נשא: זה שעולה וזה שיורד

פתיחה: נ.ש.א- 2 משמעויות הפוכות,הכיצד?
משמעות שלילית: פיתה,הסית
משמעות חיובית: הרים, הגביה (אבן שושן, ערך נשא)

א.מופע ראשון של נ.ש.א במשמעות שלילית בתורה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל:(בראשית ג,יג)

השיאני. הטעני, כמו אל ישיא אתכם חזקיהו (דברי הימים-ב לב, טו.): (רש"י)

השיאני. פתני: (אבן עזרא)

ב.מופע ראשון של נ.ש.א במשמעות חיובית בתורה:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְ-ה-וָ-ה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא (בראשית ד,יג)

גדול עוני מנשוא. ופירוש על דעת כל המפרשים שהוד' חטאו. ופי' נשוא כטעם סלוח כמו נושא עון (אבן עזרא,שם)

1.נשיאת ופקידת הנושאים בנטל:

נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם(במדבר ד,כב)

א.המשך המפקד- נשיאת ראש בני גרשון ומררי:

וַיֹּסֶף אַף יְ-ה-וָ-ה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה(שמואל ב,כד,א)

פעל נשא בא על הפקידה שיש בו נשיאות וחשיבות. כמו ראש אנשי המלחמה שישא ראשו שהוא איש גבור ומצביא המלחמה, וכן במדרש במדבר פ"ד, אינו אומר פוקד אלא נשא לשון נשיאות וחשיבות.(מלבי"ם,שם)

ב.תפקיד בני גרשון ומררי- נשיאת כלי המשכן:

זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא:  וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:  וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ: עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְכָל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָם:(במדבר ד,כד-כז)

וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:  וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם:(שם,לא-לב)

 אלו שנושאים את כלי המשכן הם אשר פקידתם וספירתם תנשא אותם ותעיד על חשיבות תפקידם (ענ"ד)

2.שילוח המצורעים מחוץ למחנה- הצרעת כעונש על התנשאות וגאווה :

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ(במדבר ה,ב)

א.שורש החטאים המביאים  לצרעת- התנשאות וגבהות לב:

מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם עַל אַחַד עָשָׂר דְבָרִים הַצָּרַעַת בָּאָה, עַל קִלְלַת הַשֵּׁם, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הָאוֹמֵר עַל חֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בּוֹ, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְעַל לְשׁוֹן שֶׁקֶר, וְעַל הַגְּנֵבוֹת, וְעַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְעַל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, וְעַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר עַל עַיִן רָעָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים עַל מִי שֶׁמְּנַאֵץ בְּדִבְרֵי תוֹרָה...

וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ זֶה נַעֲמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, א):  וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְ-ה-וָ-ה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע, מַהוּ גָּדוֹל, שֶׁהָיְתָה רוּחוֹ גַּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְעַל יְדֵי כָךְ נִצְטָרַע

(במדבר רבא,ז,ה)

ב.אחד מסוגי הצרעת- שאת מלשון נשא בא להצביע על ההתנשאות:

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים (ויקרא יג,ב)

שאת אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר {ישעיה ב-יד} על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות

ספחת אין ספחת אלא טפילה וכן הוא אומר {שמואל א ב-לו} ואמר ספחני נא (שבועות ו,ע"א)

ג.טהרת המצורע ע"י עץ ארז שהוא עץ מתנשא וגבוה:

 וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ויקרא יד,ד)

ועץ ארז. לפי שהנגעים באין  (ה) על גסות הרוח (רש"י,שם)

3.וידוי- מרכיב הכרחי  בנשיאת ה' את עוון החוטא:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּי-ה-וָ-ה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ:(במדבר ה,ו-ז)

 וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ(ויקרא טז,יא)

...ומה הוא זה שמשה אומר נושא עוון ופשע וחטאה ונקה (שמות ל"ד), ואמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם (ויקרא ט"ז), אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים נעשו כאילו הן שגגות לפניו. (מדרש הגדול, ויקרא טז יא)

4.אישה סוטה- סטיית  האישה הנשואה ממוסד הנישואין:

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה (במדבר ה,יב-יד)

א.משמעות המילה נישואין:

1.משא הזוגיות:

שורשיה של המילה נישואין נעוצים במלה נשא. בנישואין, כל אחד צריך לשאת –
ולפעמים זה באמת יכול להיות משא כבד ורציני – את החולשות והתכונות השליליות של בן/בת זוגו,
יחד עם הייחודיות שגורמת לנו להוקיר ולאהוב זה את זה (הרב אבנר קוואס)

נשיאת עצמו למדרגה גבוהה יותר בזכות השיתוף והאהבה בין שני הצדדים  (ענ"ד)

ב.סוטה- במשמעות שוטה:

ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות שנא' {במדבר ה-יב} איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב (סוטה,ג,ע"א)

ג.במידה והיא נמצאת אשמה- תשא את עוונה:

וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ(במדבר ה,לא)

5.נזיר- להתנשא למדרגה גבוהה :

