בהעלותך: עלה למעלה עלה

פתיחה: מדוע בהעלותך ולא בהדליקך כמו למשל בנרות חנוכה שנרמזו כאן?

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח,ב)

ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה

אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו (רמב"ן,שם)


1.נושאי הפרשה- בסימן עלייה לארץ ישראל:
א.ההכנות האחרונות למסע: הכנת הקודש
1.העלאת הנרות במנורה 2.טהרת הלויים והנפתם 3.עשיית הפסח במדבר ופסח שני

ב.תיאור המסע:
1.תיאור מהלכי המסע  2.החצוצרות ושימושן 3.סדר מסע הדגלים 4.בקשת משה מחותנו ותחילת המסע
5.ויהי בנסוע הארון

ג.התוצאות הישירות מן המסע אל הארץ : נפילות
 1.נפילות של עם ישראל -התאווה לבשר: א.התבערה ב.תלונות המתאווים תאווה ג.תגובת משה ותלונתו ד.שבעים הזקנים  ה.התקדשות העם לקראת אכילת בשר ו.בחירת שבעים הזקנים ז.השלו
2.נפילות של המנהיגים- חטא מרים ואהרון

2.חטא המתאווים לבשר מתרחש דווקא עם הקירבה לא"י- ארץ בה יש חיבור בים קודש לחול ובין שמים לארץ ולכן רצו אחיזה גם בבשר:

והנה ישראל סברו שתיכף יכנסו לארץ במסע הראשון, כמ"ש מרע"ה (י' כ"ט) נוסעים אנחנו אל המקום וגו', היו יראים מהשינוי הפתאומי, היינו מאכילת המן לאכילת תבואת הארץ, ע"כ בקשו מאכל בשר צירוף להמן, וזה שהתרעמו בלתי אל המן עינינו, לא כמו שכתוב להלן (כ"א ה') ונפשנו קצה בלחם הקלוקל שמאסו במן, וכאן נאמר רק שלא רצו במן לבדו ( שם משמואל - פרשת בהעלותך - שנת תרע"ב )

3.הרבה מגדולי ישראל ניסו לעלות לארץ ולא עלה בידם: הבעש"ט,הגר"א וכו'

רבי ישראל בעל שם טוב , מייסד תורת החסידות,ביקש לעזוב את אירופה ולעלות לארץ ישראל.הוא הגיע לאיסטנבול ועלה על אנייה שהיתה בדרכה לא"י,וכשזו החלה להפליג בים ,פרצה לפתע רוח סערה וגם השטן תקף אותו וסילק ממנו את כל השגותיו הגבוהות, מה שמכונה ה'מוחין'.ר' ישראל בעל שם טוב הבין שהשטן עומד כנגדו ואין לו ברירה-והוא שב על עקבותיו חזר לאירופה וכך הסתיים מסעו לא"י (דעה צלולה, הרב אורי שרקי,פתח דבר)

4.יציאה מהארץ - נקראת ירידה:
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:(בראשית יב,י)

5.העלות הענן- נקראת גם סילוק, לצורך עלייה נדרש סילוק המעכבים:

וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ט,יז)

העלות הענן. כתרגומו אסתלקות, (ק) כמו ונעלה הענן, ולא יתכן לכתוב ולפי עלות הענן ועלה הענן, שאין זה לשון סלוק אלא צמוח ועלייה, כמו והנה עב קטנה ככף איש עולה מים (מלכים-א יח, מד): (רש"י,שם)

6.עלייה לצורך עלייה:

פעם אחת נסע רבי נחום מצ'רנוביל בדרך והגיע לכפר נידח שישב בו יהודי בודד שהחזיק בית מרזח ונשאר ללון שם. באמצע הלילה העירה האישה את בעלה ואמרה שכנראה האורח אינו מרגיש טוב כי היא שומעת אנחות חזקות בוקעות מחדרו. לשמע דבריה קם היהודי ממיטתו , לקח נר דולק בידו וירד לבדוק במה מדובר. כששמע אנחות בוקעות מהחדר, התכופף להציץ דרך חור המנעול וראה שהאורח יושב על הארץ, נר בידו, והוא מתנועע ומלמל בשפתיו ומדי פעם פורצת אנחה עמוקה מפיו. דפק היהודי על הדלת, נכנס והתנצל שהיות שכפי הנראה האורח סובל מכאבים על כן הוא בא לשאול אם לא כדאי להביא רופא.

ענה רבי נחום שהוא מרגיש טוב והוא עורך תיקון חצות.שאל היהודי: מהו תיקון חצות ועל מה הוא נערך? ענה לו הרבי: על חורבן בית המקדש. שאל היהודי: מהו בית המקדש ומה פירוש חורבן בית המקדש? ראה ר' נחום עם מי יש לו עסק והתחיל להסביר ליהודי שבעבר גרו היהודים בארץ ישראל והיה להם בית מקדש, ושבעוונותינו החריבו אותו הגויים והגלו אותנו מארצנו, וכאשר יבוא המשיח הוא ייקח את כולנו לארץ ישראל ויבנה את בית המקדש ושאלו הרבי אם גם הוא רוצה שהמשיח יקח אותנו לארץ ישראל.היהודי ענה שאינו יודע ושילך לשאול את אשתו.

כשחזר היהודי אל אשתו הרגיע אותה שהאורח מרגיש טוב ואחר כך סיפר לה שהאורח אמר שהמשיח ייקח את כל היהודים לארץ ישראל ושאל אותו אם גם הוא רוצה ושעל זה בא להתייעץ איתה. ענתה האישה ואמרה, לך תגיד לו שהדבר אינו בא כלל בחשבון כי אנו אנשים באים בימים,הצלחנו לחסוך מעט רכוש,יש לנו בית קטן משלנו כמה פרות ועגלים, לול עם תרנגולים ולא יתכן שנעזוב כך את הכל ונעלה לארץ ישראל.

כשחזר היהודי לרבי נחום וסיפר לו מה שאשתו אמרה, ענה רבי נחום שנכון הוא שיש להם רכוש אבל גם צרות צרורות מהגויים ואילו בארץ ישראל כאשר יבוא המשיח נשתחרר מכל הצרות.

כששמע זאת היהודי אמר שהוא ילך עוד פעם לשאול את אשתו.חזר לאשתו ואמר לה כי נכונים דבריה שכאן יש לנו בית קטן, רפת ולול אבל פה הגויים עושים לנו צרות.

התיישבה האשה בדעתה ולבסוף אמרה לבעלה: לך תגיד לאורח שטוב לנו כאן, אלא מאי,הגויים עושים לנו צרות ולזה יש פתרון: שהמשיח ייקח את כל הגויים לארץ ישראל ואנחנו נישאר כאן (ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום,ע"מ 158)

7.א"י - גבוהה מכל הארצות מבחינה רוחנית:

כדתניא {דברים יז-ח} וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב {דברים יז-ח} דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן דכתיב {ירמיה כג-ז} לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם (קידושין סט, ע"א-ע"ב)


8.עלייה לארץ מעלה את האדם עצמו:
ערב רב שעלה עם ישראל ממצרים- עלה גם רוחנית בהיותו בדרכו לא"י:

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד (שמות יב,לז-לח)


9.ארץ ישראל מתעלה כשעם ישראל עולה ומתיישב בה ומצד שני נופלת כשעם ישראל נעקר ממנה:

"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כו, לב).

