ויקרא: קרובים קרובים

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)

קושי: אם לכל הדיבורים של ה' אל משה קדמה קריאה- מדוע דווקא בראש פרשת ויקרא למדנו את הדבר?

ויקרא אל משה. לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר, וקרא זה אל זה, אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה אליהן בלשון עראי  וטומאה, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם:(רש"י,שם)

1.קרבן- קירבה, בריאה-ריחוק:
א.בין ויקרא לבראשית:
הנברא רחוק מעצם טבעו - זאת המשמעות של המילה ברא - בארמית למשל: להיות בחוץ, להיות רחוק והקרבן - מקרב את הרחוק אל מקורו על ידי הקרבן.(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

ב.מקום הקרבנות(הקירבה) - החל מאדם הראשון - בנקודה בה הושתת ונברא(=חוץ) העולם:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

ג.קרב- מלחמה בה יש קירבה פיזית בין הצדדים:
קרב מגע,קרב פנים אל פנים,דו-קרב,שדה הקרב

2.מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן על טעם הקרבנות:

א.ע"פ הרמב"ם- הקרבנות- הרחקה מעבודה זרה:
אי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך (הקצה אל הקצה) פתאום - ולזה אי אפשר, לפי טבע האדם, שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום...
היה המנהג המפורסם בעולם כולו, שהיו אז רגילים בו, להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם, והפרושים (כהני הדת) היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם...
לא גזרה חכמתו יתברך להניח מיני (צורת) העבודות (שהיו נוהגים לעבוד לאלילים) ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם, שהוא נוטה תמיד למורגל. ומפני זה השאיר יתברך מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולענינים דמיוניים שאין אמיתות להם - לשמו יתברך, וצונו לעשותם לו יתברך. "ועשו לי מקדש", "מזבח אדמה תעשה לי", "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'... (מו"נ ח"ג, פרק לב).

ב.ע"פ הרמב"ן- הקרבן משמש תחליף למה שהיה אמור לקרות לחוטא:

 כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן
יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה
ויתודה בפיו כנגד הדבור
וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה
והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו
ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו
כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו
לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו נפש תחת נפש וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו והמנות להחיות  בהן מורי התורה שיתפללו עליו וקרבן התמיד בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד...  (רמב"ן, ויקרא,א,ט)

3.המופע הראשון של המילה ויקרא:

הקריאה הראשונה - מבדילה ומפרידה:

וַיִּקְרָא אֱ-לֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד(בראשית א,ה)
וַיִּקְרָא אֱ-לֹהִים לָאוֹר יוֹם. ...והנכון שענין "קריאה" באלו בכאן היא ההבדלה המוגבלת בהם כשלבשו צורתם וכך אמרו (ב"ר ג ו) יום יהא תחומך ולילה יהא תחומך (רמבן,שם)
הקריאה הראשונה לאדם- מחפשת את הקירוב:
וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה(שם,ג,ט)

ויקרא.הוא קרא אליו מרחוק,בעיצומו של סילוק שכינה(רש"ר הירש,שם)

4.מדוע פותח שם החומש באות ו:

ומכיוון שעניינם של הקרבנות  הוא קירוב בין עם ישראל ובין הקב"ה הרי אין לך אות מתאימה לכך יותר מאשר האות "ו", האותץ המחברת  כדי לפתוח בה את הספר ולבטא את מהות החיבור בינהם (צוהר לתיבה, הרב חנן חסן,פרשת ויקרא)


5.רוב מצוות התורה מוזכרות בחומש ויקרא- מצוה מלשון צוות ,קירוב וחיבור:
וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת (בראשית רבא,ג,ה)

6.הקורבן צריך להיות משל הנותן כדי שתהיה לו קירבה נפשית אליו:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם(ויקרא א,ב)
אדם. למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו  מן הגזל:(רש"י,שם)

7.מה מקריבים ומה לא?

מדוע לא ניתן להקריב דגים?
בשביל שהם (=החיה והעוף) בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אימם כמו האדם- מכפרין על האדם,

אבל הדגים ביצים הם ויוצאין מהן חיים (ובעופות יש צורך בדגירה) (תנחומא ויקרא,  דפוס ויניציה)

8.תפקיד הכהן- לחבר ולצוות בין בני ישראל לעצמם ובין בני ישראל לקב"ה:

הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם , אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה (אבות א,יב)

והיה אהרן מקשר ומאחד ישראל עד שהם אחד, ולכך היה אהרן רודף שלום בין איש ובין חבירו שלא יהיו מחולקים במחלוקת רק יהיו עם אחד.
וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות שהיו עובדים אל הש"י ובזה היה מקרב אותם אל הש"י (דרך חיים למהר"ל ,שם )

9.ה' נקרא קרוב- ורחוק:

ובשבעים שמות נקרא הקדוש ברוך הוא. עליון רם נשא [נשגב] נפלא גדול גבור עזוז הוד הדר נורא ישר אדיר צור תמים נאמן טוב חסיד צדיק קדוש טהור קנא נוקם נוטר בעל חימה גאה צח אדום [אח] רחוק קרוב איש שומר ראשון אחרון אריה נשר רועה תפוח מור אשכול הכופר (יער) [עיר] מגדל שופט מלך מסתתר יוצר בורא גומל בונה קורא רוגע ה' אלהים אהיה אשר אהיה צבי עופר האילים חנון רחום. ...
רחוק רחוק ה' מרשעים (משלי ט"ו כ"ד). קרוב קרוב ה' לכל קוראיו (תהלים קמ"ה ח') (מדרש זוטא,שיר השירים,פרשה א)
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים י, א): לָמָּה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק. עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין לָמָּה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק.(במדבר רבא,יא,ז)

במקום קרבן- הדרך להתקרב אל ה' בימנו - בתפילה:

דתניא {דברים יא-יג} לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה (תענית ב,ע"א)

10.הקירבה יכולה להיות מטעה ורק קירבה שבאה מהקרביים- מהפנימיות היא קירבת אמת:

...קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם (ירמיה יב,ב)

קרוב אתה בפיהם. גם כי בפיהם מראים עצמם יראים את האל זהו מן השפה ולחוץ אבל רחוק אתה ממחשבות כליותיהם ולא יאמינו בך באמת : (מצודת דוד,שם)

סיום:ויקרא- חומש ההתקרבות

1.עניינו של חומש ויקרא- איך להתקרב לה' ולכן פותח בקריאת קירבה:
התורה מגלה לנו שלכל דיבור של ה' אל  משה קדמה קריאת חיבה וקרוב ועושה זאת דווקא בחומש ויקרא שכל תכליתו - באמצעות הקרבנות- להביא לקירבה של האדם אל אלוקיו כאשר החטא(החטאת המטרה) והעברה מרחיקים והקרבן והמצווה מחברים ומקרבים(ענ"ד)

2.קירבה שלא דרך קורבן:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַי-ה-וָ-ה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:(שמואל א,טו,כב)
החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'. הנה זה מבואר כי העולות והזבחים יבאו על החטאים כמו שהתבאר בתורה ולזה הוא מבואר כי הוא יותר טוב שישמר אדם מהחטא ולא יצטרך לאלו הקרבנות (רלב"ג,שם)

3.כשהאדם מבקש קירבת ה'-מגלה שה' מתקרב אליו:

דָרַשְתִּי קִרְבַתְךְ
בְּכל לִיבִּי קְרַאֲתִּיךְ
וּבְצֵאתִּי לִקְרַאתְּךְ
לִקְרַאתִּי מְצַאֲתִּיךְ
(ריה"ל)