פתיחה: מדוע לא פירשה התורה לאן הלך משה?
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,א)
הקדמה: ספר דברים נחלק ל-2 חלקים:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים,א,א)
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,א)
כבר כתבתי בהקדמת זה הספר, שעד כאן ספרה התורה מה שדבר משה לישראל, ומכאן ואילך יספר מה שעשה אחרי שדבר דבריו אליהם וכו'. (אברבנאל ,שם )
חלק א: הליכה אנושית
1.לאן הלך משה?
א.כנגד בראשית- הלך אל האבות להודיעם שהבטחת ה' התקיימה:
... לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-ה-וָ-ה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר... (דברים כט,כ-ל,א)
לעיל מיניה כתיב לאברהם ליצחק וליעקב וסמיך ליה וילך משה, שהלך אליהם להגיד להם כי קיים הקב''ה את שבועתו והכניס ישראל לארץ. ואיתא במדרש מכאן שהמתים מספרים זה עם זה: (בעל הטורים)
ב.כנגד שמות- הלך אל העם:
וילך. הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו וחזק לבם בדברי יהושע על כן כתוב אחריו ואתה תנחילנה אותם ולפי דעתי כי אז ברך השבטים ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב: (אבן עזרא,שם)
מדוע היה צריך ללכת אל העם ולא הודיעם כמו בעבר?
עד כה היה משה מדבר ועומד במקום א'. וקולו הולך על כל ישראל. דשכינה מדברת מתוך גרונו של משה. ואפי' תורה שבע"פ היה הבטחה בשעת מ"ת משה ידבר והאלהים יעננו בקול כמו שביארנו במקומו. אבל סמוך למותו החל לכהות לאט לאט מאור מעלה משה רבינו. כאשר יבואר עוד לפנינו בשירת האזינו. וכאן הוחל להקטין מעלתו שלא היו עוד דבריו נשמעין על כל ישראל. וכשבא לדבר הדברים האלה אע"ג שהיה ג"כ מפי ה' אליו ולצורך ענין כאשר יבואר מכ"מ הוצרך משה להלוך בכל שבט בפ"ע וכדומה כדי שיגיעו הדברים האלה. שיבואר לפנינו. אל כל ישראל. כ"כ היה מהלך עד שהגיעו לכל ישראל: (העמק דבר,שם )
ג.כנגד ויקרא- רוח החיים שבו החלה ללכת:
וכאן אמר וילך משה, פירוש רוח החיים שבו שתקרא משה, הלכה כסדר הרגיל למי שמגיע קצו, וכינה לנפשו לשון זכר, כי הוא סימן לגודל הנפש כשתהיה במדרגת זכר, והודיע הכתוב במה שאמר וידבר את וגו', שהרגיש בהליכתה והכיר שהגיע קצו ביום ההוא, כאומרו בן מאה וגו' אנכי היום, ואמרו ז''ל (סוטה יג:) היום מלאו ימי ושנותי: (אור החיים,שם)
ד.כנגד במדבר- הלך לבית המדרש-שנסתמו ממנו מעיינות החכמה והלך לשמוע אחרים:
וילך וַאֲזַל משֶׁה לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא וּמַלֵיל יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עִם כָּל יִשְרָאֵל: (תרגום יונתן,שם)
ה.כנגד דברים- הלך אל מותו:
לשון הליכה שייך באדם גדול הנפטר מן העולם,ואף כאן נאמר על משה שציווה ביום מותו(כלי חמדה,ע"פ אוצר מפרשי הפשט,שם)
2.הליכה בעקבות הליכה: משה ויהושע הולכים יחדיו ומתייצבים לפני ה'
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד (דברים,לא,יד)
3.הראשון להצטוות במצוות הליכה: אברהם אבינו
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)
א.ההליכה של האדם לדבר מצווה- היא הליכה לטובתו- "לך":
לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך (א) לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם: (רש"י)
ב.ההליכה של האדם- דרך ההמשכיות והצאצאים:
לך לך רמז לו כשתהיה בן מאה כמנין לך לך אז ואעשך לגוי גדול שנולד לו יצחק (בעל הטורים,שם)
4.צדיקים- תמיד הולכים:
אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון"!(ברכות סד,ע"א)
ת"ח, המושפעים מכח עצמם ועומדים להשפיע ולנהל את זולתם, זאת היא עצם תכונת נפשם להיות פועלים. ע"כ עינוגם והשלמתם היא רק הפעולה התדירה והמתקיימת, שאינה נחדלת לעולם בכל הגונים שיש להחיים. ע"כ תכלית עידונם היא התנועה המתמדת והפעולה שאינה פוסקת, ילכו מחיל אל חיל. (עין איה,פרק ט)
5.התהלכות ותמימות:
א.אצל נח:
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:(בראשית ו,ט)
את הא-להים התהלך נח. ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו (בראשית כד, מ.), נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו (רש"י,שם)
דאת האלהים התהלך נח משמע דלא היה הליכתו אלא במקום שאין אדם שם כי אם אלהים לבד, והיה פורש מבני אדם לפי שהיו כולם רשעים, וירא שמא ילמד ממעשיהם הרעים, דנח לא היה צדיק כל כך אלא צריך סעד, אבל אברהם מתחזק בצדקו מאליו לפי שהיה צדיק גמור והלך בין הרשעים ומוכיחן ומגיירן, ולא היה ירא שמא ילמד ממעשיהם, לפיכך לא צריך סעד (שפתי חכמים,שם)
ב.אצל אברהם:
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:התהלך לפני. כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי: והיה תמים. אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי (רש"י,שם)
6.ההליכה הנכונה- הליכה הדרגתית:
וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד(שם,כו,יג)
מה באה הוראת המילים המיותרות לכאורה "הָלוֹךְ וְגָדֵל" ללמד?
