וזאת הברכה: המברך- הוא יבורך

פתיחה: מדוע דווקא כעת מכונה משה איש ה-אלוקים
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:(דברים לב,א)

הקדמה: 

1. שלושה דברים להם נזקק האדם לברכה:
אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא (מועד קטן, כח, ע"ב)

2.הגדרת הברכה: שורש ב.ר.כ - ב.כ.ר - כפילות ושפע:

בתיבת בכר רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)

3.הברכה האולטימטיבית - בדבר הסמוי מן העין:

ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)

4.ברכה שהיא קללה, קללה שהיא ברכה:
 א.תוכחה האוהב - היא היא הברכה:
נאמר וזאת ב-וו החיבור להורות כי פרשיות התוכחה והמוסר הסמוכות הן הם הברכה אשר בירך משה את ישראל- וזאת הברכה- כי אין לך ברכה יותר נעלית מתוכחה זו הרצופה כולה אהבתו ישראל (ע"פ ילקוט מנחם,רבי מנחם מנדל מרימינוב, מתוך חומש פניני החסידות,שם)

ב.ברכת הרשע- קללה:

ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה, אמר ר' אידו דווין וכפויין ולא היו מפרינין (מברכין) אלא בפה לא בלב. בוא וראה מה גרמה ברכתם שלרשעים שהיתה עקרה עשרים שנה, מכאן אמרו ברכת הרשע קללה, ואימתי נתקיים הדבר, בימי משה, דכתיב שובה ה' רבבות אלפי ישראל. (מדרש הגדול, בראשית  כד ס)

חלק א: ראשית הברכה בתורה

הברכה הראשונה: מזוני- ריבוי לשוכני הימים
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ (בראשית א,כב)

הברכה השניה: בני- ריבוי לבני האדם
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כח)
הברכה השלישית: חיי- מעין עולם הבא- קדושת הזמן
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת (בראשית ב,ג)
הדגים- סמל לברכה ולכן נאכלים בשבת:

שב"ת בגימטריא ג' פעמים ברכ"ה עם אותיות יה"ו. תתבונן הדבר על פי מה שכתבנו טעם למצוה מן המובחר לאכילת דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה בג' דברים, והם בג' ימים זה אחר זה רצופים: ברכה לדגים ביום ה', וברכה לאדם ביום ו', וברכה לשבת ביום הז' (וסימנך: בנאות דשא ירביצני (תהלים כג ב) ראשי תיבות ד'גים ש'בת א'דם).
והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק, אדם (היינו ישראל, "אתם קרויים אדם" (יבמות סא א)) האוכל דגים לכבוד שבת, הנה יתברך בברכה המשולשת ולא במהרה תנתק. (בני יששככר, מאמרי השבתות,א,יא)

פרו ורבו- איכות וכמות:

ויש לומר דכתיב פרו ורבו פרו משמע איכות שהבנים יהיו אילני פירות ולא אילני סרק ורבו משמע כמות ואיכות קודמת לכמות אף שאמרו רבותינו והעמידו תלמידים הרבה (אביר יעקב, שבועות- פרק שני)

המקלל הראשון הוא גם המברך הראשון- נח:

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
יַפְתְּ אֱ-לֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:(בראשית ט,כה-כח)

הקללה- בגלל שמנע ממנו להוליד בן רביעי ולהרבות את העולם("רבו"):

ארור כנען. אתה גרמת לי  שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו, אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם, ואבינו יש לו ג' בנים ועודנו מבקש בן רביעי: (רש"י,שם)

חלק ב: השבטים בהם נזכרה במפורש המילה "ברכה":

1.וּלְלֵוִי אָמַר... בָּרֵךְ יְ-ה-וָ-ה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:

ברך ה' חילו. הבכורים והמעשר: ופעל ידיו. הקרבנות (אבן עזרא,שם)

ריכוך דברי יעקב לשמעון ולוי:

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל (בראשית מט,ז)

אחלקם ביעקב. ...אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו  דרך כבוד: (רש"י,שם)

 2.וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-ה-וָֹ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת

ובברכות שברך משה ליוסף, ראיתי הסכמה מופלגת בין ברכות יעקב לברכות האלה, עד שהדברים עצמם שאמר יעקב עליו, אמרם משה גם כן....כשבא עתה משה לברך את יוסף, אמר כמו שאמר החכם: אילן אילן במה אברכך. רוצה לומר: יוסף, איני יודע במה אברך אותך. אם אברכך בשפע ארצך ודשנותה, כבר ברכך אביך. והוא אמרו: "מבורכת יי' ארצו", לא אמר: תבורך, כי אם: "מבורכת", כאלו אמר:
כבר ארצו מבורכת מפי יעקב אבינו  (אברבנאל על דברים - פרק לג פסוק יג-יז )

3.לְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד:

ולגד אמר. בברכתו של גד תמצא כל אלפא ביתא. לפי שמרע''ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל''ף ועד תי''ו. וכן בברכת יוסף. לפי שארונו של יוסף היה מהלך אצל הארון, לומר קיים זה מה שכתוב בזה(בעל הטורים,שם)

4.וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְ-ה-וָ-ה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה: 

יש ללמוד מכאן אדם ששבע רצון יזכה ל"מלא ברכת ה'" כמאמר חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו(אבות ד) (ע"פ ליקוטי נסים, מתוך פאר לשולחן)

5.וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לב,יא-כד)

ברכת שבט אשר  מול קללת אדם וחווה: 

א.הקללה  לאדם וחווה היתה על בני,חיי ומזוני:

בני :אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: (בראשית ג,טז)
חיי:וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)
מזוני: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

ב.- האחרון להתברך- תיקן את הראשונים להתקלל:

בני: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו 

 ראיתי בספרי (שנה.) אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר (רש"י,שם)
מזוני: וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ: בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ
שהיתה ארצו מושכת שמן כמעין(רש"י,שם)
חיי: וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ

דבאך. וכימיך שהם טובים לך, שהן ימי תחלתך ימי נעוריך, כך יהיו ימי זקנתך, שהם דואבים זבים  (נ) ומתמוטטים (רש"י,שם)

חלק ג: המתכון להחלת הברכה

1.בשביל שתתחיל הברכה- צריכה לחול על משהו:

אֵין מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְמַטָּה, וְהַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִמְצָאוֹת אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְאֵינוֹ רֵיקָן

מִנַּיִן לָנוּ? מֵאֵשֶׁת עוֹבַדְיָהוּ שֶׁאָמַר לָהּ אֱלִישָׁע (מלכים ב ד) הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת. שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה אֵינָן שׁוֹרוֹת עַל שֻׁלְחָן רֵיק וְלֹא בְּמָקוֹם רֵיק. מַה כָּתוּב? וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךְ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. מַה זֶּה אָסוּךְ? אֶלָּא אָמְרָה לוֹ, הַשִּׁעוּר שֶׁל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי מְשִׁיחַת אֶצְבַּע קְטַנָּה

אָמַר לָהּ, נִחַמְתַּנִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ יִשְׁרוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה בְּמָקוֹם רֵיק, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ לָךְ שֶׁמֶן, זֶהוּ מָקוֹם שֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ בְּרָכוֹת

(זוהר,בראשית,פח,ע"א)

נפסק להלכה: השארת הלחם על השולחן לאורך כל הסעודה
אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון: כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם...(שו"ע אורח חיים - סימן קפ,א-ב )


 אין להסיר - כדי  שיהא ניכר לכל שמברכין להשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו וגם דהברכה אינה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין פך שמן של אלישע:(משנה ברורה,סעיף קטן א)

2.המשך הברכה בהווה - בזכות נתינה מתמדת:

ולְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לג,כד)

כיצד קרה שאשר לא היווה מקור לקנאה בשל הברכה על עושרו?

ברוך מבנים אשר. הנה אשר בזה יהיה ברוך מכל שאר השבטים כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתם בצד מה והפך זה יקרה לשבטו של אשר כי אמנם יהי רצוי אחיו: וטובל בשמן רגלו. וזה שהוא היה נותן זול בשמן בין אחיו לרב השמן אצלו: (ספורנו,שם) 

3.הברכה העתידית- המשך הברכה לבניו:

רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא ...כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך (תענית ה,ע"ב-ו,ע"א)

סיום: בזכות ברכתו והשתדלותו בעבור עם ישראל- נהייה לאיש האלוקים- ולכן גם נתקיימה ברכתו כברכת א-לוקים:

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב,ג)

יַעַבְדוּךָ עַמִּים  וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָבָּרוּךְ(שם,כו,כט)

ונתכוון הכתוב בסמיכות את בני ישראל למאמר איש האלהים להגיד שמדרגה זו השיגה עם בני ישראל, פי' באמצעות מה שטרח בהם ומה שסבל מהם והמסתעף מאמצעות הנהגתו הטובה עמהם השיג מדרגה זו ליקרא איש האלהים: (אור החיים,שם)

איש הא-להים. להגיד כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו (רמב"ן,שם)