א.א"י תפרח רק כשעם ישראל על אדמתו: שממה תהיה לאויביכם שלא ימצאו בה נחת רוח, ובשורה טובה היא לישראל, וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה, אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח, עד כאן. ומזה אמר שאף היושבים בה ינהגו שממה עליה שלא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כח, ויש בזה סימן גדול לישראל שמיום שחרבה לא קבלה אומה ולשון ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה (רבנו בחיי,שם)

ב.ראייה הסטורית להתרחשות דברי התורה:
"... ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית – מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור... כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה... בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח... אפילו הזית והצבר, אותם ידידים של אדמה זיבורית כמעט אין בארץ...
ארץ ישראל יושבת בשק ואפר, מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים, ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה; ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ומסורת, ארץ חלומות..."

(מסע בארץ התענוגות, מרק טווין)

10.מעלת הישיבה בארץ ישראל:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הוֹאִיל וּבָאנוּ לָזֶה, מַה זֶּה הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךְ? לַה' אֱלֹהֵינוּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכִי רַק בִּלְבַדּוֹ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב (שם ח) כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ מְבִיאֲךְ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְגוֹ', (שם) אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךְ נֹתֵן לָךְ, (שם ד) כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, וְכֻלָּם כָּךְ?

אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַזֶּרַע הַקָּדוֹשׁ עוֹלֶה לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּשְׁכִינָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְזֶה בָּזֶה תָּלוּי. וּמֹשֶׁה לֹא אָמַר אֱלֹהֶיךְ אֶלָּא לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָּׁה וּלְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וּמַה שֶּׁלֹּא אָמַר אֱלֹהֵינוּ, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה לֹא זָכָה לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, וְלָכֵן אֱלֹהֶיךְ וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לְשָׁם. (זוהר שמות עט, ע"ב)

11.מופע ראשון שלה שורש ע.ל.ה: - עליית אדי מי התהום של אדמת ארץ ישראל לצורך בריאת האדם

וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:וַיִּיצֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(בראשית ב,ו)

ואד יעלה. לענין  ברייתו של אדם העלה התהום, והשקה עננים לשרות העפר, ונברא אדם, כגבל זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן והשקה, ואחר כך וייצר:
אדם הראשון נברא מאדמת הר הבית:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

12.מסקנת יהושע וכלב: עלה נעלה


וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ (במדבר  יג,ל)

עלה נעלה. אפילו בשמים, (ה) והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו:(רש"י,שם)
דאם לא כן הל"ל נעלה וירשנו עלה למה לי אלא עלה נעלה מכל מקום אפילו בשמים: (שפתי חכמים,שם)

סיום: עלה למעלה עלה

הנר- תכונתו לעלות: 
בהעלותך= בהזדהות עם תכונת העלייה של הנר
אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים (שבת כג ע"ב)

הרגיל בנר- מי שנזהר לשמור על תכונת ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו ותלמידיו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)

מדוע לא נאמר שהרגיל בנר יהיה תלמיד חכם? ק"ו, אלא שכמו הנר שמאיר לסביבתו כך גם הרגיל בנר ותכונתו משפיע על סביבתו והקרובים ביותר אליו הם בניו וזכה שגם הם יהיו תלמידי חכמים (ענ"ד)

לאדם כוחות עצומים לרומם עצמו וסביבתו:

בן אדם, עלה למעלה עלה,
כי כח עז לך.
יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים.
אל תכחש בם פן יכחשו לך.
דרוש אותם - וימצא לך מיד.
(אורות הקודש, הרב קוק).

נשא: זה שעולה וזה שיורד

פתיחה: נ.ש.א- 2 משמעויות הפוכות,הכיצד?
משמעות שלילית: פיתה,הסית
משמעות חיובית: הרים, הגביה (אבן שושן, ערך נשא)

א.מופע ראשון של נ.ש.א במשמעות שלילית בתורה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל:(בראשית ג,יג)

השיאני. הטעני, כמו אל ישיא אתכם חזקיהו (דברי הימים-ב לב, טו.): (רש"י)

השיאני. פתני: (אבן עזרא)

ב.מופע ראשון של נ.ש.א במשמעות חיובית בתורה:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְ-ה-וָ-ה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא (בראשית ד,יג)

גדול עוני מנשוא. ופירוש על דעת כל המפרשים שהוד' חטאו. ופי' נשוא כטעם סלוח כמו נושא עון (אבן עזרא,שם)

1.נשיאת ופקידת הנושאים בנטל:

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם(במדבר ד,כב)

א.המשך המפקד- נשיאת ראש בני גרשון ומררי:

וַיֹּסֶף אַף יְ-ה-וָ-ה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה(שמואל ב,כד,א)

פעל נשא בא על הפקידה שיש בו נשיאות וחשיבות. כמו ראש אנשי המלחמה שישא ראשו שהוא איש גבור ומצביא המלחמה, וכן במדרש במדבר פ"ד, אינו אומר פוקד אלא נשא לשון נשיאות וחשיבות.(מלבי"ם,שם)

ב.תפקיד בני גרשון ומררי- נשיאת כלי המשכן:

זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא:  וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:  וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ: עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְכָל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָם:(במדבר ד,כד-כז)

וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:  וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם:(שם,לא-לב)

 אלו שנושאים את כלי המשכן הם אשר פקידתם וספירתם תנשא אותם ותעיד על חשיבות תפקידם (ענ"ד)

2.שילוח המצורעים מחוץ למחנה- הצרעת כעונש על התנשאות וגאווה :

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ(במדבר ה,ב)

א.שורש החטאים המביאים  לצרעת- התנשאות וגבהות לב:

מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם עַל אַחַד עָשָׂר דְבָרִים הַצָּרַעַת בָּאָה, עַל קִלְלַת הַשֵּׁם, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הָאוֹמֵר עַל חֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בּוֹ, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְעַל לְשׁוֹן שֶׁקֶר, וְעַל הַגְּנֵבוֹת, וְעַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְעַל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, וְעַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר עַל עַיִן רָעָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים עַל מִי שֶׁמְּנַאֵץ בְּדִבְרֵי תוֹרָה...

וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ זֶה נַעֲמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, א):  וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְ-ה-וָ-ה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע, מַהוּ גָּדוֹל, שֶׁהָיְתָה רוּחוֹ גַּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְעַל יְדֵי כָךְ נִצְטָרַע

(במדבר רבא,ז,ה)

ב.אחד מסוגי הצרעת- שאת מלשון נשא בא להצביע על ההתנשאות:

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים (ויקרא יג,ב)

שאת אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר {ישעיה ב-יד} על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות

ספחת אין ספחת אלא טפילה וכן הוא אומר {שמואל א ב-לו} ואמר ספחני נא (שבועות ו,ע"א)

ג.טהרת המצורע ע"י עץ ארז שהוא עץ מתנשא וגבוה:

 וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ויקרא יד,ד)

ועץ ארז. לפי שהנגעים באין  (ה) על גסות הרוח (רש"י,שם)

3.וידוי- מרכיב הכרחי  בנשיאת ה' את עוון החוטא:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּי-ה-וָ-ה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ:(במדבר ה,ו-ז)

 וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ(ויקרא טז,יא)

...ומה הוא זה שמשה אומר נושא עוון ופשע וחטאה ונקה (שמות ל"ד), ואמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם (ויקרא ט"ז), אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים נעשו כאילו הן שגגות לפניו. (מדרש הגדול, ויקרא טז יא)

4.אישה סוטה- סטיית  האישה הנשואה ממוסד הנישואין:

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה (במדבר ה,יב-יד)

א.משמעות המילה נישואין:

1.משא הזוגיות:

שורשיה של המילה נישואין נעוצים במלה נשא. בנישואין, כל אחד צריך לשאת –
ולפעמים זה באמת יכול להיות משא כבד ורציני – את החולשות והתכונות השליליות של בן/בת זוגו,
יחד עם הייחודיות שגורמת לנו להוקיר ולאהוב זה את זה (הרב אבנר קוואס)

נשיאת עצמו למדרגה גבוהה יותר בזכות השיתוף והאהבה בין שני הצדדים  (ענ"ד)

ב.סוטה- במשמעות שוטה:

ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות שנא' {במדבר ה-יב} איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב (סוטה,ג,ע"א)

ג.במידה והיא נמצאת אשמה- תשא את עוונה:

וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ(במדבר ה,לא)

5.נזיר- להתנשא למדרגה גבוהה :

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַי-ה-וָ-ה:(במדבר ו,ב)

א.הנזיר מתנשא למדרגת כהן מבלי להיות כזה:

מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה לסדר מדרגות עמו, למשרתיו הכהנים לבדם והלויים לבדם וישראל בדגליהם לבדם, וציווה אחריהם בטהרת המחנה מהמצורעים והטמאים, וכן מהגזלנים, וכן מהממזרים בני הנשים שזנו תחת בעליהן - ציווה עתה לעשות בקרב עמו מדרגה אחרת מאנשים, שיהיו יותר קדושים משאר העם וגם מהלויים, ולא יהיו לויים. וכן בדברים אחרים יהיו קדושים מן כהני ה' ולא יהיו כהנים - והם הנזירים. כי הנה קדושתם תתחלף מקדושת הכהנים, במה שאין קדושתם מלידה ומבטן ומהריון ככהני ה', ולא תמידים כמוהם. כי הנזירות ברצון הנזיר כפי נדרו, אם בזמן רב ומועט, אם בעניינים שנדר הנזירות בהם. והיו בנזירים דברים אסורים ככהנים, והוא גדל פרע שער ראשו: (אברבנאל ,שם)

ב.נזיר מלשון עטרה(נזר) הבאה דרך מוצא הפה(נדר):

... ואולי יהיה נזר לשון עטרה, כי הנזיר נזר אלהיו על ראשו (כאן (ו, ז) בקדושת נזירותו:

והנה נקרא השער 'נזר'. לפי שכמו שהמלך ניכר שהוא מלך בעטרה אשר על ראשו, כן הנזיר יוכר וייוודע שהוא נזיר מפאת השער הרב אשר על ראשו, דמות הנזר. ובמדרש (במדבר רבה י, י) אמרו: למה ציווה לנזיר שלא יגלח את ראשו, לפי שהגילוח מייפה בני אדם, כמו שאמר ביוסף (בראשית מא, יד): "ויגלח ויחלף שמלותיו", ובזה גס לבו עליו (אברבנאל ,שם)

ג.גידול השער- כדי שלא יגבה לבו:

כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר וגו' (במדבר ו, ה), לָמָּה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּזִיר שֶׁלֹא יְגַלַּח רֹאשׁוֹ, לְפִי שֶׁהַגִּלּוּחַ מְתָאֳרוֹ וּמְיַפֵּהוּ, כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹסֵף (בראשית מא, יד): וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וְגִדּוּל שֵׂעָר הוּא לְשֵׁם צַעַר וְאֵבֶל, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר שֶׁזֶּה הַנָּזִיר אָסַר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן כְּדֵי לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַזִּמָּה, יְגַדֵּל שַׂעֲרוֹ, שֶׁיִּתְנַבֵּל וְיִצְטָעֵר, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא יֵצֶר הָרָע קוֹפֵץ עָלָיו,(במדבר רבא,י,י)

ד.בתום נזירותו- שורף את השיער המבטא גבהות:

 וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים:(במדבר ו,יח)

6.נשיאת כפיים-ברכת כהנים

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במדבר ו,כג)

בספר נתיבות שלום מבאר, שהידיים הם ביטוי לכחו ופועלו של האדם, וגם ברוחניות, עיקר כח הקדושה של הצדיק באה לידי ביטוי ע"י הידיים. כמו שמצינו אצל משה רבינו במלחמת עמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק", "וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים", שמרומז בזה שמדתו של משה רבינו היתה מידת הדעת, שבה היה עיקר כוחו, וזהו וידי משה כבדים, שכנגד קליפת עמלק אי אפשר היה להלחם עם מידת הדעת בלבד.

אך מידתו של אהרן הכהן היא מידת האהבה, כמו שנאמר בפרקי אבות: "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות א'). וזהו שנאמר "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו", ידי אהרן הם ביטוי למידת האהבה, שעי"ז בירך אהרן את העם, וזהו עיקרה של ברכת כהנים, "וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", כי יסוד ושורש המצוה של ברכת כהנים היא מידת האהבה, וכפי שמובא בזוה"ק (ח"ג קמ"ז:): "כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידיו לברכא לעמא" (כל כהן שאינו אוהב את העם או העם לא אוהב אותו לא יפרוס את כפיו לברך את העם) דכתיב "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" (משלי כ"ב, ט') - אל תקרי יבורך אלא יברך, כי שורש הברכה היא האהבה, ככל שהאהבה גדולה יותר, כך בכח המברך להשפיע יותר ברכה על העם.

