צו: טובים השניים

פתיחה:מדוע  נוקטת התורה בלשון צו כלפי אהרון? האם לא מובן מאליו שיקיים את מצוות ה' בשמחה ובאהבה רבה?

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו,ב)

1.משה ואהרון- זוגיות מכבדת:

א.דווקא ברגעי השיא- לתת מקום לשני:
"מ" של מוֹקְדָה זעירא וכן "א" של וַיִּקְרָא בפרשה הקודמת.מה בא ללמדנו? אמרו חכמי הרמז בדרך מליצית,כשפנה הקב"ה למשה רבינו ב"ויקרא אל משה" הצביע משה על אות א' דהיינו שיפנה לאהרון,וכשמצווה את אהרון מצביע אהרון על אות "מ" שיפנה למשה.
אותיות זעירות אלו הן "אם" ר"ת אהרון משה שעל ידם היתה גאולת מצרים וכן בימי המן הרשע הגאולה היתה ע"י "אם" ר"ת אסתר מרדכי.גם הגאולה העתידית במהרה בימנו תהיה ע"י "אם",דהיינו אליהו משיח. (פאר לשולחן, פרשת צו)

ב.שקולים אחד כנגד השני-בכבוד:
הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:(שמות ו,כו-כז)
הוא אהרן ומשה. ... יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד (רש"י,שם)
ואינו ר״ל שקולין בחכמה אלא בכבוד שכל אחד היה מכבד את חבירו משה לאהרן מפני שגדול ממנו בשנים ואהרן למשה מפני שגדול ממנו בחכמה:(רא"ם,סוף פרשת מסעי)

ג.אהרון שמח בכבודו של משה:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:(שמות ד,יג-יד)

ביד תשלח. ביד מי שאתה רגיל לשלוח  והוא אהרן (רש"י,שם)
 וראך ושמח בלבו. לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב: (רש"י,שם)

ד.משה שמח בכבוד שניתן לאהרון:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד:
כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו:(תהילים קלג,א-ב)


וְכִי שְׁנֵי זְקָנִים הָיוּ לְאַהֲרֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הַזָּקָן זְקַן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אֶת הַשֶּׁמֶן יוֹרֵד עַל זְקַן אַהֲרֹן הָיָה שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ עַל זְקָנוֹ יָרָד (ויקרא רבא,ג,ו)

ה.אהרון דואג למשה עוד מינקותו:
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה(שמות ג,ו)והנה נער בוכה. זה אהרן שהניחתו אצל התיבה. נער בכה. בגי'. זה אהרן הכהן: (בעל הטורים,שם)
והנה נער בוכה ראתה אהרן בוכה שאחיו היה לפיכך ותאמר מילדי העברים זה (חזקוני,שם)


ו.משה מלמד זכות על אהרון למרות מעשה העגל שפגם במעמד חייו- מעמד הר סיני:
... וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, תְּפִלָּה שֶׁנִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, וּמַה נִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, רַבִּי מָנָא דִּישְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן כְּתִיב (ויקרא א, ח): וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, יא): וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, ז): וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבּוֹר שְׂנוּאָה וּמֵימֶיהָ חֲבִיבִין, חָלַקְתָּ כָּבוֹד לָעֵצִים בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶן, דִּתְנִינַן תַּמָּן כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן, וּלְאַהֲרֹן אֵין אַתָּה חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד בִּשְׁבִיל בָּנָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁבִּשְׁבִילְךָ אֲנִי מְקָרְבוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ עִקָּר וּבָנָיו טְפֵלִים (ויקרא ו, ב): צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. (ויקרא רבא,ז,א)


 2.משה ואהרון -זוגיות מתקנת:  

א.יחסי אחים בחומש בראשית:

1.קין והבל:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ(בראשית ד,ח)

2.יצחק וישמעאל:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק(שם,כא,ט)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.):(רש"י,שם)

3.יעקב ועשיו:
 וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (שם,כז,מא)

4.יוסף ואחיו:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו(שם,לז,יט-כ)

ב. חטאה של הלבנה:
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים(בראשית א,טז)

רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" וכתיב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי? אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה: יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" זיל ליקרו צדיקי בשמיך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו "לה'" אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח(חולין ס,ע"ב)


ג.תיקון הקינאה- חטאה של הלבנה:
רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם (אבות,ד,כא)
קנאה- חטא הלבנה
תאווה-חטא אדם וחווה
כבוד-חטא האדמה

התיקון- ב-3 רגלים:
קנאה-בחג השבועות: משה ואהרון נותנים את התורה כאשר משה מלמעלה ואהרון נותר למטה ועדיין שומרים על חיבור ואהבה בינהם
תאוה-תיקון האכילה בתאווה ע"י מצוות הפסח בו נאסרת אכילת חמץ(חיטה- עץ הדעת) ומושם דגש על אכילה בטהרה ובקדושה (מצה,מרור,4 כוסות)

כבוד-סוכות-האדמה חטאה בכך שטעם העץ איננו כטעם הפרי ונתנה את כל הכבוד רק לפרי והתיקון הוא ע"י האתרוג שחז"ל אמרו שמתקיים בו שטעם העץ כטעם הפרי (ענ"ד)