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַי-ה-וָ-ה:(במדבר ו,ב)

א.הנזיר מתנשא למדרגת כהן מבלי להיות כזה:

מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה לסדר מדרגות עמו, למשרתיו הכהנים לבדם והלויים לבדם וישראל בדגליהם לבדם, וציווה אחריהם בטהרת המחנה מהמצורעים והטמאים, וכן מהגזלנים, וכן מהממזרים בני הנשים שזנו תחת בעליהן - ציווה עתה לעשות בקרב עמו מדרגה אחרת מאנשים, שיהיו יותר קדושים משאר העם וגם מהלויים, ולא יהיו לויים. וכן בדברים אחרים יהיו קדושים מן כהני ה' ולא יהיו כהנים - והם הנזירים. כי הנה קדושתם תתחלף מקדושת הכהנים, במה שאין קדושתם מלידה ומבטן ומהריון ככהני ה', ולא תמידים כמוהם. כי הנזירות ברצון הנזיר כפי נדרו, אם בזמן רב ומועט, אם בעניינים שנדר הנזירות בהם. והיו בנזירים דברים אסורים ככהנים, והוא גדל פרע שער ראשו: (אברבנאל ,שם)

ב.נזיר מלשון עטרה(נזר) הבאה דרך מוצא הפה(נדר):

... ואולי יהיה נזר לשון עטרה, כי הנזיר נזר אלהיו על ראשו (כאן (ו, ז) בקדושת נזירותו:

והנה נקרא השער 'נזר'. לפי שכמו שהמלך ניכר שהוא מלך בעטרה אשר על ראשו, כן הנזיר יוכר וייוודע שהוא נזיר מפאת השער הרב אשר על ראשו, דמות הנזר. ובמדרש (במדבר רבה י, י) אמרו: למה ציווה לנזיר שלא יגלח את ראשו, לפי שהגילוח מייפה בני אדם, כמו שאמר ביוסף (בראשית מא, יד): "ויגלח ויחלף שמלותיו", ובזה גס לבו עליו (אברבנאל ,שם)

ג.גידול השער- כדי שלא יגבה לבו:

כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר וגו' (במדבר ו, ה), לָמָּה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּזִיר שֶׁלֹא יְגַלַּח רֹאשׁוֹ, לְפִי שֶׁהַגִּלּוּחַ מְתָאֳרוֹ וּמְיַפֵּהוּ, כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹסֵף (בראשית מא, יד): וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וְגִדּוּל שֵׂעָר הוּא לְשֵׁם צַעַר וְאֵבֶל, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַר שֶׁזֶּה הַנָּזִיר אָסַר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן כְּדֵי לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַזִּמָּה, יְגַדֵּל שַׂעֲרוֹ, שֶׁיִּתְנַבֵּל וְיִצְטָעֵר, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא יֵצֶר הָרָע קוֹפֵץ עָלָיו,(במדבר רבא,י,י)

ד.בתום נזירותו- שורף את השיער המבטא גבהות:

 וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים:(במדבר ו,יח)

6.נשיאת כפיים-ברכת כהנים

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במדבר ו,כג)

בספר נתיבות שלום מבאר, שהידיים הם ביטוי לכחו ופועלו של האדם, וגם ברוחניות, עיקר כח הקדושה של הצדיק באה לידי ביטוי ע"י הידיים. כמו שמצינו אצל משה רבינו במלחמת עמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק", "וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים", שמרומז בזה שמדתו של משה רבינו היתה מידת הדעת, שבה היה עיקר כוחו, וזהו וידי משה כבדים, שכנגד קליפת עמלק אי אפשר היה להלחם עם מידת הדעת בלבד.

אך מידתו של אהרן הכהן היא מידת האהבה, כמו שנאמר בפרקי אבות: "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות א'). וזהו שנאמר "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו", ידי אהרן הם ביטוי למידת האהבה, שעי"ז בירך אהרן את העם, וזהו עיקרה של ברכת כהנים, "וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", כי יסוד ושורש המצוה של ברכת כהנים היא מידת האהבה, וכפי שמובא בזוה"ק (ח"ג קמ"ז:): "כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידיו לברכא לעמא" (כל כהן שאינו אוהב את העם או העם לא אוהב אותו לא יפרוס את כפיו לברך את העם) דכתיב "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" (משלי כ"ב, ט') - אל תקרי יבורך אלא יברך, כי שורש הברכה היא האהבה, ככל שהאהבה גדולה יותר, כך בכח המברך להשפיע יותר ברכה על העם.

וזהו "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם" - שאהרן נשא את ידיו שהיא מידת האהבה הגדולה שלו, והחדירה בבני ישראל שתשרה ביניהם האהבה, ואז ממילא תשרה עליהם הברכה. משום כך, נקראת ברכת כהנים - נשיאת כפיים, שאין נשיאת הכפיים דבר חיצוני גרידא, אלא זוהי כל מהותה של ברכת הכהנים שע"י נשיאת הכפיים משרים הכהנים השראה של אהבה על הציבור, מכח מדת אהבה הנטועה בהם מקדושתו של אהרון, ואז יש מקום שתשרה הברכה על הציבור. (ע"פ הרב הרב זכריה טובי שליט"א, ראש כולל הרבנות)

7.קורבנות הנשיאים

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים (במדבר ז,א-ב)
א.מה תפקיד הנשיא וממה נובע כוחו?

וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:(בראשית יז,כ)

נשיאים - המלך בישראל איננו קרוי שר, אלא נשיא, וכשמו כן הוא, כענן זה הוא מתנשא אל על ,עמו מנשאו והוא נישא מעל עמו,.מרוח עמו הוא שותה לרוויה , וכמטר יערוף לקחו לאומתוישוקקה רבת יעשרנה,הנשיא נישא ונושא.
נשיא קרוב ל"נסה" ו-"נסס" ומכאן 'נס'.וגם הנס מתנוסס אל על כדי להעלות ולהדריך את אלה שעליהם הוא מתנוסס
(רש"ר הירש,שם)

ב.מה הביאו הנשיאים? עגלות שנושאות את המשכן- סמל לתפקידם לשאת את צרכי העם ולהביאם למימוש

וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ז, ב), לָמָּה נִזְדָּרְזוּ הַנְּשִׂיאִים לָבוֹא וּלְהַקְרִיב תְּחִלָּה, וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִתְעַצְּלוּ וְלֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא אַבְנֵי שׁוֹהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים בָּאַחֲרוֹנָה? 

לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה, כֹּל נְדִיב לֵב יָבִיאוּ תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא אָמַר לַנְּשִׂיאִים, הָיָה רַע בְּעֵינֵיהֶם עַל שֶׁלֹא אָמַר לָהֶם לְהָבִיא, אָמְרוּ יָבִיאוּ הָעָם מַה שֶּׁיָּבִיאוּ וּמַה שֶּׁיְּחַסְּרוּ נְמַלֵּא אֲנַחְנוּ. שָׂמְחוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהֵבִיאוּ בְּשִׂמְחָה כָּל נְדָבָה וּבִזְרִיזוּת,...

לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים בִּקְּשׁוּ הַנְּשִׂיאִים לְהָבִיא נִדְבָתָם וְלֹא יָכֹלוּ שֶׁכְּבָר צִוָּה משֶׁה (שמות לו, ו): וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה וגו', וְהָיוּ הַנְּשִׂיאִים מְצֵרִים עַל שֶׁלֹא זָכוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן,

אָמְרוּ הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן נִתֵּן בְּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לה, כז): וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וגו', ...

אָמְרוּ הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁנַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיָה חָסֵר כְּלוּם, אָמְרוּ מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהָבִיא, הָלְכוּ וְהֵבִיאוּ עֲגָלוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן.(במדבר רבא,יב,טז)

ג.נשיא- יש ואין:

כל אחד ואחד משנים-עשר המרגלים ששלח משה לתור את הארץ מכונה בתורה נשיא – "כל נשיא בהם". אמר על כך רבי משה-חיים-אפרים, בעל 'דגל מחנה אפרים':
במילה 'נשיא' מצויות המילים 'יש' ו'אַיִן'.

הדבר רומז שקיימים שני סוגים של נשיאים. יש מי שהוא בבחינת 'יש' – הוא מתהדר בתפקידו הרם ומדגיש בכל הזדמנות את חשיבות מעמדו ורום מעלתו. לעומתו יש נשיא שהוא בבחינת 'אַיִן' – הוא נשאר צנוע ועניו ומתהלך בפשטות בין הבריות.
אך האמת היא שמי שמחשיב את עצמו 'יש', למעשה הוא 'אַיִן', וגם אין הוא זוכה לכבוד ולהערכה. ואילו מי שמרגיש את עצמו 'אַיִן' – למעשה הוא 'יש', הוא נשיא אמיתי שזוכה להערכה ואהוב על הבריות.

 (מתוך שיחת השבוע, שלח לך, תשע"ד)

סיום: על האדם להיות עם מצפן פנימי כדי לזהות שכיוון התקדמותו המוסרית ועלייתו הוא חיובי ולא צלילה שלילית:
ורטיגו, אובדן יכולת ההתמצאות במרחב, נובע מתנאי אל-ראות כגון טיסה בתוך עננים כבדים, ערפל או טיסה בלילה חשוך מעל ים, ולעתים אף מעל יבשה. ורטיגו הוא המונח המקובל בישראל לתיאור התופעה.
טייסים מאומן לטוס תוך התייחסות לנקודות ציון בולטות במרחב ואל מכשירי הכיוון והניווט. בעת אובדן היכולת להתייחס לנקודות ציון חיצוניות, טייסם נוטים באופן טבעי לאבד במהירות את תחושת המרחב, ולחוש שהם טס בכיוון, גובה ומהירות שונים מהמציאות. תאונות מטוסים רבות התרחשו עקב ורטיגו, כאשר במקרים רבים סברו הטייסים שהם עולים כלפי מעלה, בעוד שלמעשה היו הפוכים וטסו לכיוון הקרקע.(מתוך אתר מעריב)