וזהו "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם" - שאהרן נשא את ידיו שהיא מידת האהבה הגדולה שלו, והחדירה בבני ישראל שתשרה ביניהם האהבה, ואז ממילא תשרה עליהם הברכה. משום כך, נקראת ברכת כהנים - נשיאת כפיים, שאין נשיאת הכפיים דבר חיצוני גרידא, אלא זוהי כל מהותה של ברכת הכהנים שע"י נשיאת הכפיים משרים הכהנים השראה של אהבה על הציבור, מכח מדת אהבה הנטועה בהם מקדושתו של אהרון, ואז יש מקום שתשרה הברכה על הציבור. (ע"פ הרב הרב זכריה טובי שליט"א, ראש כולל הרבנות)

7.קורבנות הנשיאים

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים (במדבר ז,א-ב)
א.מה תפקיד הנשיא וממה נובע כוחו?

וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:(בראשית יז,כ)

נשיאים - המלך בישראל איננו קרוי שר, אלא נשיא, וכשמו כן הוא, כענן זה הוא מתנשא אל על ,עמו מנשאו והוא נישא מעל עמו,.מרוח עמו הוא שותה לרוויה , וכמטר יערוף לקחו לאומתוישוקקה רבת יעשרנה,הנשיא נישא ונושא.
נשיא קרוב ל"נסה" ו-"נסס" ומכאן 'נס'.וגם הנס מתנוסס אל על כדי להעלות ולהדריך את אלה שעליהם הוא מתנוסס
(רש"ר הירש,שם)

ב.מה הביאו הנשיאים? עגלות שנושאות את המשכן- סמל לתפקידם לשאת את צרכי העם ולהביאם למימוש

וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ז, ב), לָמָּה נִזְדָּרְזוּ הַנְּשִׂיאִים לָבוֹא וּלְהַקְרִיב תְּחִלָּה, וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִתְעַצְּלוּ וְלֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא אַבְנֵי שׁוֹהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים בָּאַחֲרוֹנָה? 

לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה, כֹּל נְדִיב לֵב יָבִיאוּ תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא אָמַר לַנְּשִׂיאִים, הָיָה רַע בְּעֵינֵיהֶם עַל שֶׁלֹא אָמַר לָהֶם לְהָבִיא, אָמְרוּ יָבִיאוּ הָעָם מַה שֶּׁיָּבִיאוּ וּמַה שֶּׁיְּחַסְּרוּ נְמַלֵּא אֲנַחְנוּ. שָׂמְחוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהֵבִיאוּ בְּשִׂמְחָה כָּל נְדָבָה וּבִזְרִיזוּת,...

לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים בִּקְּשׁוּ הַנְּשִׂיאִים לְהָבִיא נִדְבָתָם וְלֹא יָכֹלוּ שֶׁכְּבָר צִוָּה משֶׁה (שמות לו, ו): וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה וגו', וְהָיוּ הַנְּשִׂיאִים מְצֵרִים עַל שֶׁלֹא זָכוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן,

אָמְרוּ הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן נִתֵּן בְּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לה, כז): וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וגו', ...

אָמְרוּ הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁנַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיָה חָסֵר כְּלוּם, אָמְרוּ מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהָבִיא, הָלְכוּ וְהֵבִיאוּ עֲגָלוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן.(במדבר רבא,יב,טז)

ג.נשיא- יש ואין:

כל אחד ואחד משנים-עשר המרגלים ששלח משה לתור את הארץ מכונה בתורה נשיא – "כל נשיא בהם". אמר על כך רבי משה-חיים-אפרים, בעל 'דגל מחנה אפרים':
במילה 'נשיא' מצויות המילים 'יש' ו'אַיִן'.

הדבר רומז שקיימים שני סוגים של נשיאים. יש מי שהוא בבחינת 'יש' – הוא מתהדר בתפקידו הרם ומדגיש בכל הזדמנות את חשיבות מעמדו ורום מעלתו. לעומתו יש נשיא שהוא בבחינת 'אַיִן' – הוא נשאר צנוע ועניו ומתהלך בפשטות בין הבריות.
אך האמת היא שמי שמחשיב את עצמו 'יש', למעשה הוא 'אַיִן', וגם אין הוא זוכה לכבוד ולהערכה. ואילו מי שמרגיש את עצמו 'אַיִן' – למעשה הוא 'יש', הוא נשיא אמיתי שזוכה להערכה ואהוב על הבריות.

 (מתוך שיחת השבוע, שלח לך, תשע"ד)

סיום: על האדם להיות עם מצפן פנימי כדי לזהות שכיוון התקדמותו המוסרית ועלייתו הוא חיובי ולא צלילה שלילית:
ורטיגו, אובדן יכולת ההתמצאות במרחב, נובע מתנאי אל-ראות כגון טיסה בתוך עננים כבדים, ערפל או טיסה בלילה חשוך מעל ים, ולעתים אף מעל יבשה. ורטיגו הוא המונח המקובל בישראל לתיאור התופעה.
טייסים מאומן לטוס תוך התייחסות לנקודות ציון בולטות במרחב ואל מכשירי הכיוון והניווט. בעת אובדן היכולת להתייחס לנקודות ציון חיצוניות, טייסם נוטים באופן טבעי לאבד במהירות את תחושת המרחב, ולחוש שהם טס בכיוון, גובה ומהירות שונים מהמציאות. תאונות מטוסים רבות התרחשו עקב ורטיגו, כאשר במקרים רבים סברו הטייסים שהם עולים כלפי מעלה, בעוד שלמעשה היו הפוכים וטסו לכיוון הקרקע.(מתוך אתר מעריב)

במדבר: ובלכתך בדרך

פתיחה: מה באה מילת במדבר להורות והלא כל המסע של ב"י מצאתם ממצרים ועד סוף חומש דברים היה במדבר?
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:(במדבר א,א)

1.מה מיוחד במדבר?
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל: (שיר השירים ג,ו)

מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, עִלּוּיָהּ מִן הַמִּדְבָּר, סִלּוּקָהּ [ס"א.] חִלּוּקָהּ מִן הַמִּדְבָּר, מִיתָתָהּ מִן הַמִּדְבָּר, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יד, לה): בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, תּוֹרָה מִן הַמִּדְבָּר, מִשְׁכָּן מִן הַמִּדְבָּר, סַנְהֶדְרִין מִן הַמִּדְבָּר, כְּהֻנָּה מִן הַמִּדְבָּר, לְוִיָּה מִן הַמִּדְבָּר, מַלְכוּת מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ו): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְכָל מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מִן הַמִּדְבָּר.(שם,מדרש רבא,ג,ה)

2.סוגים שונים של מדבר:
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:(ירמיה ב,ב)

במדבר בארץ לא זרועה, כי יש שני מיני מדבריות,

א) ישימון וציה והם מקומות שיחדה הטבע אותם בל יתקיימו בם אנשים כמו מדבריות החול (מדבר קאבי או זאמא אשר באזיא) או מדבר המלח (המחלקת ארץ פרס לשתים, או מדבר זיריא אשר באראביען) ודומיהם, והגדולה שבהם מדבר זארא(=-סהרה) אשר באפריקא,