3.משה אהרון והקב"ה- יסודות עליהם עומד העולם:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם,(אבות,א,יח)

משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו (סנהדרין ו,ע"ב)


 3.תורת משה ותורת אהרון:


תורת משה, המופיעה בפרשת תרומה, שאהרון הכהן נעדר ממנה, פונה אל האדם הצדיק, הנשלט על ידי השכל, שאין כלל חשש שמא יחטא, אך הזקוק להנחיות כיצד להתקרב אל ה'.
תורת אהרון לעומתה, המופיעה בפרשת תצוה, שמשה נעדר ממנה, מניחה שהאדם עלול לחטא ויש צורך בהדרכה גם לאדם החוטא, כדי למנוע ממנו את הרצון לחטוא, ולתקן. 
פרשת ויקרא – תורת משה עם נופך של תורת אהרון. הפרשה מתחילה: "ויקרא אל משה". בהמשך מופיעים קרבנות נדבה שמביא הצדיק על מנת להתקרב אל ה' והם עולה, מנחה ושלמים. לאחר מכן יש הנחיות לגבי קרבן החטאת והאשם שנועדו לכפרת החוטא.

פרשת צו – תורת אהרון עם נופך של תורת משה. הפרשה פותחת: "צו את אהרון". סדר הקרבנות שונה מאשר בפרשת ויקרא וקרבן השלמים בא לאחר החטאת והאשם. כביכול אומרים לחוטא, קודם כפר על חטאך ורק אחר כך הבא שלמים. בפרק ח' משה חונך את אהרון בעבודת המשכן ובכך נוצר האיחוד בין התורות.(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

4.תצווה מול צו: פרשות של חיבור


תצווה- מלשון ציווי- התחברות ובצוותא לקב"ה:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

צו- עומדת בסימן החיבור בין משה לאהרון, בין איש לאחיו (ענ"ד) 

ההופעה הראשונה של ציווי- חיבור בין האדם לה' ע"י קיום מצוותו:
וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(בראשית ב,טו)

ההופעה השניה של ציווי- בהקשר של יחסים לא תקינים בין אדם לחברו- בין אדם לחווה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ: וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,ג,יא-יב)


בכל עת שיש אחדות בבני ישראל מתעורר כוחות אלו של משה ואהרן – בבחינת שבת אחים גם יחד (שפת אמת פרשת קרח תרמ"ז).


5.שיוך הקרבנות לגישה של משה ואהרון:

 תורת משה:

עוֹלָה - קרבן שכל בשרו מועלה על גבי המזבח, שם הוא נשרף כליל. היחיד מביא את הקורבן על פי נדבת לבו, ולעתים גם כחובה, כגון עולת ראיהבשלושת הרגלים. הציבור מביא בכל יום את קרבן התמיד, עולה אחת בבוקר ועולה אחת לקראת ערב.

אָשָׁם - קרבן לכפרה על אשמה. גם הוא אינו בא בנדבה, אלא התורה קבעה אותו כחובה על מי שעובר עבירות מסוימות (גזילות, מעילות, שפחה חרופה, נזיר, מצורע)

 תורת אהרון:

שְׁלָמִים - קרבן המבטא את השלום והשותפות בין כל הגורמים השותפים בו: דמו ואימוריו ניתנים על המזבח, בשרו נאכל על ידי בעליו בתוך תחומי ירושלים, וחלקים מבשרו - חזה ושוק - ניתנים לכהנים. בדרך כלל זהו קרבן נדבה שבאה ביוזמתו של בעליו, חַטָּאת - קרבן לכפרה על חטא. קרבן זה אינו בא על פי נדבת לבו של האדם, אלא רק בתנאים ובזמנים שבהם התורה חייבה את הבאתו. מי שעובר בשוגג על חטא חמור, כזה שהעושה אותו במזיד חייב מיתת בית דין או עונש כרת (כמו חילול שבת או גילוי עריות) - חייב להביא קרבן חטאת....  

(אליבא דויקיפדיה)

 סיום: החוט המשולש  

צו במובן צוותא- החיבור הנכון הוא בין תורת משה לתורת אהרון כגישות הופכיות שיחדיו יוצרות את הדרך הנכונה לעבודת ה' (ענ"ד)

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם:  כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ: גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם: וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק (קהלת ד,ט-יא)

שלשה פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל, משה אהרן ומרים, שנאמר (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. נתן להם מן בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, ובאר בזכות מרים (במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג) 

ויבא עמלק" (שמות יז, ח) הה"ד: "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז" (איוב ג, כו) ...ד"א "לא שלותי" מגזירה הראשונה שגזר פרעה עלי שנאמר "וימררו את חייהם" (שמות א, יד). והעמיד לו הקב"ה גואל זו מרים על שם המירור. "ולא שקטתי" (איוב ג, כו) מגזירה שנייה "אם בן הוא והמתן אותו" (שמות א, טז). והעמיד הקב"ה גואל זה אהרן על שם ההריון. "ולא נחתי" (איוב ג, כו). מגזירה שלישית שגזר ואמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב). והעמיד הקב"ה גואל על שם המים זה משה שנאמר "כי מן המים משיתיהו" (שם ב, י)
(שמות רבה, כו, א, מז ע"ג-ע"ד)