...למדך שלא טוב לו לאדם שיעלה במהירות מלמטה למעלה,אלא הכי טוב לאדם שיעלה בשלבים,לאט לאט,כי כך היא הדרך הנכונה והבטוה ביותר לאדם שלא ימעד ויפול חלילה (הגר"ע,אוצרות סופרים, אות כ"ו)
ב.הליכה אלוקית:
וַי-ה-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:(דברים לא,ח)
1.בתחילתם הדרך הלך לא רק הלך לפני העם אלא ממש נלחם במקומם:
יְ-ה-וָ-ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן ׁ(שמות יד,יד)
2.ה' הבטיח ללכת לפניהם לאור התעקשותו של משה שלא מלאך ילך עימם אלא ה' בכבודו ובעצמו:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:(שמות לג,טו-יז)
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן...וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: (בראשית ג,ח-י)
וַי-ה-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:(דברים לא,ח)
4.הקשר בין ההליכות: ה' שומר כמו צל ההולך עם האדם בהתאם להליכתו ודרכו
יְ-ה-וָ-ה שֹׁמְרֶךָ יְ-ה-וָ-ה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ(תהילים קכא,ה)
אני הולך לאט, אבל אני אף פעם לא הולך לאחור (אברהם לינקולין)
סיום: יעד ההליכה של משה לא חשוב ולכן לא צויין- העיקר הוא עצם ההליכה- לדבר מצווה,להתקדמות רוחנית ולכל מטרה חיובית- העיקר ללכת ולעשות ולעלות במדרגות הקדושה והמצוות:
גם ביומו מהאחרון של משה רבנו עלי אדמותףהיום שבו הגיע לשלמות מלאה בעבודתו ובמדרגתו הרוחנית (" היום מלאו ימי ושנותי")- הוא לא הסתפק בכך אלא שאף ללכת ולהתקדם עוד ועוד("וילך משה")
ומכאן הוראה בעבודתו של כל אדם מישראל:לעולם אל לו להסתפק במצבו הרוחני הנוכחי, נעלה ככל שיהיה. תמיד עליו להוסיף ולעלות,להוסיף ולהתקדם (ע"פ הרב מלובביץ', התוועדויות תשמ"ו חלק ד עמ' 433 והלאה)
צוואתו של משה- להיות במדרגת וילך:
דבריו של משה - וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה- היו תמיד לישראל, שישתדלו תמיד להיות בגדר של וילך-ללכת ולהתעלות מדרגה לדרגה (רבי יעקב מאוסטרהא, ע"פ חומש פניני החסידות)
אחרית דבר: העיקר- ההליכה
פרשת וילך היא הפרשה הקצרה בתורה- 3 פסוקים- ותמציתיות זו באה לבטא את כובד המשקל של המעשים- וילך- לעומת דיבורים, משה מקבל התורה ומנחילה לעם ישראל- מבקש ללמד בסוף ימיו ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה (ענ"ד)
בשולי הדברים: בין ניצבים לוילך- עמידה יציבה תוך כדי הליכה מתמדת
פרשת ניצבים לעומת פרשת וילך שבשנים רבות נקראות יחדיו לכאורה מציגות גישות הפוכות של עמידה יציבה מול הליכה אלא אפשר גם לראותם כמשלימות האחת את השניה, ביחס לעצמו האדם תמיד צריך להיות בתנועת הליכה והתקדמות בקיום המצוות ובידיעת ה' אבל ביחס לקב"ה הרי הוא ניצב ועומד לפניו בכל רגע נתון ובפרט ביום הדין.(ענ"ד)
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,א)
הקדמה: ספר דברים נחלק ל-2 חלקים:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:(דברים,א,א)
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,א)
כבר כתבתי בהקדמת זה הספר, שעד כאן ספרה התורה מה שדבר משה לישראל, ומכאן ואילך יספר מה שעשה אחרי שדבר דבריו אליהם וכו'. (אברבנאל ,שם )
חלק א: הליכה אנושית
1.לאן הלך משה?
