלוה.

והיינו דכתיב: "ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה", ואמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי ריבה [נערה]. (ביאור חברותא, סנהדרין קט,ע"ב)

חלק ב: בין שופט למלך

1.יתרון השופט על המלך -הפרדת רשויות- המלך הוא גם המחוקק, השופט כפוף לחוק:

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא  (דברים יז,יד-טו)

...ההבדל הרביעי הוא בדברים שהמלך זוכה בהם כפי התורה שאין השופט זוכה בהם. 

אם בעניני כבודו, שאין יושבים על כסאו, ואין רוכבין על סוסו, ואין משתמשין בשרביטו ולא בכל תשמישיו, ואין נושאין אלמנתו, אינו חולץ ולא מיבם ולא חולצין ולא מיבמין את אשתו, אסור לראותו ערום וכשהוא בבית המרחץ וכשהוא מסתפר, כל איש מישראל ואפילו נביא עומד לפניו משתחוה לו. הנה כל המעלות האלה זולתם שזכרו חז"ל (שם שם) המלך זוכה בהם ואין השופט זוכה בהם.
 ואם בתועלתו וקניניו כבר אחז"ל כל הכתוב בפרשת המלך המלך זוכה בו, ושם נאמר (שמואל א' ח' י"ד-ט"ז) זיתיכם וכרמיכם הטובים יקח וגו', וזרעיכם וכרמיכם יעשר וגו', ואף העבדים והשפחות בנים ובנות יקח, ובסוף אמר ואתם תהיו לו לעבדים, ובספר שמואל אחקור עליו:

וקבלו חז"ל (ע' במיימוני פ"ד מהלכות מלכים) שיש רשות למלך ליטול מס מהעם לצרכיו או לצרכי המלחמה, וקוצב לו מכס, ואסור לברוח מלפרוע מס שלו, ויש לו לגזור שמי שיגנוב המכס יהרג וכל הרוגי המלך ממונם ונכסיהם למלך, וכל הארץ שכובש בעצמו הרי היא שלו, כל הדברים האלה וזולתם המלך זוכה בהם ואין השופט זוכה בהם, והוא ההבדל הרביעי: (אברבנאל על שופטים - הקדמה )

2.מדוע שמואל נרתע ממעבר משופט למלך?

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל...
וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: 

 וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: 

 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: 

 וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה: 

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם (שמואל א,ח,א-ז)

וירע הדבר. לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים : (רש"י,שם)

 כאשר אמרו וכו' לשפטנו. כי המשפט מסור הוא לשופטים, לדון על פי התורה, ולא למלך, לדון על פי דעתו :(מצודת דוד,שם)

חלק ג: משפט,גלות וגאולה:

1.בין משפט למשפח- הבדל דק שהופך את הכל-בין חית לטית:

כִּי כֶרֶם יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה(ישעיה ה,ז)

אם נציג את האותיות ח' ו-ט עם אותיות המילוי,נקבל "חית" ו-"טית" ונגלה שהמילוי של שתיהן זהה, "ית".אין מדובר רק בקרבה "גיאוגרפית" חיצונית שבין שתי האותיות אלא גם בקרבה פנימית...

את המרחק הזעיר המבדיל בין האות ח' לאות ט' ניתן לדמות לחוט דק כחוט השערה הרמוז אף הוא באות ו' שכמו משתלשלת לה בין האותיות ח' וט',החוט המפריד.אך לתוצאה יש משמעות,היא מבירה אותנו אל שורש החטא במקום אל שורש הטוב. (צוהר לתיבה,פרשת צו)

2.סימן מקדים לחורבן ולגלות - הדרדרות מערכת המשפט:

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: 

כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: 

שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם: ...

....

וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה (ישעיה,א,כא-כו)

השוחד הופך את האדם מישראל לנוכרי:לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד-הוי זהיר שלא תקלקל את צלם האלוקים שבך כי אז תהפוך להיראות כנכרי-לא תכיר פנים (ר' שלמה מסאסוב,מנחה חדשה, מתוך חומש פניני החסידות,פרשת שופטים)

3.ברכת השיבה שופטנו- מיד אחרי קיבוץ גלויות:
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מְהֵרָה יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יֻ-הֻ-וֻ-הֻ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:


הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְ-הֹ-וָ-ה לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט: (מתוך שמונה עשרה)


השיבה שופטנו. משום שאחר קבוץ הגליות תחזור עטרה ליושנה ומציון תצא תורה ויחזרו הסנהדרין למקומם כאשר בתחלה, כמו שנאמר (ישעיה א' כ"ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו'. אנו מתפללים שיבוא אותו זמן שהתורה תתקיים כראוי ונדין בדיני התורה כראוי כדין וכשורה בלי פחד ואימה. וגם היועצים והם החכמים והזקנים מנהיגי הדור והמלכות תחזור למקומה בענין שיצא לנו (שם) לכבוד ולתפארת כאשר היה בתחלה רבתי בגוים רבתי בדעות (ספר סדר היום - סדר תפילת עמידה )

4.דין, אמת ושלום- מחזיקים את קיום העולם וא"י היא לב העולם:

א.המטרה: תורה ,עבודה וג"ח

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:(אבות א,ב)

הָעוֹלָם עוֹמֵד. לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ (ר"ע מברטנורא,שם)

ב.האמצעי: דין,אמת ושלום:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל  אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קיים (עוֹמֵד), עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם : (אבות א,יח)

 הָעוֹלָם עוֹמֵד. יִשּׁוּבָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם מִתְקַיֵּם. אֵין זֶה כְּמוֹ הָעוֹלָם עוֹמֵד דִּלְעֵיל (ר"ע מברטנורה,שם)

שורה תחתונה: זכות אבות וזכות על הארץ - בתנאי שהולכים בדרך האבות- צדקה ומשפט:

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ-ה-וָ-ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-ה-וָ-ה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו(בראשית יח,יט)

אך באמת יועיל זכות אבות כשאנחנו הולכים בעקבותיהם... אז מצטרף זכויותיהם (השל"ה,פרשת עקב, תורה אור, ז)

סיום: משפט צדק הנעשה בשער העיר - מפריד בין עם ישראל לעמי הארץ

השופטים והשוטרים נמצאים ב"שער העיר"- בנקודת ההשקה בין העיר לחוצה לה כדי לשמר את האבחנה המוסרית בין עם ישראל לעמי כנען המושחתים ואם מערכת המשפט רקובה אז מיטשטשת ההפרדה בין עם ישראל לבין החברה  שמחוץ לו וממילא הזכות הייחודית על הארץ- אובדת ואינה.(ענ"ד)


בשולי הדברים: משכ"ן- ארבע רשויות השלטון ע"פ התורה

מוסדות החברה המופיעים בפרשתנו הם ארבעה: המלך, השופט, הכהן והנביא....
דוקא אז בצרוף כל ארבעת המוסדות האלה, נוצר משכן ה' - מלך, שופט, כהן, נביא - ר"ת משכ"ן. אז ניתן לומר שהמוסד של תורת ישראל הוא התאוקרטיה - כלומר שלטון הא-להים, לא במובן המצומצם המודרני של המילה - שלטון כהני הדת, כי אם שלטונו של רבש"ע דרך כל הענפים של החברה כשכל אחד בא לידי ביטוי במוסד המיוחד לו(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

...שתיים מהן פועלות בקודש(כהונה ונבואה) ושתיים בחול (מלוכה ומשפט)..שני סוגי מנהיגות:(כריזמתית( נביא ושופט) ושושלתית( מללוכה וכהונה).מנהיג זקוק לכישורים ראויים, לתכונות של אומץ וענווה,של יכולת הובלה ונכונות לשרת.אך מנהיגות זקוטקה גם להמשכיות, לרצף שיאפשר למונהגים להזדהות עם הציבור וראשיו ולחוש תחושת ביטחון קבועה (הרב עמית קולא,מוסף שבת,מקור ראשון,פרשת שופטים תשע"ה)