ב) מדבר סתם (סטעפפען) אשר יחסר בהם יערות ואגמי מים, ובכל זאת היא ארץ זרועה, ר''ל שגדלים שם פירות רק שהם קטנים ורזים מאד (וזה בא מסבת מעוט האדים הלחים באויר שם מחסרון המעינות והנחלים) ושם ימצא מרעה לצאן ונקראים תמיד נאות מדבר (לקמן ט' ט', כ''ג י' ובכ''מ) ולכן כפל במדבר ומוסיף בארץ לא זרועה :(מלבי"ם באור המלות,שם)

יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת:(ישעיה לה ,א)
מדבר ציה וערבה. הציה יבשה מסבת החום הבוער שם, ציה גם חום יגזלו (איוב כד יט). והמדבר והערבה מובדלים במה שהמדבר שמם מצד עצמו, אבל הערבה סבת שוממתה מצד שגדלים שם קוצים ודרדרים ושיחים פראיים, כמ''ש וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', (לק' נא ג') כי הערבה הוא הגן המדברי. ועיין לקמן (מ''ם ו', מא יט) מש''ש :(מלבי"ם באור המלות)

3.המדבר- מקום הסכנה:

הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ (דברים ח,טו)

ברכת הגומל- על הולכי מדבריות:

אַרְבָּעָה צְרִיכִים  לְהוֹדוֹת. יוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁעָלוּ מִמֶּנָּה, וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַיִּשּׁוּב, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא, וְסִימָנָךְ: וְכָל הַחַיִּי''ם יוֹדוּךָ סֶלָּה. ''חוֹלֶה ''יִסוּרִים ''יָם ''מִדְבָּר.(אורח חיים,ריט,א)

4.  40  שנה במדבר- שמלתם לא בלתה:

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ:(דברים כט,ד)

5.נסיונות המדבר:

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד,), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:(אבות ה,ד)
עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב"ה במדבר - שנים בים, אחד בירידה, שם נאמר (שם יד) המבלי אין קברים במצרים, ואחד בעלייה, ויבואו מרתה וילונו. אחד ברפידים, וירב העם עם משה. שנים במן, לא תצאו ויצאו, איש אל יותר ממנו ויותירו. שנים בשליו, בראשון בשבתנו על סיר הבשר, בשליו השני והאספסוף אשר בקרבו. אחד בעגל. ואחד במתאוננים. ובמרגלים. והוא עשירי, שם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:(ר' עובדיה מברטנורה,שם)

במדבר. שעל שהיו במדבר מקום שמם מאין יושב, וחסר, אין כל בו, חשבו אולי שהוא מחסרון השגחתו יתברך על הגליל ההוא, ולפיכך נסוהו. והיינו דדייק למתני במדבר. וקא קרי ליה להקב"'ה מקום בכאן, להורות כי הוא מקומו של עולם מאין פנוי מהשגחתו. מד"ש:(תוספות יום טוב,שם)

6.למה ניתנה התורה במדבר?

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי, מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם, וּבַמִּדְבָּר. בָּאֵשׁ מִנַּיִן (שמות יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ וגו'. וּבַמַּיִם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, ד): גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. וּבַמִּדְבָּר מִנַּיִן וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, הֶפְקֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּמִדְבַּר סִינָי (במדבר רבא,א,ז)

ומפני מה ניתנה במדבר... ומה המדבר הזה אין לו סוף, כך דברי תורה אין להם סוף, שנאמר ארוכה מארץ מדה וגו', וכשם שאין לה סוף כך אין למתן שכרה סוף... (ילקוט שמעוני, שמות פרק יח רעג)

7.מופע ראשון של מדבר בתורה: מדבר פארן- המקום בו פסק הדיבור אל משה בעקבות חטא העגל:
וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:(בראשית יד,ו)

מדבר פארן- מקום גידולו של ישמעאל:
וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם(בראשית כא,כא)
מדבר פארן מגיע עד גבול ארץ כנען- נקודת המעבר מהמדבר אל הדיבור האלוקי שבא"י - ודווקא שם פוסק הדיבור בגלל חטא המרגלים:

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:(במדבר יג,ג)

8.הדיבור חוזר- לאחר שתם עונש חטא המרגלים:

וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם: וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי לֵאמֹר:(דברים ב,טז-יז)
וידבר ה' אלי וגו'. אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפ' (זו) וידבר,  (א) אלא ויאמר, ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים, לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים, אלא בשביל ישראל:(רש"י,שם)


9.המדבר - סמל לגלות:
קוֹל יְ-ה-וָ-ה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְ-ה-וָ-ה מִדְבַּר קָדֵשׁ:(תהלים כט ח)

מדבר קדש - שם חכו בני ישראל י"ט שנה על סף גבול הארץ, כדי לגדל דור חדש שיכנס לארץ אחר חטא האבות. גם הגלות במדבר העמים דומה למצב העם במדבר קדש. (רש"ר הירש,שם) 

10.הדס במדבר:

. ואמר רבי יוחנן כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר, איכא דאמרי כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמיד חכם, דומה להדס במדבר, דחביב. (ראש השנה כג א)

11.חומש במדבר- נקרא חומש חומש וידבר וחומש הפקודים:

א.חומש וידבר:

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר וגו' (בראשית כו, יח), כַּמָּה בְּאֵרוֹת חָפַר אָבִינוּ יִצְחָק בִּבְאֵר שָׁבַע, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אַרְבַּע, כְּנֶגֶד כֵּן נַעֲשׂוּ בָנָיו אַרְבָּעָה דְגָלִים בַּמִּדְבָּר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. (בראשית כו, כ): וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. (בראשית כו, כא): וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, עַל שֵׁם (שמות א, יד): וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה. (בראשית כו, יט): וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת. (בראשית כו, לג): וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיְדַבֵּר,(בראשית רבא,סד,ח)

ב.חומש הפקודים:

בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת {א}. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ, קוֹרֵא. וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת {ב} נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד, וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן, וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים {ו} קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה {ח}, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה(יומא ז,א)

שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים. סֵפֶר וַיְדַבֵּר, שֶׁמַּתְחִיל בְּמִנְיָנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רַשִׁ"י:(עיקר תוספות יום טוב,שם) 

12.כל החומשים- כנגד דיבור- התורה דבר ה':

בראשית- המאמר הראשון מבין 10 המאמרות

שמות- קריאה בשם היא תחילת הדיבור

ויקרא- קיראה כוללת דיבור

במדבר-וידבר- הדיבור של ה'

דברים- הדיבור של משה

(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

סיום: במדבר- חומש הדרך:

חומש במדבר,חומש הדרך...אין הקב"ה עוזב אותנו לא בבית...ולא בדרך.ספר במדבר הוא החלק המיוחד של התורה אשר עניינו השראת השכינה של המשך דבר ה' המנחה והמדריך אותנו והמופיע בתוכנו- בדרך  (שיחות הרב צבי יהודה,במדבר, ע"מ 13-14)

הישוב-ישוב הדעת כנגד המדבר-הדרך :

וַיְהִי אֱ-לֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת:(בראשית כא,כ)

חומש במדבר- חומש המעבר של ישראל ממצרים לא"י
חומש הפקודים- ההתפקדות של עם ישראל כחלק מהתארגנות לקראת הכניסה לארץ
חומש וידבר- בחומש זה חל האירוע- חטא המרגלים-  שבעקבותיו פסק הדיבור של ה' למשה במשך 38 שנה.(ענ"ד)

בחוקותי: חוקי הטבע מול חוקי התורה

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ... (ויקרא כו,ג-ד)

פתיחה: מה הקשר הענייני בין קיום החוקות והמצוות לבין ירידת הגשם והצלחת היבול והרי אין שכר למצוות בעולם הזה?

רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב {דברים ה-טז} למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן כתיב {דברים כב-ז} למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך  (קידושין,לט,ע"ב)

הקדמה: מופע ראשון של חוק -אודות אברהם

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: 

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: 

 גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: 

 וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: 

 עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:(בראשית כו,א-ד)

וישמור משמרתי. גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות (יבמות כא.), ושבות לשבת: מצותי. דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות, כגון גזל ושפיכות דמים: חקותי. דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו: ותורתי. להביא תורה שבעל  פה, הלכה למשה מסיני: (רש"י,שם)

1.בין חוקי התורה לחוקי הטבע:

א.מהם חוקי טבע?
חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי,
חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, לד): כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה.
חֻקֹּת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כט): בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ.
חֻקּוֹת שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם.
חֻקִּים שֶׁבָּהֶם חָקַקְתִּי אֶת הַתְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כז): בְּחֻקּוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם...
(ויקרא רבה, לה,ד) 

ב.מהם חוקי התורה?

וכ"ז מרומז במה שהקדים הכתוב לומר אם בחקותי שהמצות הם חקות שמים וארץ שהעולם ומלואו תלוי בקיומן. נמצא דאין אם אלא לשון בקשה שהקב"ה כביכול מבקש ממנו שיקיימו המצות כדי שיהא מוסדות עולמו וחקות שמים וארץ קיימין
(העמק דבר על ויקרא פרק כו פסוק ג)

ג.יש תלות בין קיום התורה לבין קיום חוקות שמים וארץ(=חוקי הטבע):
כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:(ירמיה לג,כה)

ובפרק ג' דנדרים (ל"ב א):

אמר רבי אלעזר: גדולה תורה, שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ,  שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.

וביאור עניין זה, כי התורה היא שכלית, ומדרגתה על עולם הגשמי כמו שהתבאר, ואם אין התורה שהיא מתעלה על עולם הגשמי, אין קיום אל העולם שהוא למטה מן התורה. וזה שאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובשביל כך התורה מקיימת ומעמדת העולם הגשמי, כמו כל דבר שהוא עליון מעמיד ומקיים דבר שהוא למטה ממנו במדרגה.  ועוד, כי כל סדר עולם נמשך אחר התורה, כמו שאמרו במדרש (ב"ר פ"א), שהיה מביט בתורה וברא העולם. הרי לך כי סדר העולם נמשך אחר התורה, ומתחייב סדר העולם מן התורה, ולכך אם לא בריתי שהיא התורה, חוקות שמים וארץ לא שמתי

(תפארת ישראל, פרק ס"ב)

 2.מה זה חוק בלשון התורה?

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם(דברים ו,כ)

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)

זאת חקת התורה. לפי שהשטן (א) ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה,  לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):

בני שמור אמרי ומצותי תצפון אתך, שמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך. (משלי כה):

שלמה המלך ע"ה ידבר תמיד בספר משלי בשם החכמה וקרא כל המצות שבתורה שהן תרי"ג אמרים ומצות, וכן קראן דוד ע"ה אמרות, הוא שאמר (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות.

המצות כלן נחלקות על שלשה חלקים:

1.מצות מקובלות
2.ומצות מושכלות
3.ומצות שאין טעמן נגלה ומבואר.

1.מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.

2.מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו (גם)  אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.

3.מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.

וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' וגו', באר הכתוב כי האלהות התחיל להתפרסם בין האומות בצאת ישראל ממצרים, ולפי שנתפרסם בשבילנו ושעשה עמנו להפליא לכך נתחייבנו לקבל מצותיו אלה שהם שלשה חלקים, עדות וחקים ומשפטים, הזכיר עדות על המצות המקובלות, והזכיר משפטים על המצות ההמושכלות, והזכיר חקים על המצות שאין טעמן נגלה בתורה.

וכן אמר שלמה ע"ה בכאן בני שמור אמרי על המצות המקובלות שמור מצותי וחיה על המצות המושכלות שבהן יחיה האדם ובהן ישובי המדינות, ואמר ומצותי תצפון אתך על החקים שהם צפונים ונעלמים ואין טעמן נגלה בתורה אלא שהן חקה וגזרת חמלך כענין פרה אדומה הנקרא חקה, וזהו שכתוב:(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)

3.קיום התורה בצורה מקיפה מא עד ת מקיים את הברכות מתחילתן ועד סופן:

 אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת:(ויקרא כו,ג-יג)

זה הפסוק מתחיל באות א(אם) ומסיים ב-ת(קוממיות) כלומר אם תקיימו כל התורה מא עד ת יתקיימו בכם כל הברכות ואם תהיו מזידים אפילו בקלה שבכל המצוות לעשותה להכעיס מעלה אנ עליכם כאילו עברתם על כל המצוות (רבנו אפרים,שם)

4.קיום המצוות כנגד קיום העולם- מידה כנגד מידה:
ואם אתם מקיימים לא תחסום שור בדישו (אז)  והשיג לכם דיש
ואם אתם מקיימין שדך לא תזרע כלאיים (אז) ובציר ישיג את זרע
ואם אתם מקיימים את התורה שנקראת לחם שנאמר (משלי ט,ה) לכו לחמו בלחמי אזי ואכלתם לחמכם לשובע...

אם אתם מקיימים את התורה שנקראת שלום שנאמר (משלי ג,יז) וכל נתיבותיה שלום אז ונתתי שלום בארץ...
אם אתם מקיימים צדק צד' תרדוף(דברים טז,כ),בקש שלום ורדפהו(תהילים לד,טו) אז ורדפתם את אויבכם...
 ואם אתם מקיימים חמישה חומשי תורה אז ורדפו מכם חמישה מאה
אם אתם מקיימים ק' ברכות בכל יום אז ומאה מכם רבבה ירדופו...
אם אתם עוסקים בתורה הישנה ומחדשים בה דברים וטעמים אז ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (רבנו אפרים,שם)

5.שכר מצוה בעולם הזה- ליכא!
השאלה הראשונה: למה זה היו יעודי התורה ושכרה כלם דברים גשמיים כמו שזכרו בברית הזה, ולא יעדם בשלמות הנפשיי ושכר הנשמה אחר המות, באשר הוא סוף כל האדם והצלחתו האמתית וטובו העצמי. וכבר שות שתו השערה האויבים עם הכתוב הזה, וכחשו היות לישראל שכר נפשיי אחר המות מפני זה. גם יקשה, איך יהיו התבואות כפי שמירת המצוות, ויהיה שכר שומר מצוה לתת מטר ארצו בעתו, ולחוטא שיעצור את השמים ולא יהיה מטר. והנה אזכור אחר זה דעות החכמים בהתר זה:
...
התשובה האחת היא: שהטובות והרעות שבאו בפרשיות הברית, אינן שכר ולא עונש על המצוות. כי הנה השכר והעונש האמיתי הוא רוחני, מגיע אל הנפש בעולם הנשמות, ושכר מצוות בהאי עלמא ליכא. והתורה לא רצתה לזכור שכר המצוות וענשם האמתי, כדי שיעבוד האדם את בוראו לשמה ולא לתקות השכר ולא ליראת העונש. וכמו שאמרו בספרי:
"ואהבת את יי' אלהיך", כל מה שתעשה לא תעשה אלא מאהבה. וכן אמרו (עבודה זרה יט, א): "במצותיו חפץ מאד" (תהלים קיב, א), ולא בשכר מצוותיו. אבל הטובות והרעות שנזכרו בדברי הברית, היו בלבד הסרת המונעים והרחקת הדברים המעכבים את האדם מקנין שלמותו. כאלו יאמר: אם תעשה ותשמור מצותי - הנה אני אסיר מתוכך מוטה וכל דבר מעכב ומונע, באופן שתוכל לקנות יותר שלמותך. ואם לא תשמור - גם אני אביא עליך עכובים ומונעים כמלחמות וחליים ורעב, באופן שתתרחק יותר משלמותך. והדעת הזה תמצאהו בדברי הרב הגדול - בפירוש המשנה בפרק חלק, והביאו גם כן בספר המדע. ואני במקום הנזכר טענתי טענות רבות כנגד הדעת הזה:(אברבנאל,שם)


סיום: בין החוקים למצוות

1.מדוע פתח בחוקותי?
אם בחוקותי תלכו. לפי שכל הפרשה למעלה סובבת בענין השמיטה, והוא ענין נסתר ועמוק ובלי טעם, כי מה טעם יש בשמיטת הארץ שיזרעוה או שלא יזרעוה, או מה כבוד יש לארץ. וכל זה נראה שהוא כמו גזירת מלך בלי טעם, לזה סמך מיד אם בחוקותי תלכו. כלומר, אע"פ שהם רחוקים יש לכם להלוך בדרכם. (צרור המור,שם)

2.לקיים את החוקים שטעמם נסתר כמצוות שטעמן גלוי:
ואת מצותי תשמרו. בערך היות אני המצוה, יהיה לו טעם או לא יהיה. וזהו ועשיתם אותם. שתעשו החק שאין לו טעם כמצוה שיש לה טעם, בלב שלם ובנפש חפיצה: (צרור המור,שם)

 3.משמעות המילה בחוקותי
בלשון רבים באה לרמז על חוקות הטבע התלויים תחת חוקות התורה, קיומם של חוקי התורה מבטיח את קיומו של העולם כולו ע"י חוקי הטבע.לא במערכת של שכר ועונש של של גורם ותוצאה- כפי שהסביר האברבנאל.הא בהא תליא. (ענ"ד)

בהר: בין שמיטה לסיני

פתיחה:מה עניין דווקא השמיטה ללימוד שכל פרטי המצוות ניתנו על הר סיני?

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:(ויקרא כה,א)

בהר סיני. מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו  (א) כללותיה (ופרטותיה) ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, ...: (רש"י,שם)

הקדמה:האיזכור הראשון של הר בתורה: - הר- סמל למקום הכי גבוה בטבע
וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם (בראשית ז,יט)
וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי  אֲרָרָט(שם,ח,ד)

ענייני הפרשה- דבר גורר דבר כמו התגלגלות מראש ההר:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר גּוּרְיָא, אֵין לְךָ פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין לָהּ כּוֹתֶרֶת מִלְּמַעְלָן וּבָסִיס מִלְּמַטָּן.
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ. וְאַחֲרֵי כֵן פָּרָשַׁת יוֹבֵל, וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע וְגוֹ'.
אִם לֹא שָׁמַר שְׁמִטּוֹת וְיוֹבְלוֹת, אוֹ אִם לֹא שָׁמַר אַחַת מֵהֶם, סוֹף שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁיִּמְכֹּר אַרְצוֹ, וְכִי תִּמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לֹא יַחֲזֹר בּוֹ, סוֹף שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ שֶׁהוּא מְחַזֵּר וּמְסַבֵּב עַל הַפְּתָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ.
חָזַר בּוֹ, יָפֶה. וְאִם לָאו, סוֹפוֹ שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ.
חָזַר בּוֹ, מוּטָב. וְאִם לָאו, סוֹף הוּא נִמְכָּר לַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ.
וְלֹא הוּא לְבַדּוֹ, אֶלָּא הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא בִּימֵי יִרְמְיָה, בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשְּׁבִיעִית, נִמְכְּרוּ לְנָכְרִים שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְגוֹ' (דה"ב לו, יז), הֲרֵי עִנְיַן יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, רְאֵה הָאֵיךְ נִמְכָּרִין לְנָכְרִים בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשְּׁבִיעִית. (תנחומא,פרשת בהר,א)
    
חלק א: ייחודיותו של הר סיני:
 1.בין משה לסיני:
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ... (אבות א,א)

מסיני - ר"ל משה שהיה עניו מאוד, עי"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד"ז א'] , ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ"ט א'] , להורות דרק ע"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:(תפארת ישראל,שם)

2.למה לא ניתנה התורה בגבעה?

והנה זה הענין להיות נכנע ושפל ברך שהיא מדה טובה, ומפאת זה באין להיות כאיש אחד בלב אחד, יש בו נמי חסרון, שגורם מיעוט השמחה ומשפיל את חוזק הלב... וכל אלה היו בהר סיני, כי הר הוא גבהות, היינו שהכח הרוחני השורר שמה היה גורם שעם מדת הגבהות וחוזק הלב, להיות נכנע ושפל ברך, ובזה תובן מעלת ההר על זולתו... ויש לומר שמטעם זה ניתנה התורה על הר סיני, לא לתועלת ההר ושכרו, אלא לתועלת ישראל שיהיה להם סיוע להיות נעשים, עם חוזק לבבם וגדלות נפשם (שם משמואל, ויקרא בהר תרע"ג)

2.מה ייחד את הר סיני על פני שאר ההרים?

לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים (תהלים סח, יז), רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פָּתַר קְרָא בֶּהָרִים, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי הָיוּ הֶהָרִים רָצִים וּמִדַּיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, זֶה אוֹמֵר עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת וְזֶה אוֹמֵר עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת, תָּבוֹר בָּא מִבֵּית אֵלִים, וְכַרְמֶל מֵאַסְפַּמְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מו, יח): חַי אָנִי נְאֻם ה' וגו' כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, זֶה אוֹמֵר אֲנִי נִקְרֵאתִי וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי נִקְרֵאתִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים וגו', כֻּלְּכֶם הָרִים אֶלָּא כֻּלְּכֶם גַּבְנֻנִּים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כא, כ): אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק, כֻּלְּכֶם נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל רָאשֵׁיכֶם, אֲבָל סִינַי שֶׁלֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עָלָיו (תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי... (בראשית רבא,צט,א)

3.צניעותו של הר סיני- גם לאחר מתן תורה:
הקב''ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה א''ר יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב''ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני (והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה) (סוטה ה,ע"א)

4.שמותיו השונים של הר סיני:

ה' שמות יש לו, הר האלקים, הר בשן, הר גבנונים, הר חורב הר סיני.  
הר אלקים ששם קיבלו ישראל אלקותו של הקב"ה,  
הר בשן שכל מה שאדם אוכל בשיניו בזכות התורה שניתנה בהר,
וכן הוא אומר (ויקרא כ"ו) אם בחקותי תלכו וגו'.
הר גבנונים נקי כגבינה נקיים מכל מום.
הר חורב, שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב, ורבי שמואל בר נחמן אמר שמשם נטלו עכו"ם איפופסין שלהם, שנאמר (ישעיה ס') והגוים חרוב יחרבו, מחורב יחרבו.
הר סיני שממנו ירדה שנאה לעכו"ם. (שמות רבה פרשה ב ו)

6.קדושת הר סיני: עצמית או מקרית?

א.הר סיני - הר ככל ההרים?
רבי חזקיה פתח, לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה, במשוך היובל וגו', ומה הר סיני שהוא הר כשאר הרי העולם, ומשום שנראה עליו כבוד המלך הקדוש, כתוב לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה, מי שקרב אל המלך לא כל שכן, ומה הר סיני שאדם יכול להושיט בו היד בדרך כבוד ביראה, כתוב לא תגע בו יד סתם, ואפילו בדרך כבוד, מי שמושיט ידו בדרך בזיון כנגד המלך לא כל שכן. (זוהר, אמור שכד) 

ב.נוכחות ה' בהר סיני נתנה לו את קדושתו:א''ל רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליקום מר ליתי לגבן א''ל תנינא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה {שמות לד-ג} גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה {שמות יט-יג} במשוך היובל המה יעלו בהר (תענית כא,ע"ב)

חלק ב: בין הר סיני להר המוריה

1.מאורע מקדים:

א.הר סיני- התגלות ה' למשה בסנה:

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל... וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱ-לֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(שמות ג,ב-ד)

ב.הר המוריה- התגלות ה' לאברהם בנסיון העקדה:

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (בראשית כב,יא)

 וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה, אַתָּה מוֹצֵא (בראשית כב, יא): בְּאַבְרָהָם, אַבְרָהָם, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (בראשית מו, ב): יַעֲקֹב, יַעֲקֹב, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, (שמואל א ג, י): שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל, יֵשׁ בּוֹ פָּסֵק, אֲבָל משֶׁה משֶׁה, אֵין בּוֹ פָּסֵק, לָמָּה כֵן, ...דָּבָר אַחֵר, עִם כָּל הַנְּבִיאִים הִפְסִיק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל בְּמשֶׁה לֹא הִפְסִיק כָּל יָמָיו.(שמות רבה,ב,ו)

2.כיוון הפנייה:
 א.הר סיני- התעוררות מלמעלה למטה:
וַיֵּרֶד יְ-ה-וָ-ה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה:(שמות יט,כ)

ב.הר המוריה- עבודת הקורבנות מעלה מלמטה למעלה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַי-ה-וָ-ה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם(ויקרא א,ב) 

3.איתור המקום:
א.הר סיני- מקומו היה ידוע בזמן משה וכיום לא נודע:

דע, כי הר סיני העידו עליו שהאבנים הנמצאים בו יצויר עליהם הסנה, ולכן נקרא ההר ההוא סיני על שם הסנה... ואחד מנכבדי ברצלונה הביא עמו מהאבנים ההם. והראה לי אחד מתלמידי בני משפחתו וראיתי בו הסנה מצויר בתכלית הציור, צייר אלוקי בגוון מתחלף לגוון האבן. ושברתי האבן לחצאין ונמצא הסנה מצויר בשטח כל חלק, וכן חלקתי כל חלק לחצאין, ונמצא הסנה מצויר בשטח כל חלק בפנימיותו, וכן פעמים רבות עד תום החלקים, כדמות הבוטנים, ועדיין הסנה בהם ונפלאתי מזה.(פירוש הנרבוני על מורה נבוכים )

ב.הר המוריה- קדושתו לא נודעה בזמן משה וכיום ידועה לכולם:
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:(דברים יב,ה)

חלק ג: בין מעמד הר סיני לבריאת העולם:

1.בריאת העולם- על תנאי שיתקיים מעמד הר סיני:

יום הששי. הוסיף ה' בששי, בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת  (ל) שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, שכלם  (מ) תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה:  (רש"י,שם)

 2.פסקה זוהמת נחש:
 ...שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן(שבת קמה,ע"ב-קמו ע"א)

3.מעמד הר סיני גדול מבריאת העולם:

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱ-לֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי:(דברים ד,לב-לג)

הנהיה כדבר הגדול הזה, מגיד שמעמד הר סיני גדול מבריית שמים וארץ. (מדרש הגדול, דברים ד לג)

חלק ד: יחסי אדם-אדמה לפני ואחרי חטא אדם הראשון:
1.חיבור עם האדמה-דרך עבודתה ושימורה:
וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בראשית ב,טו)


2.נתק בין האדם לאדמה:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה:
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:

3.חיבור מחדש דרך החקלאות:
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְ-ה-וָ-ה(שם,ה,כט)
זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה ...:(רש"י,שם)

סיכום:
מצוות השמיטה יוצרת איזון בין הנתק שנוצר בין האדם לאדמתו בעקבות החטא לבין  החיבור המלאכותי שנוצר בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית בימי נח ובכך מתקיימת מחדש ברכת לעבדה- שש שנים ולשמרה- בשנת השמיטה (ענ"ד)


סיום: סיני ושמיטה- נסיון חד פעמי או מחזורי לחזור לשחזר את המצב שלפני החטא: 
בהר סיני היה נסיון להחזיר את עם ישראל למצב שלפני החטא
במצוות השמיטה יש נסיון להחזיר את ארץ ישראל למצב שלפני החטא