א.כנגד בראשית- הלך אל האבות להודיעם שהבטחת ה' התקיימה:
... לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-ה-וָ-ה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר... (דברים כט,כ-ל,א)
לעיל מיניה כתיב לאברהם ליצחק וליעקב וסמיך ליה וילך משה, שהלך אליהם להגיד להם כי קיים הקב''ה את שבועתו והכניס ישראל לארץ. ואיתא במדרש מכאן שהמתים מספרים זה עם זה: (בעל הטורים)
ב.כנגד שמות- הלך אל העם:
וילך. הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו וחזק לבם בדברי יהושע על כן כתוב אחריו ואתה תנחילנה אותם ולפי דעתי כי אז ברך השבטים ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב: (אבן עזרא,שם)
מדוע היה צריך ללכת אל העם ולא הודיעם כמו בעבר?
עד כה היה משה מדבר ועומד במקום א'. וקולו הולך על כל ישראל. דשכינה מדברת מתוך גרונו של משה. ואפי' תורה שבע"פ היה הבטחה בשעת מ"ת משה ידבר והאלהים יעננו בקול כמו שביארנו במקומו. אבל סמוך למותו החל לכהות לאט לאט מאור מעלה משה רבינו. כאשר יבואר עוד לפנינו בשירת האזינו. וכאן הוחל להקטין מעלתו שלא היו עוד דבריו נשמעין על כל ישראל. וכשבא לדבר הדברים האלה אע"ג שהיה ג"כ מפי ה' אליו ולצורך ענין כאשר יבואר מכ"מ הוצרך משה להלוך בכל שבט בפ"ע וכדומה כדי שיגיעו הדברים האלה. שיבואר לפנינו. אל כל ישראל. כ"כ היה מהלך עד שהגיעו לכל ישראל: (העמק דבר,שם )
ג.כנגד ויקרא- רוח החיים שבו החלה ללכת:
וכאן אמר וילך משה, פירוש רוח החיים שבו שתקרא משה, הלכה כסדר הרגיל למי שמגיע קצו, וכינה לנפשו לשון זכר, כי הוא סימן לגודל הנפש כשתהיה במדרגת זכר, והודיע הכתוב במה שאמר וידבר את וגו', שהרגיש בהליכתה והכיר שהגיע קצו ביום ההוא, כאומרו בן מאה וגו' אנכי היום, ואמרו ז''ל (סוטה יג:) היום מלאו ימי ושנותי: (אור החיים,שם)
ד.כנגד במדבר- הלך לבית המדרש-שנסתמו ממנו מעיינות החכמה והלך לשמוע אחרים:
וילך וַאֲזַל משֶׁה לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא וּמַלֵיל יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עִם כָּל יִשְרָאֵל: (תרגום יונתן,שם)
ה.כנגד דברים- הלך אל מותו:
לשון הליכה שייך באדם גדול הנפטר מן העולם,ואף כאן נאמר על משה שציווה ביום מותו(כלי חמדה,ע"פ אוצר מפרשי הפשט,שם)
2.הליכה בעקבות הליכה: משה ויהושע הולכים יחדיו ומתייצבים לפני ה'
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד (דברים,לא,יד)
3.הראשון להצטוות במצוות הליכה: אברהם אבינו
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)
א.ההליכה של האדם לדבר מצווה- היא הליכה לטובתו- "לך":
לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך (א) לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם: (רש"י)
ב.ההליכה של האדם- דרך ההמשכיות והצאצאים:
לך לך רמז לו כשתהיה בן מאה כמנין לך לך אז ואעשך לגוי גדול שנולד לו יצחק (בעל הטורים,שם)
4.צדיקים- תמיד הולכים:
אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון"!(ברכות סד,ע"א)
ת"ח, המושפעים מכח עצמם ועומדים להשפיע ולנהל את זולתם, זאת היא עצם תכונת נפשם להיות פועלים. ע"כ עינוגם והשלמתם היא רק הפעולה התדירה והמתקיימת, שאינה נחדלת לעולם בכל הגונים שיש להחיים. ע"כ תכלית עידונם היא התנועה המתמדת והפעולה שאינה פוסקת, ילכו מחיל אל חיל. (עין איה,פרק ט)
5.התהלכות ותמימות:
א.אצל נח:
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:(בראשית ו,ט)
את הא-להים התהלך נח. ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו (בראשית כד, מ.), נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו (רש"י,שם)
דאת האלהים התהלך נח משמע דלא היה הליכתו אלא במקום שאין אדם שם כי אם אלהים לבד, והיה פורש מבני אדם לפי שהיו כולם רשעים, וירא שמא ילמד ממעשיהם הרעים, דנח לא היה צדיק כל כך אלא צריך סעד, אבל אברהם מתחזק בצדקו מאליו לפי שהיה צדיק גמור והלך בין הרשעים ומוכיחן ומגיירן, ולא היה ירא שמא ילמד ממעשיהם, לפיכך לא צריך סעד (שפתי חכמים,שם)
ב.אצל אברהם:
וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:התהלך לפני. כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי: והיה תמים. אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי (רש"י,שם)
6.ההליכה הנכונה- הליכה הדרגתית:
וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד(שם,כו,יג)
מה באה הוראת המילים המיותרות לכאורה "הָלוֹךְ וְגָדֵל" ללמד?
...למדך שלא טוב לו לאדם שיעלה במהירות מלמטה למעלה,אלא הכי טוב לאדם שיעלה בשלבים,לאט לאט,כי כך היא הדרך הנכונה והבטוה ביותר לאדם שלא ימעד ויפול חלילה (הגר"ע,אוצרות סופרים, אות כ"ו)
ב.הליכה אלוקית:
וַי-ה-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:(דברים לא,ח)
1.בתחילתם הדרך הלך לא רק הלך לפני העם אלא ממש נלחם במקומם:
יְ-ה-וָ-ה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן ׁ(שמות יד,יד)
2.ה' הבטיח ללכת לפניהם לאור התעקשותו של משה שלא מלאך ילך עימם אלא ה' בכבודו ובעצמו:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:(שמות לג,טו-יז)
3.תגובת אדם וחווה לאחר החטא להתהלכות ה'- פחד, פחד של החוטא:
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן...וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: (בראשית ג,ח-י)
וַי-ה-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:(דברים לא,ח)
4.הקשר בין ההליכות: ה' שומר כמו צל ההולך עם האדם בהתאם להליכתו ודרכו
יְ-ה-וָ-ה שֹׁמְרֶךָ יְ-ה-וָ-ה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ(תהילים קכא,ה)
אני הולך לאט, אבל אני אף פעם לא הולך לאחור (אברהם לינקולין)
סיום: יעד ההליכה של משה לא חשוב ולכן לא צויין- העיקר הוא עצם ההליכה- לדבר מצווה,להתקדמות רוחנית ולכל מטרה חיובית- העיקר ללכת ולעשות ולעלות במדרגות הקדושה והמצוות:
גם ביומו מהאחרון של משה רבנו עלי אדמותףהיום שבו הגיע לשלמות מלאה בעבודתו ובמדרגתו הרוחנית (" היום מלאו ימי ושנותי")- הוא לא הסתפק בכך אלא שאף ללכת ולהתקדם עוד ועוד("וילך משה")
ומכאן הוראה בעבודתו של כל אדם מישראל:לעולם אל לו להסתפק במצבו הרוחני הנוכחי, נעלה ככל שיהיה. תמיד עליו להוסיף ולעלות,להוסיף ולהתקדם (ע"פ הרב מלובביץ', התוועדויות תשמ"ו חלק ד עמ' 433 והלאה)
צוואתו של משה- להיות במדרגת וילך:
דבריו של משה - וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה- היו תמיד לישראל, שישתדלו תמיד להיות בגדר של וילך-ללכת ולהתעלות מדרגה לדרגה (רבי יעקב מאוסטרהא, ע"פ חומש פניני החסידות)
אחרית דבר: העיקר- ההליכה
פרשת וילך היא הפרשה הקצרה בתורה- 3 פסוקים- ותמציתיות זו באה לבטא את כובד המשקל של המעשים- וילך- לעומת דיבורים, משה מקבל התורה ומנחילה לעם ישראל- מבקש ללמד בסוף ימיו ש"לא המדרש עיקר אלא המעשה (ענ"ד)
בשולי הדברים: בין ניצבים לוילך- עמידה יציבה תוך כדי הליכה מתמדת
פרשת ניצבים לעומת פרשת וילך שבשנים רבות נקראות יחדיו לכאורה מציגות גישות הפוכות של עמידה יציבה מול הליכה אלא אפשר גם לראותם כמשלימות האחת את השניה, ביחס לעצמו האדם תמיד צריך להיות בתנועת הליכה והתקדמות בקיום המצוות ובידיעת ה' אבל ביחס לקב"ה הרי הוא ניצב ועומד לפניו בכל רגע נתון ובפרט ביום הדין.(ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה